טור אורח חיים מ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן מ | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב

הלכות תפילין

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טור[עריכה]

אסור לתלות תפילין בין ברצועה בין בבתים אבל מותר לתלותן בכיסן:

בית שיש בו תפילין אסור לשמש בו מטתו עד שיוציאם או שיניחם בכלי תוך כלי והוא שאין השני מיוחד להם שאם הוא מיוחד אפילו מאה חשובין כאחד:

ואפילו נתנן כלי בתוך כלי אסור להניחן תחת מרגלותיו. אבל תחת מראשותיו בין כר לכסת מותר אפילו אם אשתו עמו:

שכח ושמש מטתו בתפיליו לא יאחז לא ברצועה ולא בבתים עד שיטול ידיו ויטלם:

ישן בהן וראה קרי אוחז ברצועה ומסיר אותן אבל לא בבתים:

הנכנס לסעודת קבע חולצן ומניחן על השולחן עד זמן ברכה וחוזר ומניחן:

בית יוסף[עריכה]

אסור לתלות תפילין בין ברצועה בין בבתים וכו' — בפרק מי שמתו, אמר רבי חנינא: אני ראיתי את רבי שתלה תפיליו. מיתיבי: התולה תפיליו יתלו לו חייו? לא קשיא, הא ברצועה הא בקציצה. ואי בעית אימא, לא שנא רצועה ולא שנא קציצה אסור, וכי תלה רבי, בכיסתא תלה. ופסקו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם כשינויא בתרא:


בית שיש בו תפילין אסור לשמש בו מטתו עד שיוציאם או שיניחם כלי בתוך כלי וכו' — שם בסוף הפרק, תניא: בית שיש בו ספר תורה או תפילין, אסור לשמש בו את המטה עד שיוציאם או יניחם כלי בתוך כלי. אמר אביי: לא שנו אלא בכלי שאינו כליין, אבל בכלי שהוא כליין, אפילו עשרה מאני כחד מנא דמו. ופירש רש"י: אפילו עשרה מאני וכולם כליין, כחד מנא דמו. ומשמע שאם שני הכלים לא הוו כליין, טפי עדיף, וכן נראה מדברי הפוסקים. אבל מדברי הרב ר' יונה נראה דכי הוו תרווייהו אינן כליין נמי, אפילו עשרה מאני כחד מנא דמוא. ונראה דלא שנא לן בין עליון כליין ותחתון אינו כליין להיכא דהוו איפכא, בכל גווני שרי:


ואפילו נתנן כלי בתוך כלי אסור להניחן תחת מרגלותיו — גם זה פשוט שם, דתחת מרגלותיו אסור, מפני שנוהג בהם מנהג בזיון.

ומה שכתב: אבל תחת מראשותיו בין כר לכסת מותר אפילו אם אשתו עמו — שם בעיא דאיפשיטא, ואף על גב דאיתותב אסיקנא דהכי הלכתא, ואמרינן בגמרא: והיכא מנח להו? אמר רבי ירמיה: בין כר לכסת שלא כנגד ראשו. כלומר, אבל כנגד ראשו אסור, מפני שנוהג בהם מנהג בזיון. ותמיהני על רבינו, שהתיר סתם בין כר לכסת ולא חילק בין כנגד ראשו לשלא כנגד ראשו. וכתב הרב ר' יונה דכנגד ראשו אסור בכל עניין, אפילו כלי בתוך כלי ואפילו אין אשתו עמו. ושלא כנגד ראשו, אם אשתו עמו צריך כלי בתוך כלי, דהיינו כלי אחד, והכר שהוא כלי שני. ואם אין אשתו עמו, אפילו בכלי אחד דהיינו בין הכר והכסת סגי. ודקדק כן מסוגיית הגמרא, ואחר כך כתב: אבל רבינו משה (רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ד כד) לא כתב כן, שהוא לא חילק בין אשתו עמו לאין אשתו עמו, ובכל עניין אמר שצריך כלי בתוך כלי לחומרא, עכ"ל. ולי נראה דאפשר דמשום דבאשתו עמו עסיק הרמב"ם, משום הכי נקט אם הניחם כלי בתוך כלי, אבל אין הכי נמי דלהרמב"ם נמי כשאין אשתו עמו לא בעינן כלי בתוך כלי. ומדברי הרמב"ם בפרק ד' (שם) נראה דלא סבירא ליה כה"ר יונה דאמר שהכר חשוב כלי אחד, אלא שצריך להניחם כלי בתוך כלי קודם שיניחם בין כר לכסת, וכן הלכה.

