ילקוט שמעוני על שמואל א כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · ילקוט שמעוני על שמואל א · כא · >>

פסוק ד

לפירוש "פסוק ד" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

רמז קל: "ועתה מה יש תחת ידך." אמר רבי יוחנן: גדולה לגימה שהיא מרחקת את הקרובים, ומקרבת את הרחוקים ומעלמת עינים מן הרשעים, ומשרה שכינה על נביאי הבעל, ושגגתה עולה זדון.

מרחקת את הקרובין מעמון ומואב, דכתיב: על דבר אשר קדמו אתכם בלחם ובמים.


מקרבת רחוקים מיתרו.

דאמר ר' חנן:

בשכר, קראן לו ויאכל לחם, זכו בני בניו וישבו בלשכת הגזית, שנאמר: ומשפחת סופרים יושבי יעבץ וגו' המה הקינים וגו'.

וכתיב: ובני קיני חותן משה.

ומעלמת עין מן הרשעים ממיכה.

ר' נתן אומר:

מגרב לשילה שלשת מילין והיה עשן של מערכה ועשן של פסלו של מיכה מעורבין זה בזה, בקשו מלאכי השרת לדחפו, אמר להם הקב"ה: הניחו לו כי פתו מצויה לעוברים ושבים.


ומשרה שכינה על נביאי הבעל.

מחברו של עדו הנביא, שנאמר: ויאמר אליו גם אני נביא כמוך, וכתיב: ויהי הם יושבים על השלחן ויהי דבר ה' אל הנביא וגו'.


ושגגתה עולה זדון.

דאמר רב יהודה אמר רב:

אלמלי הלוהו יהונתן לדוד שני ככרות לחם, לא נהרגה נוב עיר הכהנים, ולא נטרד דואג האדומי ולא נהרגו שאול ושלשת בניו.

פסוק ה

לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

סימן קל: "אין לחם חול אל תחת ידי כי אם לחם קדש, יש אם נשמרו הנערים אך מאשה"

אמר לו: אי אתה יודע (לז) שהנוגע באשה שהוא אסור לאכול בקדשים?
אמר לו דוד: יש לנו שלשה ימים שאין אנו מכירין אשה, שנאמר: כי אם אשה עצורה לנו כתמול שלשום ויהיו כלי הנערים קדש.
והיה שבת וראה אותם דוד שהיו אופין לחם הפנים בשבת שהורה להם דואג.
אמר להם: מה אתם עושין?
אפייתו אין דוחה שבת כי אם עריכתו, שנאמר: ביום השבת יערכנו.
כיון שלא מצא שם כי אם לחם הפנים, אמר לו דוד: תן לי שלא נמות ברעב שספק נפשות (לח) דוחה שבת.

וכמה אכל דוד באותה שעה?
אמר ר' הונא:

קרוב לשבע סאין אכל דוד לרעבונו שאחזו בולמוס.

פסוק ז

לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

סימן קל: "לשום לחם חם ביום הלקחו" אמר רבי יהושע בן לוי:
נס גדול נעשה בלחם הפנים סלוקו כסדורו, שנאמר: לשום לחם חם ביום הלקחו.

וכשהיו ישראל עולין לרגל היו מוציאין אותו ומראין אותו לעולי רגלים, ואומרים להם: ראו חבתכם לפני המקום.

פסוק יא

לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

סימן קלא:

"ויקם דוד ויברח ביום ההוא מפני שאול"

זה שאמר הכתוב: את הכל עשה יפה בעתו כל מה שעשה הקב"ה בעולמו יפה.
אמר לפני הקב"ה: רבש"ע, כל מה שעשית בעולמך יפה.
חכמה יפה מן הכל חוץ מן השטות, מה הנאה בשוטה הזה, אדם מהלך בשוק וקורע בגדיו והתינוקות משחקין בו ורצין אחריו והעם משחקין עליו, זה נאה לפניך?!
אמר לו הקב"ה לדוד: דוד, על שטות אתה קורא תגר, חייך שתצטרך לו.

כן שלמה אומר: בז לדבר יחבל לו, ממושכן עליו, כמה דאת אמר: אם חבול תחבול שלמת רעך.
אמר לו הקב"ה: תצטער ותתפלל עליה עד שאתן לך ממנה, לא עשה דוד אלא הלך אצל פלשתים, ויקם דוד ויברח ביום ההוא מפני שאול ויבא אל אכיש.
אמר לו הקב"ה: דוד, אצל אכיש אתה הולך, אתמול הרגת את גלית והלכת ביום אצל אחיו וחרבו בידך ואחיו שומרי ראשו של אכיש, הרי עדין לא נסתפגה דמו של גלית.
כיון שבא אליו, באו אצל אכיש וא"ל: נהרוג למי שהרג את אחינו.
א"ל אכיש: לא מלחמה הייתה, ואילו הרג אחיכם אותו לא במלחמה היה הורגו, ועכשיו שהרג זה כך התנה לו אחיכם: אם יוכל להלחם אתי והכני.
א"ל: אם כן עמוד מכסאך שהמלכות לדוד.
וכן הוא אומר: הלא זה דוד מלך הארץ ואנחנו עבדים לו.
באותה שעה נתירא דוד התחיל אומר: יום אירא אני אליך אבטח.
התחיל דוד להתפלל, ואומר: רבון העולמים ענני בזו השעה.
אמר לו הקב"ה: דוד, מה אתה מבקש?
אמר לו: (לט) תן לי מעט מאותו דבר.
אמר לו: ולא אמרתי לך: בז לדבר יחבל לו והשטות אתה מבקש?!
עשה עצמו כשוטה הזה כותב על הדלתות:

אכיש מלך גת מחוייב לי מאה רבוא ואשתו חמשים ובתו של אכיש הייתה שוטה והייתה צועקת ומשתטה בפנים, ודוד צועק ומשתטה מבחוץ.

פסוק טז

לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

סימן קלא:

אמר להם אכיש: יודעים אתם שחסר שוטים אני, שנאמר: "חסר משוגעים אני".

באותה שעה שמח דוד שמחה גדולה כשיצא לו השטות מתוך השמחה, הדא הוא דכתיב: אברכה את ה' בכל עת.