עם טעמים:
בַּחֹ֤דֶשׁ הָרִאשׁוֹן֙ הוּא־חֹ֣דֶשׁ נִיסָ֔ן בִּשְׁנַת֙ שְׁתֵּ֣ים עֶשְׂרֵ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ הִפִּ֣יל פּוּר֩ ה֨וּא הַגּוֹרָ֜ל לִפְנֵ֣י הָמָ֗ן מִיּ֧וֹם ׀ לְי֛וֹם וּמֵחֹ֛דֶשׁ לְחֹ֥דֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂ֖ר הוּא־חֹ֥דֶשׁ אֲדָֽר׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"הפיל פור" - זאת המלה פרסית ופירושה גורל והנה זה הפך הוא חדש ניסן. ויש אומרים כי בחר להשמיד את ישראל בחדש אדר כי בו נאסף אל עמו משה אדונינו ולא ידע כי בו נולד. ואחרים אמרו בעבור חבור העליונים במזל גדי שהוא שנים עשר למזל דלי שהוא מזל ישראל. והנכון שכן יצא בגורלו כי מהשם משפטו והשם האריך הזמן עד שיעשו ישראל תשובה וימלטו:
נו"ן "ישנו" - נוסף, ויש אומרים גם הוי"ו:
"מפוזר ומפורד בין העמים" - שיפרד איש מעל אחיו כל כך הוא רע כולו ולא די שדתיהם שונות אלא שלא ישמרו הדתים והחקים שיצוה המלך והנה כל עם ועם ישמרו חוץ מהן:
גם הלא בדבר כזה ההשגחיי בהכרח ימצא טעם, למה נפל דוקא הגורל על י"ג אדר :
בחדש, הוא הגורל לפני המן. הגורל הזה היה מין ממיני הגורלות שנקרא שמו פור, והגורל הזה היה רגיל לפני המן להגריל בו בכל עת, וע"י הגורל הזה הגריל מיום ליום, הנה הגורל היה בשלשה עשר בניסן (כמו שכתוב בפסוק יב) ובודאי מחשבת המן היה לנקום בעם ה' תיכף, והתחיל בגורלו מן ארבעה עשר בניסן שהוא יום המחרת ולא עלה בידו, ושוב הגריל על ט"ו ט"ז ניסן תמיד דחהו הגורל עד סוף ימי החדש, וכיון שהגיע לחדש הבא התחיל מיום א' של אייר ודחהו הגורל מיום ליום עד יום האחרון שהוא י"ג אייר, כי הגורל מוכרח ליפול על יום אחד מימים הנגרלים, והיה בהשגחת ה' שיפול על יום המאוחר, כדי שירויחו ישראל זמן, ואח"כ חשב המן בלבו אולי החודש אינו מצליח והתחיל להגריל על החדשים והתחיל מניסן שעומד בו ולא עלה הגורל, וכן דחהו הגורל מחדש לחדש עד החדש האחרון שהוא אדר, ושוב לא הגריל על ימי החדש כי כבר בגורל הראשון יצא יום י"ג, ובא גורלו על י"ג אדר, ואם היה מגריל על החדשים תחלה, וממילא היה נופל ג"כ על אדר שהוא חדש המאוחר ואח"כ היה מגריל על הימים היה בא הגורל על יום האחרון של חדש אדר. אבל יען הגריל על הימים תחלה, ולא היה במחשבתו להגריל על החדשים נפל על היום האחרון מיום י"ד שהתחיל בו שהוא יום י"ג הבא. ועז"א מיום ליום ומחדש לחדש. תחלה דחהו הגורל מיום אל יום ואח"כ מחדש אל חדש, עכ"פ מן הגורל הזה כבר היה לו לראות שעצת ה' הופיע בגורל הזה להרויח זמן לתשועת ישראל, ועז"א הוא הגורל לפני המן, שהגורל הזה היה מוכן לפני המן למפלתו :
(ז) בחדש הראשון הוא חדש ניסן בשנת שתים עשרה וכו'. הנה אומרו הוא חדש ניסן הוא מיותר, כי מי לא ידע כי חדש הראשון הוא חדש ניסן. וכן אומרו הוא הגורל, כי על כן הוצרכו רבותינו ז"ל (אסתר רבה ז יא) לומר כי הגורל חוזר אל המן. וכן באומרו הוא חדש אדר הוא מיותר. והנה על פסוק החדש הזה לכם ראש חדשים בביאורנו אל ספר התורה בסיעתא דשמיא כתבנו, שאמר הוא יתברך החדש הזה לכם ראש חדשים כי תמיד ייטב לכם בו, והוא מאמרם ז"ל (תענית כט ב, בשינוי לשון) מאן דאית ליה תיגרא בהדי גוי דליתבעיה ביה. וכן אמרו שעל כן נקרא ניסן על שם הנסים וכו', ואל יעלה על רוחכם שאומרו ראש חדשים הוא שתתחילו בו למנות חדשי השנה, כי זה כבר ראשון הוא לכם לחדשי השנה, ומה גם למאמר פרקי דרבי אליעזר (פרק ח) שמאברהם והלאה היו מעברים השנים כסדר שאנו מונים, ולכן אשר אמרתי ראש חדשים הוא שיהיה לראש להטיב לכם בו תמיד. ונבא אל אשר אנו בו, אמר ראה נא טפשות המן הרע הזה באיזה חדש זדון לבו השיאו להיות דורש רעה על עם ה', בחדש הראשון, ולא ידע כי הוא חדש ניסן, כלומר הוא בהויתו מוכן ליעשות בו נסים כשמו ולהנקם בו מהקמים על ישראל וכמאמרם ז"ל דמאן דאית ליה תיגרא בהדי גוי נצח, ולכן הוא הגורל לומר כי הנה המן היה מפיל פור על הימים ועל החדשים לראות איזה יכשר להפיל את ישראל בו שיפלו לפניו ישראל, ולפי האמת הוא כלומר ניסן הנזכר הוא הגורל ולא לפני ישראל שיפלו בו כי אם לפני המן כי הוא מוכן לפניו להפילו, וכן היה כי לא עברו לו ארבעה ימים שלמים שנתלה בניסן עצמו, כי בששה עשר יום נקראו סופרי המלך וכו' ואחר כך שלשת הצומות שבכללם יום ראשון של פסח ולמחרתו נתלה, והוא הלך חשכים להפיל גורל מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר ויהי גורלו ניסן, אשר יצלב בו, סמוך לו, שלא יצא מחדש ניסן. והנה אמרו רבותינו ז"ל (מגילה יג ב) שבחר בחדש אדר על דבר כי בו נסתלק משה רבינו ע"ה, ואין ספק כי המגיד לו יום שהיה זה יום מותו גם הוא יגיד לו כי גם היה יום הולדו, כי הצדיקים שנותיהם מלאים במספר ימים כמה דאת אמר את מספר ימיך אמלא (שמות כג כו), ולכן יום המות הוא יום הולדם, אך העולה על רוחו רוח עועים כי השפע אשר קנה החדש ההוא בהולד בו נתבטל בסילוקו, ולא ידע כי הוא קיים לעד והחדש ההוא תמיד בהויית קנינו, וזהו אומרו הוא חדש אדר כלומר הוא בהוייתו ולא נסתלק השפע בסילוקו. עוד אפשר לומר הוא הגורל לפני המן כלומר לפני המן היה עולה לו הגורל, אך לא לפניו יתברך כי לא היה מה' כל משפטו כי לא עזב ולא יעזוב:
