טור אורח חיים מא

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן מא (מנוקד) | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה

הלכות תפילין

מפרשים בהמשך הדף ():    בית יוסף • ב"ח • דרכי משה • ד"מ הארוך • דרישה • פרישה

טור

הנושא משוי של ארבע קבין בראשו ותפילין בראשו, אם נדחקות מפני המשאוי, אסור, ואם לאו מותר.

המוציא זבל בראשו, אסור לו להניח תפילין בראשו. שכח שהיו בראשו, אפילו אם ירצה לסלקן לצדדין אינו רשאי, אלא יקשרם בזרועו במקום תפילין.

אפילו מטפחת של תפילין אסור להניח בראשו כשיש לו תפילין בראשו, אבל דבר שדרכו ליתן בראשו כגון מצנפת או כובע, מותר:

בית יוסף

הנושא משאוי של ארבעה קבין בראשו ותפילין בראשו וכו' — בריש פרק המקבל, אמרי דבי רבי ינאי: לתפילין ארבעה קבין. מאי היא? דתניא: היה נושא משאוי על ראשו, אם תפיליו רוצצות – אסור, ואם לאו – מותר. באיזה משאוי אמרו? במשאוי של ארבעה קבין. תני רבי חייא: המוציא זבל על ראשו ותפילין בראשו, הרי זה לא יסלקם לצדדין ולא יקשרם בידו, שהוא נוהג בהם מנהג בזיון; אבל קושרן על זרועו במקום תפילין. משום רבי שילא אמרו: אפילו מטפחת שלהם אסור להניח על הראש שיש בו תפילין. וכמה? אמר אביי: ריבעא דריבעא דפומבדיתא. ופירש רש"י: רוצצות. מתמעכות תחת המשא: ואם לאו. שהוא קל או שאינו מוטל עליהם: באיזה משאוי. הוי רציצה: ריבעא דריבעא. רביע ליטרא, דבר מועט, עד כאן. ולכאורה משמע, דהא דאמרו משום רבי שילא – פליגא אדתני דבי רבי ינאי ואדתני רבי חייא, וקיימא לן כרבי שילא, משום דאביי דבתרא הוא משמע דסבירא ליה כוותיה מדמפרש למילתיה. וכן דעת ה"ר יונה בפרק מי שמתו, וזהו דעת הרמב"ם, שכתב בפרק ד: הנושא משאוי על ראשו, חולץ תפילין של ראש עד שיסיר המשאוי, ואפילו מטפחת אסור להניח על הראש שיש בו תפילין, אבל צונף הוא מצנפתו על תפיליו. והרי"ף והרא"ש בפרק מי שמתו ובהלכות תפילין כתבו דברי רבי שילא, וכתבו גם דברי רבי ינאי ודברי רבי חייא. וה"ר יונה כתב: תימה הוא על הרי"ף שהביא הברייתא של מעלה, באיזה משאוי אמרו? במשאוי של ארבעה קבין; דהא הכא פסק הלכה כאביי לחומרא, דאפילו ריבעא דריבעא דפומבדיתא אסור. ולי נראה שהם סוברים דלא פליג רבי שילא אדרבי ינאי ורבי חייא, דאם לא כן לא הוה להו לכתוב דברי כולם סתם, בלא שיפסקו הלכה כדברי מי.

ורבינו הגדול מה"ר יצחק אבוהב ז"ל כתב: ואולי יש לומר שאין אלו המאמרים חולקים, שמה שאמרו הנושא משאוי, הוא כשזה האיש נושא משאוי על ראשו בדיעבד, וכיון שנשא – לא מטרחינן ליה שיעזבנו אם אין התפילין נדחקין מפני המשאוי. ואפשר גם כן שאפילו לכתחילה יש לחלק בזה, שמי שמשתכר במשאוי – יש לו מקום לעשות זה אם אין התפילין נדחקין, מה שאין כן למי ששם משאוי על ראשו ללא תכלית, עכ"ל.

ולי נראה, דאפשר שמפרשים, דרבי ינאי ורבי חייא מיירו במי שהיה נושא משאוי על ראשו ורוצה להניח תפילין, וקאמר רבי ינאי, שאם הוא פחות מארבעה קבין – מותר, ואם הוא ארבעה קבין – אסור; ורבי חייא תני, דהא דשרי להניח תפילין בעוד המשאוי על ראשו – דוקא במשאוי דלאו זבל, אבל אם היה מוציא זבל על ראשו, אפילו אם אינו אלא דבר מועט – אסור להניח תפילין על ראשו אז, מפני שנוהג בהם מנהג בזיון. ורבי שילא איירי היכא שהתפילין מונחין כבר בראשו, וקאמר דאסור לתת עליהם אפילו מטפחת שלהם משום דהוי בזיון, ולא דמי להיכא שקדם המשאוי לתפילין דשרי כדרבי שילא. וכן יש לדקדק מדברי רש"י, שכתב אדרבי שילא: אסור להניח שום משאוי על הראש בשעה שהתפילין במקומן. ובעניין זה אפשר ליישב גם דברי רבינו, אלא שבקצת ספריו כתוב: 'המוציא זבל בראשו אסור לו להניח תפילין בראשו (ושכח שהיו בראשו וכו'). ולפי אותה גירסא נראה לומר דסבר רבינו, דמפרשי הרי"ף והרא"ש, דרבי ינאי מיירי במניח משאוי על אמצע ראשו ואינו נוגע בתפילין כלל, פחות מארבעה קבין שרי, אבל ארבעה קבין אסור אף על פי שאין נוגעות, משום דסתם משאוי ארבעה קבין שאדם נושא בראשו הוי תפיליו רוצצות, והילכך גזרו בהו רבנן אפילו כשאינן נוגעות. ואתא רבי חייא למימר, דהא דשרי רבי ינאי משאוי פחות מארבעה קבין כשאינו נוגע בתפילין, בשאר משאוי דוקא הוא, אבל זבל אפילו כל שהוא אסור. ואתא רבי שילא למימר, דהא דשרי ר' ינאי משאוי פחות מארבעה קבין, היינו דוקא כשאין המשאוי על התפילין כלל, אבל אם המשאוי על התפילין, אפילו מטפחת שלהם אסור.

וה"ר יוסף אל אסכנדרני ז"ל כתב וזה לשונו: הנושא משאוי של ארבעה קבין בראשו. אי אפשר לומר שמשאוי זה על ראשו למעלה, דאי הכי, מה לי לפניו מה לי לסלקן לצדדין? הרי המשא מכל מקום על ראשו. אלא הכי פירושא, שהיה המשא קשור לו בחבל על ראשו, והמשא מופשל לו מאחוריו על גבו, וקשור הוא מראשו לגבו בחבל כדרך שעושים נושאי משאות. ואמר, שאם היה משאוי זה ארבעה קבין והתפילין נדחקין מפני המשאוי, כלומר שהחבל שעל ראשו שהמשאוי תפוס בו דוחק את התפילין, הרי זה אסור. ואם לאו, פירוש, שהיה המשאוי פחות מארבעה קבין, או שהיה ארבעה קבין ואין התפילין נדחקין בו, מותר. ואם היה משאוי זה שאחוז בראשו ובחבל – משאוי של זבל, אפילו לא היו התפילין נדחקין מחמת החבל וגם היה פחות מארבעה קבין, הרי זה אסור מפני הזלזול. ואם שכח שתפילין בראשו ונשא משאוי זה של זבל הקשור בראשו ובחבל ומופשל על גבו, ולכשנזכר שהוא זבל – רצה לסלק הקציצה לאחד משני צידי הראש ימין ושמאל, מפני שכובד הזבל הקשור במשא הוא על מקום הראש מקום הנחת תפילין, ולכך רצה לסלק התפילין לצדדין וחשב דבכהאי גוונא יהיה מותר, על כן כתב שגם אם יעשה כן הרי הוא עדיין באיסור, שעדיין יש בדבר זלזול, אלא מה יעשה? יסירם מראשו ויקשרם בזרועו מקום הנחת תפילין של יד, דהיינו בשמאל, שהרי אינו משתמש בשמאל כמו בימינו בעת שפורק המשא ויזהר ממנו. וכל זה בנושא משאוי כעין שאמרנו בחבל שבראשו, אבל אם היה המשאוי מונח על ראשו ולא מופשל לאחוריו בחבל, אסור בכל עניין, אף על פי שאין התפילין נדחקין, שכל עוד שתפילין בראשו אסור להניח עליו אפילו סודר שצורר בו תפילין וכו' עכ"ל^(א):

ומה שכתב רבינו: אבל דבר שדרכו ליתן בראשו כגון מצנפת או כובע מותר — כבר כתבתי בסמוך שהרמב"ם כתב: אבל צונף הוא מצנפתו על תפיליו, והסכימו לדבריו ה"ר יונה והרא"ש. ויהבי טעמא, שלא אסרו אלא מטפחת, שנראה גנאי לתפילין לפי שאינו דרך מלבוש, אבל דבר שדרכו ליתן בראשו ליכא גנאי:

בית חדש (ב"ח)

