לדלג לתוכן

מ"ג שמואל א כא ו

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויען דוד את הכהן ויאמר לו כי אם אשה עצרה לנו כתמול שלשם בצאתי ויהיו כלי הנערים קדש והוא דרך חל ואף כי היום יקדש בכלי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיַּעַן דָּוִד אֶת הַכֹּהֵן וַיֹּאמֶר לוֹ כִּי אִם אִשָּׁה עֲצֻרָה לָנוּ כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם בְּצֵאתִי וַיִּהְיוּ כְלֵי הַנְּעָרִים קֹדֶשׁ וְהוּא דֶּרֶךְ חֹל וְאַף כִּי הַיּוֹם יִקְדַּשׁ בַּכֶּלִי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיַּ֩עַן֩ דָּוִ֨ד אֶת־הַכֹּהֵ֜ן וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ כִּ֣י אִם־אִשָּׁ֤ה עֲצֻֽרָה־לָ֙נוּ֙ כִּתְמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם בְּצֵאתִ֕י וַיִּהְי֥וּ כְלֵֽי־הַנְּעָרִ֖ים קֹ֑דֶשׁ וְהוּא֙ דֶּ֣רֶךְ חֹ֔ל וְאַ֕ף כִּ֥י הַיּ֖וֹם יִקְדַּ֥שׁ בַּכֶּֽלִי׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"עצורה לנו" - עצורה ממנו

"ויהיו כלי הנערים קדש" - טהורים

"והוא דרך חול" - והלחם משנסתלק מעל השולחן והקטירו הבזיכין קרוב הוא להיות חולין שיצא מידי מעילה משיהיה לו שעת היתר לכהנים

"ואף כי היום יקדש בכלי" - ואפילו אם היום היתה תחלת קדושתו על השלחן הייתי זקוק ליטלו משם ולהאכילנו שאחזו בולמוס ומסוכן הוא כך מפורש במנחות

רד"ק

לפירוש "רד"ק" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ו) "כי אם אשה עצורה לנו" - אפילו היתה אשה עצורה עמנו כתמול שלשום בצאתי טהרנו עצמנו:

"ויהיו כלי הנערים" - כלומר בגדיהם קדש:

"והוא דרך חול" - כלומר אף על פי שיצאנו דרך חול שלא היינו סבורים שהיינו צריכים ללחם קדש אף על פי כן טהרנו עצמנו כדרך בני אדם שדעתם לצאת לדרך:

" ואף כי היום יקדש בכלי" - פי' כל שכן היום שיהיה עמנו לחם קדש שנשמר בו ונזהר שיהיה בקדושתו בכלי:

רלב"ג

לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ו) "כי אם אשה עצורה לנו וגו'" - ר"ל הנה אשה היתה נמנעת לנו מעת צאתנו שהיתה מאתמול שלשם לרוב זריזותנו לעשות מצות המלך והנה היו כלי הנערי' ראויים לקדש כי טהרנו עצמנו בצאתנו: "והוא דרך חול "- רצוני שכן דרך אוכלי חולין שתהיה מעלתם כמעלתי לאכל חוליהן בטהרה ר"ל על טהרת הקדש, ואף כי היום שיהיה בכלינו נהיה נשמרים ונזהרים לאכלו בטהרה ויהיה הרצון בזה והוא הנכון הנה אם היתה עצורה כתמול שלשם לבא אליה כצאתי טהרנו את עצמנו ויהיו כלי הנערים ראויי' לקדש והנה זה הוא דרכנו ומנהגנו גם באכילת חולי' שנשתדל לאכלם על טהרת הקדש ובהיות הענין כן איך לא נהיה נזהרים לאכל בטהרת הקדש כשיהיה בכלינו:

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"עצורה" - מנועה כמו (דברים יא יז)ועצר את השמים

"לנו" - רצה לומר מעמנו

"כתמול שלשם" - רוצה לומר כתמול השלישי שלפני היום

"דרך חול" - רצה לומר ענין חולין 

מצודת דוד

"ואף כי היום וגו'" - רצה לומר ואפילו אם היום היתה תחילת קדושתו על השלחן ועדיין יש בו מעילה עם כל זאת מותר לי לאכלם כי אחזו בולמוס והוא חולי הרעבון והכל מותר משום פקוח נפש כן פירשו רבותינו ז"ל במנחות (צה ב)

"והוא דרך חל" - והלחם ההוא משנסתלק מעל השלחן וקרבו הבזיכין קרוב הוא להיות חולין כי יצא מידי מעילה משיש בו היתר לכהנים

"כי אם אשה עצורה לנו" - רצה לומר לא כמו שתחשוב אתה שאין אנו נשמרים מאשה לא כן היא כי אם אשה מנועה מאתנו מן כעת תמול השלישי בזמן צאתי מביתי ואף בגדי הנערים המה טהורים וראוים לקודש כי טהרו אותם

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק


(ו) "ויען דוד" וכו' "כי אם אשה". השיב אין חשש טומאת קרי, כי אשה "עצרה" ונמנעת מאתנו "מתמול שלשום", שאנחנו בדרך. וגם אין חשש טומאת כלים, כי "כלי הנערים קדש". וגם אין איסור מצד היותה תרומת לחמי תודה (וכדעת ר"א שם (קיט ב) בגמרא, או כל"ק דרמי בר חמא שם): "כי הוא דרך חל". ר"ל שנהגו בו דרך חול, שלא הניפוהו לפני ה' לשם תרומה, כי הוא זמן במה קטנה שאין תנופה ותרומת לחמי תודה נוהג. וכן אין בו איסור מצד שיצאו לחוץ, שאיסור חוץ אינו נוהג רק בשילה שק"ק נאכלים בכל הרואה, לא כן בנוב וגבעון אחר שהותרו הבמות, וז"ש "והוא דרך חול ואף כי היום יקדש בכלי", ר"ל הגם שקדשו ע"י כלי שרת (כי לחמי תודה קדשו בשחיטת הזבחים ע"י הסכין שהוא כלי שרת, כמ"ש במנחות [עח ב]) בכ"ז הוא דרך חול ונוהגים בו כחולין לאכלו בכל מקום ולכל אדם, ועז"א ואף כי "היום", ר"ל "היום" בנוב אינו כימי קדם בשילה שתועיל כלי שרת. ועז"א:

 

אלשיך

לפירוש "אלשיך" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(ו) "ויען דוד את הכהן ויאמר לו" כו'. יש פירשו שאמר שלשה טעמים. אחד, "כי אשה עצורה" ומופרשת מהם זה שלשה ימים, ולכן "כלי הנערים" היו טהורים, שני, כי כבר הלחם היה חול, כי הוקטר בבזיכין והוסר הלחם מעל השולחן, שלישי, הוא אומרו "ואף כי היום יקדש בכלי", רצה לומר אף על פי שהיה (ז) "לחם הפנים" מונח היום ונתקדש על השלחן היה מותר לנו לאוכלו להיותינו מסוכנים, ואין דבר עומד בפני פקוח נפש. ואמרו חז"ל (ילקוט שמעוני שמואל - א רמז קל) שאחזו בולמוס והוא חולי הרעב, עכ"ל: