מ"ג שמואל א כא ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג שמואל א כא · ה · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויען הכהן את דוד ויאמר אין לחם חל אל תחת ידי כי אם לחם קדש יש אם נשמרו הנערים אך מאשה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיַּעַן הַכֹּהֵן אֶת דָּוִד וַיֹּאמֶר אֵין לֶחֶם חֹל אֶל תַּחַת יָדִי כִּי אִם לֶחֶם קֹדֶשׁ יֵשׁ אִם נִשְׁמְרוּ הַנְּעָרִים אַךְ מֵאִשָּׁה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיַּ֨עַן הַכֹּהֵ֤ן אֶת־דָּוִד֙ וַיֹּ֔אמֶר אֵֽין־לֶ֥חֶם חֹ֖ל אֶל־תַּ֣חַת יָדִ֑י כִּֽי־אִם־לֶ֤חֶם קֹ֙דֶשׁ֙ יֵ֔שׁ אִם־נִשְׁמְר֥וּ הַנְּעָרִ֖ים אַ֥ךְ מֵאִשָּֽׁה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אך מאשה" - בקושי אני מאכילן לזרים אך זה אי אפשר שאכילנו לטמאים

רד"ק (כל הפרק)(כל הפסוק)

(ה) "לחם קדש" - פירש אדוני אבי ז"ל לחמי תודה שיוכל זר לאוכלו בטהרה:

" אם נשמרו הנערים" - דרך כבו' אם נשמרת ר"ל וכמוהו וירדו כל עבדיך אלה אלי:

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

(ה) "כי אם לחם קדש יש" - יתכן שבחר מלחם הקדשים מה שאסורו יותר קל והוא קדשים קלים כמו הענין בלחמי תודה ועליו אמר שיתנהו לו ולנעריו:

"אם נשמרו הנערים אך מאשה" - והנה יחס זה לנערי' לכבוד דוד ואחשוב שיהיה הרצון בזה שיהיו נשמרים מטומאת אשה וממה שידמה לזאת הטומאה:

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)


מצודת דוד

"אך מאשה" - כאלו אמר אך אם נשמרו הנערים מאשה רצה לומר מטומאת קרי ואף שהלחם ההוא אסור לזרים מכל מקום רצה להאכילם מחמת גודל הרעבון אולם דוקא לטהורים

"אם נשמרו הנערים" - הם הנערים שאמר דוד ששלחם אל מקום פלוני אלמוני וחשב שהאמת אתו ולהם יביא הלחם

"לחם קדש" - לחם הפנים היו וכבר נסתלקו מהשלחן והוקטרו הבזיכין

מצודת ציון

"חול" - חולין

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ה) "ויען הכהן, אין לחם חל אל תחת ידי כי אם לחם קדש יש". לפי הפשט היה בידו תרומת לחמי תודה, ומבואר בזבחים (זבחים קיז, ב) "שתרומת לחמי תודה אינו נוהג רק בזמן במה גדולה", ומכל מקום היה דרכם להרימם ולתת לכהן המקריב, כמו שהיו נוהגים בחזה ושוק שגם כן אין אין נוהגים בבמה (וכמ"ש (שמואל א ט, כד): "על וירם את השוק והעליה", ובכ"מ דינו כקדשים קלים שנאכלים לזרים ולא לטמאים, וז"ש "אם נשמרו הנערים אך מאשה":


 

אלשיך (כל הפרק)(כל הפסוק)

(ה) "ויען הכהן את דוד ויאמר אין לחם חל" כו'. ולהיות כי דוד אמר שהיה חפץ לחם לנערים, על כן הכהן לא הזכיר אלא הנערים באומרו "אם נשמרו הנערים" כו':

חיד"א (כל הפרק)(כל הפסוק)

(דף זה גם קיים כדף מעוצבת עם פרשנות במרחב הביאור)

(ה) "כי אם לחם קדש". אמרו במדרש שמואל‏[1]: דוד אשכחיה לאחימלך שהיה עושה לחם הפנים בשבת. אמר לו דוד: "ביום השבת יערכנו" - עריכתו בשבת ואין מעשהו בשבת. אמר לו אחימלך: כך למדנו דואג האדומי דמעשהו דוחה את השבת. אמר לו דוד: כך מקובלני - עריכתו בשבת ואין מעשהו בשבת. עד כאן.

וצריך להבין דבאותה שעה שבא דוד אצל אחימלך מסוכן היה שאחזו בולמוס שהרי אכל לחם הפנים האסור לזרים כדכתיב בקרא ובמנחות דף צ"ו וא"כ בשעת טירוף הדעת כזו שאחזו בולמוס מה לו לדוד בהוראות. ופירש הרב הגדול מהר"י רוזאניס ז"ל בס' הבהיר פרשת דרכים דרוש י"ג דף ל' ע"ד דדוד הע"ה עיקר כונתו היתה לשאול באורים ותומים לדעת את הדרך ילך בה וחשש מאחימלך אולי יהיה סובר כסברת דואג שאין נשאלין למי שצורך הצבור [בו] אלא למלך שהרי אחימלך סמך על דואג דמעשה לחם הפנים דוחה שבת. ואם בשעת מעשה היה דוד אומר לאחימלך דנשאלין למי שצורך הצבור בו לא ישמע אליו אחימלך דקי"ל ת"ח שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו כמ"ש ביבמות דף ע"ז והיינו אם נוגע בדבר כמ"ש התוס'. לכן רצה לומר אצל דין זה דנשאלין למי שצורך הצבור הוראה אחרת דעריכת לחם הפנים בשבת ואין מעשה דוחה שבת דבזה לא היה נוגע בדבר וכיון דאמר מילתא אחריתי בהדיה הך מילתא שנוגע בדבר מהימן כמ"ש בש"ס ביבמות דף צ"ח זהו תורף דברי הרב פרשת דרכים ז"ל. ויש להעיר קצת דקודם זה כבר אחימלך היה שואל באו"ת לדוד המלך כמו שכתוב הוא לשאול "היום החילותי לשאול לו באלהים" ופירש רש"י ז"ל "בתמיהא זה ימים רבים שצורך הצבור בו ומאז אני שואל". וא"כ אמאי הוצרך לזה. ותו דדואג לא גילה דעתו אלא כשדיבר על אחימלך לשאול וחלק על אבנר ועמשא וסנהדרין כמשז"ל והביא כל זה הרב פרשת דרכים ז"ל עצמו באותו הדף עצמו ע"א ע"ש. ויש לישב:



ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

סימן קל: "אין לחם חול אל תחת ידי כי אם לחם קדש, יש אם נשמרו הנערים אך מאשה"

אמר לו: אי אתה יודע (לז) שהנוגע באשה שהוא אסור לאכול בקדשים?
אמר לו דוד: יש לנו שלשה ימים שאין אנו מכירין אשה, שנאמר: כי אם אשה עצורה לנו כתמול שלשום ויהיו כלי הנערים קדש.
והיה שבת וראה אותם דוד שהיו אופין לחם הפנים בשבת שהורה להם דואג.
אמר להם: מה אתם עושין?
אפייתו אין דוחה שבת כי אם עריכתו, שנאמר: ביום השבת יערכנו.
כיון שלא מצא שם כי אם לחם הפנים, אמר לו דוד: תן לי שלא נמות ברעב שספק נפשות (לח) דוחה שבת.

וכמה אכל דוד באותה שעה?
אמר ר' הונא:
קרוב לשבע סאין אכל דוד לרעבונו שאחזו בולמוס.


  1. ^ בפרשת דרכים לבעל ה"משנה למלך" דרוש יג, הביא ממדרש שמואל - ויקיעורך