ט"ז על אורח חיים מ
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
אסור לתלות תפילין. נראה דאין בכלל זה מה שתפילין של ראש תלוים באויר ומחזיקם ביד ברצועה ומשימים על הראש כי זהו צורך הנחתם ואין בזה בזיון:
סעיף ב[עריכה]
ואם שניהם כו'. בב"י כתוב שבדברי ר"י משמע בזה דלא מהני וז"ל ר"י אבל הניחם בכלי שאינו כליין אפילו י' ככלי א' דמי כלומר לא תאמר עשרה שהן כליין דדמו ככלי א' אלא אפילו י' שאינן כליין דייני' להו ככלי א' ומיהו אפילו א' לבדו שאינו כליין לא נתמעט מאחד ודייני' ליה ככלי אחד ועם הכלי שהוא כליין ה"ל ככלי בתוך כלי ומותר עכ"ל כ"ה הנוסחא ועפ"ז כב"י דלפ"ז לא מהני ב' כלים שאינן כליין והוא דבר שא"א לאומרו אבל רש"ל הגיה שכצ"ל ל"ת י' שהן כליין דדמי לכת"כ אלא אפילו י' שהן כליין דייני' כו' ול"נ להגיה בדרך זה ל"ת שנים שהן כליין דדמי לכלי א' אלא אפי' י' שהן כליין דייני' להו ככלי א' ע"כ והכוונה שלא נטעה לומר מדאמר אביי תחלה ל"ש אלא שהניחם בכלי שאינו כליין משמע דב' כלים בעינן שאינן כליין ולא מהני כלי א' כליין והב' אינו כליין ועז"א אבל הניחן בכלי שהוא כליין אפילו י' כו' לא מבעיא כלי א' שהוא כליין פשיטא דלא מהני בצירוף כלי שאינו כליין אלא אפי' י' הווין ככלי א' וכשם שכלי א' לא מהני בצירוף כלי שאינו כליין ה"נ בעשר' לז"א שאינו כן אלא ה"ק ל"מ ב' שהן כליין דלא מהני אלא אפי' י' שהן כליין לא מהני וע"ז שפיר מסיים ומיהו וכו' נמצא כל אפין שוין דכלי שהוא כליין מצטרף שפיר עם כלי שאינו כליין:
סעיף ג[עריכה]
מותר. פי' אפילו בלא כלי בת"כ וכ"כ בב"י ולכאורה קשה מן הגמ' דאי' שם והיכן מנח להו א"ר ירמיה בין כר לכסת שלא כנגד ראשו והא תנא ר' חייא מניחן בכובע [פי' בכיס שלה] תחת מראשותיו ומשני דמפיק למורשא לבר [פי' שהתפילין ניכרין בבליטתן בקצה הכיס והוי כמורשא] והקשו התוס' מאי פריך דלמא תחת מראשותיו היינו שלא כ"ר ותי' דא"כ מאי ארי' בכובע אפילו שלא בכובע נמי אלא ש"מ דמיירי אפילו כ"ר עכ"ל וא"כ שעיקר הוכחת המקשן היתה מכח מה דנקט כובע מה מתרץ התרצן ע"ז דמיירי שלא כ"ר א"כ כובע ל"ל אלא ע"כ דאפילו שלא כ"ר צריך כבת"כ וזה סותר פסק הש"ע ע"פ ר"י ונראה אדרבה מפשט זה הוכחה לפסק הש"ע דמדא"ר ירמיה בין כר לכסת שלא כ"ר ולא נקט כובע שלהם משמע שא"צ רק להניח תפילין עצמה בין כר לכסת דכל שאין אשתו עמו אין חילוק בשלא כ"ר בכלי א' או ב' כלים וכ"ר בכל גווני אסור וע"ז פריך מדלא אשכח היתר אלא שלא כ"ר ש"מ כ"ר