טור אורח חיים לז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן לז | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב

הלכות תפילין

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה


  • גדולה מצות תפילין, שכל המניחן מאריך ימים, שנאמר: "ה' עליהם יחיו". ואמר רבא: כל המניח תפילין ומתעטף בציצית וקורא קריאת שמע ומתפלל, מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ואמר אביי: מערב אני בו שאין אש של גיהנם שולט בו. רב פפא אמר: מערב אני בו שכל עונותיו נמחלין. וכל מי שאינו מניחן הוא בכלל פושעי ישראל בגופן. לכך צריך כל אדם להיות זריז בהן:
  • מצותן להיותן עליו כל היום, אבל מפני שצריכין גוף נקי, שלא יפיח בהם, וצריך שלא יסיח דעתו מהן בעודן עליו, ואין כל אדם יכול ליזהר בהן, על כן נהגו שלא להניחם כל היום. ומכל מקום צריך כל אדם ליזהר בהן להניחן בשעת קריאת שמע ותפילה:
  • קטן היודע לשמור תפילין, אביו חייב לקנות לו תפילין לחנכו:

בית יוסף[עריכה]

גדולה מצות תפילין שכל המניחן מאריך ימים וכו' — בפרק התכלת. ופירש רש"י, ה' עליהם, אותם שנושאים עליהם שם ה' בתפילין יחיו:

ואמר רבא כל המניח תפילין וכו' עד שכל עוונותיו נמחלין — הכל בשימושא רבא:

וכל מי שאינו מניחן הוא בכלל פושעי ישראל בגופןבפרק קמא דראש השנה. וכתבו התוספות והרא"ש והר"ן והמרדכי בשם רבינו תם, דוקא הנמנע מלהניחן בשביל שהמצוה בזויה עליו; אבל אם ירא להניח תפילין משום דבעי גוף נקי, והוא ירא שמא לא יזהר בקדושה ובטהרה, לא. ופירש הרא"ש שם, אף על גב דעבירה היא, דבקל יכול ליזהר בשעת קריאת שמע ותפילה, מכל מקום לא מיקרי בהכי פושעי ישראל בגופן. אבל מתוך דברי רבינו, דאהא דמי שאינו מניחן הוא בכלל פושעי ישראל בגופן כתב: לכן צריך כל אדם ליזהר בהם, נראה שאינו מפרש כפירוש רבינו תם, אלא כל מי שאין מניחן מאיזה טעם שיהיה הוא בכלל פושעי ישראל בגופן. דאילו לפירוש רבינו תם, כל שאינו נמנע מלהניחם משום ביזוי – לא הוי בכלל פושעי ישראל. ואין לומר דהכי קאמר: כיון דמצות תפילין חשובה כל כך שמי שאינו מניחן משכחת לה שיהא בכלל פושעי ישראל, דהיינו כשנמנע מלהניחן משום ביזוי, הילכך צריך להיות זריז בהם; דמאי איריא תפילין? כל המצוות נמי אם נמנע מלעשותן משום ביזוי הוי בכלל פושעי ישראל, דתפילין דנקט בגמרא לדוגמא נקטה והוא הדין לאינך. ומיהו אפשר דשאני תפילין, דהוי בכלל פושעי ישראל בגופן, לפי שמניחן סמוך לגופו, מה שאין כן בשאר מצוות; ומשום הכי כי מימנע מינייהו משום ביזוי, אף על גב דהוי בכלל פושעי ישראל, מכל מקום בכלל פושעי ישראל בגופן לא הוי. ואף על פי כן מפשט דברי רבינו נראה דלא סבירא ליה כפירוש רבינו תם, אלא בכל גווני הוי פושע כשאינו מניח תפילין, אפילו אינו נמנע מלהניחן משום ביזוי. וכן נראה מדברי רבינו ירוחם. ואפשר שזה גם כן דעת הרא"ש, שבהלכות תפילין כתב סתם דפושעי ישראל בגופן הוי קרקפתא דלא מנח תפילין.

