מלבי"ם על שמואל א כא ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מלבי"ם על שמואל א · כא ז · >>


(ז) "ויתן לו הכהן קדש". שהוא תרומת לחמי תודה. ובאר הטעם שלא נתן לו לחם אחר, "כי לא היה שם לחם" (כי היתה עיר שכולה כהנים) "כי אם לחם הפנים המוסרים מלפני ה' לשום לחם חם" אחר תחתיו, משום דכתיב (שמות כה, ל) לפני תמיד. והגם שהלחם שלקחו מעל השולחן קל מהלחם שעל השולחן שאין בו מעילה, וכ"ש שקל מתרומה שחייב עליו מיתה, בכ"ז לא יכול לתתה לו כי אסורה לזרים. ולדעת חז"ל נתן לו לחם הפנים המוסרים מעל השולחן, כי דוד אחזו בולמוס, וכבר באר זה בפרשת דרכים כי לכן נתן לו לחם הפנים המוסרים, כדין מי שאחזו בולמוס שמאכילים אותו הקל הקל תחלה. ודוד א"ל שיתן לו חמשה לחם, כי הכ"ג היה נוטל חמש חלות, כמ"ש ביומא, וא"ל שיתן לו חמש חלות תיכף כי בהם תתישב דעתו, או יתן לו הנמצא אם נמצא בידו חולין טוב יותר. והשיב לו הכהן עמ"ש או הנמצא, אין לחם חול ת"י כי אם לחם קדש, והוא לחם הפנים אחר הקטרת הבזיכין שהוא הקל מכולם, כי הסדר הוא - תרומה חייב עליו מיתה, לה"פ קודם הקטרת הבזיכין קל יותר שהוא רק בלאו, ולה"פ אחר הקטרה קל מכולם שאין בו מעילה. אך בתנאי אם נשמרו הנערים אך מאשה, כי אם הם טמאים יתהפך הדבר, שאיסור קדש חמור מתרומה, שטמא האוכל קדש הוא בכרת (כמ"ש הרמב"ם פי"ח מהלכות פה"מ), וגבי תרומה ליכא כי אם חיוב מיתה בידי שמים (כמ"ש הרמב"ם פ"ו מהלכות תרומות), וקל מכולם לה"פ קודם הקטרת הבזיכין שאינו חייב משום טומאה עד שיקרבו מתיריו (כמ"ש הרמב"ם פ"ב מהל' מעילה), ואז היה ראוי להאכילו תרומה, ואחריו לה"פ שעל השולחן, ואחריו לה"פ המוסרים מעל השולחן שחמור מכולם. ודוד השיב כי אשה עצורה לנו וכלי הנערים קדש ואין חשש טומאה, ויען לא באר איזה קדש י"ל אם לה"פ שעל השולחן או לה"פ המוסרים, א"ל שהוא דרך חול נגד תרומה, אף כי היום יקדש בכלי, ר"ל גם לחם שעל השולחן קל נגד תרומה כנ"ל, אחר שהוא רק בלאו, לכן ויתן לו הכהן קדש לא תרומה, כי לא היה שם לחם אחר כי אם לה"פ המוסרים שהוא הקל מכולם:


 

<< · מלבי"ם על שמואל א · כא ב · >>