רד"ק על תהלים/ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · רד"ק על תהלים · ב · >>

<< · רד"ק על תהלים · ב · >>

רד"ק על תהלים ב

א[עריכה]

למה רגשו גוים זה המזמור הוא המזמור השני; וכן מצאנו אותו בכל הספרים המדויקים שהוא ראש מזמור.

ובחשבון כותבין אותו שני; ומקצת מרבותינו אמרו (בבלי ברכות ט ב): כי אשרי ולמה רגשו גוים מזמור אחד הוא.

ואמרו (שם י א): כל פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח בה באשרי וסים בה באשרי; וזאת הפרשה פתח בה באשרי האיש וסים בה באשרי כל חוסי בו.

וטעם למה נסמך מזמור זה למזמור זה לא נודע לנו, ולמה סדר אותם בסדר שהם מחוברים; כי אינם נסדרים על סדר המעשים.

כי הנה המזמור השלישי הוא על דברי אבשלום ואחריו כמה מזמורים שהיו עניניהם קודם מעשה אבשלום זמן רב.

והנה בסוף הספר מזמור קמ"ב: בהיותו במערה תפלה, שהיה בימי שאול; לפיכך לא נוכל לפרש כי נסדרו המזמורים על סדר המעשים.

וזה המזמור חברו ואמרו דוד בתחלת מלכותו שנתקבלו עליו הגוים כמו שנאמר (שמואל ב ה יז): וישמעו פלשתים כי משחו את דוד למלך על ישראל ויעלו כל פלשתים לבקש את דוד.

וזה שאמר: למה רגשו, שכל הפלשתים עלו.

ורגשו ענין קבוץ והמון רב, כמו מרגשת פעלי און (תהלים סד ג) ; ותרגום של והשבתי את המון מצרים (יחזקאל ל י): ואבטל ית איתרגושת מצראי.


ולאמים יהגו ריק: כי בבואם למלחמה היו מדברים גבוהות, לפי שנצחו את ישראל במלחמת שאול ואת שאול ובניו ומגפה גדולה היתה בעם, ועד עתה לא היה מלך אחר לישראל מעת מות שאול; ואמר: ריק הוא כל דבריהם.


ב[עריכה]

יתיצבו מלכי ארץ שהתיצבו כל סרני פלשתים בעצה אחת ובהסכמה לבוא להלחם עם דוד.

וקראם מלכים ורוזנים אף על פי שלא ראינו בשום מקום שקראם אלא סרני פלשתים, הם בגאותם היו חושבים עצמם מלכים ואינם.

ואפשר גם כן שנועדו עמהם מלכים אחרים מן הגוים.


ורוזנים נוסדו יחד נתיעצו כלם כאחד.

ונאמרה העצה בלשון יסוד כי כן העצה למעשה כמו היסוד לבנין.


על יהוה ועל משיחו: כי ידעו, כי על פי יי' מלך דוד, ושמואל נביא יי' משחו למלך.


ג[עריכה]

ננתקה את מוסרותימו הם היו אומרים ננתק מוסרות ישראל וקשורם שקשרו יחד והסכימו להמליך את דוד.

לפי שעמדו שבע שנים שלא הסכים כל ישראל עליו להמליכו, ועתה הסכימו עליו כלם, אמרו פלשתים: ננתק מוסרותיהם.


ונשליכה ממנו עבתימו: והוא כפל דבר במלות שונות והענין אחד; וכן מנהג הלשון.

והמוסרות והעבותים הם החבלים החזקים והם משל לעצה ולהסכמה החזקה.


ד[עריכה]

יושב בשמים ישחק, אדני ילעג למו: לפי שאמר, כי הם נוסדו יחד על יי' לבטל דברו, אמר: כי הוא יושב בשמים וישמע דבריהם וישחק וילעג להם.

ובאמרו: ישחק וילעג על האל יתברך הוא על דרך משל כלשון בני אדם שישחק האדם וילעג למי שבוזה אותו ואינו נחשב בעיניו לכלום.

וכן: ואתה יי' תשחק למו תלעג לכל גוים (תהלים נט ט) ; אדני ישחק לו כי ראה כי יבא יומו (תהלים לז יג).

ובאמרו: יושב בשמים ענין יושב עומד, כמו ואתה יי' לעולם תשב (תהלים קב יג).

