מ"ג תהלים ב יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים ב · יב

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נשקו בר פן יאנף ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו אשרי כל חוסי בו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נַשְּׁקוּ בַר פֶּן יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ כִּי יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ אַשְׁרֵי כָּל חוֹסֵי בוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
נַשְּׁקוּ־בַ֡ר
  פֶּן־יֶאֱנַ֤ף ׀ וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ
  כִּֽי־יִבְעַ֣ר כִּמְעַ֣ט אַפּ֑וֹ
    אַ֝שְׁרֵ֗י כׇּל־ח֥וֹסֵי בֽוֹ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"נשקו בר" - זרזו עצמכם בבר לב (נ"א) נשקו בר גר נישמנ"ט בלע"ז ומנחם פתר אותו ל' תאוה כמו (בראשית ג) ואל אישך תשוקתך

"פן יאנף" - פן יקצוף

"ותאבדו דרך" - כענין שנאמר ודרך רשעים תאבד (לעיל א)

"כי יבער כמעט אפו" - כי ברגע מועט יבער אפו עליכם פתאום ואותה שעה אשרי כל חוסי בו יהיו ניכרים אשורי החוסים בו

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"נשקו בר" — הנה "עבדו את ה'" (תהלים ב יא) כנגד "על ה'" (תהלים ב ב), ונשקו בר כנגד "על משיחו" (שם).

והנה פירוש בר, כמו (משלי לא ב): "מה ברי ומה בר בטני", וכן כתוב בני אתה. ומנהג גוים בעולם לשום ידיהם תחת יד המלך, כאחי שלמה, או העבד תחת ירך אדוניו, או לנשק את המלך; וזה המנהג עד היום בארץ הודו.

ופן יאנף שב אל השם, הנזכר בפסוק הראשון, ואם הוא רחוק, כמו (שמות טו יב): "תבלעמו ארץ" איננו שב אל מלת (שמות טו יא): "מי כמוכה באלים" רק אל (שמות טו ט): "אמר אויב", וככה (במדבר י כא): "והקימו את המשכן עד בואם".

ויש אומרים כי נשקו מגזרת נֶשֶק, והטעם, נשקו כלי בר. והנה בר כמו (תהלים עג א): "ברי לבב". והיה ראוי להיותו 'בוֹר', או יהיה 'תקנו הבר' או 'כלי הבר'.

"ותאבדו דרך" — תהיו אובדים מפאת הדרך, כמו (ישעיהו א ל): "נובלת עלֶהָ", כי היא בעצמה איננה נובלת, רק עליה נובלים, כי היא מהפועלים העומדים.

ורבי משה הכהן אמר כי דרך כמו (דברים ב ה): "מדרך כף רגל". וזה רחוק, כי אין לו טעם.

"כי יבער כמעט אפו" — פועל יוצא, (תהלים פג טו): "כאש תבער יער", כדרך (דברים ד כד): "אש אוכלה". והפעולה חסר, כי אין צורך, כי חרי האף נמשל לאש.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"נשקו בר", התחברו אל המבורר מאת ה', שבמה שתעבדו עבודת המלך משיח ה' ידמה כאילו אתם עובדים את ה', וגם אמר נשקו בר, היו כמוץ הנושק וסובב את הבר והדגן, בל תהיו כמוץ אשר תדפנו רוח, לכן תפס מלת בר שהוראתו תאומית על המבורר והנבחר ועל הבר והדגן, ונגד מ"ש "ביראה", מפרש ממה יתיראו? "פן יאנף" ה' (הנזכר בכתוב הקודם) "ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו", רצה לומר אחר שרק במעט שיבער אפו תאבדו דרך, כמ"ש ודרך רשעים תאבד, וכ"ש שראוי לכם להתירא פן יאנף, שפעל אנף מורה על שמכלה חרון אפו בעונש נחרץ, ונגד מ"ש "וגילו ברעדה" מפרש כי "אשרי כל חוסי בו" ולכן תגילו אחר כך על שחסיתם בה':


ביאור המילות

"נשקו בר", בר הוא הנשיא המבורר והנבחר, כמו ראשי בית האבות ברורים (דברי הימים א' ז') וידותון ושאר הברורים (שם ט"ז) והמפרשים שפירשו בר מענין בן, לא מצאו לו ריע בלשון הקדש רק מה ברי ומה בר בטני (משלי ל"א), ולדעתי גם שם פי' בחיר הבטן, בחירי, כמו ברה היא ליולדתה, וגם לו כונה תאומית, "בר". מענין דגן, כמו ויצברו בר תחת יד פרעה, ומורה על דגן שצריך לבררו מן המוץ, ומפל בר נשביר (עמוס ח' ו') ומלאו הגרנות בר (יואל ב') ועמקים יעטפו בר (לקמן ס"ה), "ונשקו". מענין חיבור, כמו משיקות אשה אל אחותה (יחזקאל ג'), "יאנף". מורה שמכלה בו חרון אפו עד גמירא (כמ"ש ישעיה י"ב) ועז"א ואתם תאבדו דרך תיכף כשיבער כמעט אפו, וכל שכן עת יאנף, "ותאבדו דרך". כמ"ש דרך רשעים תאבד, ואז יאבדו את הדרך, כמו אבדה עצה מבנים, כי גוי אובד עצות המה:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אשרי" - זהו תהלות החוסים בה' על כי מלבם השכילו לדעת אומץ כח ה' ועוצם זרועו ולזה חסו בו

"כי יבער" - כאשר יבער אפו אף בשעור מעט אז תאבדו דרך

"ותאבדו דרך" - ר"ל תהיו תועים מבלי דעת דרך אנה תפנו

"פן יאנף" - כי פן יחרה אף ה' בכם

"נשקו בר" - חמדו בר לבב לקבל מלכותו בתם לבב לא ברמיה

מצודת ציון

"נשקו" - מלשון תשוקה וחמדה

"בר" - מלשון ברור ונקי

"יאנף" - מלשון אף וכן כי אנפת בי (ישעיהו יב)

"יבער" - ענין שריפה ולהט