רד"ק על תהלים/ג
א[עריכה]
מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו: דרשו בו רבותינו, זכרם לברכה (מדרש שוחר טוב במקומו; בבלי ברכות ז ב): כי כשהיה עולה במעלה הזיתים אמר דוד זה המזמור, שנאמר (שמואל ב טו ל): ודוד עלה במעלה הזיתים עלה ובוכה.
אם בוכה למה מזמר ואם מזמר למה בוכה? אלא כיון שאמר לו הנביא (שם יב יא): הנני מקים עליך רעה מביתך, אמר: שמא עבד [או נתין] או ממזר הוא מבני הבית שאינו מרחם עלי? כיון שראה שבנו הוא חשב שירחם עליו ואמר: מזמור.
ועוד אמרו (מדרש שוחר טוב במקומו): [כך] אמר דוד: יעקב אבינו ברח (בראשית כז מג), שנאמר (הושע יב יג): ויברח יעקב שדה ארם; משה ברח שנאמר (שמות ב טו): ויברח משה; ואני בורח כמותם.
סבור הייתי שנתחייבתי מיתה; ועכשיו שאני גולה גלות מכפרת עון (בבלי ברכות נו א; סנהדרין לז ב).
אמר: זכרתי משפטיך מעולם יי' ואתנחם (תהלים קיט נב): זכרתי הראשונים והתנהגת עמי כמו שהתנהגת עמם והנחמתי וידעתי כי בברחי נמחל לי העון; התחיל ואמר מזמור לדוד.
ולפי דרך הפשט: כי המזמורים לא היו נקראים בשעת מעשה אלא על שם שהיו מזמרים בהם בבית המקדש.
וכן בבוא דואג האדומי ויגד לשאול (תהלים נב ב) ; וכן בבוא הזיפים (תהלים נד ב) ; וכן וישמרו את הבית להמיתו (תהלים נט א).
וכן הנאמרים על לשון הגלות ועל חרבן ירושלם כמו, מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך (תהלים עט א).
וכן כלם הנאמרים על דוד בשעת מעשה שהיה דוד בהם בסכנה: אלא לאחר שנצל מכלם היו מזמורים ושבח והודיה לאל יתברך.
והנאמרים על הגלות היו מזמורים בשוב הגלות.
ואפשר כי נסמך זה המזמור לאשר לפניו לפי שפלשתים באו על דוד לעורר על המלוכה ולהלחם עמו, וכן אבשלום בנו חשב לקחת המלוכה מיד אביו ולהמיתו והוא נצח הכל ונשאר במלכותו.
ורבותינו זכרם לברכה, שפרשו המזמור השני על גוג ומגוג, אמרו (בבלי ברכות ז ב): למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג? שאם יאמר לך אדם: כלום יש עבד שמורד ברבו! אמור לו: כלום יש בן שמורד באביו! אלא הוה, הכא נמי הוה.
ב[עריכה]
יהוה מה רבו צרי כי אפילו בנו נהפך לו לאויב, ועמשא בן אחותו היה עם אבשלום, ורוב ישראל שנטה לבבם אחרי אבשלום; וזהו טעם הכפל.
רבים קמים עלי: וכלם הם קמים עליו ומתיעצים להלחם עמו; ושמעי בן גרא שהעיז פניו לחרפו ולסקלו באבנים.
ג[עריכה]
רבים אמרים לנפשי לנפשי בעבור נפשי, כמו אמרי לי אחי הוא (בראשית כ יד) ; וישאלו אנשי המקום לאשתו (שם כו ז), והדומים להם.
והטעם: כי רבים מחכמי ישראל, כמו אחיתופל ואחרים, היו חושבים כי היה לו זה העונש על דבר בת שבע, כמו שהיה.
והיו גם כן חושבים שלא תשוב המלוכה לו לעולם, לפיכך היו אחרי אבשלום ומרדו בו והיו אומרים כי אין לו חלק לעולם הבא; לפיכך אמר לנפשי.
ואמר: אין ישועתה לו באלהים אין ישועה לו בעולם הזה כי לא ינצל מיד אבשלום ואין ישועתה לנפשו לעולם הבא.
לפיכך אמר גם כן ישועתה, רצונו לומר: ישועה וישועה; כי כל כפל תוספת לכפל הענין.
וכן עזרתה מזמור מד, כז; סג ה; צד, יז): רב עזרה; תבואתה (דברים לג טז) ; נפלאתה (שמואל ב א כו) ; החבאתה (יהושע ו יז) כמו שכתבתי בחלק הדקדוק מספר מכלול.
וכן אמר בדרש (מדרש שוחר טוב במקומו): רבים אמרים רבים בתורה.
.
.
דואג אב בית דין היה שנאמר אביר הרעים אשר לשאול (שמואל א כא ח).
ואחיתפל יועץ (דברי הימים א כז לג) ; ועצת אחיתפל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל איש בדבר האלהים (שמואל ב טז נג).
ומה היו אומרים? אפשר! אדם ששבה את הכבשה והרג את הרועה והפיל את ישראל בחרב יש לו תשועה? אין ישועתה לו באלהים! סלה: ומלת סלה רוב המפרשים אמרו שהיא כמו לעולם.
