"עבדו" — הפך דבריהם ננתקה ועבודת השם ליראה ממנו ולא יעברו פיו.
"וגילו" — אם בא גיל אל תשכחו שתרעדו מפחד השם ויש אומרים וגילו כמו תגילו על דרך (דברים לב): "עלה ומות בהר" (בראשית א כב): "פרו ורבו" שהוא ברכה על דגי הים והטעם שתגילו אם רעדתם מהשם.
"עבדו כו'". כראות המלך דוד שלא נעשתה עצתו - לכלות מעתה את האומות, למען ישעבדו את ישראל בגליות. ראה והנה ימס לבב העם, פן ישתקעו ויאבדו בגליות על כן בא וידבר על לב בני ישראל הגולים ועצה טובה קא משמע למו למען יושעו, והוא: "עבדו את ה' כו'". והוא, כי למעלה על כל כשרון הוא צדקת יעקב אבינו. שעם היותו עובד את ה', ונשמר מלחטוא, היה תמיד ירא שמא יגרום החטא, אולי חטא שוגג והוא לא ידע, שאינו כירא מעבירות שבידו, וזה יאמר: "עבדו את ה'". ועם עבוד אותו ית' יהי לכם יראה כי לא תאמינו בעצמכם, וזה אמר "ביראה". ואם יותר מגדר יראה יהיה לכם שהוא "רעדה" הוא יותר טוב. וזהו "וגילו ברעדה" לומר, גילו ושמחו אם תהיה לכם גדר גדול מיראה שהוא: רעדה שמא יגרום החטא, שהוא חסידות גדול מביא לידי דבקות עצום אתו ית'. והוא, כי שתים רעות הן האפשריות לאבד אתכם בגלות נמשכות מצרת השעבוד - אחת, הרשוֹת ידיכם מעבוד את ה' בראותכם כי גם בעבוד אותו ית' עדיין השעבוד במקומו עומד. שנית, אריכות הגלות, פן תתייאשו מהגאולה ולא תשובו אל ה' ותאבדו, ומה גם כי זכות האמנה היא העומדת ליגאל כאשר היה במצרים. על כן על הא' אמר "עבדו את ה' כו'" כמדובר:
