עם טעמים:
חֲסַ֤ר מְשֻׁגָּעִים֙ אָ֔נִי כִּֽי־הֲבֵאתֶ֣ם אֶת־זֶ֔ה לְהִשְׁתַּגֵּ֖עַ עָלָ֑י הֲזֶ֖ה יָב֥וֹא אֶל־בֵּיתִֽי׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
(טז) "חסר משוגעים אני" - בתמיהה וכי הייתי חסר משוגעים וצריך אליהם כי זה הבאתם אלי, ובדרש כי אשתו של אכיש ובתו היו משוגעות וצועקות ומשטות מבפנים ודוד צועק ומשטה מבחוץ אמר להם אכיש וכי יודעים אתם בי שחסר משוגעי' אני:
(טז) "חסר משוגעים אני" - ר"ל האני חסר משוגעים ומצטרך אליהם עד שתביאו אלי זה להשתגע, ועוד האם זה שהוא בתכלית השגעון והוא ראוי לבא אל ביתי, והנה בזאת התחבולה נמלט דוד מיד אכיש מלך גת:
"הזה וגו'" - ועוד האם זה שהוא בתכלית השגעון וכי ראוי הוא לבוא אל ביתי עם כי לפעמים יתענגו השרים בשמוע דברי משוגע אולם לא מדברי מי שהוא בתכלית השגעון
"חסר משוגעים" - אמרו במדרש (ילקוט שמעוני כאן רמז קלא) שהיתה אשתו ובתו משוגעות ולזה אמר וכי חסר וגו' רצה לומר וכי אין די לי במשוגעים אשר בביתי עד שהבאתם גם את זה להשתגע אצלי
(טז) ב] או תאמרו שהבאתם אותו כדרך שמביאים משוגע לצחוק, עז"א "חסר משוגעים אני", הלא יש פה משוגעים הרבה בלעדיו. וחז"ל אמרו שהיו אשתו ובתו משוגעים. ג] או תאמרו שלא אתם הבאתם אותו רק בא מעצמו, וזה א"א כי "הזה יבוא אל ביתי" מעצמו, וכי ראוי שיניחוהו לבוא:
(טו) "ויאמר אכיש אל עבדיו הנה תראו כו' למה תביאו אותו אלי". ואם הוא לשחק ממה שעושה, (טז) "חסר משוגעים אני" לכך שהבאתם את זה להשתגע עלי ממש, שהיה כותב בדלת שהיה המלך חייב לו כך וכך, נמצא כי זה משתגע עלי, וכדי בזיון למלך ולא שחוק. ואם תאמרו שהוא בא מאליו ואתם לא הבאתם אותו, אי אפשר כי "הזה יבא אל ביתי" מאליו אם לא שהביאוהו, ואפילו הבני דעת אין שוערים חצונים ופנימיים מניחים ליכנס עד ישאלו רשות מאת המלך:
