אבן עזרא על תהלים א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


אבן עזרא על תהלים · א · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אשרי האיש" — קדמונינו ז"ל אמרו, כי עמד קשה מן הלך, וישב קשה מכולם. אם כן, יהיו הלֵצים רעים מחטּאים.

ור' משה הכהן פירש להיפך, ואמר כי טעם לא עמד – אפילו לא עמד.

ולפי דעתי, כי מלת רשעים – הם שאינם עומדים על מתכונת אחת, כדרך (ישעיהו נז כ): "והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל"; וכן (שמואל א יד מז): "ובכל אשר יפנה ירשיע"; (איוב לד כט): "והוא ישקיט ומי ירשיע". ובעבור זה הזכיר עם 'רשעים' – הלך, והוא המפותה ללכת בעצת רשע אחר, ובדרך לא ידעה.

ומלת חטּאים קשה. ובעבור זה הזכיר דרך, כי הוא הרגיל ללכת בה. ומלת ישב קשה ממנה. וככה דעת הקדמונים.

ולצים – מגזרת (בראשית מב כג): "כי המליץ בינותם", שהוא יגלה סוד ראובן לשמעון. והלצים הם הפך הענוים: (משלי ג לד): "אם ללצים הוא יליץ", ואחריו – "ולענוים יתן חן" (שם). והענוים הם הביישנים לדבר דבה ולתת דופי ולגלות סתרים.

ובקריאת שמע, ארבע מתכונות הגוף, והם: בשבתך, וההפך – בלכתך, כי הנע הפך הנח, ובשכבך הפך ובקומך.

ובתהלות כתוב ישב כנגד בשבתך, גם הלך כנגד [ב]לכתך, גם עמד כנגד 'קם' [=ובקומך]. ולא הזכיר השכיבה, כי ברוב, האדם ישן.

ומשפט לשון הקודש להכניס סימן אות לכל הפעלים כאשר הם עתידים, אמרו מן פעל יפעל. וכאשר ירצו לדבר על זמן עומד, ידברו בלשון עבר, גם בעתיד, כמו (ישעיהו ו ד): "וינועו אמות הסיפים... והבית ימלא עשן"; וככה לא הלך.

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ובתורתו יהגה" — כי אין לו עסק וחפץ בהבלי העולם, רק כל חפצו בתורת השם, לעשות המצוות.

וטעם תורה, כי תורנו הדרך הישרה.

ומלת יהגה, בלב, וכמוהו (להלן מט ד): "והגות לבי תבונות"; גם בפה, כמו (להלן לה כח): "ולשוני תהגה צדקך".

ולאמרו ובתורתו יהגה, ולא נכתב 'ובה יהגה' – דרך צחות; כי הנה מלת ישראל חמש פעמים בפסוק אחד (ראו במדבר ח יט).

והזכיר יומם ולילה, כנגד ארבעה מתכונות הגוף.

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"פלגי" — מגזרת "פלג לשונם" (להלן נה י). ועל פלגי מים – על אחת הפלגים, כמו (יונה א ה): "אל ירכתי הספינה"; (שופטים יב ז): "ויקבר בערי גלעד"; (זכריה ט ט): "בן אתונות".

ויש אומרים כי טעם פריו, כמו בני הנעורים.

"ועלהו לא יבול" — עשרו כל ימיו; על דרך (קהלת ז יא): "טובה חכמה עם נחלה":

"וכל אשר יעשה יצליח" — ישוב על האדם, הנמשל לעץ. ויש אומרים כי ישוב כל אשר יעשה יצליח – על העץ, כי אם יוקח ממנו סעיף ויוטע, יצליח. ואחרים אמרו כי שב על עלהו, כמו (יחזקאל מז יב): "ועלהו לתרופה".

ולפי דעתי, כי טעם פריו – הנשמה החכמה, שתהיה מלאה תורת אלהים, להכיר בוראה ומעשיו העומדים לנֶצח, ותדבק בעולמה העליון בהיפרדה מעל גוויתה, כמו הפרי המבושל באילן, ויפרד ממנו ואין צורך לו, כי בעבור הפרי היה העץ.

ועלהו לא יבול – זכרו הטוב, כדרך (משלי י ז): "זכר צדיק לברכה".

וכל אשר יעשה יצליח – הון ובנים וכבוד.

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כמוץ" — הדק מהתבן, "כמוץ יסוער מגורן" (הושע יג ג). והנה נפש הצדיק דומה אל הדגן, שהוא עומד; והרשעים – כתבן לפני הרוח.

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

"על כן" — הזכיר כי תאבדנה נפשות הרשעים וזֵכֶר זרעם בעולם הזה. על כן מלת לא יקומו, שטעמו 'יעמדו'.

וטעם במשפט, כמו (קהלת יב יד): "את כל מעשה האלהים יביא במשפט". ונפתח בי"ת במשפט, להורות על חסרון הדעת, כדרך בשמים 'ה' בשמים חסדך' (ראו להלן לו ו), בעבור שהוא יום הדין, לכל יום אחד, או לכל אחד במותו.

וטעם בעדת צדיקים, כי התחברותם טוב לכולם, הפך חבורת רשעים.

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי יודע" — אין ספק כי השם הנכבד יודע הכללים והפרטים. הכללים הם נפש כל חי לכל הברואים, והפרטים הם כל מין ומין בפני עצמו, או אפילו כל בריה ובריה בפני עצמה, כי מעשה ידיו כולם, רק דעת הפרט לכל אחד בדרך כלל, הן לצדק הן לרשע, ידעֶנו. ולעולם ידע אומנות הנודעות. ובעבור שתעמדנה נפשות הצדיקים ותהיינה קיימות לעולם, על כן ידע אותם, גם ידע כי נפשות הרשעים תאבדנה. הנה הטעם, כי דרך הרשעים לאבדון. ואם נפשות הרשעים תאבדנה, אף כי נפשות הלצים; או תהיה מלת רשעים כוללת חטאים ולצים.