מ"ג תהלים א ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים א · ב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי אם בתורת יהוה חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֤י אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה חֶ֫פְצ֥וֹ
  וּֽבְתוֹרָת֥וֹ יֶהְגֶּ֗ה יוֹמָ֥ם וָלָֽיְלָה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי אם בתורת ה' חפצו" - הא למדת שמושב הלצים מביאו לידי בטול תורה

"ובתורתו יהגה" - בתחלה היא נקראת תורת ה' ומשעמל בה היא נקראת תורתו

"יהגה" - כל ל' הגה בלב הוא כד"א (תהלים יט טו) והגיון לבי (ישעיהו לג יח) לבך יהגה אימה (משלי כד ב) כי שוד יהגה לבם

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ובתורתו יהגה" — כי אין לו עסק וחפץ בהבלי העולם, רק כל חפצו בתורת השם, לעשות המצוות.

וטעם תורה, כי תורנו הדרך הישרה.

ומלת יהגה, בלב, וכמוהו (להלן מט ד): "והגות לבי תבונות"; גם בפה, כמו (להלן לה כח): "ולשוני תהגה צדקך".

ולאמרו ובתורתו יהגה, ולא נכתב 'ובה יהגה' – דרך צחות; כי הנה מלת ישראל חמש פעמים בפסוק אחד (ראו במדבר ח יט).

והזכיר יומם ולילה, כנגד ארבעה מתכונות הגוף.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי אם", אולם לא די במניעת הרע לבד כי מתנאי האושר שיעשה טוב, ולא שיעשה טוב נימוסי לבד כהפילוסופים שבדו דתות לעצמם, רק שישמור תורת ה' ומצותיו, וגם באר שמתנאי עשיית הטוב שיעשהו בעבור שהוא טוב ובעבור מצות ה' לבד, לא בעבור פניות אחרות שיקוה להשיג עבור עבודתו שכר ותועלת, שאז אין חפצו תורת ה' רק הערב והמועיל שמקוה שכר עבודתו, ע"כ התנה "כי אם בתורת ה' חפצו", והנה שלמות הזה מתחלק לשנים, שלמות העיון ושלמות המעשה, שלמות העיוני נקרא תורת ה', כי היא תורהו דעת ה' ודרכיו ואמתתו, אבל חלק זה לא ישיגהו האדם עד תכליתו, ודי אם בתורת ה' חפצו ומאוייו ומשתדל להשיגו ודורש אחריו, הגם שלא ישיגהו ופניו לא יראו, ושלמות המעשי הוא תורת האדם, היא תלמדהו את אשר יעשה או לא יעשה, וזה נקרא "תורתו", ובחלק זה "יהגה יומם ולילה" ללמוד על מנת לעשות:

ביאור המילות

"בתורת ה' ובתורתו", היה לו לומר ובה יהגה, וכבר בארתי באילת השחר (כלל קל"ח) ששם הנכפל יורה לפעמים ששם השני אינו השם הראשון, ואמרו חז"ל (ע"ז דף י"ט) משעמל בה נקראת תורתו, וכפי דברי במ"ש בתורתו מדבר מתורה המעשיית המיוחדת לאדם להגות בה ולדעת את המעשה ואת דרכי האמונה, ותורת ה' היא התורה הצפונה, סודותיה ותעלומותיה, שלא כל אדם יהגה בהם, שאין מוסרים הסודות רק להראוים לזה, ורק חפצו ותשוקתו אליה, "יהגה". ההגיון הוא הממוצע בין הדבור והמחשבה, וכשבא על המחשבה מציין ההתבוננות להוציא דבר מדבר, ובזה משתתף עם פעל הגה שמורה הוצאה, הגו סגים מכסף (משלי כ"ה):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ובתורתו" - בכל עת יחשוב להתבונן במה שהמציא בלבו טעמים וציצים פרחים לתורה

"כי אם" - לא סוף הדבר שחדל ונזהר מעצת רשע כ"א עשה גם את הטוב כי כל חפצו היה בתורת ה'

מצודת ציון

"יהגה" - פעם תשמש ענין מחשבה כמ"ש והגיון לבי (לקמן י"ט) ופעם תשמש ענין דבור כמ"ש ולשוני תהגה (לקמן ל"ה)

<< · מ"ג תהלים · א · ב · >>