משנה הוריות ב ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת הוריות · פרק ב · משנה ז | >>
אשם תלוי -- היחיד והנשיא חייבין, ומשיח ובית דין פטורים.
אשם ודאי -- היחיד והנשיא והמשיח חייביןכב, ובית דין פטורין.
על שמיעת הקול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו -- בית דין פטורין, והיחיד והנשיא והמשיח חייביןכד, אלא שאין כהן גדול חייב על טומאת מקדש וקדשיו, דברי רבי שמעון.
ומה הן מביאין? כה קרבן עולה ויורד.
רבי אליעזר אומר, הנשיא מביא שעיר.
משנה מנוקדת
אָשָׁם תָּלוּי,
- הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא חַיָּבִין,
- וּמָשִׁיחַ וּבֵית דִּין פְּטוּרִים.
- אָשָׁם וַדַּאי,
- הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ חַיָּבִין,
- וּבֵית דִּין פְּטוּרִין.
- עַל שְׁמִיעַת הַקּוֹל,
- וְעַל בִּטּוּי שְׂפָתַיִם,
- וְעַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו,
- בֵּית דִּין פְּטוּרִין,
- וְהַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ חַיָּבִין;
- אֶלָּא שֶׁאֵין כֹּהֵן גָּדוֹל חַיָּב עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו,
- דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן.
- וּמָה הֵן מְבִיאִין?
- קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- הַנָּשִׂיא מֵבִיא שָׂעִיר:
נוסח הרמב"ם
אשם תלוי -
- היחיד, והנשיא - חייבין,
- ומשיח, ובית דין - פטורין.
- אשם ודאי -
- היחיד, והנשיא, והמשיח - חייבין,
- ובית דין - פטורין.
- על שמיעת הקול, ועל ביטוי שפתים, ועל טומאת מקדש וקודשיו -
- בית דין - פטורין,
- והיחיד, והנשיא, והמשיח - חייבין.
- אלא, שאין כהן גדול חייב על טומאת מקדש וקודשיו - דברי רבי שמעון.
- ומה הן מביאין? - קרבן עולה ויורד.
- רבי אליעזר אומר: הנשיא מביא - שעיר.
פירוש הרמב"ם
אומר שהעוונות שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת קבועה, כשנסתפק הנשיא או היחיד באחת מהן, אם עשאה חייב אשם תלוי כמו שנתבאר בכריתות. אמנם משיח ובית דין אין חייבין אשם תלוי לעולם על הספק בהוראה אבל חייבין קרבן חטאת כשיתברר החטאת כמו שנאמר "ונודעה החטאת"(ויקרא ד, יד). וכבר קדמו עיקרי זה.
ואשם ודאי יתחייב על חמישה דברים אפשר שיעשם היחיד, בין שהוא הדיוט או נשיא או משיח, ואין להוראת בית דין בהן שום עניין, ואי אפשר אשם על הוראה כמו שקדם. ואותן האשמות הן: אשם מעילות, אשם גזילות, אשם נזיר, אשם מצורע, אשם שפחה חרופה.
ואמרו בכאן שהמשיח חייב על שמיעת הקול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו, ואין חולק על דבריו במה שקדם בעניין המשיח ובית דין שהן אינן חייבין על שמיעת הקול ועל בטוי שפתים, לפי שלשם אמרנו אינו חייב פר הבא על כל המצוות כשהורה לעצמו על התנאים שקדמו, לפי שאין אלו מן המצוות שיש בהן אותן הדינין, אבל הוא חייב בקרבן הנזכר בהן כשעבר על אחת מהם.
וטעם מאמר רבי שמעון, זה שנאמר "ואיש אשר יטמא, ולא יתחטא, ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל"(במדבר יט, כ), מי שחטאו שווה לקהל, יצא זה שאין חטאו שווה לקהל, לפי שאינו חייב פר על שגגת מעשה בלבד כמו כל הקהל, אלא עד שתהא שם הוראה בהעלם דבר כמו שקדם.
ורבי אליעזר סבר, שנשיא ששגג בטומאת מקדש וקדשיו מביא שעיר, כמו שהוא מביא כשחטא בדבר שזדונו כרת ועל שגגתו חטאת כמו שנתבאר, כיון שטומאת מקדש וקדשיו בכרת.
ואין הלכה כרבי אליעזר, ולא כרבי שמעון:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
אשם תלוי - עבירות שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת קבועה, חייבין על לא הודע שלהן אשם תלוי, כגון כשני זיתים אחד של חלב ואחד של שומן ואכל אחד מהן ואינו יודע איזה מהן אכל:
והמשיח ובית דין פטורין - דכתיב בקרבן צבור (ויקרא ד) ונודעה החטאת והקריבו, אין חייבין קרבן אלא על הודע. ומשיח כבית דין כא:
אשם ודאי - חמשה אשמות הן שבאין על הודאי, אשם מעילות, אשם גזילות, אשם נזיר, אשם מצורע, אשם שפחה חרופה:
היחיד והנשיא והמשיח חייבין - שכל אלו מעשה יחיד הם, לא שנא הדיוט ולא שנא משיח ונשיא:
ובית דין פכוורים - שאין להוראת בית דין עסק בהם. ואין אשם בא על הוראת בית דין כג: אלא שאין כהן גדול חייב על טומאת מקדש וקדשיו דברי רבי שמעון. טעמא דרבי שמעון, דכתיב בטומאת מקדש (במדבר יט) ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל, מי שחטאו שוה לקהל, יצא כהן גדול שאין חטאו שוה לקהל. שהקהל כל מי שנכנס מהן למקדש שוגג, או עבר עבירה בשוגג, חייב על שגגת מעשה בלבד, וכהן משיח אינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה, כדמוכח לעיל בפרקין. ואין הלכה כרבי שמעון, אלא כהן גדול מביא קרבן עולה ויורד אף על טומאת מקדש וקדשיו:
רבי אליעזר אומר הנשיא מביא שעיר - על טומאת מקדש וקדשיו. לפי שחייבין על זדונו כרת. כדרך שהוא מביא שעיר על שאר מצות שחייבין על זדונן כרת. ואין הלכה כרבי אליעזר, דכיון דאין חייבין על שגגת מקדש וקדשיו חטאת קבועה, אין הנשיא מביא אלא כדרך שהיחיד מביא:
פירוש תוספות יום טוב
ומשיח ובית דין פטורין. פי' הר"ב דכתיב בקרבן צבור ונודעה וכו'. ומשיח כבית דין. שאין חטאו ושגגתו שוה (כמו הב"ד כדלקמן). [וכמ"ש הר"ב לקמן] אבל נשיא אין שגגתו תלוי בהוראתו כמו שכתבתי במשנה ה':
אשם ודאי היחיד והנשיא והמשיח חייבים. דכתיב באשמות ואם נפש אחת. ונשיא ומשיח. בכלל נפש אחת הן. והא דתנן לעיל משנה ג' אין חייבים אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. וכן המשיח ואשם ודאי אין שגגתו חטאת. הכי משמע וכן המשיח דגבי אשם ודאי פר הוא דלא יביא אבל אשם ודאי יביא כהדיוט. רש"י.
ובית דין פטורין. פי' הר"ב שאין להוראת ב"ד עסק בהן. ואין אשם בא וכו' כמו שכתבתי במשנה ג' דאין חייבים אלא על דבר שזדונו כרת וכו':
והיחיד והנשיא והמשיח חייבים. דכולן בכלל נפש אחת הן. רש"י:
אלא שאין כהן גדול חייב וכו'. מה שכתב הר"ב וכהן משיח אינו חייב וכו' כדמוכח לעיל בפירקין במשנה ג' כמו שכתבתי שם:
דברי ר"ש. כתב הר"ב שאין הלכה כמותו וכ"כ הרמב"ם. ואני תמיה דהא סתם לן רבי כוותיה במ"ד פרק בתרא דפרה. וכ"ש דסדר טהרות האחרון. ועי' מ"ש בר"פ בתרא דסוטה בענין מחלוקת ואח"כ סתם. והראב"ד בפ"י מהל' שגגות השיג על הרמב"ם וכתב המשיח אינו חייב בטומאת מקדש וקדשיו. ונראה בעיני שממשנה זו יצא לו. ומה שפוטר המלך משמיעת קול כר"ע דלעיל. ומסתלקין מעליו בזה כל קושיות הכ"מ.
