"למה רגשו" — הנכון בעיני כי זה המזמור חברו אחד מהמשוררים על דוד ביום המשחו על כן כתוב אני היום ילדתיך או על המשיח ורגשו כמו חברו וכמוהו (תהלים סד ג): "מרגשת פועלי און". ולמ"ד לאמים שורש כמו (בראשית כה כג): "ולאם מלאם יאמץ".
"יהגו ריק" — בדיבור כמו (איוב כז ד): "ולשוני אם יהגה רמיה" והדבור ננתקה את מוסרותימו.
ונוסדו – מגזרת סוד והנה על דרך (תהלים לה א): "ריבה ה' את יריבי" שהוא מגזרת רב והוא מעלומי העי"ן ריב, וכן סוד מגזרת סיד. ויו"ד יריבי הפוך והוא תאר חסר. או הוא מטעם יסוד על דעת האומר שזה המזמור שאמר המשורר נאמר על דוד או הוא התנבא על עצמו הנה מצאנו גוים רבים היו תחת יד דוד ואם על המשיח הדבר יותר ברור.
וטעם על ה', שיצאו מתחת יד שקול הדעת שנטע השם בלב כל אדם.
"ועל משיחו" — שלא יכחישו לו ויסורו אל משמעתו לתת לו מס.
"יושב" — בעבור שהזכיר יתיצבו מלכי ארץ, אמר כנגדם יושב בשמים, שהם למעלה על האדם.
אמר הגאון כי טעם ישחק, שישימם לשחוק וללעג. והנכון, שהשם ברא הגשם שהוא העצם, והצורות שהם מקרים, כל אשר יעשה האדם או יצייר צורות חיות. ושמו נשגב לבדו מהיותו ביסוד, ואף כי במקרה, רק בעבור שהמדבר אדם, וככה השומע, דברה תורה כלשון בני אדם להבין השומע. וככה עשו שהארץ כדמות אדם, (במדבר טז לב): "ותפתח הארץ את פיה"; (ירמיהו ו כב): "מירכתי ארץ".
ולמו, כמו 'להם'. ומלת לעג לעולם עם אות למ"ד, כמו (תהלים כב ח): "ילעיגו לי", על כן (תהלים פ ז): "ואויבינו ילעגו למו" דרך כינוי, כאשר אפרש.
"אז" — יש אומרים ידבר כמו 'יאבד', כמו (דברי הימים ב כב י): "ותדבר את כל זרע (המלוכה) [הממלכה]" שהוא לשון מות, כמו (הושע יג יד): "אהי דבר[י]ך מות", כמו ותאבד את כל זרע (המלוכה) [הממלכה], כי כתוב בספר אחר ותדבר מגזרת (שמות ט ג): "דבר כבד מאד".
אלימו — החזקים, כמו (יחזקאל יז יג): "ואת אילי הארץ לקח". ואיננו נכון, כי אילי הארץ על דרך (תהלים כב יג): "אבירי בשן" גם הוא ביו"ד, כי הוא מגזרת (תהלים פח ה): "אין איל". והנכון כי ידבר כמשמעו, ואלימו כמו 'אליהם' ו'עלימו' כמו 'עליהם', וככה ידבר אליהם: למה רגשו גוים.
"ואני נסכתי" — המלכתי והטעם שהוא נסיכי כמו חמשת מלכי מדין שהיו (יהושע יג כא): "נסיכי סיחון" ודע כי הסמיכה פעם היא מהנכבד לנבזה והפך הדבר כמו (תהלים מד ה): "אתה הוא מלכי אלהים" "ואני נסכתי מלכי" (דברים י ט): "ה' הוא נחלתו" (דברים ט כט): "והם עמך ונחלתך" וכמוהו (זכריה יד טז): "להשתחות למלך ה' צבאות" שהוא המשיח כדרך (תהלים עב יא): "וישתחוו לו כל מלכים" כי אילו היה על השם היה הלמ"ד פתוח.
"אספרה" — דברי דוד עם הנבואה שלו או דברי המשורר מדבר בעדו וטעם אל חק זה שאספר אשים אותו לחק שיסופר והוא אמר אלי בני אתה לעבוד את השם כבן יכבד אב.
"אני היום ילדתיך" — כמו (דברים לב יח): "צור ילדך תשי".
"עבדו" — הפך דבריהם ננתקה ועבודת השם ליראה ממנו ולא יעברו פיו.
"וגילו" — אם בא גיל אל תשכחו שתרעדו מפחד השם ויש אומרים וגילו כמו תגילו על דרך (דברים לב): "עלה ומות בהר" (בראשית א כב): "פרו ורבו" שהוא ברכה על דגי הים והטעם שתגילו אם רעדתם מהשם.
"נשקו בר" — הנה "עבדו את ה'" (תהלים ב יא) כנגד "על ה'" (תהלים ב ב), ונשקו בר כנגד "על משיחו" (שם).
והנה פירוש בר, כמו (משלי לא ב): "מה ברי ומה בר בטני", וכן כתוב בני אתה. ומנהג גוים בעולם לשום ידיהם תחת יד המלך, כאחי שלמה, או העבד תחת ירך אדוניו, או לנשק את המלך; וזה המנהג עד היום בארץ הודו.
ופן יאנף שב אל השם, הנזכר בפסוק הראשון, ואם הוא רחוק, כמו (שמות טו יב): "תבלעמו ארץ" איננו שב אל מלת (שמות טו יא): "מי כמוכה באלים" רק אל (שמות טו ט): "אמר אויב", וככה (במדבר י כא): "והקימו את המשכן עד בואם".
ויש אומרים כי נשקו מגזרת נֶשֶק, והטעם, נשקו כלי בר. והנה בר כמו (תהלים עג א): "ברי לבב". והיה ראוי להיותו 'בוֹר', או יהיה 'תקנו הבר' או 'כלי הבר'.
"ותאבדו דרך" — תהיו אובדים מפאת הדרך, כמו (ישעיהו א ל): "נובלת עלֶהָ", כי היא בעצמה איננה נובלת, רק עליה נובלים, כי היא מהפועלים העומדים.
ורבי משה הכהן אמר כי דרך כמו (דברים ב ה): "מדרך כף רגל". וזה רחוק, כי אין לו טעם.
"כי יבער כמעט אפו" — פועל יוצא, (תהלים פג טו): "כאש תבער יער", כדרך (דברים ד כד): "אש אוכלה". והפעולה חסר, כי אין צורך, כי חרי האף נמשל לאש.