והא דאמרינן דבאשתו עמו בעינן כלי בתוך כלי, נראה דכשרוצה לשמש דוקא הוא, וכשאינו רוצה לשמש מיקרי אין אשתו עמו. ואין לומר דאף על פי שאין בדעתו לשמש, כיון שאשתו עמו בעי כלי בתוך כלי, דחיישינן שמא ימלך לשמש וישכח התפילין; דאם כן, כי תניא: "בית שיש בו ספר תורה או תפילין אסור לשמש בו את המטה עד שיוציאם", ליתני "אסור להיות אשתו עמו במטה", אלא ודאי כדאמרןב.

ולהניחן במטה כנגד צדו, כתב ה"ר יונה (שם) דאזלינן לחומרא ודיינינן ליה כתחת מרגלותיו:


שכח ושמש מטתו בתפילין לא יאחז לא ברצועה ולא בבתים וכו' — ברייתא בפרק הישן, ומסיים בה: "מפני שהידים עסקניות הן", ופירש רש"י: ושמא נגעו במקום הטינופת:

ישן בהם וראה קרי אוחז ברצועה וכו' — גם זה ברייתא שם. ופירש רש"י: צריך לסלקן מראשו בעוד הקרי עליו. כלומר, דאילו אחר שקנח הקרי, אף על פי שהוא טמא מותר להניחם, כדמשמע התם בגמרא. ונראה שהטעם שהתירו לו שיאחז ברצועה, משום דליכא למיחש כולי האי שמא נגעו במקום הטינופת. ואף על פי כן, כיון שאפשר לחלצם על ידי רצועה, לא שרי ליה שיגע בבתים. אי נמי, משום הכי התירו לו לאחוז ברצועה קודם שיטול ידיו, דטפי עדיף הא משישהם עליו עד שיטול ידיו:


הנכנס לסעודת קבע וכו' — בפרק מי שמתו, אמר רבי יצחק: הנכנס לסעודת קבע, חולץ תפיליו ואחר כך נכנס. ופליגא דרבי חייא דאמר: מניחן על שולחנו וכן הדור לו. ועד אימת? אמר רב נחמן בר יצחק: עד זמן ברכה. ופירש רש"י: חולץ תפיליו. שמא ישתכר בסעודה ויתגנה בתפיליו: וכן הדור לו. שיהיו מזומנים לו ויחזור ויניחם בשעת ברכה. וכתבו הרי"ף והרא"ש: וכן הלכה, כלומר כרבי חייא וכדרב נחמן בר יצחק. וכן פסק הרמב"ם בפרק רביעי. ומשמע דלאכילת קבע דוקא צריך לחלצן, אבל לא לאכילת עראי, והכי איתא בהדיא בירושלמי פרק שני דברכות, וכן כתב המרדכי, וכן כתב הרמב"ם (שם):

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

אסור לתלות תפילין כו' ברייתא ס"פ מי שמתו (דף כ"ד) דורשי חמורות אמרו והיו חייך תלואים לך מנגד זה התולה תפיליו ופירש"י חמורות קשרים וסתומות הכלולים בתורה זה התולה תפיליו שהתורה חייו של אדם ורמז לך הכתוב שיתלו חייו ונ"ל שט"ס הוא וצ"ל שהתפילין חייו של אדם כדלעיל ריש סימן ל"ז דהמניח תפילין מאריך ימים שנא' ה' עליהם יחיו. ואסיקנא בשינוייא בתרא דל"ש תולה אותם ברצועה והקציצה למטה דגנאי הוא להם ול"ש תולה אותם בקציצה דהקציצה מונחת על היתד והרצועה למטה דאפ"ה אסור ולא שרי אלא כשהם בכיסם ותלה הכיס ביתד והכי א"ר חנינא אני ראיתי את רבי שתלה תפיליו:

