מלבי"ם על שמואל א כא
<< · מלבי"ם על שמואל א · כא · >>
פסוק ב
פסוק ג
פסוק ד
פסוק ה
(ה) "ויען הכהן, אין לחם חל אל תחת ידי כי אם לחם קדש יש". לפי הפשט היה בידו תרומת לחמי תודה, ומבואר בזבחים (זבחים קיז, ב) "שתרומת לחמי תודה אינו נוהג רק בזמן במה גדולה", ומכל מקום היה דרכם להרימם ולתת לכהן המקריב, כמו שהיו נוהגים בחזה ושוק שגם כן אין אין נוהגים בבמה (וכמ"ש
(שמואל א ט, כד): "על וירם את השוק והעליה", ובכ"מ דינו כקדשים קלים שנאכלים לזרים ולא לטמאים, וז"ש "אם נשמרו הנערים אך מאשה":
פסוק ו
(ו) "ויען דוד" וכו' "כי אם אשה". השיב אין חשש טומאת קרי, כי אשה "עצרה" ונמנעת מאתנו "מתמול שלשום", שאנחנו בדרך. וגם אין חשש טומאת כלים, כי "כלי הנערים קדש". וגם אין איסור מצד היותה תרומת לחמי תודה (וכדעת ר"א שם (קיט ב) בגמרא, או כל"ק דרמי בר חמא שם): "כי הוא דרך חל". ר"ל שנהגו בו דרך חול, שלא הניפוהו לפני ה' לשם תרומה, כי הוא זמן במה קטנה שאין תנופה ותרומת לחמי תודה נוהג. וכן אין בו איסור מצד שיצאו לחוץ, שאיסור חוץ אינו נוהג רק בשילה שק"ק נאכלים בכל הרואה, לא כן בנוב וגבעון אחר שהותרו הבמות, וז"ש "והוא דרך חול ואף כי היום יקדש בכלי", ר"ל הגם שקדשו ע"י כלי שרת (כי לחמי תודה קדשו בשחיטת הזבחים ע"י הסכין שהוא כלי שרת, כמ"ש במנחות [עח ב]) בכ"ז הוא דרך חול ונוהגים בו כחולין לאכלו בכל מקום ולכל אדם, ועז"א ואף כי "היום", ר"ל "היום" בנוב אינו כימי קדם בשילה שתועיל כלי שרת. ועז"א:
פסוק ז
(ז) "ויתן לו הכהן קדש". שהוא תרומת לחמי תודה. ובאר הטעם שלא נתן לו לחם אחר, "כי לא היה שם לחם" (כי היתה עיר שכולה כהנים) "כי אם לחם הפנים המוסרים מלפני ה' לשום לחם חם" אחר תחתיו, משום דכתיב (שמות כה, ל) לפני תמיד. והגם שהלחם שלקחו מעל השולחן קל מהלחם שעל השולחן שאין בו מעילה, וכ"ש שקל מתרומה שחייב עליו מיתה, בכ"ז לא יכול לתתה לו כי אסורה לזרים. ולדעת חז"ל נתן לו לחם הפנים המוסרים מעל השולחן, כי דוד אחזו בולמוס, וכבר באר זה בפרשת דרכים כי לכן נתן לו לחם הפנים המוסרים, כדין מי שאחזו בולמוס שמאכילים אותו הקל הקל תחלה. ודוד א"ל שיתן לו חמשה לחם, כי הכ"ג היה נוטל חמש חלות, כמ"ש ביומא, וא"ל שיתן לו חמש חלות תיכף כי בהם תתישב דעתו, או יתן לו הנמצא אם נמצא בידו חולין טוב יותר. והשיב לו הכהן עמ"ש או הנמצא, אין לחם חול ת"י כי אם לחם קדש, והוא לחם הפנים אחר הקטרת הבזיכין שהוא הקל מכולם, כי הסדר הוא - תרומה חייב עליו מיתה, לה"פ קודם הקטרת הבזיכין קל יותר שהוא רק בלאו, ולה"פ אחר הקטרה קל מכולם שאין בו מעילה. אך בתנאי אם נשמרו הנערים אך מאשה, כי אם הם טמאים יתהפך הדבר, שאיסור קדש חמור מתרומה, שטמא האוכל קדש הוא בכרת (כמ"ש הרמב"ם פי"ח מהלכות פה"מ), וגבי תרומה ליכא כי אם חיוב מיתה בידי שמים (כמ"ש הרמב"ם פ"ו מהלכות תרומות), וקל מכולם לה"פ קודם הקטרת הבזיכין שאינו חייב משום טומאה עד שיקרבו מתיריו (כמ"ש הרמב"ם פ"ב מהל' מעילה), ואז היה ראוי להאכילו תרומה, ואחריו לה"פ שעל השולחן, ואחריו לה"פ המוסרים מעל השולחן שחמור מכולם. ודוד השיב כי אשה עצורה לנו וכלי הנערים קדש ואין חשש טומאה, ויען לא באר איזה קדש י"ל אם לה"פ שעל השולחן או לה"פ המוסרים, א"ל שהוא דרך חול נגד תרומה, אף כי היום יקדש בכלי, ר"ל גם לחם שעל השולחן קל נגד תרומה כנ"ל, אחר שהוא רק בלאו, לכן ויתן לו הכהן קדש לא תרומה, כי לא היה שם לחם אחר כי אם לה"פ המוסרים שהוא הקל מכולם:
פסוק ח
(ח) "ושם איש". יספר שהכהן לא נשמר מפני דואג שהיה שם, וזה לאות שהכהן לא עלה על לבו כי בורח הוא, וזה מגיד ג"כ רשעת דואג שהיה שם ושמע כי דוד אמר שהולך בשליחות שאול, ובכ"ז הלשין את הכהן בשקר כמו שיבואר:
פסוק י
פסוק יא
פסוק יד
פסוק טו
פסוק טז
<< · מלבי"ם על שמואל א · כא · >>