מ"ג ישעיהו יט ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



<< · מ"ג ישעיהו · יט · ו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והאזניחו נהרות דללו וחרבו יארי מצור קנה וסוף קמלו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהֶאֶזְנִיחוּ נְהָרוֹת דָּלֲלוּ וְחָרְבוּ יְאֹרֵי מָצוֹר קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהֶאֶזְנִ֣יחוּ נְהָר֔וֹת דָּלְﬞל֥וּ וְחָרְב֖וּ יְאֹרֵ֣י מָצ֑וֹר קָנֶ֥ה וָס֖וּף קָמֵֽלוּ׃

תרגום יונתן

לדף התרגום על כל הפרק

ויצדון נהרותהון ויבשון ויחרבון נהריהון עמיקיא קני וגומא לא יסקון:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"והאזניחו" - כשהמים מתמעטין הטיט ניכר בהם ונעשין רפש ונזנחין

"דללו" - במחברת אם דל הוא (ויקרא יד)

"יאורי מצור" - יאורים עמוקים בחריצי מצורי עיירות

"קנה וסוף" - שהיו גדלים שם מרוב מימיהם

"קמלו" - כשיבשו היאורים עמדו הקנים מלגדל עוד והם מתייבשים ונופלים ת"י קמלו לא יסקון ובמקום אחר תירגם החפיר לבנון קמל נתר ואומר אני שהוא לשון קציצה שנקצצים מאליהן מחמת יובשן ונופלין

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"והאזניחו נהרות" - נהרות מצרים יעזבו מימיהם

"דללו וגו'" - המים אשר בהיאורים העמוקים הנקווים בחריצי מצורי העיירות הורמו ממקומם ונסתלקו ונשאר מקומם יבש

"קנה וסוף" - הגדלים על שפתי היאורים יכרתו מחסרון המים 

מצודת ציון

"והאזניחו" - האל"ף נוספת כי הוא ענין עזיבה כמו כי לא יזנח (איכה ג)

"דללו" - ענין הרמה כמו דלו מאנוש נעו (איוב כ"ח)

"מצור" - מלשון צור וחוזק כי חריצי המים הסביב לעיר הם לה לחוזק וכן ואחריב בכף פעמי כל יאורי מצור (לקמן ל"ז)

"קנה וסוף" - מיני דשאים הגדלים על שפת הנהר כמו כאשר ינוד הקנה במים (מלכים א' יד) וכמו ותשם בסוף (שמות ב)

"קמלו" - ענין כריתה כמו החפיר לבנון קמל (לקמן ל"ג)

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"והאזניחו", הנהר והים שנעתקו ונתיבשו יעזבו מעתה את הנהרות הקטנים שהיו מתפשטים מן הנילוס בכל ארץ מצרים בעת עלותו, שהתפשטו ממנו זרועות ותעלות לכלל המדינה.

"דללו", וגם היאורים הנמשכים בידי אדם לתוך החפירות שכרו בעומק להקוות שם מים לעמוד זמן רב שיהיה להם לתועלת בעת המצור, שא"א לשאוב מן הנהר, והם עמוקים מאד, נתדללו וגם חרבו לגמרי.

"קנה", ולא לבד שחרבו המים, אלא גם הקנה וסוף הגדלים אצל היאורים נתיבשו מרוב היובש שלא נשאר שום ליחות אף להחיות הקנה וסוף שאין גדלים רק במקום מים:

ביאור המילות

"והאזניחו". פעל זנח, נבדל מן פעל עזב נטש, במה שזנח מורה על התיעוב והריחוק לגמרי, וכשבא בהפעיל מורה שעשה בו איזה רושם בל יצלח עוד למלאכתו, כמו וכל הכלים אשר הזניח המלך אחז במלכותו, כמ"ש חז"ל (ע"ז דף מג) שטמא את הכלים במה ששרת בהם לע"ז, וכן (דה"ב יא) כי הזניחם ירבעם ובניו, ושם (א' כח ט') ואם תעזבנו יזניחך לעד, היינו שיעשה בך רושם ההרחקה, אבל בקל מורה רק התיעוב והשיקוץ שהדבר הנזנח מתועב אל הזונח, במ"ש זנח ה' מזבחו, הלא אתה אלהים זנחתנו, ר"ל הרחקתנו תעבתנו:

"דללו". פעל דלל, מורה על המעטת איזה דבר, אם על עוני שנתמעט עשרו, אם על חולי שנתמעט בריאת גופו, מדוע אתה ככה דל בן המלך, המעטת הכבוד ידל כבוד יעקב, הנה אלפי הדל במנשה, ר"ל הפחות, ופה ר"ל נתמעטו תחלה מכמותם ואח"כ יבשו לגמרי:

"יארי מצור". יאורים המכונסים בחפירה לצורך המצור למצוא מים לשתות, וכן לקמן (לו כה).

"קנה וסוף", סוף הוא מין גומא הגדל על שפת היאור, והיה מצוי בשפת יאורי מצרים, כמ"ש ותשם בסוף על שפת היאור, והוא לח יותר מן קנה. ור"ל לא לבד קנה, אלא גם סוף שלח יותר קמל ונכרת.

"קמלו", ענין כריתה ע"י יובש, וכן (לקמן לג ט') החפיר לבנון קמל:
 

<< · מ"ג ישעיהו · יט · ו · >>