בית שיש בו תפילין וכו' ה"א ס"פ מי שמתו וכתב ה"ר יונה אבל הניחם בכלי שהוא כליין אפי' עשרה ככלי אחד דמי כלומר לא תאמר עשרה שהן כליין דמו לכלי אחר אלא אפי' עשרה שהן כליין דיינינן להו ככלי אחד מיהו אפי' כלי א' לבדו שאינו כליין לא נתמעט מאחד ודיינינן להו ככלי אחד ועם הכלי שהוא כליין הו"ל כלי בתוך כלי ומותר עכ"ל בלי טעות ודעתו ליישב מה שיש לדקדק דהול"ל אבל הניחם בכלי שהוא כליין ככלי אחד דמי לאיזה צורך אמר אפילו עשרה והיה אפשר לפרש דלהכי אמר אפי' עשרה לאשמעינן דכשהם עשרה שהן כליין ככלי א' דמי וצריך נמי עשרה שאינן כליין דהוי נמי ככלי אחד אבל אחד לבדו שאינו כליין אסור לכך בא ה"ר יונה לדחות פי' זה ואמר דהא ודאי אפי' כלי אחד לבדו שאינו כליין לא נתמעט מאחד דאפי' עשרה שהוא כליין ואחד לבדו שאינו כליין שרי והא דנקט אפי' עשרה אתא לאשמעינן דלא תימא כיון שהוא מונח בתוך עשרה כלים זה בתוך זה חשוב כאילו היה מונח בתוך כלי אחר שאינו כליין ושרי אלא אפי' עשרה שהן כליין דיינינן ליה ככלי א' ואסור. והב"י כתב ע"ש ה"ר יונה דכי הוו תרוויהו שאינן כליין נמי אפי' עשרה מאני כחד מאנא דמי ואסור כתב כן לפי משמעות דבריו שנדפסו בטעות ותקון לשונו הוא כמו שכתבתי והוא דבר ברור והכי נקטינן: גרסינן בגמרא אמר רבא גלימא בקמטרא ככלי בתוך כלי דמי ופירש"י בקמטרא ארגז של ספרים עכ"ל לפי גירסא זו יהיה פירושו דהניח התפילין בתוך טליתו והניח טליתו בתוך תיבה של ספרים הרי הוא ככלי בתוך כלי שהרי הטלית אינו כליין וכ"כ בש"ג בשם רבי' ישעיה אחרון אבל האלפסי והרא"ש גורסין גלימא אקמטרא באל"ף ופי' ה"ר יונה שהספר נתון בתוך אקמטרא שלו וגלימא מלמעלה ככלי בתוך כלי דיינינן ליה עכ"ל וז"ש רבינו והוא שאין השני מיוחד להם ונראה דתרוייהו הילכתא נינהו דל"ש העליון כליין ותחתון אינו כליין להיכא דהוה איפכא בכל גוונא שרי וכ"כ ב"י והכי נקטינן:

ואפי' כלי נתנן בתוך כלי אסור להניחן תחת מרגלותיו אבל תחת מראשותיו בין כר לכסת מותר אפי' אם אשתו עמו הכי אסיקנא בפרק מי שמתו ריש (דף כ"ד) והקשה ב"י דרבינו התיר בסתם בין כר לכסת ולא חילק בין כנגד ראשו לשלא כנגד ראשו ובגמרא אסיקנא דלא שרי אלא כנגד ראשו ויש ליישב דלפי דבסוגיא משמע דיותר פשוט להם לשון תחת מראשותיו שר"ל שלא כנגד ראשו וכ"כ ה"ר יונה להדיא והוא מדקאמר בגמרא תחת מרגלותיו לא קא מיבעיא לי שנוהג בהם מנהג בזיון כי קמיבעיא לי תחת מראשותיו מאי א"ל הכי אמר שמואל מותר ואפילו אשתו עמו וכיון דאסיקנא דלא אמר שמואל מותר אלא בשלא כנגד ראשו היאך פשט לו בסתם אלא בע"כ דלשון תחת מראשותיו אינו אלא שלא כנגד ראשו אבל כנגד ראשו לא מיבעיא ליה דפשיטא דנוהג בהן מנהג בזיון כמו אילו הניחן תחת מרגלותיו דהא פשיטא דמאי דקאמר תחת מרגלותיו לא קמיבעיא ליה אף שלא כנגד מרגלותיו אית בהו בזיון ודומיא דהכי קמיבעיא ליה בתחת מראשותיו שלא כנגד ראשו והא דפריך בגמרא אהאי אוקימתא דלא שרי אלא שלא כנגד ראשו מדתני רבי חייא מניחן בכובע תחת מראשותיו דמשמע ליה אפי' כנגד ראשו שרי כבר פירשו התוס' דדייק הכי מדקאמר בכובע דאי שלא כנגד ראשו מאי איריא בכובע אפי' שלא בכובע נמי וכן פי' ה"ר יונה בשם הרב רבי' יוסף אבל לשון תחת מראשותיו בסתמא היכא דלא מוכח דכנגד ראשו קאמר הוי פירושו שלא כנגד ראשו והכי משמע נמי למאי דמשני דמפיק ליה למורשא דכובע לבר כלומר דהשתא התפילין מונחין שלא כנגד ראשו והשתא קשה היכי תני רבי חייא תחת מראשותיו דמשמע אפי' כנגד ראשו אלא בע"כ דלשון תחת מראשותיו משמעו שלא כנגד ראשו ועל כל זה נסמך רבינו וכתב בסתם תחת מראשותיו בין כר לכסת ורצה לומר שלא כנגד ראשו דוקא הוא דשרי כנ"ל ליישב דברי רבינו אבל העיקר הוא דהספר חסר וצריך להגיה בין כר לכסת שלא כנגד ראשו מותר וכו' וכ"כ הרמב"ם ספ"ד מה' תפילין וכ"כ הסמ"ג והמרדכי ונראה ממה שכתב רבי' נתנן בכלי בתוך כלי וכו' מותר אפי' אשתו עמו דמשמע וכ"ש שמותר בלא אשתו עמו אלמא דבהניחן תחת מראשותיו צריך להניחן כלי בתוך כלי אפי' אין אשתו עמו דדוקא בית שיש בו ס"ת או תפילין אסור לשמש בו את המטה עד שיניחם בכלי בתוך כלי אבל אם אינו משמש מטתו א"צ כלי בתוך כלי כיון שאינו מניחן תחת מראשותיו אלא שישנן בבית שהוא ישן שם והכי משמע מדברי הר"ר משה בר מיימוני לשם וכך הבינו ה"ר יונה בפירושו ומביאו ב"י והכי משמע להדיא מדפריך תלמודא מדתני ר' חייא מניחן בכובע תחת מראשותיו דאי מיירי בשלא כנגד ראשו למה לי כובע דהיינו כלי בתוך כלי אפי' בלא כובע נמי שרי ומשני דמפיק ליה למורשא לבר כלומר דהכובע הוא שלא כנגד ראשו והשתא קשה מאי קא מתרץ אכתי קשה למה לי כובע אלא בע"כ דקא מתרץ דבהניח תחת מראשותיו בעינן כלי בתוך כלי ושלא כנגד ראשו אפי' אין אשתו עמו דאע"פ דכשהתפילין בבית שהוא ישן לשם א"צ כלי בתוך כלי מ"מ בהניחן תחת מראשותיו בעינן כלי בתוך כלי והכי נקטינן. וז"ל הש"ע אסור להניחם תחת מראשותיו כנגד ראשו אפי' בכלי בתוך כלי ואפי' אם אין אשתו עמו אבל שלא כנגד ראשו אם אין אשתו עמו מותר ואם אשתו עמו צריך כלי בתוך כלי עכ"ל ונראה דה"ק אבל שלא כנגד ראשו אם אין אשתו עמו מותר כשהם כלי בתוך כלי ואם אשתו עמו צריך כלי בתוך כלי אפי' אינן תחת מראשותיו כלל אלא בבית שישן לשם עם אשתו כדכתב קודם זה וחזר וכתבו כאן כדי לחלק בין אשתו עמו ורוצה לשמש ובין אשתו עמו ואינו רוצה לשמש דמקרי אין אשתו עמו וא"צ כלי בתוך כלי אם מונחין תפילין בבית ואינן תחת מראשותיו כמ"ש בסעיף הסמוך לזה: שכח ושמש מטתו וכו' עד סוף הסימן עיין פירושו בב"י:

חידושי הגהות[עריכה]

הערה א: עיין בט"ז ס"ק ב.

הערה ב: עיין בט"ז ס"ק ד.