מ"ג שמות ד כ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות שמות


<< · מ"ג שמות ד · כ · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכבם על החמר וישב ארצה מצרים ויקח משה את מטה האלהים בידו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּקַּ֨ח מֹשֶׁ֜ה אֶת־אִשְׁתּ֣וֹ וְאֶת־בָּנָ֗יו וַיַּרְכִּבֵם֙ עַֽל־הַחֲמֹ֔ר וַיָּ֖שׇׁב אַ֣רְצָה מִצְרָ֑יִם וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־מַטֵּ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים בְּיָדֽוֹ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּדְבַר מֹשֶׁה יָת אִתְּתֵיהּ וְיָת בְּנוֹהִי וְאַרְכֵּיבִנּוּן עַל חֲמָרָא וְתָב לְאַרְעָא דְּמִצְרָיִם וּנְסֵיב מֹשֶׁה יָת חוּטְרָא דְּאִתְעֲבִידוּ בֵּיהּ נִסִּין מִן קֳדָם יְיָ בִּידֵיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
וּדְבַר משֶׁה יַת אִינְתְּתֵיהּ וְיַת בְּנוֹי וְאַרְכְּבִינוּן עַל חַמְרָא וְתַב לְאַרְעָא דְמִצְרַיִם וּנְסֵיב משֶׁה יַת חוּטְרָא דְנָסַב מִן גִנוּנִיתָא דְחָמוֹי וְהוּא מִסַפִּיר כּוּרְסֵי יְקָרָא מַתְקְלֵיהּ אַרְבְּעִין סְאִין וְעִילוֹ חָקוּק וּמְפָרֵשׁ שְׁמָא רַבָּא וְיַקִירָא וּבֵיהּ אִתְעֲבִידוּ נִיסִין מִן קֳדָם יְיָ בִּידֵיהּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"על החמור" - חמור המיוחד הוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו שנא' (זכריה ט) עני ורוכב על חמור

"וישב ארצה מצרים ויקח משה את מטה וגו'" - אין מוקדם ומאוחר מדוקדקים במקרא

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וטעם ויקח משה את אשתו ואת בניו" - כמו ובני פלוא אליאב (במדבר כו ח) כי לא היה לו רק גרשום כאשר הזכיר הכתוב (לעיל ב כב) ואליעזר נתעברה ממנו בדרך או במצרים אם הלכה שם ויתכן כי קודם הדבור הנדבר לו בהר האלהים לא נולד לו רק גרשום אבל היתה צפורה הרה וכאשר שב אל יתר חותנו ילדה ובעבור כי היה דבר המלך נחוץ לא מל אותו ולא קרא לו שם ובדרך כאשר מלה אותו אמו לא קראה לו שם כי משה היה נפגש מן המלאך ואחרי לכתו למצרים וראה שנצל מכל המבקשים את נפשו אז קרא לו אליעזר כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה (להלן י"ח י"ט) וכך הזכירו רבותינו כי הנמול הזה הוא אליעזר (שמו"ר ה ח) וטעם וישב ארצה מצרים עם הנזכרים ור"א אמר וישב ארצה מצרים הוא לבדו שב כי כאשר פגש השם משה נמול אליעזר ובהתרפאו שבה צפורה עם בניה אל אביה ויתכן זה כי בעבור שנימול אליעזר לא היה יכול להביאו בדרך עד שיתחזק הילד ולא רצה לעכב שליחותו של הקב"ה ולכן עזבם במלון וצוה אותה לשוב אל בית אביה בהתרפאו וזהו שנאמר אחר שלוחיה (להלן יח ב) גם אפשר שהלכו למצרים וכאשר נתעכבו שם נכספה אל אביה ושלחה עם הבנים וזה טעם שלוחיה כי פחד יתרו שמא היה דעתו לגרש אותה ובאלה שמות רבה (ד ד) וילך משה להיכן הלך שהלך ליטול אשתו ובניו אמר לו יתרו להיכן אתה מוליכן למצרים אמר לו משהם מבקשים לצאת את מוליכן למצרים אמר לו למחר עתידין לצאת ולעמוד על הר סיני ולשמוע מפי הגבורה אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ובני לא ישמעו עמהם אמר לו יתרו לך לשלום ועל דעתם ראוי שנפרש אחרי שהסכימו בכך צוהו הקב"ה שישלים עצתו וישוב למצרים עם בניו ואשתו כאשר פירשתי (בפסוק יט)

<< · מ"ג שמות · ד · כ · >>