קטגוריה:משלי יא ט

חנף הוא המנסה למצוא חן בעיני הזולת על-ידי ייפוי המציאות בדברי פיו. את מה בדיוק הוא מייפה?

1. מייפה אדם רע: מנסה למצוא חן בעיני אדם רע בכך שהוא מציג אותו כיפה וטוב יותר ממה שהוא באמת, נותן לו מחמאות שקריות ואינו מותח ביקורת על מעשיו הרעים. כך הוא גורם לרעהו להיות מושחת. רעהו עלול להאמין למחמאות השקריות ולחשוב שהוא באמת איש טוב, וכך גם יימנע מלתקן את חטאיו וגם עוד יוסיף עליהם חטא של גאוה (ר' יונה).

2. מייפה מעשה רע: מנסה למצוא חן בעיני רעהו בכך שאומר על מעשה רע כלשהו, שחברו מתאווה לעשות, שהוא בעצם מעשה טוב. כך הוא משחית את חברו ומסית אותו לעבירה (רש"י).

1. מלשון השחתה מוסרית, כמו (בראשית ו יב): "כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ", כנ"ל;

2. מלשון מלכודת, כמו (תהלים ט טז): "טָבְעוּ גוֹיִם בְּשַׁחַת עָשׂוּ, בְּרֶשֶׁת זוּ טָמָנוּ נִלְכְּדָה רַגְלָם". המחמאות המוגזמות של החנף הן מלכודת שמטרתן ללכוד את השומע ולהטות את ליבו לעשות כדברי החנף.

דעת היא היכרות קרובה. מה יודעים הצדיקים ואיך זה עוזר להם להיחלץ?

1. הצדיקים יודעים את עצמם, מכירים את עצמם מקרוב על כל המעלות והמגרעות שלהם. הם לא מאמינים לכל מחמאה שמישהו נותן להם כדי לנסות למצוא חן בעיניהם. כך הם נחלצים מההשחתה הנובעת ממחמאות שקריות (ר' יונה, וכן רמ"ד ואלי)

2. הצדיקים יודעים תורה, מכירים את האזהרות מפני הסתות ופיתויים (כגון בדברים יג), וכך נחלצים מהמלכודת (רש"י).

1. בספרים שלנו הניקוד הוא יֵחָלֵצוּ בבניין נפעל, כלומר יחלצו את עצמם מנזקי החנופה;

2. אולם אפשר גם לפרש בשינוי ניקוד יְחַלְּצוּ בבניין פיעל: "ייתכן גם לפרש, ובדעת צדיקים ""יְחַלְּצוּ רעיהם, כי לא יחניפו להם, אבל הוכח יוכיחום ויורו אותם בדרך, בתעותם בתהו לא דרך" (ר' יונה).

1. פסוקנו מדבר על אדם המייפה את המציאות, כלומר נותן מחמאות שקריות.

2. אדם הנותן מחמאות אמיתיות אינו משחית את רעהו, אך הוא עדיין עלול לגרום לו נזק, (משלי כט ה): "גֶּבֶר מַחֲלִיק עַל רֵעֵהוּ - רֶשֶׁת פּוֹרֵשׂ עַל פְּעָמָיו"*.

3. דווקא אדם שמוכן למתוח ביקורת על רעהו כשצריך, בסופו של דבר ימצא חן בעיניו, (משלי כח כג): "מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי, חֵן יִמְצָא מִמַּחֲלִיק לָשׁוֹן"*.