מדרש תנחומא הקדום/כרך א/בראשית כח יב

שלמה בובר
מדרש תנחומא
הקדום והישן מיוחס לרבי תנחומא ברבי אבא על חמשת חומשי תורה
→בראשית כח י	בראשית כט לא←

[י] ויחלם והנה סולם וגו׳. ילמדנו רבינו, מה בין מיתתן של צדיקים למיתתן של רשעים? אמר ר׳ יוסטא בר שונם בשם ר׳ יהושע דסכנין: מיתתן של רשעים לא בארץ ולא בשמים, שכן כתיב באחיתופל: "ויצו אל (בניו) [ביתו] ויחנק" (שמואל ב יז, כג). וכן המן לא בארץ ולא בשמים, שנאמר: "ויתלו את המן" (אסתר ז, י), וכן בניו: "ותלו אותו ואת בניו" (אסתר ט, כה). אבל מיתתן של צדיקים בשמים ובארץ, שנאמר: "והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים" (שמואל א כה, כט), בארץ מנין? "ויעלוהו ויקברוהו במעלה קברי בית דוד וכבוד עשו לו (במיתתו) [במותו"] ([[דברי הימים ב לב{לג|דברי הימים ב, לב{לג]]):

ילמדנו עוד רבינו, מה בין חלומות הצדיקים לחלומות הרשעים? חלומות הרשעים לא בשמים ולא בארץ, שנאמר: "ופרעה חולם והנה עומד על היאור" (בראשית מא, א). וכך נבוכדנצר, כתיב: "חלם (הוא) [חזית] ודחלנני" (דניאל ד, ב), שלא היה לא בארץ ולא בשמים. אבל חלומות של צדיקים בשמים ובארץ, שכן אתה מוצא שאמר יוסף לאחיו: "הנה אנחנו מאלמים אלומים" (בראשית לז, ז). הרי בארץ, ובשמים מנין? שנאמר: "הנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי" (שם, ט). וכן באבינו יעקב, ויחלום והנה סולם [מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, הרי בשמים ובארץ]:

[ז] דבר אחר: ויחלום והנה סולם, אמר ר׳ יוסי הגלילי: הראה לו מנשה עשה סמל. [דבר אחר:] ויחלום והנה סולם. אמר ר׳ אלעזר ב״ר שמעון בן (יוסי) [יוחי], הראה לו מזבח, שנאמר: "מזבח אדמה [וגו׳ ולא תעלה במעלות על מזבחי"](שמות כ, כד -כו). וראשו מגיע השמימה, זה ענן הקטורת. והנה מלאכי אלהים, אלו הכהנים שעומדים על כבש המזבח ומשמשין. אמר ר׳ שמעון בן חלפתא: הראה לו קרח, שנאמר: "ותפתח הארץ את פיה" (במדבר טז, לב). וראשו מגיע השמימה, הראה לו משה, שנאמר: "ואל משה אמר עלה אל ה׳" (שמות כד, א). דבר אחר: ויחלום והנה סולם מוצב ארצה, אמר ר׳ אלעזר בן עזריה: הראה לו יונה, שנאמר: "לקצבי הרים ירדתי" וגו׳ (יונה ב, ז). וראשו מגיע השמימה, הראה לו אליהו, שנאמר: "ויעל אליהו בסערה השמים" (מלכים ב ב, יא). דבר אחר: ויחלום, אמר ר׳ שמעון בן יוחי: הראה לו סיני, זה סימן, ס׳ עולה ששים, י׳ עשרה, נ' חמשים , י' עשרה, הרי מאה ושלשים, וסלם מאה ושלשים. נאמר כאן: מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ונאמר בסיני: (והנה) ["וההר] בוער באש עד לב השמים" (דברים ד, יא). דבר אחר: והנה מלאכי אלהים, זה משה ואהרן, שנאמר: "ויעל משה ואהרן" (שמות כד, ט). והנה ה׳ נצב עליו,' "וירד ה׳ על הר סיני" (שמות יט, כ). "ויאמר אני ה׳ אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק" (בראשית כח, יג), ונאמר בסיני: "אנכי ה׳ אלהיך" (שמות כ, ב) :

[ח] דבר אחר: ויצא יעקב, זה אחד מארבעה בני אדם שנתקפצה לו הארץ, ואלו הן: אברהם ואליעזר ויעקב ואבישי. אברהם מנין? כיון שיצא לרדוף את המלכים – קפצה הארץ לפניו, שנאמר: "ויחלק עליהם לילה" (בראשית יד, טו). ואליעזר מנין? כיון שהלך להביא אשה ליצחק – נתקפצה הארץ לפניו; מה כתיב בו? "ואבוא היום אל העין" (בראשית כד, מב), בו ביום יצא ובו ביום הגיע. ואבישי מנין? כיון שהיה נלחם עם ישבי בנב אחי גלית, מה עשה? רדף את דוד ברוח מגינו. באותה שעה נתן הקב״ה פחדו של דוד עליו, ואמר: מה קל האיש הזה, היכן דוד וגבורותיו? ומנין? שכן כתיב: "ויעף דוד" (שמואל ב כא, טו). באותה שעה אמר דוד: מי יתן לי אחד מבני אחותי כאן! והיו יואב ואבישי רחוקים ממנו, ונלחמים עם בני עמון ועם ארם, וכיון שהתפלל דוד – הקפיץ הקב״ה את הארץ לפני אבישי, שנאמר: "ויעזר לו אבישי בן צרויה" (שמואל ב כא, יז). ויעקב אבינו – אף הוא הקפיץ הקב״ה את הארץ לפניו, שנאמר: "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" (בראשית כח, י). ["וישא יעקב רגליו" (בראשית כט, א)]. אמרו רבותינו: כל בני אדם – רגליהם סובלות אותם, אבל יעקב – הוא נושא את רגליו, שנאמר: וישא יעקב רגליו:

[ט] ויברח יעקב שדה ארם (הושע יב, יג). ומהיכן ברח? מבאר שבע, שנאמר: ויצא יעקב מבאר שבע. וכי בבאר שבע היה? והלא בחברון היה, שנאמר: "הוא חברון אשר גר שם אברהם ויצחק" (בראשית לה, כז). אלא ממקום המיוחד לשבועות, ששם נשבע אברהם לאבימלך, שנאמר: "ועתה השבעה לי באלהים הנה" וגו׳ (בראשית כא, כג), "על כן קרא למקום ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם" (שם, לא). ומנין ששם נשבע יצחק? שנאמר: "ויבאו עבדי יצחק" וגו׳ (בראשית כו, לב), "ויקרא אותה שבעה" (שם, לג). ואף עשו נשבע ליעקב, שנאמר: "השבעה לי כיום" (בראשית כה, לג). כשנטל את בכורתו, חשב בלבו ואמר: אם יבא ואמר: בא, השבעה לי שלא נטלתה הברכות במרמה, מה אני יכול לעשות לו? אלא אצא מן המקום הזה המיוחד לשבועות. לכך נאמר: ויצא יעקב מבאר שבע וגו׳; הוי ויברח יעקב שדה ארם:

אמר ריש לקיש: נסים עשה הקב״ה עמו בשעה שראה את החלום, מה כתיב? "והנה ה׳ נצב עליו" וגו׳ (בראשית כח, יג). "ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה" (בראשית כח יז, אין זה אלא בית המקדש, שנאמר: "ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו" (תהלים עח, נד), ואין נורא אלא בית המקדש, שנאמר: "נורא אלהים ממקדשיך" (תהלים סח, לו). ראה אותו חרב, שנאמר: אין זה.   כי אם בית אלהים, שראה אותו בנוי. וכל הנביאים ראו אותו בנוי חרב ובנוי, אלא אמר הקב״ה: אתם ראיתם אותו חרב בעולם הזה, אבל לעולם הבא אני בונה אותו בעצמי, ואני בכבודי חוזר לתוכו ואתם רואים, שנאמר: "כי עין בעין יראו בשוב ה׳ ציון" (ישעיהו נב, ח):