וכתב עוד הרא"ש, שנו חכמים: ליום הדין, אם זהיר במצות תפילין, כף זכיות מכרעת, ואם פשע בהם – כף חובות מכרעת, שאין לך גדולה בכל מצוות עשה שבתורה יותר ממצות תפילין, שהוקשה כל התורה כולה לתפילין, שנאמר: "למען תהיה תורת ה' בפיך", לכך צריך כל אדם שיהא זהיר במצות תפילין. ומה שהיא רפויה ביד קצת אנשים, היינו כדאמר רבי שמעון בן אלעזר (שבת קל א): כל מצוה שלא מסרו ישראל עצמם עליה בשעת השמד, עדיין היא מרופה בידם. והא דאמרינן בירושלמי: מפני מה לא החזיקו בה? מפני הרמאים, הכי פירושא: מפני מה לא החזיקו העולם להיות מניחי תפילין כל היום כשרים ונאמנים בעיניהם? כי כן היה הדבר ראוי, ששם ה' נקרא עליו? מפני הרמאים, שהם רשעים ומניחים תפילין לרמות בהם העולם. ולכאורה נראה שביאור דבריו הוא כמו שכתב רבינו ירוחם, וזה לשונו: פירוש, שלא החזיקו בהם להניחן כל היום מפני הרמאים, אבל בשעת תפילה – כל אחד מישראל נקרא מפושעי ישראל אם לא יניחם, עד כאן.

אבל כשתדייק דבריו, משכחת שדברי הרא"ש הם כמו שכתבו התוספות בפרק במה טומנין, דהכי פירושא: מפני מה לא החזיקו נאמנות באדם המניח תפילין? וקאמר: מפני הרמאין, שהיו מניחין תפילין לרמות בני אדם. וכן כתוב בספר התרומה:


וכתב עוד הרא"ש, דהא דאמרינן (שבת מט א): תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים, לא שיהא צדיק כאלישע, אלא שיוכל ליזהר משינה ומהפחה כמוהו, דכיון שאירע לו נס בתפילין, מסתמא היה שומרן בטהרה. וכן פירשו התוספות והר"ן בפרק במה טומנין. וכתב הרא"ש: והאידנא שאין רגילין להניחן אלא בשעת תפילה, בקל יכול אדם ליזהר באותה שעה, וכך הם דברי רבינו:


קטן היודע לשמור תפילין אביו חייב לקנות לו תפילין לחנכו — ברייתא בסוף פרק לולב הגזול. ופירש רש"י: לשמור תפילין. שלא יכנס בהם לבית הכסא, ובספר התרומה כתב דהיינו שיהא נקי לשמור אותם בטהרה כאלישע בעל כנפים, כלומר שלא יישן בהם ולא יפיח בהם. וכן כתב סמ"ק.

כתב העיטור: מסתברא לן דהאי קטן, גדול בן י"ג שנה ויום אחד הוא, והביא ראיה לדבריו. ואינה כדאי להוציא הברייתא מפשוטה דמשמע דקטן ממש קאמר, וכן נראה דעת כל הפוסקים שכתבו קטן סתם, דמשמע דבקטן ממש מיירי(ב):

