קטגוריה:יהושע י כב

• לדף התרגום על כל הפרק •

חמשה מלכי אמורים התארגנו להעניש את גבעון בגלל שהגבעונים כרתו ברית עזרה הדדית עם יהושע.
הגבעונים קראו ליהושע לעזרה, והשליחים דווחו ליהושע את מערך הקרב, ושמלכי האמורים לא הציבו מארבים ושמירה נגד התקפה מהמזרח.
יהושע, בראש הכוחות, עלה מהמזרח עם צבא הקבע שלו "עַם הַמִּלְחָמָה", ביחד עם משמר הראש הגבעוני שלו, "כֹל גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל" (ביאור:יהושע י ז).
יהושע התקיף בבוקר לאחר מסע מהגלגל לגבעון במשך הלילה, וגרם למהומה במחנה האמורים. האמורים ברחו במורד ההר לכיוון ערי המבצר שלהם, ובני ישראל זנבו בהם.
חמשת המלכים האמוריים ברחו והתחבאו במערה ליד מקדה. הם נמצאו ויהושע פקד לסגור את פי המערה באבנים גדולות ולשמור על המקום, בזמן שהעם ממשיך להכות באמורים הנסוגים.

יהושע התקיף בבוקר והמם את מחנה האמורים למנוסה מבוהלת.
המרדף נמשך שעות רבות, ויהושע ביקש מאלוהים "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם, וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן" (ביאור:יהושע י יב).
סביר שיהושע הלך למערה וחיכה שם עד שהצבא שב אליו מלהכות את שרידי האמורים (ביאור:יהושע י כא).
אם כך היה, אז השעה היתה כבר אחרי הצָהֳרַיִים, ואולי אפילו לפנות ערב. סביר שיהושע לא חיכה שכל הצבא ישוב למחנה במקדה, עד החייל האחרון והפצועים.
סביר שכאשר הקצינים הגיעו אליו עם רוב הצבא, הוא פקד להוציא את המלכים, ונשארו מספר שעות שגויותיהם יהיו תלויות עד הערב (ביאור:יהושע י כו).
בזמן שהמלכים היו תלויים על העץ עד הערב, יהושע התקיף וכבש את מקדה, ככתוב: "וְאֶת מַקֵּדָה לָכַד יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא" (ביאור:יהושע י כח).

בזמן המרדף דיווחו ליהושע, "נִמְצְאוּ חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים, נֶחְבְּאִים בַּמְּעָרָה בְּמַקֵּדָה" (ביאור:יהושע י יז).

לפי הכתוב נראה שהרודפים איבדו את חמשת המלכים, ובשלב מסוים הם מצאו אותם או את משמר הראש שלהם מתחבאים במערה או לידה. הקצינים של יהושע חששו לנסות להכנס למערה פן הם יפגעו, או שהם יגרמו למות המלכים, ולכן, למרות שיהושע לא פקד לתפוס אותם חיים, הם לא נכנסו למערה. לא נראה שהם ממש ראו את המלכים, או היו מסוגלים לזהות שאלה המלכים ולא כפילים, הן בני ישראל לא הכירו את המלכים האלה באופן אישי.

לאחר ששרידי האמורים נסו ומצאו מחסה בערי מבצר (ביאור:יהושע י כ), יהושע ריכז את הצבא ליד המערה, והתכוון להראות לכל בני ישראל, למלכי כנען, ולכל תושבי כנען מה הוא יעשה להם במידה והוא יתפוס אותם.

יהושע פקד: "פִּתְחוּ אֶת פִּי הַמְּעָרָה, וְהוֹצִיאוּ אֵלַי אֶת חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִן הַמְּעָרָה". יהושע לא ידע אם הם חיים או שהם התאבדו, אולם פקודתו הייתה נכונה גם אם המלכים מתים. למעשה אנו לא יודעים אם הם היו חיים, כי הדבר לא נאמר, וכל מה שיהושע עשה למלכים, כולל דקירה בגופם, היה יכול להעשות גם על הגוייות שלהם. כאשר שאול נלחם בעמלקים נאמר: "וַיִּתְפֹּשׂ אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק, חָי" (שמואל א טו ח), ושמואל דרש, "הַגִּישׁוּ אֵלַי אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק. וַיֵּלֶךְ אֵלָיו אֲגַג מַעֲדַנֹּת" (שמואל א טו לב). כאן אין תאור כזה.

נאמר: "וַיַּעֲשׂוּ כֵן, וַיֹּצִיאוּ אֵלָיו אֶת חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה, מִן הַמְּעָרָה" (ביאור:יהושע י כג), אולם לא נאמר איך הוציאו את המלכים:

• לפי הכתוב, הם לא יצאו מרצונם והיה צריך 'להוציא אותם'.
• האם גררו אותם החוצה, מושכים ברגליהם?
• האם קשרו אותם והוציאו אותם בהליכה, הן מסוכן ליהושע להיות בקרבת אנשים חופשיים, בני מוות שאין להם מה להפסיד?
• האם הם יצאו "מַעֲדַנֹּת", לאחר שאמרו להם שלא יאונה להם כל רע?
• לא נאמר שהם אמרו מילה. האם הם בכו, התחננו, הבטיחו, קיללו, איימו, או ברכו את יהושע ואלוהיו.

בכל אופן ניתן להבין שצוארם היה חשוף כלפי מעלה, וראשם על הקרקע, כי יהושע הורה לקצינים לדרוך על צואר המלכים, ולא נאמר אם הפילו אותם בכוח, או פקדו עליהם לשכב כך.