עיקר תוי"ט על אהלות טז

משנה אהלות, פרק ט"ז:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) המיטלטלין. נקט מטלטלין משום שלא גזרו אלא על האדם הנושאן. אבל בפותח טפח אפילו מחוברין נמי, כמו אילן המיסך. והא דזרעים כו' אין מביאין, משום דאין בהם ממש דהוי כמו כיפת הברד כו'. תוס':

(ב) (על הברטנורא) להביא טומאה על אחרים. רש"י:

(ג) (על הברטנורא) ומרדע בר קבולי טומאה. ולא הוי כפשוטי כלי עץ, דיש בו דרבן מצד אחד ובראשו השני יש בו חרחור הר"ש. וזה לשיטת ר"ת דחרב הרי הוא כחלל דוקא מתכות, אבל שאר כלים דוקא בחבורין שבשעה שנגעו במת נגע בהן האדם. וכתב הר"ש, ומיהו אי אמרינן חרב כו' לטמא באוהל, היה האיכר ראוי ליטמא משום דמרדע מאהיל עליו. רק דלישנא לא משמע הכי. ועוד, דאי משום אוהל, מאי קאמר ר"ע על האדם בעובי המרדע, הא אפילו בכל שהוא. טמא מן התורה, דחרב הרי הוא כחלל ועץ המשמש את המתכות טמא כמתכות. ואפשר דכאן לא היה בו דרבן ולא חרחור, ומרדע מקבלי כלי עש, ן הוא, שדרבן מיטלטל ודרך להסירו. ועתוי"ט:

(ד) (על הברטנורא) זהו לשיטת הר"י (וכן סתם הר"ב בפרק קמא משנה ב' כהר"מ) דחרב כו' לאו דוקא כלי מתכות, ואם כן אין צריך א"צ חיבורין. אך קושית הר"ש במקומה עומדת דהוה ליה לטמאו מטעם אוהל. וגם לר"ע למה ליה כעובי המרדע ומשום גזירה כו' כנ"ל, הא בכל שהוא סגי. וצ"ע:

(ה) (על הברטנורא) דמדאורייתא יקרב בדיקרב טמא שבעה, כדכתיב וכל אשר יגע בו הטמא יטמא, וסתמו שבעה, והיינו בחבורין. ויקרב בדיקרב לדיקרב שהיא השלישי, הוא טמא טומאת ערב, כדכתיב והנפש הנוגעת תטמא עד הערב. והרואה כו' לפי שאינו פשוט כל כך טומאה בחבורין, ויאמרו שהוא משום אוהל כיון שיש בהקיפה טפח, אבל בפחות מכן לא יאמרו שהוא משום אוהל וישאלו הטעם. וזהו ג"כ לשיטת ר"ת. אבל לשיטת הר"מ [והיא שיטת הר"י מסמפונ"ט] הוא טמא משום נוגע ואפילו שלא בחבורין. ועיין עוד דעת הר"מ בריש פרק קטא:

(ב)

(ו) (על המשנה) לעצמו. ולא לנוגע בו, כדתנן סוף משנה ב' פרק ז':

(ז) (על המשנה) טמאים. דאדם המקבל טומאה אינו חוצץ. מהר"מ:

(ח) (על הברטנורא) דאי לאו הכי מספיקא לא מחזקינן טומאה. גמרא:

(ט) (על המשנה) חדשות. שאין זמן רחוק שלא היה כאן תל, ואיכא למימר אי נקבר שם מת מדכר לה. רש"י. ועתוי"ט:

(י) (על הברטנורא) ובדרך טעמא כדאיתא בגמרא, דזמנין דמתרמי בין השמשות של ע"ש ומקרו וקברו בתל. והואיל והטעם פשוט לא הוצרך לפרשו:

(יא) (על המשנה) שאין כו'. אבל אם יש קרובה הימנה, אפילו היא בתוך חמישים אמה הוי כרחוקה וחדשה דטהורה, דאם איתא דהלכה כו' לא שבקה קרובה הימנה ואזלא להך. רש"י:

(ג)

.אין פירוש למשנה זו

(ד)

(יב) (על המשנה) בודק אמה כו'. לשון הר"מ, ופחות מה שיהיה בין קבר לקבר אמה אתת כו'. ועתוי"ט:

(יג) (על הברטנורא) הר"ש והר"מ. אבל הר"א פירש, תרומה שנתערבה בחולין, ולא בתרומה ודאי:

(יד) (על הברטנורא) אי נמי, בעבד או באשת כהן ובנות כהן, דאוכלים ואין מוזהרים על הטומאה. מהר"ם:

(ה)

(טו) (על הברטנורא) וכל שכן שאין להם שכונת קברות. וטעמא, הואיל ולא נתקנה לקבר. הר"ש:

(טז) (על המשנה) המפנה כו'. בתוספתא, המפנה קברו לרשות הרבים והלך לשם אדם מפנה עצם כו':