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

הנושא משוי וכו' בר"פ המקבל (דף ק"ה) אמרי דבי ר' ינאי לתפילין ד' קבין מאי היא דתניא היה נושא משוי על ראשו אם תפיליו רוצצות אסור ואם לאו מותר באיזה משוי אמרו במשוי של ד' קבין ופירש"י רוצצות מתמעכות תחת המשא ואם לאו שהוא קל או שאינו מוטל עליהן. באיזה משאוי הוי רציצה עכ"ל כלומר באיזה משאוי אמרו שאינו חשוב קל וכשהוא מוטל על התפילין מקרי רציצה ומשמע דבסתם מקרי רציצה כשיש במשוי ד' קבין אבל אם אין במשאוי ד' קבין אין לחוש לרציצה דכיון שהוא קל ודאי אין שם רציצה וכשאינו מוטל עליהן פשיטא דאין לחוש לרציצה אפי' יש בו ד' קבין כדאמר ברישא ואם לאו מותר ואיכא לתמוה על דברי רבי' שמהפך רישא לסיפא וכתב תחלה הסיפא הנושא משוי של ד' קבין בראשו ותפילין בראשו ואח"כ כתב הרישא אם נדחקות מפני המשאוי אסור ואם לאו מותר דאלמא דמפרש דבד' קבין דוקא יש לחלק בין רוצצות לאינן רוצצות אבל בפחות מד' קבין אפי' רוצצות מותר והא ליתא אלא דחכמים נתנו גבול ד' קבין לומר דבד' קבין מסתמא התפילין רוצצות כשהמשאוי עליהן ובפחות מד' קבין המשאוי קל ומסתמא אינן רוצצות אבל אם ידוע לו שהן רוצצות אפי' בפחות מד' קבין נמי אסור וצ"ל דרבינו ה"ק הנושא משוי של ד' קבין בראשו ותפילין בראשו יש לחלק דאם הניח המשאוי על התפילין דהשתא מסתמא נדחקות הן מפני המשאוי כיון שיש בו ד' קבין אסור ואם לאו כלומר שלא הניח המשאוי על התפילין אלא באמצע הראש דהשתא אינן נדחקות מותר. וממילא משמע דכשאינו ד' קבין אפי' הניח עליהן מותר דכיון דקל הוא אינן נדחקות והיינו כפירש"י וכדפי' ודו"ק:

המוציא זבל בראשו אסור לו להניח תפילין בראשו שכח שהיו בראשו שם תני רבי חייא המוציא זבל על ראשו ותפילין בראשו הרי זה לא יסלקם לצדדים ולא יקשרם במתניו מפני שהוא נוהג בהם מנהג בזיון אבל קושרם על זרועו במקום תפילין וצריך לפרש דהכי קאמר דאע"פ דשכח והניח הזבל על ראשו כדי להוציאו והתפילין כבר הם על ראשו אפי' הכי אסור להוציא הזבל בעוד שהתפילין בראשו אלא צריך להסיר התפילין מעל ראשו ואסור לו לסלקם לצדדין ולא לקשרם במתניו מפני שנוהג בהם מנהג בזיון וכו' ולכן כתב רבינו המוציא זבל בראשו אסור לו להניח תפילין בראשו כלומר לכתחלה ודאי אסור להניח תפילין בראשו כשהזבל כבר בראשו אי נמי כשדעתו להוציא זבל בראשו אסור לו להניח תפילין בראשו דכיון דבשעה שיוציא הזבל צריך להסירן מראשו א"כ למה יניחן לכתחלה ואח"כ אמר שכח שהיו בראשו דהיינו דתני רבי חייא המוציא זבל על ראשו וכו' אבל תחלת דברי רבינו שאמר המוציא זבל וכו' הוא מה שנשמע מכללא דהך דתני רבי חייא כדפרישית ודקדק בהך ברייתא דרבי חייא וכן רבינו דקדק וכתב אסור לו להניח תפילין בראשו שכח שהיו בראשו וכו' לומר דדוקא בתפילין שבראשו אסור אבל תפילין של יד שהן מכוסים יכול להניח לכתחלה אע"פ שדעתו להוציא זבל ואין צ"ל אם כבר קשרו בידו דמותר להוציא זבל בראשו דאין בזה בזיון לתפילין שבידו שהן מכוסין:

אפי' מטפחת של תפילין וכו' שם משום רבי שילא אמרו אפילו מטפחת שלהן אסור להניח על הראש שיש בו תפילין וכמה אמר אביי ריבעא דריבעא דפומבדיתא ופירש"י אפי' מטפחת שלהן שכורכין בה תפילין בלילה אסור להניחם לשם משאוי על הראש בשעה שתפילין במקומם מונחים וכמה יהא במשאוי ויהא אסור להניח על הראש אליבא דרבי שילא ריבעא דריבעא רביע ליטרא דבר מועט הוא עכ"ל ולכאורה משמע דרבי שילא פליג אדרבי ינאי דלא אסר אלא ד' קבין אבל כל שאינו ד' קבין מותר אפי' להניח ע"ג תפילין של ראש דמשאוי קל הוא ומסתמא אינן רוצצות ור' שילא אוסר אפי' דבר מועט לשם משאוי וכ"נ מלשון רש"י שכתב וכמה יהא במשאוי ויהא אסור להניח על הראש אליבא דרבי שילא דמשמע דבא ליישב דלא תקשה הלא לעיל נתנו שיעור ד' קבין וקאמר דהכא אליבא דרבי שילא היא אבל לעיל אליבא דר' ינאי היא ופליגי והכי מוכח מדברי הרב רבינו משה בר מיימוני בפ"ד שסובר דפליגי ופסק כרבי שילא ומפרש דלרבי שילא אפילו דיעבד שהניח משאוי קל על ראשו כמו מטפחת שהניח לשם משאוי צריך לחלוץ תפילין או להסיר המשאוי מראשו אבל רבי' נמשך אחר דברי הרי"ף והרא"ש דבפרק מי שמתו וכן בהלכות תפילין כתבו להך דרבי ינאי ודתבי רבי חייא ומאי דאמר משום רבי שילא דאלמא דכולהו הלכתא נינהו ושלשה חלוקים בדבר. אחד לכתחלה אסור להניח בראשו לשם משאוי אפילו דבר מועט כמו מטפחת וכתב הרא"ש בפרק מי שמתו דהטעם הוא משום דגנאי הוא לתפילין לתת עליהם שום משוי אפי' מטפחת ואין צ"ל משאוי אחר. ב' בדיעבד אם כבר הניח שום משאוי על ראשו ותפילין בראשו והוא פחות מד' קבין דמסתמא אין רוצצות אפי' הניחו על התפילין מותר לשאת אותו על ראשו ואין צריך לא להסיר התפילין ולא להסיר המשאוי אלא נושאו עד מקום שצריך לנושאו. ג' אם הוציא זבל ותפילין בראשו אפי' דיעבד ואפי' פחות מד' קבין צריך להסיר התפילין מעל ראשו מיד ויקשרם בזרועו במקום תפילין מפני שנוהג בהם מנהג בזיון ואפי' הוא דבר מועט אסור נמי אפילו דיעבד והב"י כתב פירושים שונים והאריך וכתב דכשהמשאוי קודם לתפילין דשרי טפי לכתחלה להניח תפילין בראשו משא"כ כשהתפילין קודמים וזה הפך הסברא ועוד כתב דאפילו כשהמשאוי באמצע הראש שאינו נוגע בתפילין אסור כשהוא ד' קבין והא ליתא כמפורש בפי' רש"י וכדפרישית והרב בהגהת ש"ע כתב ליישב דרבי שילא מיירי בדבר שאין דרכו להניח על ראשו הילכך אסור אפילו דבר מועט כגון מטפחת והך דרבי ינאי דקאמר שיעורא דד' קבין מיירי בדבר שדרכו ליתן בראשו כגון מצנפת או כובע ואפי' הכי אם הוא משוי ד' קבין דהתפילין נדחקות צריך להסירן ופי' זר הוא דהא לישנא דברייתא דתני בה היה נושא משאוי על ראשו וכו' לא מיירי אלא בנושא לשם משאוי ואף מטפחת שלהן אינו אסור אלא כשהניחן בראשו לשם משאוי כמו שפירש"י והרא"ש להדיא אבל במלבוש כגון כובע ומצנפת אפי' יש בו משקל ד' סאין לא אשכחן ביה איסורא שלא ישים בראשו כובע שמשקלו רב לחוש שמא יהיו תפיליו רוצצות דאם יהיו רוצצות ויזוזו ממקומן יחזירם למקומם ולא בשביל חששא דרוצצות יסיר מלבושו מעליו ועוד דדוקא הנושא משוי על ראשו להוליכו ממקום למקום דרך המשאוי שיזוז ממקום למקום בראש האדם ושכיח שיתרוצצו התפילין מפני המשאוי אבל בכובע שמונח בראש האדם לפי מדתו הוא עשוי ומתוקן הנה הוא מיושב כהוגן על ראשו ואינו זז ממקום למקום ואין התפילין רצוצין מפניו אלא אדרבה מתיישבין היטב במקומן מפני כובד הכובע המכביד על התפילין ולא יזוזו ממקומן בשום רציצה הילכך ליתא לכולהו הני פירושים והעיקר כמ"ש שהיא דעת הרי"ף והרא"ש ורבינו והכי נקטינן:

דרכי משה

(א) ולי נראה, דלעיל מיירי שדרכו בכך, לישא משא בראשו, ואפילו הכי אסור כשהוא ד' קבין; אבל דבר שאין דרכו לתת על ראשו, אפילו כל שהוא אסור. וזה נראה לי נכון, ולזה כתב הטור מיד: אבל דבר שדרכו כו'.