ומה הן מביאין. נ"ל דדברי ת"ק הן. דמהדר על שמיעת הקול ודעמיה. וקאי איחיד. נשיא ומשיח. ולא הבינותי דברי רש"י בזה:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כא) (על הברטנורא) שאין חטאו ושגגתו שוה (כמו חבית דין). אבל נשיא אין שגגתו תלויה בהוראתו:
(כב) (על המשנה) חייבין, דכתיב באשמות ואם נפש אחת, ונשיא ומשיח בכלל נפש אחת הם. והא דתנן לעיל מ"ג אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, וכן המשיח, ואשם ודאי אין שגגתו חטאת, הכי משמע, וכן המשיח דגבי אשם ודאי פר הוא דלא יביא, אבל אשם ודאי יביא כהדיוט. רש"י:
(כג) (על הברטנורא) כמו שכתוב במשנה ג' דאין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת כו':
(כד) (על המשנה) חייבין. דכולן בכלל נפש אחת הן. רש"י:
(כה) (על המשנה) ומה כו'. נראה לי דדברי תנא קמא הם דמהדר על שמיעת הקול ודעמיה. וקאי איחיד, נשיא, ומשיח:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
היחיד והנשיא: והמשיח חייבין. דכולן בכלל נפש אחת הן והא דתנן לעיל אין חייבין אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת וכן המשיח ואשם ודאי אין שגגתו חטאת הכי משמע וכן המשיח דגבי אשם ודאי פר הוא דלא יביא אבל אשם ודאי יביא כהדיוט וב"ד פטורין מאשם ודאי לגמרי שאינם בכלל נפש אחת רש"י ז"ל:
שמיעת הקול: ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל:
ב"ד פטורין: תימה שכתב הרב הנזכר ס"א ל"ג מלת פטורין. וביד פ"ט דהל' שגגות סי' י' ובפ' יו"ד סי' ז' ובפט"ו סי' ו':
אלא שאין: כ"ג חייב על טומאת מקדש וקדשיו דברי ר"ש וה"ה דקאמר ר"ש אלא שאין הנשיא חייב על שמיעת הקול דמלך לא מעיד ולא מעידין אותו אלא לא איצטריך ליה למיתני דהא תני ליה לעיל ר"ע רש"י ז"ל:
דברי ר"ש: ושלש מחלוקות בדבר ר' יוסי הגלילי סבר נשיא ומשיח פטורים מכולן ור"ע סבר נשיא חייב בכולן חוץ משמיעת הקול ומשיח פטור מכולן מעולה ויורד ומביא על כולם פר ור"ש סבר נשיא ומשיח חייבין בכולן בעולה ויורד אלא שאין כ"ג חייב על טומאת מקדש וקדשיו רש"י ז"ל:
ומה הן מביאין: נשיא בבטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו ומשיח בשמיעת הקול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו קרבן עולה ויורד רש"י ז"ל:
ר' אליעזר: אומר הנשיא מביא שעיר. פ' שבועות שתים בתרא (שבועות דף כ"ד.) ובגמ' א"ר יוחנן לא א"ר אליעזר אלא בטומאת מקדש וקדשיו הואיל ונאמר בו כרת כבקבועה ודמי מיהא במזיד שלו לחטאת קבועה לענין כרת אבל בשמיעת הקול ובטוי שפתים דאין חייבין על זדונם כרת דלא דמי לחטאת קבועה לא בזדון ולא בשוגג מודי ר' אליעזר דנשיא אין מביא שעיר אלא קרבן עולה ויורד כהדיוט. וא"ר יוחנן מודה ר' אליעזר לענין אשם תלוי דלאו דיניה דטומאת מקדש וקדשיו בחטאת קבועה ואע"פ שנאמר בו כרת כבקבועה הואיל ואינה ממש חטאת קבועה אין מביא אשם תלוי על ספק טומאת מקדש וקדשיו:
תפארת ישראל
יכין
אשם תלוי: כל חטא שחייבין על שגגתן חטאת קבוע, אם מסופק היחיד אם חטא או לא, והיה שם איסור וודאי קבוע. מביא אשם תלוי [ככריתות י"ח א'].
