מדרש תהלים כב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · מדרש תהלים · כב · >>

"למנצח על אילת השחר".
זהו שאמר הכתוב (חבקוק ג, יט): "אלהים ה' חילי וישם רגלי כאילות".
אמר רבי פנחס: 'כאילים' אין כתיב כאן, אלא כאילות, שרגלי הנקבות עומדות יותר מן הזכרים.
ומהו "ועל במותי ידריכני"[1]?

  • "על במותי" – בימאות שלי.
  • "ידריכני"[2] – אלו המצריים. שכיון שנשתקעו בים, רמז הקב"ה לים והשליכם ליבשה, והיו ישראל רואין אותם מתים, שנאמר (שמות יד, ל): "וירא ישראל את מצרים מת", ומכירין אותם. מה היו עושין להן? כל אחד ואחד מישראל נוטל כלבו, והולך ונותן רגלו על צוארו של מצרי, והיה אומר לכלבו: אכול מן היד הזו שנשתעבדה בי, אכול מן המעיים הללו שלא חסו עלי. תדע לך שכן הוא, דכתיב (תהלים סח, כד): "למען תמחץ רגלך בדם לשון כלביך" וגו'. אמרו ישראל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, כבר עשית לנו כל הנסים הללו, אף אנו לא נהיה כפויי טובה. ומה יש לנו לעשות? לומר לפניך שירות ותשבחות; (שמות טו, א): "אז ישיר משה".

הוי "למנצח על אילת השחר".

דבר אחר:

"למנצח על אילת השחר" – בשתי איילות, דבורה ואסתר.
דבורה, שבאת משבט נפתלי, ועליה אמר יעקב (בראשית מט, כא): "אילה שלוחה".
"על אילת השחר", זו אסתר.


"אלי אלי למה עזבתני".
זהו שאמר הכתוב (ישעיהו י, יז): "והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה".

  • "אור ישראל" – זה חזקיהו.
  • "וקדושו ללהבה" – זו אסתר[3].
  • "ובערה ואכלה" – זה סנחריב.[4]
בשעה שעלה לירושלים[5], יצאה אש מביניהם וליהטה אותו ואת אוכלוסיו.

דבר אחר:

  • "והיה אור ישראל לאש" – זה מרדכי.
  • "וקדושו ללהבה" – זו אסתר.
  • "ובערה ואכלה שיתו ושמירו" – זה המן ובניו.
אמרו רבותינו: מאה בנים היו לו להמן. עשרה נהרגו, ועשרה נתלו, ועשרה נתחתכו ונשלכו לכלבים, ושבעים מהם חזרו על הפתחים שנים עשר חודש, ולבסוף נהרגו. ומה אני מקיים (ישעיהו י, יז): "שיתו ושמירו ביום אחד"? אלא את מוצא, במידה שאדם מודד – בה מודדין לו; בגזירה שגזר (אסתר ג יג): "להשמיד להרוג ולאבד", נגזר עליו: "ובערה ואכלה".


דבר אחר:

  • "והיה אור ישראל" – זו אסתר, שהאירה את ישראל כאור שחר.
והלא אור זה אש, ואש זה אור?[6] אלא אמר הקב"ה, דיו פרצופין אני עושה את הדבר: אור לישראל, וחשך לאומות העולם, שנאמר (עמוס ה יח): "הוי המתאוים את יום ה', למה [זה] לכם יום ה'? הוא חשך ולא אור".
בנוהג שבעולם, אדם מדליק את הנר בבסיליקי שלו, שמא יכול לומר: פלוני שהוא אוהבי ישתמש לאור הנר, ושונאי אל ישתמש לאור הנר? אלא, הכל משתמשין כאחד. אבל הקב"ה אינו כן: מאיר לעולם הבא ומאיר לעולם הזה, ומאיר לזה ומחשיך לזה כאחד.[7]
אמר ר' חנינא: (תהלים קמה, ט): "טוב ה' לכל", בעולם הזה. אבל לעתיד לבוא, (תהלים קכה ד): "הטיבה ה' לטובים". וכך היה מרדכי ואסתר: נר לישראל, וחושך לאומות העולם[8]
אסתר נקראת הדסה, שנאמר (אסתר ב ז): "ויהי אומן את הדסה"[9]. ומרדכי (על שם צדיק)[10] נקרא הדס, [על שם] שנאמר (זכריה א ח): "והוא עומד בין ההדסים". מה הדס זה – ריחו טוב וטעמו מר, כך מרדכי ואסתר, חשך לאומות העולם, ואור לישראל.
ואל תתמה, שהרי כתיב במצרים (שמות י, כב-כג): "ויהי חשך אפלה" וגו', "ולכל בני ישראל היה אור". וכשם שעשיתי בעולם הזה, כך אני עושה לעולם הבא, שנאמר (ישעיהו ס ב): "כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה".


דבר אחר: "למנצח על אילת השחר".
זהו שאמר הכתוב (מיכה ז, ח): אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי, (גם) כי אשב בחשך ה' אור לי.
אמר דוד: למנצח למי שהוא קופץ כאיָל, ומאיר לעולם בשעת חשיכה.

ואימתי הוא מאיר? בלילה? אף על פי שהוא לילה, יש בו אור הלבנה והכוכבים [והמזלות]! ואימתי הוא חשך? בעלות השחר; הלבנה והכוכבים נכנסין, והמזלות הולכין להם; ואותה שעה אין חשך גדול מזה, והקב"ה באותה שעה מעלה את השחר מתוך החשך, ומאיר לעולם.

דבר אחר: "על אילת השחר", למי שהוא קופץ כאיָל, ומאיר [להם מתוך החשך]. הוי על אילת השחר.

וכן הוא אומר באסתר, כל הפרשה, עד (אסתר ד, יג): "אל תדמי בנפשך", אל תאמרי בנפשך: בשביל שאני מלכה אני נכשלת.
(שם, יד): "אם החרש תחרישי בעת הזאת" וגו' "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת". מכאן אתה למד, שלא יהא אדם דוחה בשתי ידיו, אלא דוחה בימין ומקרב בשמאל. לכך, ומי יודע אם לעת כזאת.
(שם, טז): "וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו". וכי יש אדם צם ואוכל ושותה? ולמה אמרה כן? אלא אמרה: צומו עלי, על שאכלתם ושתיתם מאותה סעודה של אחשורוש. זה שהמשל אומר, הא קורא והא קולתא; אכלתון בקורא, לקיתון בקולתא.
יכול יהו צמים שלשה ימים ושלשה לילות, ולא היו מתים? אלא, מפסיק מבעוד יום.
ולמה שלשה ימים? לפי שאין הקב"ה מניח את הצדיקים בצרה יותר משלשה ימים. וכן רחב אומרת לשלוחי יהושע, אין לכם להצטער אלא שלשה ימים, שנאמר (יהושע ב טז): "ונחבתם שמה שלשה ימים". וכן את מוצא ביונה (ב, א-יא): "ויהי יונה במעי הדג שלשה ימים, ויאמר ה' לדג". וכן הושע אומר: (הושע ו ב): "יחיינו מיומים, ביום השלישי יקימנו". לכך גזרה שלשה ימים. לכך נאמר, על אילת השחר, שהביאה השחר מתוך החשך.

הערות ושינויי נוסחאות[עריכה]

  1. ^ בילק"ש ובאחד מכתה"י: יעמידני. בנדפס ובפסוק עצמו: ידריכני.
  2. ^ בילק"ש ובאחד מכתה"י: יעמידני. בנדפס ובפסוק עצמו: ידריכני.
  3. ^ בילק"ש: זה ישעיהו. ובאחד מכתה"י: אור ישראל – זה הקב"ה, וקדושו ללהב[ה] – זה חזקיהו. ולפנינו נכנסה אסתר בטעות הדומות מן ה"דבר אחר" להלן.
  4. ^ במהדורת באבער נוסף ע"פ כת"י: שיתו ושמירו – זה אוכלוסיו.
  5. ^ במהדורת באבער נוסף ע"פ כת"י: היו ישעיהו וחזקיהו יושבין בבית המקדש.
  6. ^ ואם כן, מה הוא זה שאומר: "והיה אור ישראל – לאש"?
  7. ^ במהדורת באבער הגרסא היא: אבל הקב"ה אינו כן: הכל משתמשין בעולם הזה, ונותן חשך לכולם כאחת בעולם הזה; אבל לעתיד לבא, (ישעיהו ס ב): "כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח ה'".
  8. ^ במהדורת באבער נוסף: שנאמר: (אסתר ח טז): "ליהודים היתה אורה ושמחה".
  9. ^ במהדורת באבער נוסף: על שם צדקותה.
  10. ^ במהדורת באבער ליתא.