ה' שלח את הנביא ישעיהו להרגיע את אחז, ולהבטיח לו שארם ואפרים לא יצליחו להזיק ליהודה ( ישעיהו ז ). לאחר שאחז לא השתכנע (ז10-12): "ויוסף ה' דבר אל-אחז לאמר: שׁאל-לך אות מעם ה' אלהיך, העמק שׁאלה או הגבה למעלה. ויאמר אחז ' לא-אשׁאל ולא-אנסה את-ה'! '". על כך ענה ה' "ויאמר שׁמעו-נא בית דוד: המעט מכם הלאות אנשׁים כי תלאו גם את-אלהי?!" . מדוע ה' כעס על אחז, והרי אחז קיים את המצוה הכתובה בתורה " לא תנסו את ה' אלהיכם כאשר ניסיתם במסה "?!

1. סיבה אחת ניתן ללמוד מהמקור למצוה זו - הניסיון שעשו בני-ישראל במסה, שמוגדר כך (שמות ז ז): "...על נסתם את-ה' לאמר 'הישׁ ה' בקרבנו, אם-אין?'": בני-ישראל רצו לנסות כדי לבדוק אם ה' נמצא בקרבם או לא; אבל אחז לא רצה לנסות - הוא כבר החליט שהתשובה היא "אין", שה' לא נמצא בקרב ישראל, וזה כמובן הרבה יותר גרוע מאשר לנסות את ה'...

• אך לפי הסבר זה, היה ראוי לכתוב בפירוש שאחז לא האמין בה' (למשל להוסיף בסוף פסוק יב "כי אמר בלבו 'אין ה' בקרבנו").

2. סיבה שניה ניתן ללמוד מעיון במשמעות המילה "נסיון". כפי שהסברנו כאן , הכוונה היא שאסור לדרוש מה' שיעשה לנו ניסים שלא הבטיח לעשות, ושישנה את התוכניות שלו לגבינו. אך במקרה זה, ה' בפירוש הבטיח לתת לאחז אות, זה היה חלק מהתוכנית שלו. אחז חטא בכך שסירב לשתף פעולה עם התוכנית של ה', ואמר "לא אשאל" - לא אבקש אות. לכן, התוספת "לא אנסה את ה'" לא מראה על רצון לקיים את מצוות התורה, אלא על ההיפך.

3. סיבה שלישית: "נראה שאחז פשוט השתמש בעקרון זה כתירוץ לא לשמוע בקול הנביא. כלומר, הנביא מוכיח את אחז שלא יפחד, שיבטח בה' ולא יכרות בריתות עם אשור, ומציע לעשות אות לאמיתות נבואתו. אחז לא רוצה להאמין בדברים ומתרץ זאת בכך שהוא אינו רוצה לבדוק את ה'.

העקרון של האיסור לנסות את ה', הוא כשברור לך שהוא כבר איתך, וכבר יש נביא שמוחזק כנביא אמת, אז אין טעם לעשות מבחנים נוספים כל פעם שלא נראית לך הדרך. אבל אם מלכתכילה מגיע אליך נביא חדש, שעדיין לא הוכיח את אמיתות דבריו, יש הכרח לעשות נסיון ולראות האם ה' מדבר אליך או לא, והאם ה' עמך. כך עשה גדעון, ולא היתה בעיה עם כך שלקח לו זמן להשתכנע." (צחי צויג, דרישת הא-להים באמצעות חקר המקרא ).