וכן כל ישיבה שנמצאת על האל יתברך כמו הישבי בשמים (תהלים קכג א) ; המגביהי לשבת (תהלים קיג ה).

ובאמרו: בשמים לפי שהם קימים ועומדים לעד לא יפסקו אישיהם כמו אישי הארץ.


ה[עריכה]

אז ידבר אלימו באפו אז כשישמע דבריהם וגאותם ידבר אלימו באפו.


ובחרונו יבהלמו: ודבריו עמהם הם אפו וחרונו שישלח להם.

ויש מפרשים: ידבר מענין דבר כבד מאד (שמות ט ג) ; וכן ותדבר את כל זרע הממלכה (דברי הימים ב כב י).

ויפרשו אלימו כמו אילי הארץ (מלכים ב כד טו) שפרושו תקיפי הארץ; והראשון קרוב.


ו[עריכה]

ואני נסכתי מלכי אמר: איך יחשבו הם לעקור המלכות מבית דוד ואני המלכתי ונסכתי אותו! ומלת נסכתי ענין קצינות וגדולה כמו נסיכי סיחון (יהושע יג כא) ; וגם אלהיהם עם נסכיהם (דניאל יא ח).

ומלכי רצונו לומר המלך שלי כי אני המלכתיו.

כמו שנאמר (שמואל א טז א): כי ראיתי בבניו לי מלך.

רצונו לומר: לי לעבודתי; וכן אמר מלכי.

ונאמר בהפך (תהלים עד יב): ואלהים מלכי מקדם, רצונו לומר המולך עלי.

וכן שמוש אותיות הכנוי.

וכן הסר מעלי נגעך (תהלים לט יא) ; מנגד נגעי יעמדו (תהלים לה יב) ; ושמחתים בבית תפלתי (ישעיהו נו ז) ; שמעתי את תפלתך (מלכים א ט ג; שם ב כ ה; ישעיהו לח ה; דברי הימים ב ז יב), והדומים להם, כמו שבארנו בספר מכלול בחלק הדקדוק ממנו.

ואמר: על ציון הר קדשי: לפי שלא נכבשה מצודת ציון עד שבא דוד לכבשה, לפיכך נקרא ציון וירושלם עיר דוד; ואחר שכבשה נאספו פלשתים להלחם בו.


ז[עריכה]

אספרה אל חק זהו מאמר דוד שאומר: זה הספור אשים לי לחק ולמנהג.

ומה הוא הספור? כי יהוה אמר אלי בני אתה וממנו באה לי המלוכה; ולכן אל יערער שום אדם עליה, כי יי' לקחני לבן, כמו שאמר לשמואל (שמואל א טז א): כי ראיתי בבניו לי מלך.

כלומר: המלך הזה לי הוא, ובני הוא ועבדי הוא, ושומע אלי.

כי כל מי ששומע לעבודת האל יקרא בנו, כמו שהבן שומע אל האב ומזומן לעבודתו.

וכן בנים אתם ליי' אלהיכם (דברים יד א) ; אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן (שמואל ב ז יד) ; ואמר: בני אל חי (הושע ב א).


אני היום ילדתיך: היום שנמשח הוא היום שלקחו האל לו לבן, כמו שאמר (שמואל א טז א) לי מלך.

ואמר: היום ילדתיך, כי אותו היום נולדה בו רוח אלהים כמו שכתוב (שמואל א ט זיג) ותצלח רוח יי' אל דוד מהיום ההוא ומעלה.

ומהיום ההוא ומעלה אמר שירים ומזמורים ברוח הקדש שנולדה לו ונאצלה עליו מהאל.

וכן רוח גבורה נוספה בו מהיום ההוא ומעלה.

וכן אמר: (דברים לב יח) צור ילדך תשי, שגדל אותך ונתן חכמה בלבך ושכל ביום מעמד הר סיני.

וכן הוא אומר (שם שם ו): הלא הוא אביך קנך; כי אם אמר ילדך קנך על היצירה לא היו זו לישראל יותר משאר בני אדם.

הלא תראה מה שאמר: הליי' תגמלו זאת? (שם) כלומר זהו הגמול שתגמלו לו על כל הטובה שעשה לכם! הלוא הוא אביך קנך?! ואמר: צור ילדך תשי ותשכח אל מחללך (שם שם יח) כמו שאמר אביך, כי הוא לכם כמו האב והמחללת והיא האם.