והנשיא: כשמסופקין אם חטאו בה:
אשם ודאי: ה' אשמות הן, שבאין על חטא וודאי, אשם גזילות, אשם מעילות. אשם שפחה חרופה, אשם נזיר, אשם מצורע:
ובית דין פטורין: כשהורו היתר בגזילה, מעילה, שפחה חרופה, נזיר, ומצורע, ועשו הצבור כהוראתן, ב"ד פטורים, והעושין חייבים, דאין ב"ד חייבין רק בהורו בכרת:
חייבין: דב"ד אין חייבין רק בהתירו איסור כרת, ולא בהתירו איסור אשם, משא"כ יחיד נשיא משיח בכלל נפש אחת הן. ונ"ל דלהכי בבבא זו נקט נשיא יחיד ומשיח אחר ב"ד, בהיפוך מבבא דלעיל. ה"ט מדרצה לסיים אלא שאין כה"ג וכו':
דברי רבי שמעון: מדכתיב גבי טומאת מקדש ונכרת מתוך הקהל, ודרשינן מי שבחטאיו שוה לקהל, מביא קרבן על טומאת מקדש וקדשיו. יצא כה"ג שאינו שוה לקהל, דהרי כל יחיד שחטא בשוגג מביא חטאת, אבל כה"ג צריך שישגג בהוראה ויעשה מעשה [כלעיל מ"ג] וה"ה חוץ מנשיא דפטור משמיעת קול לר"ש, ולא אצטריך ר"ש למתנייא, מדכבר תנא ליה ר"ע לעיל [במ"ה] ולרמב"ם [(פ"י מהל' שגגות)] הלכה כת"ק דמלך וכה"ג חייבין כהדיוט בשמיעת קול, ובבטוי ובטומאת מקדש וקדשיו. ולראב"ד הלכה כר"ש:
ומה הן מביאין: נ"ל דסתם מתני' היא, ואנשיא ומשיח קאי, דלת"ק חייבין בשמיעת קול ובטוי שפתים וטומאה, כשאר יחיד, ולר"ש נשיא חייב בכולן חוץ משמיעת קול, ומשיח רק בשמיעת קול ובטוי שפתים. וקאמר הכא סתמא דמתני', אע"ג דבשאר חטאים אינן חייבין אותו קרבן שחייב שאר יחיד, עכ"פ בהנך ג' כשחייבים, דינן כשאר יחיד, לכל מר כדאית ליה, ומביאין קרבן וכו':
רבי אליעזר אומר הנשיא מביא שעיר: רק על טומאת מקדש וקדשיו קאי, דמדחיוב כרת, ס"ל שהנשיא מביא עליו שעיר, כמו שמביא על שאר חיוב כרת, אבל באחרינהו דינו כשאר יחיד. דאי"ל דר"א אשמיעת קול ובטוי נמי קאי, דא"כ לר"א שעיר נשיא במקים חטאת יחיד קאי בכל דוכתא, א"כ ה"ה דהול"ל דמשיח מביא פר בשמיעת קול ובטוי, דהרי פר נמי לדידיה במקום חטאת יחיד קאי. אע"כ דאטומאת מקדש וקדשיו לחודה קאי, ולהכי לא קאמר דמשיח מביא פר אטומאת מקדש וקדשיו ה"ט מדס"ל כר"ש דמשיח פטור אטומאת מקדש וקדשיו לגמרי. והלכה כת"ק:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת