ביאור:מצוות "כי לי הארץ" לאורך הדורות

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


Based on: Biblical Economics, by Rev. Archer Torrey, published in 1985 by the Henry George Institute, http://landreform.org/be1.htm.

השאלות[עריכה]

1. נתחיל את השיעור בחזרה קצרה על ספר מלכים. הספר מתחיל במלכות שלמה. אחרי שלמה התפצלה הממלכה - ירבעם מרד והקים את מלכות ישראל בשכם, ורחבעם בן שלמה נשאר למלוך על יהודה בירושלים. במלכות ישראל השושלות התחלפו - בנו של ירבעם נרצח על-ידי בעשא מהעיר תרצה, בנו של בעשא נרצח גם הוא, ואחרי תקופה ארוכה של מאבקים פנימיים עלה לשלטון מלך חדש - עמרי:

מלכים א טז כג: "בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ עָמְרִי עַל יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, בְּתִרְצָה מָלַךְ שֵׁשׁ שָׁנִים. וַיִּקֶן אֶת הָהָר שֹׁמְרוֹן מֵאֶת שֶׁמֶר בְּכִכְּרַיִם כָּסֶף וַיִּבֶן אֶת הָהָר וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר אֲשֶׁר בָּנָה עַל שֶׁם שֶׁמֶר אֲדֹנֵי הָהָר שֹׁמְרוֹן. וַיַּעֲשֶׂה עָמְרִי הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיָּרַע מִכֹּל אֲשֶׁר לְפָנָיו. וַיֵּלֶךְ בְּכָל דֶּרֶךְ יָרָבְעָם בֶּן נְבָט ובחטאתיו[וּבְחַטָּאתוֹ] אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל לְהַכְעִיס אֶת ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַבְלֵיהֶם. וְיֶתֶר דִּבְרֵי עָמְרִי אֲשֶׁר עָשָׂה וּגְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּשְׁכַּב עָמְרִי עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּשֹׁמְרוֹן וַיִּמְלֹךְ אַחְאָב בְּנוֹ תַּחְתָּיו".

המעשה היחיד של עמרי שהכתוב מתאר בפירוש הוא קניית שומרון ובנייתה. מייד לאחר מכן נאמר שעמרי עשה הרע בעיני ה', יותר מכל אשר לפניו. מה הקשר בין הדברים? ומה בדיוק עשה עמרי ש"הרע מכל אשר לפניו"?!

2. מלכים א טז כט: "וְאַחְאָב בֶּן עָמְרִי מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ אַחְאָב בֶּן עָמְרִי עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה. וַיַּעַשׂ אַחְאָב בֶּן עָמְרִי הָרַע בְּעֵינֵי ה' מִכֹּל אֲשֶׁר לְפָנָיו. וַיְהִי הֲנָקֵל לֶכְתּוֹ בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת אִיזֶבֶל בַּת אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ צִידֹנִים וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֶת הַבַּעַל וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ. וַיָּקֶם מִזְבֵּחַ לַבָּעַל בֵּית הַבַּעַל אֲשֶׁר בָּנָה בְּשֹׁמְרוֹן. וַיַּעַשׂ אַחְאָב אֶת הָאֲשֵׁרָה וַיּוֹסֶף אַחְאָב לַעֲשׂוֹת לְהַכְעִיס אֶת ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִכֹּל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו. בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי אֶת יְרִיחֹה בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ ובשגיב[וּבִשְׂגוּב] צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן".

ביחס לאחאב מתוארים שני מעשים עיקריים: מעשה אחד שלו - נישואין עם בת מלך צידון והכנסת עבודת הבעל לישראל; ומעשה אחד של חיאל בית האלי - בניית יריחו, בניגוד לקללת יהושע. מה הקשר בין הדברים?

בפרקים הבאים מתואר מאבקו של אליהו הנביא בעבודת הבעל שהכניסו אחאב ואיזבל לישראל. שיא המאבק הוא במעמד הר הכרמל, בו:

3. (מלכים א יח כב): "וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל הָעָם: אֲנִי נוֹתַרְתִּי נָבִיא לה' לְבַדִּי, וּנְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים אִישׁ"

המעמד הוכיח לבני ישראל שרק ה' הוא האלהים, העונה לקוראיו ומושל בכוחות הטבע.

