מדרש משלי (בובר) יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מדרש משלי (בובר) · יט · >>

<< · מדרש משלי (בובר) · יט א · >>

עריכה תמן תנינן: משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חודש. רבי אליעזר שאל את רבי יהושע, אמר לו: מה יעשה אדם ויינצל מדינה של גיהנם? אמר לו: יילך ויתעסק במעשים טובים. אמר לו: אם כן, אף אומות העולם יעשו מצוות ומעשים טובים, יכול ייפטרו מדינה של גיהנם? אמר לו: בני, לא דיברה תורה במתים אלא בחיים. אמר לו רבי אליעזר: אני אומר לך טעם ממה שלימדתני. אמר לו: אמור, אמר לו: פעם אחת שמעתי אותך, שהיית דורש בבית המדרש ואומר:

(משלי יט א): "טוב רש הולך בתומו, מעיקש שפתיו והוא כסיל" - כל מי שהולך בתומו בעולם הזה לפני בוראו, עתיד להינצל מדינה של גיהנם לעתיד לבוא:

  • שכן מצינו בנוח, שהלך בתומו ונקרא צדיק, שנאמר (בראשית ו ט): "נוח איש צדיק תמים",
  • וכן מצינו באברהם, שהלך בתום ונקרא תם, שנאמר (בראשית יז א): "התהלך לפניי והיה תמים", וזכה לקנות שמיים וארץ, שנאמר (בראשית יד יט): "ברוך אברם לאל עליון קונה שמיים וארץ": שמים - שזכו בניו לנחול את התורה שניתנה מן השמיים, וארץ - שזכו בניו לפרות ולרבות כעפר הארץ. וכל כך למה? בשביל תמימות שהיתה בו.


וכן את מוצא, שכל מי שמשלים ללכת בתום, הקב"ה מזמן לו חלק כמותו:

  • שכן מצינו באברהם, שמתוך שהלך בתום נזדמנה לו שרה,
  • וכן ביצחק, שהלך בתום, נזדמנה לו רבקה,
  • וכן ביעקב, שהלך בתום, נזדמנה לו רחל ולאה בלהה וזלפה,

כולם משפחה אחת, ונחלה אחת, ועליהם מפרש שלמה בחכמתו:

(משלי יט יד): "בית והון נחלת אבות, ומה' אשה משכלת"


וכל כך למה? בשביל הצדקה שהם עושין עם העניים בתום, והעלה עליהם הקב"ה כאילו הם עושים עמו צדקה, שנאמר:

(משלי יט יז): "מלוה ה' חונן דל" - אמר הקב"ה: הלויני צדקה בעולם הזה, "וגמולו ישלם לו" - ואני אשלם לך שכר לעולם הבא.

אמר רבי ישמעאל: כך היא דרכה של תורה: פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל, ואם עשית כן - אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. ואל תתאוה לשולחן של מלכים, ששולחנך גדול משולחנם, וכתרך גדול מכתרם, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך, שנאמר "וגמולו ישלם לו".


<< · מדרש משלי (בובר) · יט א · >>


<< · מדרש משלי (בובר) · יט יח · >>

עריכה (משלי יט יח): "יסר בנך כי יש תקוה" - [1]אמר רבי ישמעאל: גדולה היא התורה, שהיא גדולה יותר מן הכהונה ומן המלכות, שהמלכות נקנית בשלושים מעלות, והכהונה בעשרים וארבע, והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים, ואלו הן: ביישוב הדעת, בשמיעת האוזן, בעריכות שפתיים, ובהטבת פנים, ולב טוב, בדעה, ובחכמה, מכיר את מקומו, וקונה לו חבר, ומדקדק בתלמודו, ומעיין בשמועתו, ואומר על הטמא טמא, ועל הטהור טהור, ועל הן הן,ועל לאו לאו, ואומר דבר בשם אומרו, ונושא בעול עם חברו, ומכריעו לכף זכות, ומקבל פני חכמים, ואוהב פלפול חכמים, ושמח בתלמודו, ואין ליבו גס בהוראה, ואין מורה הלכה בפני רבו, ולא יושב במקום מי שהוא גדול ממנו, ואוהב את הבריות, ואוהב את התוכחות, ומודה על האמת, ונושא ונותן בשמועתו, ומייסר בנו לתלמוד תורה, ואז יש לו תקוה ואחרית, שנאמר "יסר בנך כי יש תקוה, ואל המיתו אל תשא נפשך". ואמר רבי ישמעאל: יסרהו בדברי תורה כדי שתצילהו מדינה של גיהנם לעתיד לבוא.

אמר רבי יוחנן: כל מי שהוא תלמיד חכם, ובנו תלמיד חכם, ובן בנו תלמיד חכם - שוב אין תורה פוסקת מזרעו, שנאמר (ישעיהו נט כא): "לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם". מהו "אמר ה'"? אמר רבי יהושע בן לוי: אמר הקב"ה: אני ערב בדבר הזה. מהו "מעתה ועד עולם"? אמר רב יהודה אמר רב: מכאן ואילך, תורה מחזרת על אכסניא שלה.


<< · מדרש משלי (בובר) · יט יח · >>


<< · מדרש משלי (בובר) · יט כא · >>

עריכה (משלי יט כא): "רבות מחשבות בלב איש" - אמר רבי יוסי הגלילׂי: כנגד מי אמר שלמה מקרא זה? לא אמרו אלא כנגד אבשלום אחיו, שהיה מחשב בליבו ואמר 'אם הורג אני דוד אבי, אני נוטל המלוכה לנפשי', והוא אינו יודע שמחשבתו של המקום קודם לשלו, שנאמר "ועצת ה' היא תקום".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף זה אדניה בן חגית, שהיה מתייעץ ואומר 'אני גדול משלמה, ואני נאה למלכות', והוא אינו יודע שעצת הקב"ה קודמת לשלו, דכתיב "ועצת ה' היא תקום".

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף זה המן הרשע, שהיה מחשב בליבו ואומר 'למחר אני משכים ואומר למלך מעשה מרדכי, והוא משלימו בידי', והוא אינו יודע שמחשבתו של הקב"ה קודמת לשלו, שנאמר 'ועצת ה' היא תקום'.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "רבות מחשבות בלב איש" זה פרעה הרשע, שהיה מתייעץ ואומר 'אני מאבד כל זכורי ישראל, כדי שלא ירבו ויעמדו עליו', שנאמר (שמות א כב): "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", ולא היה יודע שעצת הקב"ה קודמת לשלו, דכתיב (שמות א ז): "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד".

אמר רבי חייא: מהו "במאד מאד"? כפליים כיוצא בהם. כתיב (שיר השירים ב טו): "אחזו לנו שועלים" - אלו מצרים גדולים, "שועלים קטנים" - אלו מצרים קטנים, שהיו קשין לישראל יותר מן הגדולים, שהיה אחד מהם נכנס לביתו של ישראל, ורואה את התינוק ומוסרו להריגה. "מחבלים כרמים" - אלו ישראל הגדולים, "וכרמינו סמדר" - אלו היונקים.

אמר רבי שמעון: מפני מה נמשלו ישראל לכרם? אלא, מה הכרם הזה בתחילה אדם מעדרו, ואחר-כך מנכשו, ואחר כך מסמכו, וכשהוא מוציא את האשכול חוזר וקוטפו, ואחר-כך עוצרו ומוציא ממנו יין, כן הם ישראל, כל רועה ורועה שהוא עומד עליהם צריך לנהוג עמהם. ומניין שנקראו ישראל כרם? שנאמר (ישעיהו ה ז): "כי כרם ה' צבאות בית ישראל וגו'", מה נטיעה זו, משעה שאתה נוטעה מקומה ניכרת, כך נטע הקב"ה מלכות בשבטו של יהודה, עד שיציץ מלך המשיח, שנאמר (בראשית מט י): "לא יסור שבט מיהודה".

אמר רב הונא: שבע שמות נקרא משיח, ואלו הן: ינון, צדקנו, צמח, מנחם, דוד, שילה, ואליהו:

  • ינון מנין? שנאמר (תהלים עב יז): "לפני שמש ינון שמו".
  • צדקנו מנין? דכתיב (ירמיהו כג ו): "וזה שמו אשר יקראו: ה' צדקנו".
  • צמח מנין? שנאמר (זכריה ו יב): "הנה איש צמח שמו".
  • מנחם מנין? שנאמר (ישעיהו נא ג): "כי ניחם ה' ציון".
  • דוד מנין? שנאמר (תהלים יח נא): "ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם".
  • שילה מנין? שנאמר (בראשית מט י): "עד כי יבוא שילה".
  • אליהו מנין? שנאמר (מלאכי ג כג): "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא".

 

<< · מדרש משלי (בובר) · יט כא · >>


הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ (ח) א"ר ישמעאל גדולה היא התורה כו' - אבות שם, וגם כאן הוסיף המסדר "אמר רבי ישמעאל". והנוסח שלפנינו משונה מנוסח הברייתא, דאבות, והוספתי כמו שהוא בכתב יד רומי ובדפוס תוגרמה, וחסר זה בדפוס וויניציא ואחר-כך בכל הדפוסים. ואולי הביא המסדר כל זה על שם הסיום "ומייסר בנו לתלמוד תורה ואז יש לו תקוה ואחרית שנאמר יסר בנך כי יש תקוה", והסיום הזה ליתא באבות שם.

<< · מדרש משלי (בובר) · יט · >>