מדרש תנחומא הקדום/כרך א/בראשית לח א
| שלמה בובר | |
| מדרש תנחומא | |
|---|---|
| הקדום והישן מיוחס לרבי תנחומא ברבי אבא על חמשת חומשי תורה | |
| →בראשית לז א | בראשית לט א← |
[ט] [וירד יהודה]. זהו שאמר הכתוב: "בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל" (מלאכי ב, יא). מהו בגדה יהודה? כיחש יהודה, כשם שאתה אומר: "אשר אתה בגדתה בה" (שם, יד), הוי אומר כיחש יהודה. על מה כיחש? כי חלל יהודה קודש ה׳ (שם יא), הוי בגדה יהודה. ובעל בת אל נכר (שם), ולהלן הוא אומר: "היתה יהודה לקדשו" (תהלים קיד, ב), וכאן הוא אומר: כי חלל יהודה, הוי ובעל בת אל נכר, "וירא שם יהודה בת איש כנעני ושמו שוע" (בראשית לח, ב); אימתי? בשעה שפירש מאחיו, שנאמר: וירד יהודה:
[י] [וירד יהודה]. זהו שאמר הכתוב: "עוד היורש אביא לך" וגו׳ (מיכה א, טו). ר׳ יהודה ור׳ נחמיה, חד אמר: לאחיותיהם נטלו השבטים, שנאמר (בראשית לז, לה): "ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו", וכמה היו הבנות? אלא תיומותיהם היו, שהיתה יולדת עמו תאומים והוא נוטלה. וכן הוא אומר גבי בנימן: "כי גם זה לך בן" (בראשית לה, יז); 'כי זה לך בן' לא נאמר, אלא כי גם זה, שילדה אמו תאומה. הוי ויקומו כל בניו וכל בנותיו וגו׳; מכאן אתה למד שנטלו את אחיותיהם. ור׳ נחמיה מקיים בנותיו – כלותיו, שחתנו של אדם כבנו וכלתו כבתו, ואין אדם נמנע מלקרוא לכלתו בתו. אמרו רבותינו: יהודה שהיה גדול בבית אביו נטל כנענית, שכתיב: וירא שם יהודה, והנביא מכריז: "עד עדולם יבא (קדוש) [כבוד] ישראל" (מיכה א, טו); הוי וירד יהודה וגו׳ ויט עד איש עדולמי:
[יא] [וירד יהודה]. זהו שאמר הכתוב: "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי" (ישעיהו נה, ח). משל למלך בשר ודם שהוא יושב ודן לאדם, והדיין אומר לו: אמור אם הרגת אם לא הרגת. אם אומר לו הרגתי הדיין הורגו, ואם לא הודה אינו הורגו. אבל הקב״ה אינו כן, מי שמודה הקב״ה מרחם עליו, שנאמר: "ומודה ועוזב ירוחם" (משלי כח, יג). ר׳ שמעון בן חלפתא אומר, אמר הקב׳׳ה לירושלים: על מה הבאתי עליך כל המשפטים הללו? בשביל שאמרת לא חטאתי, שנאמר: "הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי (ירמיהו ב, לה). אבל מי שהוא מודה ועוזב – ירוחם; הוי כי לא מחשבותי וגו׳. אמר ר׳ יוסי בן קצרתה: בשר ודם עושה לו שביל בהר או בבקעה, שמא יכול לעשות במים? אבל הקב״ה כתיב בו: "בים דרכך [ושבילך במים רבים"] (תהלים עז, כ), בכל מקום שהוא רוצה עושה לו דרך:
דבר אחר: כי לא מחשבותי מחשבותיכם. מלך בשר ודם קצף על בני אדם, טורדן מן המדינה, שמא הוא יכול לעשות דרך בים להורידן ולשקען בתוכו? [אבל הקב״ה אינו כן, אלא כעס על המצרים ועשה דרך בים והורידן ושקען בתוכו], מנין? שנאמר: "הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה" (ישעיהו מג, טז), ומה גדול מכולם? "המוציא רכב וסוס חיל ועזוז"; הוי כי לא מחשבותי:
דבר אחר: כי לא מחשבותי, יוסף מכרו אותו אחיו למדנים והמדנים מכרו אותו אל מצרים. עד שלא ירד יוסף, ירד יהודה להתקין גואל אחרון, זה מלך המשיח [שיצא ממנו מלך המשיח], 'וילך יהודה' אין כתיב כאן אלא וירד יהודה. אמר ר׳ יוחנן: נסמך ירידה לירידה, ירידת יוסף לירידת יהודה, "ויוסף הורד מצרימה" וירד יהודה. כיוצא בדבר אתה אומר: "ביה בליליא קטיל בלשצר מלכא כשדאה" (דניאל ה, ל), מה כתיב אחריו? "ודריוש מדאה קביל מלכותא" (שם ו, א), נסמך קוצץ לקוצץ, מחריב בית למחריב בית, והפסק מלכות להפסק מלכות:
[יב] וירד יהודה. מהו וירד? שהורידוהו מגדולתו, למה? שמינו אותו מלך עליהם. כיון שמכרו את יוסף, נכנסו אצל אביהם לנחמו, [ולא] ביקש להתנחם. אמרו: עכשיו הזקן מקפיד עלינו. מה עשו? עמדו ונידו אותו, שנאמר: וירד יהודה. דבר אחר: וירד יהודה, כיון שמכרו את יוסף מה כתיב? "וישב ראובן אל הבור" (בראשית לז, כט). כיון שלא מצאו, קרע את בגדיו, אף כולם עמדו ונתפזרו, ואף יהודה נתפזר עמהם; [הוי] וירד יהודה:
[יג] [וירד יהודה]. מה כתיב למעלה מן הענין? "ויאמר לו לך נא ראה [את שלום אחיך ואת שלום הצאן"] (בראשית לז, יד), וכי הצאן יודעות מהו שלום, שאמר לו את שלום הצאן? אמר ר׳ אייבו: צריך אדם שיהא מתפלל על מי שהוא משביר אותו, לפי שהיה יעקב משתכר מצאנו ואוכל החלב ולובש הגז, לפיכך נצרך לשאול בשלומן; לכך נאמר: את שלום אחיך ואת שלום הצאן. "והשיבני דבר", הם אמרו: "טרוף טורף יוסף" (שם, לג). "וישלחהו מעמק חברון". וכי יש עמק בחברון? והלא כולה עליה היא, שנאמר: "ויעלו בנגב ויבא עד חברון" (במדבר יג, כב), וכן הוא אומר: "עלו זה בנגב ועליתם ההר" (שם, יז), וכאן הוא אומר מעמק חברון? אמר ר׳ יוחנן: (מעיינה) [מעצה] עמוקה שנטל הקב״ה בינו ובין עצמו בין הבתרים עם אברהם. "וימצאהו איש". מלאך. "והנה תועה". אמר לו המלאך: ואין אתה יודע שאתה הולך לתעות? אמר לו: "את אחי אנכי מבקש" וגו׳. "ויאמר האיש נסעו מזה". מהו מזה? כיון שהם רואים אותך הן נעשין אכזרים. "כי שמעתי אומרים נלכה דתינה", מהו דתינה? אמרו רבותינו, שהיה המלאך משמר דת יה. "וילך יוסף אחר אחיו" וגו׳, "ויראו אותו מרחוק". עד שהוא רחוק מיל. "ויאמרו איש אל אחיו". מי הם? שמעון ולוי. "הנה בעל החלומות הלזה בא ועתה לכו ונהרגהו" וגו׳. אמר ר׳ יצחק: המקרא אומר לך דרשני, מי אמר ונראה? אלא הם אמרו לכו ונהרגהו, ורוח הקודש אומרת: ונראה אותם. הם אמרו לכו ונהרגהו, והוא אמר: והנה תסובינה אלומותיכם; ונראה של מי עומד, שלכם או שלי:
ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם. למה? שרוח הקודש אומרת: למען הציל אותו מידם וגו׳. אילו היה ראובן יודע שהקב״ה כותב עליו הפסוק הזה, היה נוטלו על שכמו והיה מוליכו אל אביו:
ויקחהו וישליכו אותו הבורה והבור רק אין בו מים. מים אין בו, אבל נהשים ועקרבים יש בו. מה עשה שמעון? כיון שנתנו אותו לתוך הבור, היה שמעון מצווה ומשליכים עליו אבנים גדולות כדי להורגו. אבל כשנפל הוא ביד יוסף, היה יוסף זורק עליו פטומות:
ויעברו אנשים מדינים וגו׳ והם מכרו אותו למצרים לפוטיפר וגו׳. נעשו עליו שלש אוניות[1]. כיון שנמכר התחילו הכל צווחין ווי, שנאמר ויהי בעת ההיא וירד יהודה, על איזה חטייא ירד? ר׳ חייא בר אבא בשם ר׳ יוחנן: כל מי שמתחיל במצוה ואינה גומרה – גורם לעצמו לקבר אשתו ובניו וגורם עצמו לירידה, מי הוא זה? זה היה יהודה, שנאמר: וירד יהודה:
[ושמו חירה], אמר ר׳ יהודה בר סימון: הוא חירה בימי יהודה , הוא חירם בימי שלמה, ומימיו הוא אוהב את השבט הזה, שכן הוא אומר: רעהו העדולמי, ולהלן הוא אומר: "כי אוהב היה חירם לדוד כל הימים" (מ"א ה, טו). דבר אחר: וירא שם יהודה. יש שנאף ונשכר, ויש שנאף והפסיד, יש שגנב ונשכר, ויש שגנב והפסיד[2]. יש שגנב ונשכר זה פנחס[3]; יש שגנב והפסיד, זה עכן. יש שנאף והפסיד, זה זמרי; נאף ונשכר, זה יהודה, שממנו עמדו פרץ וחצרון, שהן עתידין להעמיד לדוד ולמלך המשיח, שהוא עתיד לגאול את ישראל. ראה כמה עלילות הביא הקב״ה עד שלא העמיד מלך המשיה מיהודה, אותו שכתוב בו: "ונחה עליו רוח ה׳" (ישעיהו יא, ב):
הערות
- ^ אוניות=רבים של "אונו", שטר מכירה ביוונית. ויקיעורך ע"פ בובר.
- ^ בכ"י רומי נוסף: יש הרג ונשכר, יש הרג והפסיד. וממשיך שם: יש הרג והפסיד, מות יומת הרוצח; יש הרג ונשכר, זה פנחס.
- ^ צ"ל: זה רחל, שנאמר: ותגנוב רחל (בראשית לא, יט). בובר ע"פ כת"י רומי.