משנה אהלות א ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק א · משנה ז | >>
האיברין אין להן שיעור. אפילו פחות מכזית מן המת, ופחות מכזית מן הנבילה, ופחות מכעדשה מן השרץ, מטמאין טומאתן.
נוסח הרמב"ם
האיברים - אין להן שעור.
- אפילו פחות מכזית מן המת,
- ופחות מכזית מן הנבילה,
- ופחות מכעדשה מן השרץ - מטמאין טומאתן.
- אפילו פחות מכזית מן המת,
פירוש הרמב"ם
אמר שזה השיעור לא ירצה באבר האחד בכללו, כי יטמא, ואפילו פחות מכשיעור, כשיהיה אבר שלם הנה הוא יטמא.
וזהו אמת, ודעהו:
פירוש רבינו שמשון
האברים. צריך שיהא בהם בשר גידים ועצמות דבכך נחשב אבר כדמשמע בסוף גיד הנשה (דף קב.) וכל משנה זו מייתי לה בפרק יוצא דופן (דף מג:) ומיירי בין באבר מן החי בין באבר מן המת:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
האיברים - צריך שיהיה בהם בשר וגידים ועצמות, ובכך הוא נחשב אבר. ומיירי בין באבר שנתלש מן החי בין באבר מן המת:
פירוש תוספות יום טוב
האברים. לשון הר"ב צריך שיהיה בהם בשר וגידים ועצמות וכו'. כדכתב בסוף פרקין. ועיון מ"ש בריש מסכת טהרות [ד"ה והאוכל]. ומ"ש הר"ב ומיירי בין באבר שנתלש מן החי וכו'. עיין במשנה ג' פ"ו דעדיות:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
האברים אין להם וכו'. כתוב בבית יוסף ביורה דעה סימן ק"א בשם שערי דורא ומיהו יש דוחים ואומרים דהא דאמרי' האברים אין להם שיעור ה"מ לטומאה אבל לא לאיסורי אכילה ע"כ. וברש"י כתיבת יד דס"פ העור והרוטב מצאתי כתוב דהאי מתני' דלא כר' אליעזר דאיהו שמע מרבותיו דדוקא אבר מן החי מטמא אבל אבר מן המת לא מטמא כדקאמר התם בגמ' בהדיא ותנן לה נמי בפ' ששי דעדויות ועוד פי' רש"י ז"ל שם דמיירי כגון דליכא באותו אבר מן המת לא כזית בשר ולא עצם כשעורה דעצם כשעורה הלמ"מ הוא וכזית בשר מן המת דברי הכל מטמא ע"כ. ועיין במ"ש ס"פ העור והרוטב אי ר"ש ס"ל כר' אליעזר אי לא. ונראה דבכלל האברים אין להם שיעור הוי אבר מן החי ואבר מן הנבלה ע"ש פ' שני דהלכו' שאר אבות הטומאו' סי' ה'. אבל אבר מן המת מן העוף הטהור אינו בכלל אלא שיעורו בכזית לטמא טומאה חמורה בבית הבליעה וכן אבר מנבלת העוף הטמא שיעורו בכביצה לטמא טומאת אוכלין אם חשב עליו לאכילה כמו שכתב הוא ז"ל שם ספ"ג:
תפארת ישראל
יכין
האיברין: של מת נבילה ושרץ שנשנו לעיל. אולם לא נקרא אבר רק כשיש בו בשר עצם וגיד. והעצם שלם:
מטמאין טומאתן: ר"ל אפילו אין בכל האבר כזית. אפ"ה אם הוא ממת מטמא במגע. משא. ואהל. ואם הוא מנבילה מטמא במגע ובמשא. ובשרץ אפי' אין כל האבר כעדשה אפ"ה מטמא במגע. והא דלא נקט נמי אבר מן החי מאדם בהמה ושרץ. דהרי גם הם אין להם שיעור כל א' לפי טומאתו [כרמב"ם כ"ב מטו"מ ה"ג וני"ב מאה"ט ה"ג ופ"ד מאה"ט ה"ד] ה"ט משום דכל הנך דנקט תנא יש עכ"פ בבשרן שיעור [אב"י וכמו דרמז במשנתינו אפי' פחות מכזית וכו'] במת ונבילה בכזית. ובשר שרץ מת בכעדשה. משא"כ אמה"ח של כל הג'. בשר הפורש מאמה"ח של כל הג' טהור לגמרי. ואפי' יש בו יותר מכשיעור [וכ"כ עצם וגיד הפורש מן אמה"ח של כל הג' טהור]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת