מ"ג שופטים ד כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות שופטים


<< · מ"ג שופטים ד · כא · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותקח יעל אשת חבר את יתד האהל ותשם את המקבת בידה ותבוא אליו בלאט ותתקע את היתד ברקתו ותצנח בארץ והוא נרדם ויעף וימת

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר אֶת יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט וַתִּתְקַע אֶת הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ וְהוּא נִרְדָּם וַיָּעַף וַיָּמֹת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתִּקַּ֣ח יָעֵ֣ל אֵֽשֶׁת־חֶ֠בֶר אֶת־יְתַ֨ד הָאֹ֜הֶל וַתָּ֧שֶׂם אֶת־הַמַּקֶּ֣בֶת בְּיָדָ֗הּ וַתָּב֤וֹא אֵלָיו֙ בַּלָּ֔אט וַתִּתְקַ֤ע אֶת־הַיָּתֵד֙ בְּרַקָּת֔וֹ וַתִּצְנַ֖ח בָּאָ֑רֶץ וְהֽוּא־נִרְדָּ֥ם וַיָּ֖עַף וַיָּמֹֽת׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

וּנְסִיבַת יָעֵל אִתַּת חֶבֶר יַת סִכַּת מַשְׁכְּנָא וְשַׁוִיאַת יַת אַרְזַפְתָּא בִּידָהּ וַעֲלַת לְוָתֵיהּ בְּרָז וּנְקִישַׁת יַת סִכְּתָא בְּצִדְעֵיהּ וּנְעָצַת בְּעַרְעָא וְהוּא דְמוּך וְאִשְׁתַּלְהִי וּמִית:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יתד האהל" - קביליי"א בלע"ז שתוקעין בארץ עם שיפולי האהל לפושטו

"המקבת" - (תרגום) ארזפתא מרטי"ל בלע"ז

"בלאט" - (תרגום) ברז חרש

"ותצנח בארץ" - (תרגום) ונעצת בארעא

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"והוא נרדם" - רצה לומר על שהיה נרדם משתיית החלב ועיף על כי נס ברגליו ולזה מת מיד

"בלאט" - לבל יעור משנתו

"ותצנח בארץ" - הכתה במקבת על היתד עד שחלף רקתו ונתחב בארץ

"יתד האהל" - היתד העשוי לתקוע בארץ עם שפולי האהל

מצודת ציון

"יתד" - מסמר

"המקבת" - שם כלי ובו מכין ביתד לנעצו בארץ וכן (ישעיהו מד יב) ובמקבות יצרהו

"בלאט" - בהסתר ובחשאי כמו (רות ג ז)ותבא בלט ותגל מרגלותיו

"ותתקע" - נעצה ותחבה

"ברקתו" - הוא צד גובה הפנים וכן (שיר השירים ד ג)כפלח הרמון רקתך ונקראת כך למיעוט הבשר שבה כמו (בראשית מא יט)ורקות בשר

"ותצנח" - ענין נעיצה כמו (לעיל א יד) ותצנח מעל החמור

"נרדם" - מלשון תרדמה ושינה

"ויעף" - ענין יגיעה

<< · מ"ג שופטים · ד · כא · >>