משנה אהלות א ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק א · משנה ח | >>


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מאתים וארבעים ושמונה אברים באדם, שלשים בפסת הרגל, ששה בכל אצבע יא, עשרה בקרסל, שנים בשוק, חמשה בארכובה יב, אחד בירך, שלשה בקטלית, אחת עשרה צלעות, שלשים בפסת היד, ששה בכל אצבע, שנים בקנה, ושנים במרפק, אחד בזרוע, וארבעה בכתף.

מאה ואחד מזה ומאה ואחד מזה.

ושמונה עשר חליות בשדרה, תשעה בראש, שמונה בצואר, ששה במפתח של לב, וחמשה בנקביו.

כל אחד ואחד מטמא במגע ובמשא ובאהל.

אימתי, בזמן שיש עליהן בשר כראוי.

אבל אם אין עליהן בשר כראוי יג, מטמאין במגע ובמשא, ואין מטמאין באהל.


נוסח הרמב"ם

[עריכה]

מאתיים ושמונה וארבעים איברים באדם שלשים בפיסת הרגל שישה בכל אצבע עשרה בקורסל שנים בשוק חמישה בארכובה אחד בירך ושלשה בקטלית ואחת עשרה צלעות שלשים בפיסת היד שישה בכל אצבע שנים בקנה שנים במרפק אחד בזרוע וארבעה בכתף מאה ואחד מזה ומאה ואחד מזה ושמונה עשר חוליות בשזרה תשעה בראש שמונה בצוואר שישה במפתח של לב וחמישה בנקביו וכל אחד ואחד מטמא במגע ובמשא ובאוהל אימתיי בזמן שיש עליהן בשר כראוי אבל אם אין עליהן בשר כראוי מטמאין במגע ובמשא ואין מטמאין באוהל.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

בעבור שקדם לנו הדין שהאבר יטמא ואפילו בפחות מכשיעור הנה ראוי שיודיענו אלו האברים מה הם. פיסת היד ופיסת הרגל מפרק היד ומפרק הרגל וכאשר היה ברגל שלשים פרקים הנה בכל אצבע ו' פרקים וקורסל העקוב תרגום כרעים קרסולים:

ושוק וארכובה וירך. ידועים: וקטלית. הוא כף הירך ומה שידבקו בו למעלה: צלעות. הצדדין: ואסרו שנים בקנה. בקנה הזרוע: ומרפק. הוא הקובדו:

וחוליות השדרה. הן חוליות הגב ושם הבנין בכללו השדרה:

ומפתח הלב הוא החזה לפי שבתנועת החזה ינשב הריאה על הלב והנה הוא לו כמו מפתח שיפתח דרך יכנס ממנו האויר ויצא העשן. ונקבים הן הן כלי ההולדה והאמה. ומה שיתחייב שתבינהו שהמת בעצמו יטמא במגע ובמשא ובאהל אולם טומאת מגע ואהל הנה הוא בפסוק כמו שאמר (במדבר יט) הנוגע במת ואמר (שם) כל הבא אל האהל יטמא וטומאת משא הוציא אותם הקבלה מטומאת נבלה אשר היא טומאה קלה והיא מטמאה במשא כמו שבא הכתוב (ויקרא יא) והנושא את נבלתה וכ"ש המת שמטמא במשא וכמו שהנבלה אשר מגעה בטומאת ערב משאה בטומאת ערב כן המת אשר מגעו טומאת ז' משאו ג"כ טומאת ז' וזה מבואר בספרי ואמר יתברך (במדבר יט) בחלל חרב או במת ואין ספק שחלל חרב הוא [בד"י הגי' הוא המת] כמת ובא הקבלה (נזיר דף נג:) שענין זה שמה שהבדילתו הסייף הוא כמו המת וזהו אבר מן החי וכן אבר מן המת כמו שהתבאר והוא אמרם לעשות את הפורש ממנו כמוהו. ואם היה אשר הובדל מן המת או מן החי אבר עליו מהבשר והעצמות והגידים מה שאפשר שיחיה כלל הבשר ויבריא אם היה מחובר באדם והוא חי הנה האבר אשר הוא באותו ענין יטמא כמו שיטמא המת בכללו וזה מאמר השם (שם) או בעצם אדם ייחס העצם לאדם עד שיהיה בו עצם ובשר כמו כלל גשם האדם ואז יהיה דינו כדין המת בכללו אולם אם לא יהיה עליו בשר או היה עצם כשעורה ואפי' לא יהיה מן הפרקים המנויים הנה הוא יטמא במגע לאמרו ית' צ"ל ועל. וכל הנוגע בעצם גי' יעב"ץ או בעצם. (או עצם) וכן ג"כ יטמא במשא על הפנים אשר זכרנו מנבלה ולא יטמא באהל לפי שטומאת אהל אמנם באה באדם לבד כמו שאמר (שם) אדם כי ימות באהל או באבר מן האדם דומה לאדם לאמרו בעצם אדם אמרו מה המת בשר ועצמות וגידים אף אבר מן החי כברייתו בשר וגידים ועצמות ואמרו (שם) ג"כ שני עצמות נאמרו בענין או בעצם אדם זה אבר מן החי צ"ל ועל. וכל הנוגע בעצם זה עצם כשעורה ושמור אלו השרשים כלם ולא תבקש ממני לכופלם בעתיד:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

פיסת הרגל - כף הרגל היא הפרסה: ששה בכל אצבע לחמש אצבעות, היינו שלשים:

קרסול - תרגום כרעיים, קרסולין. מקום חיבור הרגל והשוק:

קטלית - למעלה בראש הירך:

בקנה - עצם המחובר ליד. מלשון קנה המדה, שבו מודדים האמה:

מרפק - קוד"ו בלע"ז:

מאה ואחד מזה - שכל מה שמנה עד עכשיו מצד אחד מהגוף הוא, כגון יד אחד ורגל אחד ודופן אחת:

מפתח של לב - הוא החזה. שמפני תנועת החזה מנשב הריאה על הלב, נמצא החזה פותח דרך שממנו יכנס האויר ויצא ללב:

בנקוביו - הביצים וגיד האמה:

בשר כראוי - כדי שיעלה ארוכה ויבריא, אם היה מחובר באדם חי:

ואין מטמאין באוהל - לפי שטומאת אוהל אינה אלא או באדם שלם כדכתיב (במדבר יט) אדם כי ימות באוהל, או באבר הדומה לאדם כדכתיב (שם) בעצם אדם, מה אדם יש בו בשר וגידים ועצמות ומטמא באוהל, אף אבר שיש בו בשר וגידים ועצמות מטמא באוהל:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יא) (על המשנה) בכל אצבע. כי פיסת הרגל והיד הכל חבורי אצבעות עד הקנה:

(יב) (על המשנה) ארכובה. מקום חבור השוק בירך. ועתוי"ט:

(יג) (על המשנה) כראוי. שהוא פחות מכזית:


פירושים נוספים