מ"ג יונה ב ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות יונה


<< · מ"ג יונה ב · ו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אפפוני מים עד נפש תהום יסבבני סוף חבוש לראשי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֲפָפוּנִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֲפָפ֤וּנִי מַ֙יִם֙ עַד־נֶ֔פֶשׁ תְּה֖וֹם יְסֹבְבֵ֑נִי ס֖וּף חָב֥וּשׁ לְרֹאשִֽׁי׃

תרגום יונתן (כל הפרק)

אַקְפוּנִי מַיָא עַד מוֹתָא, תְּהוֹמָא סְחוֹר סְחוֹר לִי, יַמָא דְסוּף תָּלֵי עֵיל מֵרֵישִׁי:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

סוף חבוש לראשי – "ימא דסוף תלי לעיל מן רישי", שהראהו הקב"ה ים סוף ואיך עברו ישראל בתוכו, שהיו שתי עיני הדגה כמין שתי חלונות, ומסתכל ורואה כל מה שבים:

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

אפפוני. עד נפש – עד הגיעה נפשי למות:

רד"ק (כל הפרק)(כל הפסוק)

  • אפפוני מים עד נפש – סבבוני מים עד שכמעט יצאה ממני נפשי, עד שבלעני הדג. וכן "כי באו מים עד נפש" (תהילים סט, ב):
  • סוף חבוש לראשי – הסוּף הוא הגומא. ויש ממנו גדל על שפת היאור או הים, לפיכך נקראים סוּף, שגדל על שפתו סוּף רב. ויש ממנו שגדל בקרקע הים בעיקרי ההרים, והוא הקורין לו אלג"א בלע"ז (אלמוגים), והוא דק וארוך ונכרך בראשי הדגים. וזהו שאמר: סוף חבוש לראשי.
ופירוש לראשי, לראש הדג שבלעני, כי הוא היה כמו ראשו כל זמן שהיה במעי הדג.
  • ויש מפרשים סוף, ים סוף; ואומרים כי ים סוף הוא נכנס בים יפו. ועל הדרך הזה תרגם יונתן: "ימא דסוף תלי עיל מן רישי":

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אפפוני", (חלק ב') אח"כ כשפלט הדג אותו שנית אל הים, אז "אפפוני מים עד נפש", ולא המים שבשטח הים כבתחילה, רק "תהום יסובבני" כי הדג היה עמו בעומק תהום ולשם הקאו, וים "סוף" שהוא המים שלמעלה מן התהום שנקרא בשם סוף (כי הדג הוליכו דרך ים סוף שמשם הוליכו לנינוה) היה "חבוש לראשי", כי היה הים למעלה מראשו אחר שהוא היה בתהום רבה:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

אפפוני מים – המים סבבו אותי עד קרוב להוצאת הנפש:

תהום יסובבני – כפל הדבר במילות שונות:

סוף חבוש לראשי – כי כשהדגה שטה עימו בים, נקשר הסוף בראש הדגה, וכאילו נקשר בראשו, הואיל והיה במעיה:

מצודת ציון

אפפוני – עניין הקפה וסיבוב, כמו: "אפפו עלי רעות" (תהילים מ):

תהום – עומק הים:

סוף – מין דשא הגדל במים, וכן: "קנה וסוף קמֵלו" (ישעיה יט):

חבוש – עניין קשירה, כמו: "ולנשברת לא חבשתם" (יחזקאל לד):

<< · מ"ג יונה · ב · ו · >>