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

גדולה מצות תפילין וכו' מימרא דריש לקיש בפ' התכלת (דף מד) ופירש רש"י ה' עליהם אותם שנושאים עליהם שם ה' בתפילין יחיו עכ"ל והוא לפי שדבק גופו בה' אלהים חיים במה שמניח שם ה' על ראשו סמוך לגופו על כן שכרו בזה העולם שיאריך ימים וכמ"ש ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום פי' היום בזה העולם ימי חיי גופו מלבד השכר לעוה"ב וזהו שהביא רבינו אחר זה הא דאמר רבא כל המניח תפילין וכו' מובטח לו שהוא בן העוה"ב כלומר לא לבד מאריך ימים בעוה"ז אלא מובטח לו שהוא בן העוה"ב וסובר שעיקר שכר זה הוא בשביל שמניח תפילין ולכן הקדים רבא תפילין לציצית אע"פ שצריך להתעטף בציצית קודם שמניח תפילין כדלעיל בריש סי' כ"ה אפ"ה הקדים תפילין דעיקר השכר שהוא מובטח שהוא בן העוה"ב הוא בשביל קדושת מצות תפילין אלא לפי שאינו נקרא קבלת עול מלכות שמים שלימה אא"כ דמתעטף ג"כ בציצית וקורא ק"ש ומתפלל כרבי יוחנן ומביאו רבינו לעיל ריש סימן כ"ה לפיכך הזכיר ג"כ דמתעטף בציצית וקורא ק"פ ואביי מוסיף עוד שאין גיהנם שולט בו דאם יש לו איזה עון אשר חטא נפרעין ממנו בזה העולם ויהא ברוך בצאתו מן העולם בלא תטא ולא יהא עליו עונש גיהנם ורב פפא מוסיף עוד שעונותיו נמחלין לו ולא מיבעיא שאין גיהנם שולט בו אלא אפי' בזה העולם לא יגיע לשום עונש כי עונותיו נמחלין לו לגמרי ולאחר שהציע רבינו גודל שכר המניח תפילין אמר וכל מי שאינו מניחן הוא בכלל פושעי ישראל בגופן ונראה דעת רבינו שמפרש דהא דאמרו פ"ק דר"ה (דף י"ז) פושעי ישראל בגופן יורדין לגיהנם ונידונין בה י"ב חדש לאחר י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת וכולי ומפרש בגמרא מאי ניהו אמר רב קרקפתא דלא מנת תפילין פירושו שאינו רוצה לבטל ממלאכתו כדי להניח תפילין ולקרות ק"ש ולהתפלל וסובר רבינו שכך מפרשים התוס' ולכך כתבו אם עסק בתורה כמניח תפילין דמי דאמר במכילתא העוסק בתורה פטור מן התפילין עכ"ל אלמא דמפרשים קרקפתא דלא מנח תפילין היינו שאינו רוצה לבטל ממלאכתו ולכך כתבו דאם עוסק בתורה ואינו רוצה להתבטל מתורתו אין עליו עונש דמה שעוסק בתורה חשוב כמניח תפילין ומה שכתבו התוס' אח"כ ור"ת מפרש דהכא כשהמצוה בזויה עליו שמגונות עליו רצועות של תפילין שבראשו אבל אם ירא להנית משום דבעינן גוף נקי וכו' הא ודאי דאין עליו דין פושעי ישראל בגופן עכ"ל נראה פשוט דאין דעת התוס' שר"ת חולק אמ"ש תחלה אלא הביאו דבריו לבאר דשלשה חילוקים בדבר והוא דעיקר פושעי ישראל בגופן דנידונין בגיהנם י"ב חדש כו' אינו אלא כשהמצוה בזויה עליו וכו' אבל אם אינה בזויה עליו אלא שאינו רוצה להניח תפילין להתבטל ממלאכתו אינו בעונש זה דנידון בגיהנם י"ב חדש וכו' מיהו בכלל פושעי ישראל בגופן הוא ויש עליו מקצת עונש גיהנם תוך י"ב חודש אבל אם ירא להניח משום דבעינן גוף נקי וכו' הא ודאי דאין עליו דין פושעי ישראל בגופן כלל והשתא ניחא הא דרבינו כתב כאן וכל מי שאינו מניחן הוא בכלל פושעי ישראל בגופן לא אמר שהוא פושעי ישראל בגופן דהא לא הוה פושעי ישראל בגופן אא"כ שהמצוה בזויה עליו אבל זה שאינו מניחן מפני שאינו רוצה להתבטל ממלאכתו או מפני עצלותו וכיוצא בזה שאיננו חושש לקיים מצוה זה ולעולם אינה בזויה עליו אע"פ דלא נקרא בשם פושעי ישראל בגופן ממש אפ"ה הוי בכלל פושעי ישראל בגופן ודינא רבה ודינא זוטא איכא בינייהו ומסיק רבינו ואמר לכך צריך כל אדם להיות זריז בהן שלא יתבטל ממצוה זו בשביל מלאכתו או שאר הפסד ממון כי עכ"פ בכל יום ויום יניח תפילין ויתעטף בציצית ויקרא ק"ש ויתפלל דלא די שיהיה נצול מלהיות בכלל פושעי ישראל בגופו אלא שג"כ יהיה זוכה לקבלת שכר גדול בעוה"ז ולעולם הבא כדאמרן וזהו שכתב הרא"ש בפ"ק דר"ה על דברי ר"ת דאם הוא ירא להניח תפילין משום דבעינן גוף נקי אע"ג דעבירה היא דבקל יכול ליזהר בשעת קריאת שמע ותפלה מ"מ לא מקרי בהכי פושעי ישראל בגופן עכ"ל ר"ל דלא מקרי כלל פושעי ישראל דאינו אפי' בכלל פושעי ישראל בגופן וכמ"ש ר"ת הא ודאי דאין עליו דין פושעי ישראל בגופן וכדפרישית ואין כאן מחלוקת כנלפע"ד ודלא כמ"ש ב"י דרבינו לא ס"ל כפר"ת ושרא ליה מאריה: ואיכא למידק לפר"ת דמפרש עיקר פושעי ישראל בגופן דיורדין לגיהנם וכו' אינו אלא כשהמצוה בזויה עליו וכו' דא"כ מאי איריא תפילין שאר מ"ע נמי כשאינו מקיימה מפני שהיא בזויה עליו ועוד מאי בגופן דמשמע שבגופו הוא פושע והא ליתא דהא פשיעתו אינו אלא במה שאינו מקיים המצוה לפי שהיא בזויה בעיניו ונראה דלר"ת נמי מיירי שאינו מניח תפילין מפני שאין לו גוף נקי אלא דמה שאין לו גוף נקי אינו מפני אונס חולי אלא פושע בגופו מרוב אכילה ושתייה ושכרות בסעודות דאינו נזהר לשמור עצמו מרבוי אכילה וכו' כדי שיהיה לו גוף נקי ומה שאינו נזהר אינו אלא לפי שהמצוה בזויה בעיניו שמגונות עליו רצועות שבראשו וא"כ פושע הוא בגופו ממש אבל אם המצוה חביבה עליו ונזהר שיהיה לו גוף נקי אלא דאית ליה אונס חולי שאין גופו נקי הא ודאי דאין עליו דין פושעי ישראל בגופן וכשאינו מניח תפילין מפני שאינו רוצה להתבטל ממלאכתו הו"ל בכלל פושעי ישראל בגופן ואינו פושעי ישראל בגופן ממש כדפי' ודו"ק:

מצותן להיותן עליו כל היום הכי מוכח בפרק מי שמתו א"ר יצחק הנכנס לסעודת קבע חולץ תפיליו וכו' ובפרק המקבל היה נושא משוי על ראשו אם תפיליו רוצצות אסור וכו' ולקמן מייתי להו רבינו בסי' מ' מ"א וכן לעיל בסימן ל' אם היה בדרך ותפילין בראשו וכו' אלמא דמצותן להיותן עליו כל היום ומ"ש אבל מפני שצריכין גוף נקי וכו' כ"כ הרא"ש בהל' תפילין והוא מדברי התוס' בפרק במה טומנין (דף מ"ט:):

קטן היודע לשמור תפילין אביו חייב לקנות לו תפילין לחנכו ברייתא ס"פ לולב הגזול קטן היודע לנענע חייב בלולב להתעטף חייב בציצית לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין ופירש"י חייב בלולב לחנכו מדבריהם עכ"ל ופירש כך בלולב דתני ברישא וה"ה בציצית ותפילין דאינו חייב אלא לחנכו מדבריהם וכ"כ במרדכי סוף הל' קטנות וכבר כתבתי בסי" י"ז פירושא דהך ברייתא דכל מה שהאדם חייב בעצמו חייב לחנך את בנו ולולב אינו חייב אלא להיות לו שותפות עם הציבור דכיון דדמיו יקרים א"א להיות לו לולב מיוחד אף לבנו חייב לחנכו באותו ענין וכן בציצית אינו חייב אא"כ יש לו בגד בת ד' כנפות אף לבנו אינו חייב לחנכו במצות ציצית אא"כ היה לו לקטן בגד בת ד' כנפות אבל תפילין דמצותן כל היום דחייב לקנותן לעצמו אף לבנו חייב ליקח לו תפילין לחנכו ומשמע ודאי דבקטן ממש קאמר דומיא דלולב וציצית ואפ"ה כיון דיודע לשמור תפילין שלא יכנס בהם לב"ה ושלא יישן בהם ושלא יפיח בהם אביו חייב לחנכו לקנות לו תפילין ומשמע ודאי נמי דמדאורייתא פטור מתפילין אפי' יודע לשמור תפילין כדתניא בפ' השולח (ד' מ"ה) תפילין ומזוזות שכתבן קטן פסולין שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכו' וכדכתב רבינו ר"ס ל"ט אלא דמדרבנן קתני דחייב לחנכו כדפי'. אבל אם הוא בן י"ג שנה ויום א' הוא בעצמו חייב לקנות כו תפילין כי היכי דחייב בכל מ"ע מן התורה וכ"כ במרדכי סוף הל' קטנות דהך דתני קטן שכתב תפילין פסולין אפי' הגיע לחנוך קאמר כיון דליתיה בקשירה מדאורייתא אא"כ שהוא בן י"ג שנה והא דריש פ"ק דערכין הכל חייבין בתפילין לאתויי קטן וכו' היינו חנוך מדרבנן כדפירש"י בפ' לולב הגזול והיינו כדפי'. וז"ל ב"י כתב העיטור מסתברא לן דהאי קטן גדול בן י"ג שנה ויום א' הוא והביא ראיה לדבריו ואינה כדאי להוציא הברייתא מפשוטה דמשמע דקטן ממש קאמר וכן נראה דעת כל הפוסקים שכתבו קטן סתם דמשמע דבקטן ממש מיירי עכ"ל וכן תופסים התוס' בפשיטות בפ' מי שמתו (ד' כ"ה) בד"ה וקטנים דבקטן ממש שהגיע לחינוך קאמר והכי נקטינן דבקטן הלומד תלמוד אפי' אינו אלא בן י"ב שנה היודע לשמור תפיליו אביו חייב לקנות לו תפילין וכך נהגו אבל בהגהת ש"ע השיג על ב"י ואמר דנהגו כהעיטור ואין לשנות ותימא הוא דפסק כהעיטור במקום שחולקים עליו כל הפוסקים ומ"ש דכן נהגו אפשר דלא נהגו כך אלא רובא דעלמא שאינן יודעים לשמור עצמן שלא יפיחו בהן דבדידהו ודאי אסור אפי' היה בן י"ג שנה אלא שאי אפשר לתקן פירצה זו אבל בקטן הלומד תלמוד דיודע לשמור עצמו שלא יפיח בהן כ"ש שיודע שלא ישן בהם ושלא יכנס בהן לבה"כ אביו חייב לקנות לו תפילין לחנכו מדבריהם ודלא כהרב בהגהתו דאוסר כנלפע"ד:

דרכי משה[עריכה]

(א) כתב המרדכי הלכות קטנות דף צ"ו עמוד ד': יש לאדם להדר אחר תפילין נאים, שנאמר "זה אלי ואנוהו" (שמות טו ב), דהיינו שכתבם לבלר אומן בכתב נאה ודיו נאה וקולמוס נאה וקלפים נאים, עד כאן לשונו.

(ב) והמנהג כדברי בעל העיטור, שאין הקטנים מניחין תפילין עד שיהא בר מצוה, דהיינו בן י"ג שנים ויום אחד.