מ"ג תהלים א א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


מ"ג תהלים א · א · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אַ֥שְֽׁרֵי הָאִ֗ישׁ
  אֲשֶׁ֤ר ׀ לֹ֥א הָלַךְ֮ בַּעֲצַ֢ת רְשָׁ֫עִ֥ים
וּבְדֶ֣רֶךְ חַ֭טָּאִים לֹ֥א עָמָ֑ד
  וּבְמוֹשַׁ֥ב לֵ֝צִ֗ים לֹ֣א יָשָֽׁב׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

 "אשרי האיש" - בעשרה לשונות של זמר נאמר ספר זה בנצוח בנגון במזמור בשיר בהלל בתפלה בברכה בהודאה באשרי בהללויה כנגד עשרה בני אדם שאמרוהו אדם מלכי צדק אברהם משה דוד שלמה אסף ושלשה בני קרח וחלוקין על ידותון י"א אדם היה כמש"כ בדברי הימים (דברי הימים א טז לח) וי"א אין ידותון שבספר זה אלא ע"ש הדתות והדינים של גזירות שעברו עליו ועל ישראל

"אשרי האיש" - לישפלישמנ"ץ בלע"ז אשוריו של איש ותהלותיו של אדם אלו הם אשר לא הלך כי מתוך שלא הלך לא עמד ומתוך שלא עמד לא ישב

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אשרי האיש" — קדמונינו ז"ל אמרו, כי עמד קשה מן הלך, וישב קשה מכולם. אם כן, יהיו הלֵצים רעים מחטּאים.

ור' משה הכהן פירש להיפך, ואמר כי טעם לא עמד – אפילו לא עמד.

ולפי דעתי, כי מלת רשעים – הם שאינם עומדים על מתכונת אחת, כדרך (ישעיהו נז כ): "והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל"; וכן (שמואל א יד מז): "ובכל אשר יפנה ירשיע"; (איוב לד כט): "והוא ישקיט ומי ירשיע". ובעבור זה הזכיר עם 'רשעים' – הלך, והוא המפותה ללכת בעצת רשע אחר, ובדרך לא ידעה.

ומלת חטּאים קשה. ובעבור זה הזכיר דרך, כי הוא הרגיל ללכת בה. ומלת ישב קשה ממנה. וככה דעת הקדמונים.

ולצים – מגזרת (בראשית מב כג): "כי המליץ בינותם", שהוא יגלה סוד ראובן לשמעון. והלצים הם הפך הענוים: (משלי ג לד): "אם ללצים הוא יליץ", ואחריו – "ולענוים יתן חן" (שם). והענוים הם הביישנים לדבר דבה ולתת דופי ולגלות סתרים.

ובקריאת שמע, ארבע מתכונות הגוף, והם: בשבתך, וההפך – בלכתך, כי הנע הפך הנח, ובשכבך הפך ובקומך.

ובתהלות כתוב ישב כנגד בשבתך, גם הלך כנגד [ב]לכתך, גם עמד כנגד 'קם' [=ובקומך]. ולא הזכיר השכיבה, כי ברוב, האדם ישן.

ומשפט לשון הקודש להכניס סימן אות לכל הפעלים כאשר הם עתידים, אמרו מן פעל יפעל. וכאשר ירצו לדבר על זמן עומד, ידברו בלשון עבר, גם בעתיד, כמו (ישעיהו ו ד): "וינועו אמות הסיפים... והבית ימלא עשן"; וככה לא הלך.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אשרי האיש", בא לבאר התנאים שבעבורם יהיה האיש מאושר, ויש הבדל בין מאושר ובין מצליח, ההצלחה הוא בענינים עולמיים בחיי העולם הזה, והאושר הוא בענינים הנפשיים בחיי העולם הבא, והנה השלמות יהיה בשלשה ענינים, שלמות הקנין, שלמות הגוף, שלמות הנפש, לכן באר שמדבר פה מאשרי האיש, האושר המיוחד אל האיש והאדם מצד שהוא אדם, לא האושר שישתתף בו עם סוגו מצד שהוא חי, רצה לומר כי שלמות הקנין ושלמות הגוף ימצא גם בשאר בע"ח, כי מצאנו כמה בע"ח שמשיגים מחייתם ומזונם ביתר נקל וביתר שאת מן האדם ולית דעתיר מחזירי, וכן יתעצמו בכח גופם יותר מן האדם, כמו הפיל והאריה, וכן בחושיהם הנשר והאיה בחוש הראות וכדומה, ואין זה אושר המיוחד אל האיש והאדם, רק שלמות המדות ותכונת הנפשיים הם המיוחדים אל האיש לבדו, ומבאר כי אשרו תלוי בראשונה במה שיזהר מחטוא, "אשר לא הלך בעצת רשעים" וכו', ויש הבדל בין "רשעים" ובין "חטאים", שהרשעים הם החוטאים מצד הזדון והפשיעה בין בין אדם למקום בין בין אדם לחברו, ולכן אמר עצת רשעים, כי הם החוטאים בעצה והשכלה, מה שאין כן אצל חטאים לא יכול לאמר בעצת, כי הם אינם חוטאים בעצה, ומוסיף שאף "בדרך חטאים לא עמד" שהחטאים הם החוטאים מצד התאוה לבד, רצה לומר שלא יחטא מצד תאותו גם כן, ולא לבד שלא הלך בדרך חטאים היינו שאינו מתמיד בחטאים, כי גם לא עמד בדרכם אף לפי שעה, ומוסיף "ובמושב לצים לא ישב", הלצים הם יושבי קרנות אינם פועלים רע אבל גם לא יעשו טוב רק רודפים רוח והבל ולצנות ואינם עוסקים בתורה:

ביאור המילות

"אשרי". אשוריו של איש, ושם אושר בא תמיד על אושר הנפש, וזה המבדיל בינו ובין נרדפיו ובא בלשון רבים לכלול שכל מיני אשוריו תלוים בזה:

"רשעים, חטאים, לצים". הרשע יהיה בין בין אדם לחבירו בין בין אדם למקום, ומציין העושה ע"י רשעו ורעתו לא כנרדף מן התאוה לבד. ע"כ יחס אליו העצה, "והחטאים". הם השוגגים, או נרדפי התאוה, והם לא יעשו בעצת השכל וברשע, ואמר בהם "דרך", שמורה על המנהג וההרגל, ורוצה לומר שלא עמד על מנהגיהם אף לפי שעה בל ילמד ממעשיהם, "והלצים". הם יושבי קרנות והם קלים מחטאים ויפול בהם לשון ישיבה:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)



מצודת דוד

"אשרי האיש" - ספורי תהלות האיש המה לומר עליו בשבחו זהו אשר לא הלך בעצת רשעים ר"ל לא היה לבו נפתה ללכת בעצתם לעשות כמוהם וכל כך היה נזהר בנפשו עד שלא עמד בדרך אשר החוטאים עוברים בו בחשבו פן יפגשוהו ויסיתוהו אחרי עצתם ובהיות כן לא בא א"כ לכלל ישיבה לשבת עמהם להשריש עצתם בלבו וללכת בה ועשה א"כ משמרת למשמרת

מצודת ציון

"אשרי" - ענין שבח ותהלה, כמו "כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת" (בראשית ל יג)

"לצים" - מלשון מליצה כי המלעיג בבני אדם או באורח יושר דרכו להטעים אמריו במיטב הדבור להכניס בלב