ח[עריכה]

שאל ממני והוא אמר לי: שאל ממני.

ואתנה גוים נחלתך כמו שאמר לו: ואכרתה את כל איביך מפניך ועשתי לך שם גדול כשם הגדלים אשר בארץ (שמואל ב ז ט) ; ואמר (שם ח יד): ויהי כל אדום עבדים לדוד; ואמר (שם שם ו).

ותהי ארם לדוד לעבדים; ואמר (דברי הימים א יד יז): ויצא שם דויד בכל הארצות ויי' נתן את פחדו על כל הגוים.

זהו שאמר ואתנה גוים נחלתך.

ואחזתך אפסי ארץ: הם קצות הארץ; ואפס וקץ קרובים בענין.


ט[עריכה]

תרעם בשבט ברזל וכן אמר לי על כל הגוים שיקומו עלי: תרעם בשבט ברזל.

ככלי יוצר תנפצם: תרעם פרושו תשברם.

וכן הירע ברזל (ירמיהו טו יב) ; ירע כבירים (איוב לד כד).

וכן תנפצם הוא ענין שבר אבל עם הפזור, כי השובר כלי חרס מתפזרים שבריו.

וכן ונפוץ הכדים (שופטים ז יט).

ועושה כלי חרס נקרא יוצר.


י[עריכה]

ועתה מלכים.

אמר להם דוד למלכים אשר באו להלחם עמו: מלכים! השכילו ודעו כי אין בכם יכלת לבטל מעשה האל, והוא צוה עלי להיות מלך; ואיך נועדתם על יי'? השכילו ותנו לב כי לא תוכלו לבטל מעשה יי'.


הוסרו שופטי ארץ: ואם הייתם עד עתה סכלים ובמחשבה רעה השכילו וקחו מוסר ואל תגבהו.


יא[עריכה]

עבדו את יהוה רצו במה שהוא רוצה ועבדוהו.


ביראה שתיראו ממנו ותדעו, כי לו הכח והגבורה ולא עמכם שבאתם בעם רב.


וגילו אל יחר לכם במלכותי, אבל תשמחו ותגילו כי רצון האל הוא.


ברעדה: ורעדו מפניו.


יב[עריכה]

נשקו בר כמו וינשק לכל אחיו (בראשית מה טו).

ובר כמו בן; וכן מה ברי ומה בר בטני (משלי לא ב).

או פרושו מן לברי לבב (תהלים עג א) ואם יהיה ענינו בן יהיה פרושו: נשקו זה הבן שקראו האל בן כמו שאמר: בני אתה.

וטעם נשקו כמו שהוא מנהג העבד לנשק יד האדון; ואם יהיה ענינו נקי פרושו: מה לכם ולי, כי אני בר לבב ואין בי עון שתבאו ותלחמו בי, אבל עליכם לנשק לי ולהודות שאני מלך במצות האל.

ויתכן לפרש בר מן ברו לכם איש (שמואל א יז ח) על דרך: שאול בחיר יי' (שם ב כא ו).


פן יאנף אם לא תשובו במהרה מדרכיכם הרעים יאנף האל עליכם.


ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו כמעט שתעמדו על רשעכם יבער אפו עליכם, כלומר אם לא תשובו במהרה.

ופרוש ותאבדו דרך כמו ודרך רשעים תאבד (תהלים א ו).

והנה הדרך תאבד והם אבדים מצד דרכם שהיא אבדת, כמו נבלת עלה (ישעיהו א ל) שהעלים נבלים ותקרא האלה נבלת; וכן קרעי בגדים (שמואל ב יג, לב) ובמקומות אחרים: כי הבגדים קרועים ולא הם, ויקראו הם קרועים מצד בגדיהם שהם קרועים: וכן מגלחי זקן וקרעי בגדים (ירמיהו מא ה), והדומים להם.

ואמר: אשרי כל חוסי בו: כמוני היום שאני חסיתי בו ונושעתי בו ואתם תאבדו; ואם תחסו בו גם כן יאמרו עליכם אשריכם.


ויש מפרשים זה המזמור על גוג ומגוג, והמשיח הוא מלך המשיח; וכן פרשו רבותינו זכרם לברכה (בבלי ברכות ז ב).

ומבואר זה המזמור על זה הדרך; אבל הקרוב הוא כי אמרו דוד על עצמו כמו שפרשנו.


והנוצרים מפרשים אותו על ישו, והפסוק אשר מביאים ראיה ממנו ועושין בו סמך לטעותם הוא להם למכשול; והוא: יי' אמר אלי בני אתה.

כי אם יאמרו לך הוא היה בן האל, אמור להם: כי לא יתכן לומר בן האל על בשר ודם, כי הבן הוא ממין האב.

כי לא יתכן שתאמר הסוס הזה בן ראובן; אם כן מי שאמר לו יי': בני אתה צריך שיהיה ממינו ויהיה אלהים כמוהו.

ועוד שאמר: אני היום ילדתיך, והילוד הוא ממין היולד.

ואמור להם כי לא יתכן באלהות אב ובן, כי האלהות לא תפרד כי אינה גוף שתפרד, אלא האל אחד הוא בכל צד אחדות לא ירבה ולא ימעט ולא יחלק.

ועוד אמור להם: האב קודם לבן בזמן ומכח האב יצא הבן.

ואף על פי שלא יתכן זה מבלי זה בקריאת השמות, כי לא יקרא אב עד שיהיה לו בן ולא יקרא בן אם לא יהיה לו אב, ומכל מקום אותו שיקרא אב כשיהיה הבן היה קודם בזמן בלי ספק.

ואם כן האלוה שאתם אומרים ואתם קוראים לו אב ובן ורוח הקדש, החלק שאתם קוראים לו אב קודם לחלק האחר שאתם קוראים בן.

כי אם היו כל זמן שניהם כאחד היו קוראים להם אחים תאומים, ולא תקראו להם אב ובן, ולא יולד וילוד; כי היולד קדם לילוד בלי ספק.


ואם יאמרו: שלא יתכן לומר בן האל על דבר שאנו ממין האלהות, אמור להם: כי לא נוכל לדבר על האל יתברך אלא על דרך משל, כמו שנאמר עליו: פי יי', עיני יי', אזני יי' והדומה להם.

וידוע הוא שאינו אלא על דרך משל.

וכן הוא על דרך משל כשאמר: בן אלהים, בני אלהים; כי מי שעושה מצותיו ושליחתו קוראים לו בן כמו שהבן עושה מצות האב.

לפיכך קרא לכוכבים בני אלהים, כמו ויריעו כל בני אלהים (איוב לח ז).


וכן האדם בעבור רוח העליונה שבו כשעושה האדם מצות האל בסבת הנשמה החכמה שתורהו קורא לו בן; ולפיכך אמר: בני אתה אני היום ילדתיך; ואמר: בני בכרי ישראל (שמות ד כב) ; ואמר: בנים אתם ליי' אלהיכם (דברים יד א) ; ואמר: הלא הוא אביך קנך (שם לב ו) ; ואמר: אנכי אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן (שמואל ב ז יד).


ועוד אמור להם: האלוה שאתם אומרים האב אמר לבן: שאל ממני ואתנה גוים נחלתך; איך ישאל הבן מהאב, והלא הוא אלוה כמוהו ויש לו כח בגוים ובאפסי ארץ כמוהו? ועוד: קודם השאלה לא היו גם כן גוים נחלתו, אם כן קצר כח האלוה מתחלתו ואחר כך גדל כחו? וזה לא יאמר באלוה.

ואם יאמרו לך: כנגד הבשר יאמר אחר שלקחה האלהות הבשר, ואמר לבשר שישאל ממנו ויתן גוים נחלתו: לא היה זה, כי הבשר לא היה לו מלכות ולא שום שולטנות על גוי מהגוים, ואם יאמרו לך: כי על האמונה אמר שתקֻבל: הנה רוב הגוים, בין יהודים בין ישמעאלים, שלא קבלו אמונתו.


הנה הוריתיך מה שתשיב להם בזה המזמור; ואתה תוסיף מדעתך כפי אלה הדברים.

ואם ישאלו ממך פרושו תפרשנו על אחד משני הפנים אתה תבחר: או על דוד, או על מלך המשיח, כמו שפרשתי לך.