"שפתי חכמים יזרו דעת ולב כסילים לא כן", כבר כתבתי (פסוק ב') שר"ל שהחכמים ישימו אל הדעת זר סביב לשמרו מן הכסילים אשר פיהם יביע אולת וספיקות, כמ"ש חכמים יצפנו דעת כמש"ש, אמנם הכסילים הגם שבפיהם יביעו אולת הפך הדעת וכן בשפתותיהם, כמ"ש לך מנגד לאיש כסיל ובל ידעת שפתי דעת, לבם לא כן, כי בלבם יודעים חקי החכמה, רק שתאותם תעור עיניהם ולבם אינו עומד על כן ובסיס, כי ינוע כקצף על פני מים:
"שפתי חכמים יזרו דעת" - כלומר, אף מה שיודעים מאחרים, מעטרים אותם ומיישרים דבריהם ואומרים כל דבר ודבר על אופניו, שיהיו ערבים ומתוקים לשומעם. ו"יזרו" מלשון זֵר.
"ולב כסילים לא כן" - אבל הכסילים, לא די שאין יכולים לומר ה"דעת" נכון, אלא אפילו בלבם אין להם כן ורגל שיבינו זאת, ואין ל"דעת" מקום כלל בלבם.
