"אל תחרוש", גם זה משל ומליצה, כמו שאין ראוי שתחרוש על רעך רעה אם הוא יושב לבטח עמך ואין לו עמך מלחמה, כן אין מהראוי שכחות הגוף יחרשו רעה על כחות הנפש להאבידם לבאר שחת והיא יושבת אתו לבטח, כי למחיה שלחה אלהים אל גויתה להיטיבו באחריתו:
אל תחרוש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך — כי זו רעה גדולה, הוא חושבך אוהבו ואתה שונאו, על כן לא ישמר ממלכודתך עד שייתפש בה. ואף על פי שאפילו אינו יושב לבטח אתך אין לחרוש עליו רעה, מכל מקום עונשו של זה גדול משל זה.
ובתלמוד גיטיןויבמות: כל היושב עם אשה ודעתו לגרשה, עובר משום אל תחרוש על רעך רעה:
