• לדף התרגום על כל הפרק •

ירמיהו נכנס לבית המקדש ואמר שם, באזני כל ישראל הבאים להקריב קרבנות:

ירמיהו ז כא-כג: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשָׂר! כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם, וְלֹא צִוִּיתִים, בְּיוֹם הוציא (הוֹצִיאִי) אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח . כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר: שִׁמְעוּ בְקוֹלִי, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם, וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם, לְמַעַן יִיטַב לָכֶם".

תגובתם של בני ישראל אינה כתובה בפסוקים, אך בני ישראל באותו הזמן היו בקיאים בתורה (ירמיהו ח ח: "אֵיכָה תֹאמְרוּ 'חֲכָמִים אֲנַחְנוּ, וְתוֹרַת ה' אִתָּנוּ'?!..."), והם בוודאי אמרו לירמיהו: "אתה שקרן! בתורה כתוב בפירוש שצריך להקריב קרבנות, הנה - תקרא בשמות פרק יב ובכל ספר ויקרא..."

מה ענה להם הנביא?

כך אמר ה' לעם ישראל: המצוות שציוויתי אתכם ביום יציאת מצרים (ולאחר מכן) היו רק פירוט של הסיכום שעשינו עוד לפני יציאת מצרים (שמות ו ז): "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים...", כלומר, שתשמעו בקולי ותשמרו את מצוותי. אתם מקיימים את כל הפרטים, אך את העיקר אינכם מקיימים - אינכם שומעים בקולי ואינכם מתנהגים כעמי. ולכן אין משמעות לכל הפרטים שאתם מקיימים ולכל הקרבנות שאתם מקריבים - אתם יכולים לאכול את הקרבנות האלה בעצמכם, כי לא עליהם היה עיקר ההסכם: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם וְאִכְלוּ בָשָׂר! כִּי לֹא דִבַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם, וְלֹא צִוִּיתִים, בְּיוֹם הוציא (הוֹצִיאִי) אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, עַל דִּבְרֵי עוֹלָה וָזָבַח. כִּי אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה צִוִּיתִי אוֹתָם לֵאמֹר: שִׁמְעוּ בְקוֹלִי, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם , וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם, לְמַעַן יִיטַב לָכֶם".

מהי המשמעות המעשית של הדברים?

כאשר יש נביא, המשמעות היא פשוטה - צריך פשוט לשמוע בקול הנביא, ולא לקיים את המצוות שנוח לקיים באופן טכני בלבד.

אך לדברים יש משמעות גם בתקופה שבה אין נביאים - להבחין בין מה שה' ציווה בפירוש, לבין תוספות והחמרות שאנחנו מחמירים על עצמנו. כנראה, באותו הדור אנשים החמירו בעניין הקרבנות הרבה מעבר למה שהם חייבים, והביאו הרבה קרבנות נדבה כדי שה' יגן עליהם, ולכן ה' אמר שהוא מעדיף שיקיימו את המצוות מאשר שיביאו נדבות. 

מאת: צחי

נפלא

מאת: יעל

לא ברור כ"כ הנמשל: מהם הפרטים שמרכיבים את הבית, ומהו הבית? הרי כל פרט שכתוב בתורה אמור בסופו של דבר להרכיב את הבית הכולל, וכאן זה מוצג כאילו שהמצוות שיש בתורה הן רק מרכיבים של משהו גדול יותר שלא כתוב במפורש באותם פרטים של חלקי הבית. בקיצור האם הכוונה שיש משמעות מעשית נוספת לפס':"שִׁמְעוּ בְקוֹלִי - וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי לְעָם ; וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם, לְמַעַן יִיטַב לָכֶם" מעבר לסך כל המצוות שנתנו בתורה?

האם לשמוע בקול ה' משמעו לקיים את המצוות שכבר שמענו עליהם, או לשמוע באופן פעיל גם בהווה? נראה לפי המילים:"וַהֲלַכְתֶּם בְּכָל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם" שיש רמז לכך שזה מעבר למה שהיה, אבל אין כ"כ פירוט למה הכוונה.

אולי זה מתייחס לתקופות שיש אורים ותומים, או נביאים, אך האם יש לזה משמעות מעשית לאדם יחיד?

מאת: אראל

 הפסוק באמת נאמר בתקופה שבה היו נביאים, אבל יש לו משמעות גם לתקופה שאין נביאים - להבחין בין מה שה' ציווה בפירוש, לבין תוספות והחמרות שאנחנו מחמירים על עצמנו.

כנראה, באותו הדור אנשים החמירו בעניין הקרבנות הרבה מעבר למה שהם חייבים, והביאו הרבה קרבנות נדבה כדי שה' יגן עליהם, ולכן ה' אמר שהוא מעדיף שיקיימו את המצוות מאשר שיביאו נדבות.

[

הוספתי למאמר המקורי ]

מאת: צחי

ה' מדבר איתנו גם כיום, ולכן המסקנה היא שצו השעה קודם את הצווים שניתנו בעבר. זה לא אומר שאין לתורה משמעות, אלא רק שצו השעה קודם לזה. גם שמירת מצוות שניתנו בעבר היא סוג של צו השעה.

מאת: צחי

ה' מדבר איתנו גם כיום, ולכן המסקנה היא שצו השעה קודם את הצווים שניתנו בעבר. זה לא אומר שאין לתורה משמעות, אלא רק שצו השעה קודם לזה. גם שמירת מצוות שניתנו בעבר היא סוג של צו השעה.

ירמיהו ז כב: "כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציא אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח"

שמעתי מנסים לתרץ את זה, שהעולה והזבח לא היו העיקר, אך ודאי שהיו, אלא שיש כתוב מפורש מזה:

ירמיהו ז כב: "כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציא אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח"

הדבר תומך בסברת המקורות השונים לתנ"ך של ביקורת המקרא.

ומצטרפת לזה תהייה – מניין היה לישראל צאן ובקר להקריב במדבר וכיצד אלה שרדו בתנאיו (הרי לא ירד מן לבהמות)?

-- hagai hoffer, 2011-08-22 01:39:22

באמת לפי אחת הדעות בדברי חז"ל בני ישראל לא הקריבו קרבנות במדבר, עמוס ה כה: "הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל?".

-- אראל, 2011-08-23 06:59:03

כן, זה הכתוב השני שרציתי לצרף ויצא שוב ירמיה בטעות

-- hagai hoffer, 2011-08-23 13:09:31

כאשר מדייקים בפסוקים, מגלים שקשה לפרש שה' לא ציווה את בני ישראל בתקופת יציאת מצרים עניני קורבנות. כי עולה וזבח הם לא כוללים את כל הקורבנות . או אולי הפרוש שה', ציווה את בני ישראל בתקופת יציאת מצרים להקריב את כל הקורבנות חוץ מעולה וזבח ? - גם זה לא מתקבל, כי אם כך, אז הם הצטוו בקרבן מנחה על בסיס צמחי. אם כך, מדוע ירמיהו אומר להם שלא צריך קורבנות עם לבונה (ירמיהו ו כ) ?! לשיטתי 'ו' משמש במקרא לפעמים כ - 'ב' . ולכן הפירוש : ה' לא ציווה את בני ישראל ביום היציאה מארץ מצרים על עולה בזבח הפסח , כלומר שכל הבשר יישרף, אלא לצלות את הבשר ולאכול אותו. זה מסתדר עם תחילת הקטע : ספו = הפסיקו ,הפסיקו את תהליך שרפת הקורבן עד שיישרף לעולה , ואיכלו את הבשר כזבח, כי ביום יציאת מצרים ציוויתי אתכם רק בקורבן הפסח. אבל הרי בהמשך הם הצטוו בשאר קורבנות ? הנביא אומר להם שהם עדיין לא הגיעו לרמה רוחנית מספיק גבוהה לשאר הקורבנות. כשקוראים בתנ"ך את המושג "זבח" צריך לפרש שמדובר בזבח זבח פסח, זה יוצא מהפסוק : (שמות כג יח) "לא תזבח על חמץ דם זבחי". הלל הלפרין (שיחה) 09:19, 14 בינואר 2014 (IST)