ביאור:תוספתא/קידושין/ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת קידושין פרק חמישי[עריכה]

למי מותר לקדש את מי?[עריכה]

(א)
גירי, וחרורי, ממזרי, ונתיני, שתוקי, ואסופי, וכל האסורין לבא בקהל


ראו משנה ד, ג, ת"ק כר' מאיר. ר' יהודה חולק רק על הגרים.



מותרים לבא זה בזה, דברי ר"מ. ר' יהודה אומר: ד' קהלות הן
קהל כהנים, קהל לוים, קהל ישראל, קהל גרים. והשאר מותרים לבא זה בזה
וחכ"א: שלש קהלות הן. קהל כהנים, קהל לוים, קהל ישראל
ר' אליעזר אומר: כל האסורין בקהל - ודאן בודאן מותר
ודאן בספקן, ספיקן בודאן, וספיקן בספיקן אסור.

(ב)

אלו הן הספיקות: שתוקי ואסופי וכותי
וכן היה ר' אליעזר אומר: ממזר לא ישא את הכותית, וכותי לא ישא את הממזרת שהם ודאי בספק
וכותי לא ישא את הכותית שהם ספק בספק וכן שתוקי ואסופי כיוצא בהן.

(ג)

גר ועבד משוחרר מותר בממזרת, והולד ממזר, דברי ר' יוסי

ר' יהודה אומר: גר לא ישא את הממזרת


לדברי ר' יהודה ראו הלכה א. הוא אוסר על הגר והמשוחרר את הממזרת ומתיר להם את הכהנת. אבל בנותיהם אסורות לכהן, ראו הלכה ד.
לעניין העיסה ראו משנה ד, ד. עיסה היא תערובת שמכילה גם גרים. רשב"א טוען שהבעיה בעיסה אינם הגרים אלא החללים, ואילו ת"ק מתיר לחללים – או לפחות לבניהם - להנשא לכהונה, כהלכה ד לקמן. וראו עדיות ח, ג.



גר ועבד משוחרר וחלל מותרין בכהנת
איזו היא עיסה? כל שאין בה לא משם נתינה ולא משם ממזרת ולא משם עבדי מלכים
אמר רבי מאיר: שמעתי, כל שאין בה אחד מכל אלו כשרה לכהונה
רשב"א אומר משם רבי מאיר וכן היה רבי שמעון בן מנסיא אומר כדבריו
מפני מה אמרו עיסה פסולה לכהונה? מפני שספק חללים שנטמעו בה
מכירין ישראל נתינין וממזרין שביניהן ואין מכירין חללים שביניהן.

(ד)
בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם


ראו משנה ד, ו. מדובר שהיא בוודאות בת חלל. אבל אם נשאה לישראל - בתה מותרת לכהן.
הסיפא "ושפחה מקוה" היא ע"פ ר' טרפון, ראו משנה ג, יג.



רבי יהודה אומר: בת גר זכר כבת חלל זכר, ופסולה מן הכהונה
עיסה פסולה לכהונה. נשאת לישראל - בתה כשרה לכהונה
גיורת וחללה פסולה לכהונה. נשאת לישראל - בתה כשרה לכהונה
שבויה פסולה לכהונה. נשאת לישראל - בתה כשרה לכהונה
שפחה משוחררת פסולה לכהונה. נשאת לישראל - בתה כשרה לכהונה
נמצאו ישראל מקוה לכהנים, ושפחה מקוה לכל הפסולין.

(ה)

נתינין וממזרין טהורין לעתיד לבא, דברי ר' יוסי
ר"מ אומר: אין טהורין
אמר לו ר' יוסי: והלא כבר נאמר (יחזקאל לו כה) 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם'
אמר לו ר"מ: (שם) 'מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם'
א"ר יוסי: מה ת"ל 'אטהר אתכם'? אפילו מן הנתינות ומן הממזרות.

(ו)

מצרי שנשא מצרית, אדומי שנשא אדומית, ראשון ושני אסור ושלישי מותר
א"ר יהודה: בנימין גר מצרי היה לי חבר מתלמידי ר' עקיבה, ואמר

אני גר מצרי, ונשאתי אני אשה גיורת מצרית


ראו ספרי כי תצא רנג. והשוו ידים ד, ד. וראו גם לעניין המצרי בתוספתא ידים ב, יח.



והריני הולך להשיא אשה לבני בת גיורת מצרי
כדי שיהא בן בני כשר לבא בקהל, שנא' (דברים כג ט) 'דור שלישי יבא להם בקהל ה
אמר לו ר"ע: בנימין, טעית!
הלכה: משעלה סנחריב ובלבל את כל האומות
לא עמונים ומואבים במקומן ולא מצרי ואדומי במקומן
אלא עמוני נושא מצרית ומצרי נושא עמונית
ואחד מכל אלו נושא אחת מכל משפחות האדמה
ואחד מכל משפחות האדמה נושא אחת מכל אלו – הכל הולך אחר הולד. פוסלים רק פצוע דכא וכו'.

בדיקות לחתונה עם כהן[עריכה]

(ז)
לויה וישראלית - מוסיפין עליהם עוד אחת, הרי שתים עשרה


ראו משנה ד, ד-ה. אם נבדקו האם או הבנים במשפחה – המשפחה בחזקת 'משיאה לכהונה' ואינו צריך לבדוק שוב. אם נשא אב הבנות אשה נוספת ממשפחה אחרת - כמובן אינה בחזקת כשרות ויש לבדקה.



בדק את האם - אין צריך לבדוק את הבנים
בדק את הבנים - א"צ לבדוק את האם. בדק את הגדולים - אין צריך לבדוק את הקטנים
בדק את הקטנים - אין צריך לבדוק את הגדולים
בד"א? באשה אחת. אבל בשתי נשים - בדק את האם - צריך לבדוק את הבנים
את הבנים - צריך לבדוק את האם. בדק את הגדולים - צריך לבדוק את הקטנים
את הקטנים - צריך לבדוק את הגדולים.

נאמנות לפסול ולהתיר[עריכה]

(ח)
האומר 'בני זה ממזר' אין נאמן

'בני זה בן גרושה או בן חלוצה' - על הקטן נאמן, על הגדול אין נאמן, דברי ר' יהודה
וחכ"א: אפילו שניהם אומרים על העובר שבמעיה ממזר - אין נאמנים.

(ט)
מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים, ובא הוא ואשתו ובניו

ואמר אשה שיצתה עמי למדה"י הרי היא זו, ואלו בניה
אין צריך להביא ראיה, לא על האשה ולא על הבנים
מתה ואלו בניה - מביא ראיה על הבנים ואין צריך להביא ראיה על האשה
נאמנת אשה שתאמר 'אלו בני'
אשה שנשאתי במדה"י הרי היא זו, ואלו בניה
צריך להביא ראיה על האשה ואין צריך להביא ראיה על הבנים
שנאמנת אשה שתאמר 'אלו בני'

דיני ייחוד[עריכה]

(י)
מתיחדת אשה אחת עם שני אנשים


ראו משנה ד, יב-יד. להבחנה בין כותים לעובדי כוכבים ראו תוספתא ע"ז ג, א.



אפילו שניהם כותים, אפילו שניהם עבדים, אפילו א' כותי וא' עבד
חוץ מן הקטן שאינה בושה לשמש כנגדו
אחותו חמותו ושאר כל עריות שבתורה - לא יתיחד עמהן אלא ע"פ שנים
אבל היא לא תתיחד אפילו עם מאה עובדי כוכבים
ר' אלעזר אומר: אף מי שיש לו אשה ובנים ואין שרוין אצלו לא ילמד סופרים
ר' יהודה אומר: רווק לא ירעה בהמה דקה, ולא ישנו שני רווקים בטלית אחת
וחכמים מתירין. אמרו לו: לא נחשדו ישראל על כך.

אבסורדים בהלכה[עריכה]

(יא)
היה ר' מאיר אומר: יש איש ואשה שמולידין חמש אומות


ר' מאיר סובר כביבמות ז, ה, שעבד הבא על בת חורין – הולד ממזר.



כיצד? עובד כוכבים שיש לו עבד ושפחה, ולהם שני בנים
נתגייר אחד מהם - נמצא אחד גר ואחד עובד כוכבים
נתגייר רבן, וגיירן לעבדים, והולידו בן - הולד עבד
נשתחרר אחד מהן והולידו בן - הולד ממזר
נשתחררה שפחה ובא עליה אותו עבד והולידו בן - הולד ממזר
נשתחררו שניהם והולידו בן - הולד עבד משוחרר
יש שמוכר את אביו ליתן לאמו כתובה
כיצד? - מי שיש לו עבד ושפחה והולידו בן
שיחרר שפחתו ונשאה, וכתב כל נכסיו לבנה כולל העבד – אביו של הבן
זה הוא שמוכר אביו ליתן לאמו כתובה.

בחירת אומנות[עריכה]

(יב)
כל שעסקו עם הנשים לא יתיחד עם הנשים


ראו משנה ד, יד. ר' מאיר חולק על ת"ק, ומתיר לעסוק בכל מלאכה, אבל מעדיף מלאכה נקיה וקלה, כבמשנתנו.



כגון הסרודין מייצרי סרידות, רשתות והסריקות, מוכרי צמר סרוק והגרדיין והרוכלין, והחייטין והספלין, והכובסין והנקורות מנקרי ריחיים
ר' מאיר אומר: אין לך אומנות שעברה מן העולם
אלא אוי לו לאדם שרואה את הוריו באומנות פגומה
ר' אומר: לעולם ישתדל אדם וילמד את בנו אומנות נקייה וקלה
ויתפלל לפני מי שהעושר שלו
שאין לך אומנות שאין בה עניות ועשירות, להודיעך שאין עושר ועוני מן האומנות.

(יג)

אמר רשב"א: הראית מימיך ארי סבל, צבי קייץ, שועל חנוני, זאב מוכר קדרות

ובהמה חיה ועוף שיש להם אומנות? והם מתפרנסין שלא בצער


ראו משנה ד, יד. תחילת דברי רשב"א הם ציטוט מהרקליטוס.



והן לא נבראו אלא לשמשני, ואני לשמש את קוני
והלא דברים ק"ו: ומה הם אלו, שלא נבראו אלא לשמשני
הרי הן מתפרנסין שלא בצער
אני, שנבראתי לשמש את קוני, אינו דין שאתפרנס שלא בצער?!
אלא שהרעותי את מעשי וקפחתי פרנסתי.

(יד)

ר' נהוראי אומר: מניח אני כל אומנות שבעולם, ואיני מלמד את בני אלא תורה

שאוכלין שכר עמלה בעולם הזה, והקרן קיימת להם לעולם הבא


ראו שם. לעניין האבן של אברהם אבינו ותלייתה בחמה ראו מלאכי ג ב. לעניין קיום התורה ע"י אברהם אבינו ראו ויקרא רבה ב י.



לפי שכל אומנות שבעולם אין עומדין לאדם אלא בנערותו, בזמן שכחו עליו
אבל אם בא לידי חולי או לידי זקנה או לידי מדת היסורין, אין עושה מלאכה
לסוף שמת ברעב!
אבל תורה משמרתו לאדם מכל רע בנערותו, ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו
בנערותו מהו אומר? (ישעיהו מ לא) וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים וגו'
בזקנותו מהו אומר (תהלים צב טו) עוד ינובון בשיבה וגו'
וכן אתה מוצא באברהם אבינו, שברכו המקום בזקנותו יתר מנערותו
שנא' (בראשית כד א) ואברהם זקן בא בימים (שם) וה' ברך את אברהם בכל
רמ"א: שלא היתה לו בת כלל. ר' אומר משם ר' יהודה: שהיתה לו בת
ר' אלעזר המודעי אומר: זו אצטגנינות שהיתה בידו של אברהם אבינו, שהכל היו באין לפניו
ר"ש בן יוחאי אומר: זו מרגלית טובה שהיתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו
שכל הרואה אותה מיד נתרפא
משמת אברהם אבינו נטלה המקום ותלאה בגלגל חמה
מדה שניה - שלא מרד עשו בימיו.
מדה שלישית - שעשה ישמעאל תשובה בימיו
אחרים אומרים: בת היה לאברהם ובכל שמה
וברכו המקום בזקנותו יתר מנערותו
וכל כך למה? מפני שעשה את התורה עד שלא באת
שנא' (בראשית כו ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי
וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי
תורתי לא נאמר, אלא ותורותי - מלמד שנתגלו לו טעמי תורה ודקדוקיה.