בכל גווני אסור והא תנא ר' חייא אפילו כ"ר יש היתר בכלי ת"כ דהיינו כובע ומשני לא כמו שאתה סובר דנקט כובע לגלויי דבעינן כלי ת"כ ולהתיר אפי' כ"ר אלא בהך כובע גלי לן דמיירי שלא כ"ר וכוונתו דהתפילין מונחים בכובע תחת מראשותיו דהיינו שהכובע בקצה שלו ששם התפילין יוצא חוץ מראשותיו כנלע"ד נכון ומו"ח ז"ל פי' דגם להתרצן בעי' כת"כ אפי' שלא כ"ר וק' ממה שהוכחתי מל' ר"י דלא אמר אלא בין כר לכסת משמע בלא כובע דהא הוכחת המקשן היתה מדנקט ר"ח כובע משמע דסתמא איירי בלא כובע:
סעיף ד[עריכה]
ואינו רוצה לשמש. בב"י הוכיח זה מדתניא בית שיש בו ס"ת או תפילין אסור לשמש בו את המטה ולא תנא אסור להיות אשתו עמו במטה אלא ודאי שאם אינו רוצה לשמש הוי כלא אשתו עמו ותמהתי על פה קדוש דאזיל לקולא בשביל הוכחה קלושה כזו דודאי התנא עיקר האיסור נקט שהוא התשמיש וממילא ידעי' שכל שאשתו עמו ודאי צריך להזהיר שלא יהיה בענין שאסור לו התשמיש דשמא ישכח וישמש וראיה ברורה מתלמוד ערוך ס"פ הישן ת"ר הנכנס לישן ביום כו' רי"א הילדים לעולם חולצין מפני שרגילין בטומאה ומוקי לה אביי בילדים ונשותיהם עמהם שמא יבואו לידי הרגל דבר הרי דחשו לישן בתפילין שמא יבא לידי תשמיש והנה הוא ק"ו לכאן דמה התם שהתפילין עליו ואיכא אימתא דהקב"ה עליו כההיא דר"פ אין עומדין דר' זירא דהוה קא בדח טוב' משום דהוה תפילין עליו ולא היה מסתפי מקלות ראש ואפ"ה חיישי' בזה שמא יבא לידי תשמיש דהיינו שישכח שהתפילין עליו כיון שהתשמיש הוא הורגל בו ק"ו כאן שהתפילין תחת הכר שיש לחוש שמא ישכח בהם ויבא לידי תשמיש וא"ל שאני התם שהתפילין על גופו והוה חמיר טפי ע"כ חיישי' דוקא התם דאדרב' כל כמה שהאיסור קל יש לחוש טפי שיעבור עליו כדאי' רפ"ק דכתובות לענין אבילות דקיל ליה לחתן טפי מנדה ע"כ הצריכו בו שמירה טפי ועוד ראיה מפרק מקום שנהגו לענין י"כ בין שאמרו להדליק בין שלא להדליק נתכוונו משום איסור תשמיש שמא יתאוה לתשמיש וע"כ לא חיישי' למזיד דא"כ בכל אשה נדה ניחוש כן אלא ודאי דחיישי' שמא יתאוה וישכח שהיום י"כ ה"ה הכא דחיישי' שמא ישכח שיש תפילין במטתו וכן יש ללמוד מדברי סמ"ג שכ' ואם הניחם בכלי ת"כ מותר בין כר לכסת כו' אפי' אשתו עמו במטה עכ"ל. משמע במקום האסור אסור אם אשתו עמו במטה אף שאין בדעתו לשמש ועוד ראיה ממ"ש לקמן בש"ע סי' מ"ד ולא היתה עמו אשה כו' ע"כ נלע"ד דראוי לאסור בזה אפילו באינו רוצה לשמש מטעם שאמרנו ואע"פ שאיני כדאי לחלוק על רבינו הש"ע מ"מ נראה ברור כמ"ש: