טור אורח חיים מב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן מב | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב

הלכות תפילין

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טור[עריכה]

אסור לשנות תפילין של ראש לעשותן של יד, ואפילו ליקח רצועה מהם וליתן בשל יד אסור. אבל משל יד לשל ראש מותר לשנות. ואם היו חדשים, שלא הניחן עדיין, מותר לשנות אפילו משל ראש לשל יד.

סודר דאזמניה למיצר ביה תפילין וצר ביה תפילין, אסור למיצר ביה זוזי. אזמניה ולא צר ביה, או צר ביה ולא אזמניה, שרי למיצר ביה זוזי:

בית יוסף[עריכה]

אסור לשנות תפילין של ראש לעשותן של יד וכו' — בפרק הקומץ תניא: אם אין לו תפילין של יד ויש לו שני תפילין של ראש, טולה עור על אחת מהן ומניחה. כלומר, דכשטולה עור אחד עליה נראה כבית אחד. איני? והא שלח רב חנניה משמיה דרבי יוחנן: תפילה של יד עושין אותה של ראש, ושל ראש אין עושין אותה של יד, לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה! לא קשיא; הא בעתיקתא, הא בחדתא. ופירש רש"י: תפילין של ראש חמורה קדושתן, שרובו של שד"י נעשה בשל ראש, שי"ן דלי"ת, אבל בשל זרוע ליכא אלא יו"ד: בעתיקתא. שכבר נקשרו בראש, אסור להורידן ולעשותן של יד. וכבר כתבתי בדין זה בסימן ל"ב:

ומה שכתב רבינו: ואפילו ליקח רצועה מהם וליתן בשל יד אסור — כן כתב הרמב"ם בפרק שלישי:

כתב רבינו ירוחם, דאפילו בעתיקתא, אם התנה יכול לעשות של יד משל ראש, וכן כתב מהר"י אבוהב ז"ל בשם ארחות חיים. ואכתבנו בסמוך:


סודר דאזמניה למיצר ביה תפילין וכו' עד סוף הסימן — מימרא דרב חסדא בפרק מי שמתו ובפרק נגמר הדין. וכתב המרדכי בפרק בני העיר: ואזמניה – פירוש לעולם, ולא לפי שעה, אז כי צר ביה חד זימנא קדיש. ומשמע דאי צר ביה חד זימנא אדעתא למיצר ביה לעולם, היינו אזמניה וצר ביה, וכן נראה מדברי הרמב"ן בתורת האדם לגבי קבר(א):


כתב רבינו הגדול מה"ר יצחק אבוהב ז"ל בשם ארחות חיים, דתפילין של ראש דאתני עלייהו, מותר לעשותן של יד אפילו הם ישנים. וכתב שדקדק כן, מדאמרינן בגמרא (מנחות לד ב): ולמאן דאמר הזמנה מילתא היא, דאתני עלייהו. וכתב, דנראה שהוא הדין אם התנה על סודר דצר ביה תפילי מהני, כלומר, אפילו אזמניה למיצר ביה תפילין, אלא שהתנה שיוכל להשתמש בו כשירצה. אחר כך בא לידי ספר ארחות חיים וכתוב שם כלשון הזה:

כתב הרמב"ם: תפילה של ראש אין עושין אותה של יד וכו'. במה דברים אמורים? בשלבשן אדם, אבל תפילין של ראש שלא לבשן אדם, אם רצה להחזירן של יד מותר. וכיצד הוא עושה? טולה עליה עור עד שיעשה אותה אחת וקושרה על ידו. וכן נמי דעת הרי"ף. אבל הרב בעל התרומה והר"י מקורביל לא עשו שום חילוק בדבר, שכתבו הדבר בסתם: מי שיש לו שני תפילין של ראש, טולה עור על אחד מהם ומניחו בזרועו, עד כאן לשונו.

ולפי שראה רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל דאי אפשר לתפוס דבריו לדעת הרב בעל התרומה והר"י מקורביל כפשוטם, דאם כן הם היפך הגמרא, הוצרך לפרש דבאתני עלייהו מיירי. אלא דאכתי קשה, דאם כן משמע דהרמב"ם אפילו בדאתני עלייהו אוסר, ומנא ליה לומר שסובר הרמב"ם כן?(ב) [בדק הבית: ועוד, דבגמרא אמרינן, דאפילו למאן דאמר הזמנה מילתא היא, אי אתני עלייהו שפיר דמי. עד כאן]:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

אסור לשנות כו' בפרק הקומץ (ד' לד) תניא אם אין לו תפילין של יד ויש לו שני תפילין של ראש טולה עור על א' מהן ומניחה בידו איני והא שלח רב חנניא משמיה דרבי יוחנן תפלה של יד עושין אותה של ראש ושל ראש אין עושין אותה של יד לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה לא קשיא הא בעתיקתא הא בחדתא ולמ"ד הזמנה מילתא היא דאתני עלייהו מעיקרא ופירש"י ולמ"ד הזמנה מילתא היא ומשזימנן לצורך הראש אין רשאין לשנותן לשל יד כגון דאתני עלייהו מעיקרא לעשותן לשל יד כשיצטרך להם עכ"ל וכתב ב"י דה"ה למ"ד הזמנה לאו מילתא היא אלא דוקא כשכבר נקשרו בראש אסור להורידן ולעשותן של יד אם התנה עליהן מעיקרא כשקשרן בראש לעשותן של יד כשיצטרך להן נמי שרי ושכ"כ ה"ר ירוחם והר"י אבוהב בשם ספר אורחות חיים והכי נקטינן:

סודר דאזמניה וכו' הכי אסיקנא בפ' מי שמתו דהזמנה לאו מילתא היא וכן צר ביה לפי שעה ולא אזמניה לצור בו לעולם שרי למיצר ביה זוזי לפי מה שכתבתי בסמוך דמהני תנאה ה"נ מהני אפי' אזמניה למיצר ביה לעולם וצר ביה נמי אלא דאתני מעיקרא לחזור ולצור ביה זוזי כשיצטרך לכך מהני ביה תנאה ושרא למיצר ביה זוזי וכ"כ ב"י בשם הר"י אבוהב: כתב נמ"י בס"פ נגמר הדין הא דאמרינן הזמנה לאו מילתא היינו הזמנה דמשמשין אבל הזמנה דגוף הדבר עצמו מהניא כגון עבוד עור הקציצה של תפילין ועבוד הקלף עצמו אי עבדינן לשמה אסור להשתמש בהן חול בהך הזמנה גרידתא עכ"ל ומביאו בהגהת ש"ע כאן וצ"ע לפ"ז היאך נוהגים לכתוב גיטין על קלף מתוקן לס"ת תפילין ומזוזות כמ"ש בהגהת ש"ע דא"ע סימן קכ"ד הלא כיון דהקלף מעובד לשם ס"ת ותפילין ומזוזות אסור לכתוב עליו גיטין שהוא דבר חול וצ"ל דאין כותבין גיטין באותו קלף אלא היכא דאתני מעיקרא בשעת העיבוד לכתוב עליו גיטין ג"כ כשיצטרך אבל כשלא התנה מעיקרא איסור גמור הוא לכתוב עליו גיטין והכי נקטינן:

דרכי משה[עריכה]

(א) וכן הוא בהר"ן סוף נגמר הדין, דכשצר ביה על דעת קביעותא – זה הוא הזמנתו, ולא אמרינן דכשצר ביה שרי אלא כשצר ביה לפי שעה.

(ב) כתב הר"ן סוף נגמר הדין, דקלף ועור המעובד לשם תפילין, דהיינו הקציצה, אסור להשתמש בו דבר בדברי חול, דהזמנה לגוף הקדושה מילתא היא; ודווקא הזמנה דמשמ/שי קדושה לאו מילתא היא.