וכן תרגמה יונתן בתפלת חבקוק (חבקוק ג ג ט יג): לעלמין; וכן היא שגורה זאת המלה בתפלותינו בזה הענין.
והחכם רבי אברהם בן עזרא, זכר צדיק לברכה, פרש (במקומה): שהיא כמו אמת.
ואני אומר: כי איננה מלת ענין; ופרושה לשון הגבהה מן סלו סלו המסלה (ישעיהו סב, י).
כלומר: באותו המקום שהיא נזכרת ונקראת זאת המלה היתה הרמת קול המזמור.
והראיה כי לא תמצא אותה אלא בזה הספר ובתפלת חבקוק שהיתה שיר, כמו שכתוב גם כן שם (ג יט) למנצח בנגינותי.
ד[עריכה]
ואתה יהוה מגן בעדי הפך דבריהם שאומרים שאין לי תקוה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.
הם חושבים ואומרים כן; ואתה תעשה עמי בהפך ותהיה מגן בעדי להצילני בעולם הזה ומגן בעדי לעולם הבא.
כבודי והכבוד הוא הנפש כמו ויגל כבודי (תהלים טז ט) ; למען יזמרך כבוד, (תהלים ל יג).
ומגן שזכר עומד במקום שנים: מגן בעדי ומגן כבודי.
או פרוש כבודי: הפך הקלון שהיה לו בברחו.
ומרים ראשי: שלא אבוש ולא יפלו פני לפני אויבי, אלא אלך בקוממיות ובהרמת הראש; כי כשתצילני יכירו וידעו, כי אתה מחלת לי העון בזה העונש שתענישני.
ה[עריכה]
קולי אל יהוה אקרא קולי אל יי' שאקרא לו מצרה.
ויענני עבר במקום עתיד, כמו ויענני, וכמוהו רבים.
או הוא כמשמעו, כי בטוח היה בזה.
או רוח הקדש הופיעה על לשונו; והוא הנכון, כי כבר פרשנו, כי ברוח הקדש נאמרו כל המזמורים; וברוב הנבואה נמצא זה שמדבר עבר במקום עתיד, שהוא כאלו נעשה הדבר כיון שנאמרה ברוח הקדש.
מהר קדשו סלה: נוכל לפרש מהר המוריה.
ואף על פי שלא היה עדין קדש, אולי קבלה היתה אצלם כי שם יהיה בית המקדש.
ומפני זה עלה דוד בברחו במעלה הזיתים ומשם השתחוה לאל, כי משם אדם רואה המקום ההוא.
או פרוש מהר קדשו: מהר ציון ששם הארון.
או פרוש מהר קדשו: מן השמים כמו מי ישכן בהר קדשך (תהלים טו א).
ו[עריכה]
אני שכבתי ואישנה שכבתי בבטח ואישן בשלום כאדם שאין לו פחד.
הקיצותי ואינני נבהל כאדם הישן מתוך הצרה שהוא נבהל בהקיצו, כי בעודו ישן יראה חלומות רעים כמו שחושב בלבו מפחדו.
ולמה אני בוטח בך כל כך? כי ידעתי כי יהוה יסמכני: כי כן ראיתי בחלום.
ובדרש (מדרש שוחר טוב במקומו): אני שכבתי מן הנבואה, ואישנה מרוח הקדש, הקיצותי על ידי חושי הארכי, כי יי' יסמכני על ידי נתן הנביא.
רצונו לומר: כי דוד נסתלקה ממנו רוח הקדש מפני העצבון והפחד שהיה בו; ורוח הקדש אינה שורה אלא מתוך שמחה (בבלי שבת ל ב; פסחים קיז א).
וכשראה חושי הארכי שמח בו שידע שהוא יפר לו עצת אחיתופל והקיץ ושרתה עליו רוח הקדש, ואמר: כי יי' יסמכני על ידי נתן הנביא שאמר לו: גם יי' העביר חטאתך לא תמות (שמואל ב יב יג).
ז[עריכה]
לא אירא מרבבות עם כי כל ישראל היו עם אבשלום לבד מאשר היו עם דוד בירושלם שיצאו עמו, ואותם שנתאספו אליו אחר כן.
אשר סביב שתו עלי: שתו מלחמתם עלי.
או פרוש שתו: נלחמו; וכן שת שתו השערה (ישעיהו כב ז) ; ישית בגאון גליך (איוב לה יא).
ח[עריכה]
קומה יהוה הושיעני אלהי קומה הטעם מלרע; וכן כל קומה אשר בזה הספר זולתי וקומה בעזרתי (תהלים לה ב) שהוא מלעיל.
כי הכית את כל איבי פעמים רבות הושעתני והכית אויבי, כן תעשה עתה.
או פרושו על זאת המלחמה, והוא כמו שפרשנו ויענני מהר קדשו.
ופרוש לחי: מכת לחי והוא מכת בזיון.
וכן שני רשעים שברת: והם אותם שהיו אומרים לטרפו; והוא על דרך ואשברה מתלעות עול (איוב כט יז).
ט[עריכה]
ליהוה הישועה וכאשר תושיעני אודה ואומר: ליי הישועה ולא יושע אדם בזולתו.
על עמך ברכתך סלה: שלא ימותו עמך במלחמה הזאת.