מצודות על יונה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מצודות על יונה · א · >>

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

קרא עליה – רוצה לומר שיוכיחם ויזהירם, וכדרך הנביא; ועדיין לא פירש לו מה יקרא.

כי עלתה רעתם – הרעות שהם עושים עלתה למרום, לעמוד לפני לקטרג עליהם. (ולפי שנינוה הוא ראש מלכות אשור, שבט אפו של המקום ברוך הוא, רצה להחזירם למוטב, למען יעמדו להיות רצועה מרדות על ישראל):

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

  • לברוח תרשישה – הוא חוץ לארץ, מקום שאין הנבואה שורה על הנביאים. וזהו שאמר "מלפני ה'", ורוצה לומר, מהמקום שהוא לפני ה', והוא ארץ ישראל, שהוא מקום קיבול הנבואה. כי פחד פן יבוא לו הנבואה עוד פעם, ויפרש מה יקרא, ויוכרח ללכת. ועל כי העמדת נינוה היה רעה לישראל, לכן לא היה חפץ להיות שליח בדבר, כי היה טוב בעיניו שיעמדו ברשעם ויאבדו, ולא יהיו לשטן לישראל.
  • ורז"ל אמרו שחשב יונה, שהנה הגויים קרובי תשובה הם, ויחייבו את ישראל שאינם ממהרים לשוב.
  • וירד יפו – מקום שפורשים שם הספינות.
  • באה תרשיש – היתה מוכנת ללכת ולבוא לתרשיש.
  • ויתן שכרה – הקדים ליתן שכרה תחילה; ולא עוד, אלא שנתן שכר כל הספינה, למען תמהר ללכת.
  • לבוא עמהם – עם אנשי הספינה.

מצודת ציון

  • תרשישה – לתרשיש, והוא שם מקום.
  • יפו – שם העיר שעל הנמל.
  • אניה – ספינה.

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

הטיל – הסיע והמשיך אל הים רוח גדולה, והיה סער גדול בים.

והאניה – רוצה לומר, אנשי האניה חשבו שהאניה תישבר מחוזק הרוח, המוליכה ברדיפה ונדנוד רב, מהרמת הגלים. וכובד משא הספינה מונע הרדיפה, והוא סיבה לשבירת הספינה:

מצודת ציון

הטיל – עניין הסעה. כי "ורוח נסע" (במדבר יא, לא), תרגם אונקלוס "נטל".

סער – הרעשת גלים מן הסערה.

חשבה – מלשון מחשבה.

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

וייראו המלחים – מוליכי הספינה פחדו, וכל אחד מהם צעק להתפלל אל העבודה זרה שלו.

ויטילו – השליכו את הכלים מן הספינה אל הים, להקל מעליהם המשא, למען תוכל ללכת ברדיפה מבלי מונע.

אל ירכתי – רוצה לומר, אל אחת מהירכתיים, וכן: "ויקבר בערי גלעד" (שופטים יב, ז):

מצודת ציון

המלחים – כן ייקראו מוליכי הספינות. וכן: "כל אניות הים ומלחיהם" (יחזקאל כז, ט).

ויטילו – עניין השלכה, כמו: "והטלתי אתכם" (ירמיה טז, יג).

ירכתי – עֵבר וצד, כמו: "ירך המזבח" (ויקרא א, יא).

וירדם – הוא שינה עמוקה, וכן: "והוא נרדם ויעף" (שופטים ד, כא).

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

מה לך נרדם – מה לך שנרדמת? כאומר: וכי אינך מרגיש שאנו עומדים בסכנה?!

קרא אל אלהיך – התפלל לפניו.

אולי יתעשת – על ידי התפילה, אולי יחשוב האלהים לנו שלא נאבד.

מצודת ציון

  • רב החובל – שר מנהיגי הספינה, כי "רב" הוא שר, וכן: "ורבי המלך" (ירמיה מא, א).
ומנהיגי הספינה יקראו "חובלים", על כי מושכים בחבלי הווילון, להפנותה מול הרוח. וכן: "המה חבליך" (יחזקאל כז, ח).
  • אולי – עניינו כמו שמא.
  • לנו – עלינו.
  • ולא נאבד – הוי"ו הוא במקום שי"ן. וכן: "ויקחו לי תרומה" (שמות כה, ב), ורוצה לומר, שיקחו.

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

ויאמרו – אנשי הספינה.

גורלות – אמרו להפיל גורלות הרבה, כי לא רצו לסמוך על גורל אחד, כי פן במקרה נפל על זה; אבל כשייפול פעמים מרובות על אחד, יהיה נראה שאין זה מקרה.

בשלמי – בעבור מי בא עלינו רעת הסכנה הזאת?

הגורל – רוצה לומר, כל גורל וגורל.

מצודת ציון

לכו – עניין זירוז.

בשלמי – בעבור מי.

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

הגידה נא לנו – הואיל וכל הגורלות נפלו עליך, הגידה עתה לנו באשר למי, רוצה לומר, במה היה החטא ולמי חטאת, שבסבתו בא לנו רעת הסכנה הזאת? וכאילו יאמרו: אם היה בדבר העושק, אם כן אפשר להחזיר העושק; ואם הרעות למי בדבר הגידוף וכיוצא, אפשר לפייסו בממון.

מה מלאכתך – רוצה לומר, אולי יש בידך מלאכת רמייה, והונית אנשים מרובים, עד שלא תדע מי ומי המה להחזיר להם העושק.

ומאין תבוא – רוצה לומר, שמא עשקת במקום שבאת משם, ואולי רב הדרך, ואין לבוא שמה להחזיר העושק.

מה ארצך – רוצה לומר, שמא עשית דבר היפך מנהג ארצך, וכאילו חטאת לכולם, ומי יכול לפייס את כולם?

ואי מזה עם אתה – מ"ם השימוש כמו הפוך, כאילו אמר: ומאי זה עם אתה? רוצה לומר, מי הוא אלוהיך? וכאלו יאמרו, פן עשית דבר שלא כדת אלוהיך, ואין אם כן מקום לפייסו בממון.

מצודת ציון

נא – עתה.

ומאין – מאיזה מקום.

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

עברי אנכי – כאומר: אין לכם לשאול כל השאלות הללו, כי לא חטאתי לבן אדם. ולכן על השאלה ששאלתם באחרונה, ואי מזה עם אתה, על זה השיב: עברי אנכי. ולתוספת ביאור אמר: ואת ה' אלהי השמים אני ירא, וכאילו יגיד בזה שאליו חטא.

אשר עשה את הים ואת היבשה – רוצה לומר, כמו שעשה את היבשה, כן עשה את הים, ובכל מקום משלה ידו. וכאילו יאמר: הנה גם בים מצאה אותי יד ה', וכאילו יכריחני ללכת לנבאות על נינוה, וזהו האמירה לגבוה. ועל חינם ברחתי, בחושבי שפה לא יבוא אלי דבר ה', והנה כאילו באה:

מצודת ציון

עברי – כן ייקראו בני ישראל, וכן: "מילדי העברים" (שמות ב), על כי מקור מחצבם מעבר הנהר:

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

וייראו וגו' – בשמעם שחטא לה', ואין אם כן מקום לפייס בממון, לכן פחדו מאד.

מה זאת עשית – לא אמרו כשואלים, אלא כמתמיהים, כאומר: איך עשית דבר כזה, למרוד פי ה' ולברוח ממקום הנבואה! ודוגמתו: "מה עשית ותגנוב את לבבי" (בראשית לא), שהוא עניין תימה.

כי ידעו האנשים – היה נודע להם שהוא בורח מלפני ה' ממקום הנבואה.

כי הגיד להם – רוצה לומר, על פי הדברים שאמר הבינו אמיתת העניין, כאילו הגיד להם בפה מלא.

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

מה נעשה לך – מה נעשה עמך, שישתוק הים מעלינו ולא יוסיף להרעיש עוד בהרמת הגלים?

כי וגו' – רוצה לומר, הנה הים מרעיש בגליו בכל פעם יותר, ולכן אין פנאי להתעכב ולהתיישב בדבר. לזה אמור אתה מה נעשה עמך, וכן יקום:

מצודת ציון

וסוער – מרעיש בהרמת הגלים מן הסערה.

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

שאוני – קחו אותי והשליכו אותי אל הים, ובודאי ישתוק הים מעליכם, כי ידעתי שבעבורי בא הסער הגדול הזה עליכם:

מצודת ציון

"שאוני" – ענין לקיחה:

"והטילוני" – ענין השלכה:

"בשלי" – בעבורי:

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

ויחתרו – היו משתדלים עם המשוטות להשיב הספינה אל היבשה, בחושבם ששם יטילו את יונה אל היבשה והם ילכו לדרכם:

הולך וסוער עליהם – רוצה לומר, הרעשת הגלים היה עליהם מן היבשה למול פניהם, להרחיק את הספינה אל תוך הים:

מצודת ציון

ויחתרו – עניין חפירה, וכן: "אם יחתרו בשאול" (עמוס ט). ורצונו לומר, השיטו במשוטות בתוך הים, ונדמה כאלו חופרים בים:

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

אל נא נאבדה – לא נהיה עתה נאבדים בעוון שנשלח יד בנפש האיש הזה להשליכו אל הים.

ואל תתן וגו' – רוצה לומר, אל תחשב לנו כאילו שפכנו דם נקי.

כי אתה ה' – רוצה לומר, הלא הכל בידך ומעולם עשית כאשר חפצת; ואם היה חפצך להמיתו שלא על ידינו, הלא אין מעצור בידך להמית אותו לבד. אלא ודאי הגזירה היא להמיתו על ידינו:

מצודת ציון

אנה – עניין בקשה, כמו: "אנא ה' הושיעה נא" (תהילים קיח):

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

ויעמוד – שתק ונח מקצף הרעשת גליו:

מצודת ציון

ויעמוד – עניין שתיקה, כמו: "עמדו לא ענו עוד" (איוב לב, טז):

מזעפו – עניין קצף, כמו: "זעף ה' אשא" (מיכה ז, ט). ועל הרעשת הגלים יאמר, שנראה אז כאלו הים כועס ומתקצף:

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

וייראו וגו' – בראותם השגחת המקום ויכולתו:

ויזבחו – רוצה לומר, קיבלו על עצמם לזבוח לה' בבית המקדש:

וידרו נדרים – לחלק צדקה לעניים: