מ"ג משלי יד כד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות משלי


<< · מ"ג משלי יד · כד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עטרת חכמים עשרם אולת כסילים אולת

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עֲטֶרֶת חֲכָמִים עָשְׁרָם אִוֶּלֶת כְּסִילִים אִוֶּלֶת.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עֲטֶ֣רֶת חֲכָמִ֣ים עׇשְׁרָ֑ם
  אִוֶּ֖לֶת כְּסִילִ֣ים אִוֶּֽלֶת׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי יד כד): "עטרת חכמים עשרם" - שהם עשירים בתורה.

"ואולת כסילים אולת" - קלקלתן של כסילים היא האולת, שנתעצל מן החכמה.

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי יד כד): "עשרם" - עם חכמתם הוא תפארת ועטרת ראשם, כי העושר יועיל לחכמה.

"ואולת כסילים" - ואע"פ שיש להם עושר, לא יועילם להסירה מהם, כי אולתם בעשרם אולת היא; או: אולת שאין כמוה.

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי יד כד): "עטרת חכמים עשרם" - הנה, עטרת החכמים עשרם, אשר חכמתם מציאותו, כי בו יוכרו תכונותיהם הטובות בנדיבות ובצדק ובעושר, גם כן יהיו פנויים לעיין בחכמה.

ואולם "אולת הכסילים", רוצה לומר, היציאה מהדעת החלושה אשר בהם, הנה "אולתם" סבה לו, כי הוא סבת הרוע והבלבול בכונותיהם ופעולותיהם; וההפסד ההוא סיבה שיצאו מדעתם מרוב הצער והדאגה.

רבנו יונה גירונדי (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי יד כד): "עטרת חכמים עושרם, ואיוולת כסילים", שהיא עושרם, היא "איוולת" הכסילים.

("איוולת כסילים איוולת" - הישנות הלשון לחיזוק הדבר, וכן (מלכים ב יא יד): "קשר קשר".)

והעניין, כי העושר - עטרת חכמים, מפני שדבריהם נשמעים, כמו שכתוב (קהלת ט טז): "וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים". והחכמים, בעת הצליחם בעושר וכבוד, תעוז ידם, לאהוב הצדיקים, ולעורר יראת ה' יתברך ועבודתו בעולם, ולהשפיל הרשעים החנפים, ולהרים ראש האמת.

אכן, העושר לכסילים היא עיקר איוולתם מכמה פנים, כי אז ירום לבבם, וגם העם ייכשלו ויכבדום, וישובו רבים לכסלם בראותם ידי הכסילות גוברת, והם ירימו קרן לרשעים; גם תתם לאל ידם למלאות חפצם בעבירות ובחטאים.

גם יש לבאר עוד לשון המקרא על העניין הזה: "איוולת כסילים" - אז היא איוולת גמורה.

וייתכן לפרש, כי סוף המקרא, להשלים טעם לתחילתו, והראיה, כי לא אמר "ואיוולת כסילים" ב-ו, ובא להראות שהדבר כן, שעטרת חכמים עושרם - כי אז הכסילים ורשעתם תיחשב איוולת גמורה נגד בני אדם, כי בשבת החכמים בשפל, לא תיוודע האיוולת בארץ, כי יבחרו רבים בדרך הרשע, ותהי להם לחכמה.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(משלי יד כד): "עטרת חכמים עשרם" - העטרת שלובשים החכמים לאות על חכמתם היא עושרם, כי קניין החכמה הוא קניין אמיתי, והם העשירים באמת, כי יקרה היא מפנינים.

גם יש לפרש: "עושר" של "החכמים" הוא "עטרת" שלהם, רוצה לומר, מה שעל-ידי החכמה פורשים מתאוות העולם ושמחים בחלקם, שזה העושר באמת - מי שאינו מתאווה ואין חסר לנפשו, כי העשיר המתאווה ועינו לא תשבע עושר הוא העני באמת.

"איוולת כסילים איוולת" - כבר התבאר (בפסוק ח), שאיוולת הכסילים היא מרמה, כי הכסיל אינו אויל, והוא יודע חוקי החכמה, רק שמפני תאוותו מוכרח הוא להכחיש חוקי החכמה ולפרוש את האיוולת, כמו שנאמר (משלי יג טז): "וכסיל יפרוש איוולת", שלמען יהיה לו כסות עיניים, יפרוש מכסה האיוולת על החכמה לעוור עיניה, והוא מרמה באמת, כי הוא בעצמו יודע שחוקי החכמה אמיתיים, ועל כן "איוולת" "הכסיל" וספקותיו הם איוולת וספק, כי האיוולת אינו ודאי אצלו רק איוולת, רוצה לומר, ספק.

ביאור המילות

"איוולת" - כנ"ל (משלי יד ח): "איוולת כסילים מרמה", רוצה לומר, שהוא ספק אצלם.

 

הגאון מווילנה (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי יד כד): "עטרת חכמים עשרם" - שלחכמים, ה"עטרת" והמגן שלהם היא העשירות, שזו נאה להם, כמו שאמרו (אבות פרק ו משנה ח): "נאה העושר לחכמים (?)", ולא יהיו לביזיון בעיני ההמון, כמו שאמרו (סנהדרין נב ב): "נהנה ממנו, דומה לקיתון של חרס, כיוון שנשתבר - שוב אין לו תקנה", לכן עשרם להם עטרת.

וכן בתורה, העטרת של חכמים עשרם - מה שלמדו הרבה, ו(ירושלמי ראש השנה יז א): "תורה עניה במקום זה ועשירה במקום אחר", ומחמת זה הם באים על אמיתה של תורה.

"איוולת כסילים איוולת" - הכסילים, שלא יודעים, אינם אומרים [אלא] רק איוולת, כי אינם יודעים ממקום אחר, [אלא] רק מה שיעלה להם כאן במושכל ראשון, ובזה הם מתפארים, והמה כזבים ו"איוולת".

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"עשרם" - אם מצאו עושר, מעטרת אותם, כי יוכר לכל תפארתם ונדיבות לבם בתתם לאביונים די המחסור ובפנים יפות.

"אולת..." - רוצה לומר, במעשה איוולתם תוכר האיוולת הטמונה בליבם, כי בעבור היות כל מעשיהם איוולת, נראה מזה כי יש עוד הרבה איוולת תקועה בליבם, ויגולה בעת ההזדמן.

תולדות אהרן (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי יד כד): "עטרת חכמים עשרם" -

  • (סוטה מט ב): "משמת רבי אלעזר בן עזריה בטלו עטרות חכמה, שעטרת חכמים עשרם"

<< · מ"ג משלי · יד · כד · >>