אולם איזבל איימה על חייו של אליהו והוא נאלץ לברוח למדבר. רק אירוע אחד, חמור במיוחד, גרם לו לחזור:

4. מלכים א כא א: " "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאֶלִי אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאֶל אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן. וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל נָבוֹת לֵאמֹר 'תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ וִיהִי לִי לְגַן יָרָק כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוּ, אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ אֶתְּנָה לְךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה'. וַיֹּאמֶר נָבוֹת אֶל אַחְאָב 'חָלִילָה לִּי מַה' מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ'...  וַתֹּאמֶר אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ 'אַתָּה עַתָּה תַּעֲשֶׂה מְלוֹּכָה עַל יִשְׂרָאֵל! קוּם אֱכָל לֶחֶם וְיִטַב לִבֶּךָ אֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאֶלִי'.... וַיָּבֹאוֹּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל וַיֵּשְׁבוּ נֶגְדּוֹ וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל אֶת נָבוֹת נֶגֶד הָעָם לֵאמֹר 'בֵּרַךְ נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ' וַיֹּצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר וַיִּסְקְלֻהוּ" "בָאֲבָנִים וַיָּמֹת..." "

אחאב רצה לקנות את כרם נבות, נבות לא הסכים, אבל איזבל "עזרה" לבעלה בכך שארגנה משפט, שבו האשימו את נבות ש"ברך אלהים ומלך". מה פשר האשמה זו - האם זו סתם האשמת-שווא מומצאת? מדוע לא הסתפקה איזבל בהאשמה שנבות מרד במלך בסירובו?

5. מלכים א כא יז: " "וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר. קוּם רֵד לִקְרַאֶת אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן הִנֵּה בְּכֶרֶם נָבוֹת אֲשֶׁר יָרַד שָׁם לְרִשְׁתּוֹ. וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה': הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ?! וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה': בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת, יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם" "אָתָּה..."

"רַק" "לֹא הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ. וַיַּתְעֵב מְאֹד לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַגִּלֻּלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל..." "

אותו אליהו, שנאבק בנביאי הבעל, מופיע שוב דווקא כאן - בתוכחה על כרם נבות. גם סוף הסיפור על כרם נבות חוזר ומאשים את אחאב בכך ש"הלך אחרי הגילולים" כמו האמורי אשר הוריש ה' מפני בני ישראל. האם יש קשר בין עבודת הבעל / גילולי האמורי לבין פרשת כרם נבות?

6. אליהו מינה את אלישע הנביא כממשיך דרכו, ואלישע מינה את יהוא למלך על ישראל. יהוא מרד ביהורם, בנו של אחאב, והשליך את גופתו בחלקה של נבות:

מלכים ב ט  כה: "וַיֹּאמֶר אֶל בִּדְקַר שלשה[שָׁלִשׁוֹ] 'שָׂא הַשְׁלִכֵהוּ בְּחֶלְקַת שְׂדֵה נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאֶלִי, כִּי זְכֹר אֲנִי וָאַתָּה אֶת רֹכְבִים צְמָדִים אַחֲרֵי אַחְאָב אָבִיו וה' נָשָׂא עָלָיו אֶת הַמַּשָּׂא הַזֶּה: 'אִם לֹא אֵת דְּמֵי נָבוֹת וְאֶת דְּמֵי בָנָיו רָאִיתִי אֶמֶשׁ נְאֻם ה', וְשִׁלַּמְתִּי לְךָ בַּחֶלְקָה הַזֹּאֶת נְאֻם ה. וְעַתָּה שָׂא הַשְׁלִכֵהוּ בַּחֶלְקָה כִּדְבַר ה'".

אותו יהוא גם השמיד את עבודת הבעל מישראל:

מלכים ב י  כו: " "וַיֹּצִאוּ אֶת מַצְּבוֹת בֵּית הַבַּעַל וַיִּשְׂרְפוּהָ. וַיִּתְּצוּ אֵת מַצְּבַת הַבָּעַל וַיִּתְּצוּ אֶת בֵּית הַבַּעַל"  "וַיְשִׂמֻהוּ למחראות[לְמוֹצָאוֹת] עַד הַיּוֹם."  " וַיַּשְׁמֵד יֵהוּא אֶת הַבַּעַל מִיִּשְׂרָאֵל." "

שוב אנחנו רואים קשר בין פרשת כרם נבות לבין עבודת הבעל - מה פשר הקשר?

7. במסגרת סיפורי אלישע (מל"ב ב-ח) מובאים סיפורים מתקופות שונות, חלקן גם מתקופת מלכי יהוא. הסיפור האחרון, כנראה, שייך לאחד ממלכי בית יהוא:

מלכים ב ח  א: "וֶאֱלִישָׁע דִּבֶּר אֶל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת בְּנָהּ לֵאמֹר קוּמִי וּלְכִי אתי[אַתְּ] וּבֵיתֵךְ וְגוּרִי בַּאֲשֶׁר תָּגוּרִי כִּי קָרָא ה' לָרָעָב וְגַם בָּא אֶל הָאָרֶץ שֶׁבַע שָׁנִים. וַתָּקָם הָאִשָּׁה וַתַּעַשׂ כִּדְבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים וַתֵּלֶךְ הִיא וּבֵיתָהּ וַתָּגָר בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים שֶׁבַע שָׁנִים. וַיְהִי מִקְצֵה שֶׁבַע שָׁנִים וַתָּשָׁב הָאִשָּׁה מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וַתֵּצֵא לִצְעֹק אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתָהּ וְאֶל שָׂדָהּ. וְהַמֶּלֶךְ מְדַבֵּר אֶל גֵּחֲזִי נַעַר אִישׁ הָאֱלֹהִים לֵאמֹר סַפְּרָה נָּא לִי אֵת כָּל הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע. וַיְהִי הוּא מְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת הַמֵּת וְהִנֵּה הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת בְּנָהּ צֹעֶקֶת אֶל הַמֶּלֶךְ עַל בֵּיתָהּ וְעַל שָׂדָהּ וַיֹּאמֶר גֵּחֲזִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ זֹאת הָאִשָּׁה וְזֶה בְּנָהּ אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֱלִישָׁע. וַיִּשְׁאַל הַמֶּלֶךְ לָאִשָּׁה וַתְּסַפֶּר לוֹ וַיִּתֶּן לָהּ הַמֶּלֶךְ סָרִיס אֶחָד לֵאמֹר הָשֵׁיב אֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ וְאֵת כָּל תְּבוּאֹת הַשָּׂדֶה מִיּוֹם עָזְבָה אֶת הָאָרֶץ וְעַד עָתָּה"

שוב אלישע מעורב בפרשה הקשורה לקרקעות - החזרת שדה לאשה שנאלצה לעזוב את ביתה. מה הקשר?

8. שנים רבות מאוחר יותר, עומד הנביא מיכה, משבט יהודה, ומנבא, (מיכה ו טז): "וְיִשְׁתַּמֵּר חֻקּוֹת עָמְרִי וְכֹל מַעֲשֵׂה בֵית אַחְאָב, וַתֵּלְכוּ בְּמֹעֲצוֹתָם; לְמַעַן תִּתִּי אֹתְךָ לְשַׁמָּה וְיֹשְׁבֶיהָ לִשְׁרֵקָה, וְחֶרְפַּת עַמִּי תִּשָּׂאוּ"מה הן חוקות עומרי? יש מפרשים שהכוונה לעבודת אלילים, אולם בפרק שם מדובר דווקא על עוולות חברתיות; ובכל מקרה, הכתוב לא מתאר אף חוקה שעשה עומרי!

חוקת הנחלות בתורה[עריכה]

כדי לענות לשאלות, נחזור להתחלה - לתורה.

9. אחד העקרונות המרכזיים בתורה הוא עיקרון החירות. כבר בדיבר הראשון נאמר:


(שמות כ ב): "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים; לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָיַ".

התגלות ה' קשורה כבר מראשיתה לשיחרור מבית העבדים המצרי; ועבודת אלילים קשורה לשיעבוד.

10. מצרים הפכה לבית עבדים, בין השאר, כאשר המצרים מכרו את אדמתם ואת עצמם לפרעה:

(בראשית מז יט): "לָמָּה נָמוּת לְעֵינֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אַדְמָתֵנוּ? קְנֵה אֹתָנוּ וְאֶת אַדְמָתֵנוּ בַּלָּחֶם, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה, וְתֶן זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם"( פירוט )


11. ולכן, על-פי התורה, יש קשר הדוק בין ערך החירות לבין שיחרור הקרקעות בשנת היובל ( פירוט ):

(ויקרא כה י): "וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וּקְרָאֵתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ; יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם, וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ"

האיסור למכור קרקע לצמיתות קשור גם למושג הגאולה:

ויקרא כה  כג: " "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת, כִּי לִי הָאָרֶץ, כִּי"  "גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי.   וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ.   כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו.   וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה לּוֹ גֹּאֵל וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ.   וְחִשַּׁב אֶת שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ וְהֵשִׁיב אֶת הָעֹדֵף לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר לּוֹ וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ.   וְאִם לֹא מָצְאָה יָדוֹ דֵּי הָשִׁיב לּוֹ וְהָיָה מִמְכָּרוֹ בְּיַד הַקֹּנֶה אֹתוֹ עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל וְיָצָא בַּיֹּבֵל וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ" "

12. הקרקעות חולקו באופן שווה בין בני ישראל שנכנסו לארץ, ומאז נצטוו בני ישראל שלא למכור קרקע לצמיתות, אלא רק להחכיר אותה עד היובל:

(במדבר לג נד): "וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם, לָרַב תַּרְבּוּ אֶת נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת נַחֲלָתוֹ אֶל אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל לוֹ יִהְיֶה לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם תִּתְנֶחָלוּ"

13. כמו כן, ישנו דין מיוחד בתורה האוסר על הסגת גבול בין נחלות, בנוסף לדין הרגיל האוסר על גזל:

(דברים יט יד): "לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשֹׁנִים בְּנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר תִּנְחַל בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ"

חוקת הנחלות בימי יהושע והשופטים[עריכה]

14. כשבני ישראל נכנסו לארץ, העיר הראשונה שהם נלחמו בה היתה יריחו. כיבוש יריחו מתואר בפסוקים:

(יהושע ו ד): "וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים לִפְנֵי הָאָרוֹן, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים וְהַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת"

בני ישראל הקיפו את העיר ותקעו בשופרות, אבל השופרות נקראים גם יובלים! לפי אחד הפירושים, התקיעה בשופרות סימלה את תחילת היובל הראשון בארץ ישראל - שיחרור ארץ ישראל מידי הכובשים הכנענים ( פירוט )!

ה"יובל" הראשון נמשך מספר שנים - ע"פ חז"ל הכיבוש נמשך 7 שנים והחלוקה עוד 7 שנים. בסוף ספר יהושע, כל אחד קיבל נחלה:

(יהושע כד כח): "וַיְשַׁלַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָם אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ".

מייד לאחר מכן התחילו לספור שנים עד היובל הבא ("סדר עולם") .

15. ספר שופטים מתחיל בחזרה מקוצרת על ספר יהושע, שבסופה שוב נאמר פסוק דומה:

שופטים ב  ו: " "וַיְשַׁלַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָם, וַיֵּלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל"  "אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ לָרֶשֶׁת אֶת"  "הָאָרֶץ" " ( פירוט )

האם דיני הנחלות נשמרו בתקופת השופטים?

16. ניתן להביא ראיה ממגילת רות, שהתרחשה בערך באמצע תקופת השופטים. המגילה מספרת על אלימלך ובניו, שעזבו את נחלתם בשנת הרעב, ונפטרו בגלות. אלמנתו, נעמי, חזרה לארץ עם כלתה, רות. רומן התפתח בין בועז לבין רות, אבל לפני שהם התחתנו, היה חשוב מאד להסדיר עוד פרט אחד חשוב - גאולת הארץ:

רות ד  ג: " "וַיֹּאמֶר לַגֹּאֵל 'חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר לְאָחִינוּ לֶאֱלִימֶלֶךְ מָכְרָה נָעֳמִי הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵה מוֹאָב. וַאֲנִי אָמַרְתִּי אֶגְלֶה אָזְנְךָ לֵאמֹר קְנֵה נֶגֶד הַיֹּשְׁבִים וְנֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי: אִם תִּגְאַל גְּאָל, וְאִם לֹא יִגְאַל"  "הַגִּידָה"  "לִּי ואדע[וְאֵדְעָה], כִּי"  "אֵין"  "  זוּלָתְךָ לִגְאוֹל וְאָנֹכִי אַחֲרֶיךָ. וַיֹּאמֶר 'אָנֹכִי אֶגְאָל'" ".

הכתוב משתמש בדיוק במושגים של ספר ויקרא - "גאולה תתנו לארץ" - מכאן, שהמצווה נשמרה!

17. בסוף ספר שופטים, נאמר:

שופטים כא  כד: " "וַיִּתְהַלְּכוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא אִישׁ לְשִׁבְטוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ, וַיֵּצְאוּ מִשָּׁם אִישׁ"  "לְנַחֲלָתוֹ. בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה." "

הביטוי זהה לביטוי שנאמר בתחילת התקופה, ומכאן שמצוות הקרקעות נשמרה לאורך כל תקופת השופטים; לכל אדם היתה נחלה. שוב אנחנו רואים שיש קשר בין נחלה פרטית לבין חופש - איש הישר בעיניו יעשה. יחד עם זה, נאמר שבימים ההם לא היה מלך בישראל - מייד נראה מה הקשר בין הדברים. 

חוקת הנחלות בימי המלכים הראשונים[עריכה]

18. אחרי ספר שופטים, התחילה תקופה חדשה. החברה החופשית של בני ישראל, שבה "איש הישר בעיניו יעשה", התקשתה להתמודד עם החברה המאורגנת של הפלשתים ושל בני עמון. שמואל הנביא ניסה לחזק את בני ישראל ולעודד אותם לבטוח בה', אולם בניו לא הלכו בדרכיו, וכתוצאה מכך ביקשו בני ישראל פתרון אחר:

שמואל א ח  ד: " "וַיִּתְקַבְּצוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיָּבֹאוּ אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה.    וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו 'הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ, עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם'.   וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ, וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל ה'.  "  "וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל"  "'שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם.   כְּכָל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשׂוּ מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיַּעַזְבֻנִי וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים כֵּן הֵמָּה עֹשִׂים גַּם לָךְ'.   וְעַתָּה שְׁמַע בְּקוֹלָם אַךְ כִּי הָעֵד תָּעִיד בָּהֶם וְהִגַּדְתָּ לָהֶם מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם." "

בני ישראל חושבים, שהפתרון לבעיותיהם הוא משטר ריכוזי - מלך שיארגן את מערכת המשפט והצבא. ה' קובע שמדובר במאיסה בו - בקשה השקולה לעבודת אלילים. ובכל זאת הוא מקבל את בקשתם, אך מבקש משמואל להזהיר אותם מפני החוקים החדשים שיקבע המלך שלהם:

19. שמואל א ח י: " "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' אֶל הָעָם הַשֹּׁאֲלִים מֵאִתּוֹ מֶלֶךְ.    וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם... וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו. וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו... צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר" "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים" ". וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם וְלֹא יַעֲנֶה ה' אֶתְכֶם בַּיּוֹם הַהוּא" ".

שמואל מזהיר את בני ישראל, שהמלך יפגע בחופש שלהם: הוא ייקח מהם מיסים, ייקח את בניהם ואת בנותיהם, וגם - ייקח את האדמות שלהם! אותה חלוקת-קרקעות, שעל-פי התורה היא חיונית כדי לשמור על החופש, תיפגע, ובני ישראל יהפכו לעבדים!

ישנה מחלוקת בין המפרשים, האם משפט המלך בספר שמואל נועד רק לאיים ולהזהיר את בני ישראל מפני מעשיו של המלך, או שהוא בא להתיר למלך לעשות את כל מה שנאמר שם; אולם גם לפי הדעה השניה, אין כוונתו של משפט המלך לבטל את חוקי הקרקעות שבתורה: "ולוקח השדות והזיתים והכרמים לעבדיו כשילכו למלחמה, ויפשטו על מקומות אלו אם אין להם מה יאכלו אלא משם, ונותן דמיהן, שנאמר ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח ונתן לעבדיו" (רמב"ם, הלכות מלכים ד ו ) . ההיתר הוא רק לקחת יבול תוך-כדי מלחמה - אבל לא לקחת את השדה עצמו (ראו את שדותיכם ייקח ).

20. שמואל משח את שאול - המלך הראשון, ומעניין שבעת המשיחה נזכרה נחלת ה':

(שמואל א י א): "וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹק עַל רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיֹּאמֶר 'הֲלוֹא כִּי מְשָׁחֲךָ ה' עַל נַחֲלָתוֹ לְנָגִיד'". 

21. שאול, המלך הראשון, היה מאד צנוע. הוא לא התנהג על-פי האמור במשפט המלך, ולא לקח קרקעות. הוא אפילו לא בנה לעצמו ארמון, אלא המשיך לגור בביתו שבגבעת שאול:

(שמואל א יא ד): "וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים גִּבְעַת שָׁאוּל וַיְדַבְּרוּ הַדְּבָרִים בְּאָזְנֵי הָעָם וַיִּשְׂאוּ כָל הָעָם אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ"

(שמואל א טו לד): "וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה, וְשָׁאוּל עָלָה אֶל בֵּיתוֹ גִּבְעַת שָׁאוּל"

22. שאול לא נתן אדמות לעבדיו - אולי משום כך הוא חשש שהם רוצים למרוד בו ולעבור אל דוד:

(שמואל א כב ז): "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו הַנִּצָּבִים עָלָיו 'שִׁמְעוּ נָא בְּנִי יְמִינִי! גַּם לְכֻלְּכֶם יִתֵּן בֶּן יִשַׁי שָׂדוֹת וּכְרָמִים, לְכֻלְּכֶם יָשִׂים שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת, כִּי קְשַׁרְתֶּם כֻּלְּכֶם עָלַי, וְאֵין גֹּלֶה אֶת אָזְנִי בִּכְרָת בְּנִי עִם בֶּן יִשַׁי וְאֵין חֹלֶה מִכֶּם עָלַי וְגֹלֶה אֶת אָזְנִי, כִּי הֵקִים בְּנֵי אֶת עַבְדִּי עָלַי לְאֹרֵב כַּיּוֹם הַזֶּה'"( פירוט ).

23. אולם גם דוד לא פעל על-פי האיומים שבמשפט המלך, ולא לקח קרקעות; הקרקע היחידה שקנה היתה גורן ארוונה היבוסי - המקום שבו הוקם המקדש - קניה מותרת כי היא קנייה מכנעני שאין לו חלק בארץ:

(שמואל ב כד כד): "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אֲרַוְנָה 'לֹא כִּי קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר וְלֹא אַעֲלֶה לה' אֱלֹהַי עֹלוֹת חִנָּם'; וַיִּקֶן דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן וְאֶת הַבָּקָר בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים"

גם המלכים הבאים אחרי דוד לא שינו את חוקי הנחלות: צאצאיו של דוד מלכו בירושלים, עיר שמלכתחילה היתה בשליטת היבוסים ולא נתחלקה לשבטים.

גם מלכי ישראל הראשונים מלכו בערים - שכם, בית אל, תרצה - שבהן מותר לקנות בתים. עד שבא עמרי.

חוקת הנחלות במלכות שומרון[עריכה]

1. הראשון, בכל תולדות עם ישראל, שקנה קרקע היה עמרי! זו הסיבה, שקניית ההר מידי שמר היא המעשה היחיד של עמרי שנזכר בפסוקים - וזו הסיבה שעמרי "הרע מכל שאר לפניו"! עמרי היה הראשון שהעז לבטל את חוקת הקרקעות שבתורה, ולקנות קרקע לצמיתות! אמנם הוא שילם סכום מאד גבוה - כיכריים כסף - סכום שערכו הכלכלי שווה בערך ל-6 מיליון ש"ח בימינו. המוכר, שֶמֶר, כנראה הסתנוור מהסכום הגדול, והסכים לוותר על נחלת אבותיו לצמיתות. ייתכן גם שהוא לא היה שומר-מצוות, ולא חשב שזה כל-כך חשוב לשמור על הנחלה.

אחאב בנו קיים וחיזק את חוקת עמרי - החוקה המתירה לקנות קרקע לצמיתות. יחד עם זה, הוא גם קשר קשרי נישואין עם הצידונים - עובדי הבעל.

ייתכן שיש קשר בין דת הבעל, לבין חוק הבעלות: ייתכן שהבעל היה אלהיהם של בעלי הקרקעות - התומכים בבעלות חופשית על קרקעות בלי "מגבלות" הקשורות לשנת היובל. אמנם, לקישור זה אין מקורות אחרים. ובכל זאת, אין זה מקרה שדווקא אחאב, בנו של עמרי שלקח לעצמו בעלות פרטית על קרקע, הוא שהכניס לישראל את פולחן הבעל.

2. ואולי זו הסיבה, שדווקא בימיו של אחאב, קם אדם ובנה את יריחו! כזכור, יריחו היתה העיר שבה התחיל היובל הראשון - שיחרור הארץ מידי הכנענים. יריחו החרבה היתה סמל למצוות היובל ולערך החירות. בימי אחאב, כאשר חוקת היובל בוטלה, בטל גם ערכו של הסמל הזה. חיאל בית-האלי (שהיה, לפי חז"ל, שר בממשלתו של אחאב) בנה אותה מחדש - סמל לחידוש חוקת הבעלות הכנענית.

3. אחאב, מן הסתם, המשיך בדרכו של עמרי וקנה עוד קרקעות, זה לא מסופר כי זה לא חידוש; התנ"ך מספר רק את האירוע המפתיע שקרה לאחאב כשביקש לקנות את כרם נבות - נבות סירב! מכל העם, היה רק אדם אחד שהעז לעמוד מול אחאב ולהתנגד לשינוי בחוקת הנחלות - הוא התנגד למכור את הקרקע שלו לצמיתות, כי זה מנוגד לתורה: "חָלִילָה לִּי מה' מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ!".

אחאב כבר כמעט וויתר, אבל איזבל לא הסכימה לוותר - הרי לפי הדת שלה, דת הבעל, אין שום איסור על מכירת קרקעות לצמיתות. מי שטוען שיש איסור כזה, הרי הוא מבזה את האלהים שלה, ולא רק את המלך; מכאן ההאשמה ברך נבות אלהים ומלך!

4. אליהו הנביא, אותו נביא שנלחם בנביאי הבעל, נלחם גם בחוקת הבעלות החדשה ובעוולות שנגרמו על-ידה, ולכן הוא מופיע דווקא בקשר לרצח נבות. הוא מקשר בין רצח נבות לבין עבודת הגילולים של אחאב - כי רק הדת החדשה שהביא אחאב לישראל היא שאפשרה את שינוי חוקת הקרקעות.

5. גם יהוא, שעלה לשלטון כדי להכרית את עבודת הבעל מישראל, הזכיר את פרשת נבות כאשר זרק את גופו של יורם בן אחאב בחלקת נבות; 

6. אלישע, תלמידו של אליהו, המשיך את מאבקו של אליהו בנביאי הבעל ובחוקת הבעלות. מתוך כל מעשיו של אלישע, הכתוב מתאר מעשה אחד רלבנטי לנושא - השבת חלקת-אדמה לאישה שעזבה את ביתה מפני הרעב; בדיוק כמו במגילת רות. אלישע למעשה ניסה לחדש את חוקת הנחלות שבתורה.

חוקת הנחלות במלכות יהודה[עריכה]

7. אולם המאבק לא הסתיים כאן. חוקות עומרי עברו ליהודה דרך עתליה בת אחאב שמלכה שם. ועוד שנים רבות אחר-כך, היו אנשים שהשתמשו בחוקות אלו כדי לגזול קרקעות, כמו שהוכיח הנביא מיכה:

(מיכה ב ב): "וְחָמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ וּבָתִּים וְנָשָׂאוּ, וְעָשְׁקוּ גֶּבֶר וּבֵיתוֹ וְאִישׁ וְנַחֲלָתוֹ"; מיכה מוכיח את השלטון ביהודה על-כך שהם שומרים על חוקות עומרי, זמן רב לאחר שהשלטון בישראל כבר ביטל אותן: "וְיִשְׁתַּמֵּר חֻקּוֹת עָמְרִי וְכֹל מַעֲשֵׂה בֵית אַחְאָב". 

גם ישעיהו הנביא, שחי באותה תקופה, התייחס לפשע זה של גזל קרקעות, (ישעיהו ה ח): "הוֹי! מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת, שָׂדֶה בְשָׂדֶה יַקְרִיבוּ, עַד אֶפֶס מָקוֹם! וְהוּשַׁבְתֶּם לְבַדְּכֶם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ!"( פירוט ).

רבים מנביאי ישראל נלחמו, במקביל, נגד עבודת הבעל ונגד עוולות חברתיות - כי הן קשורות זו לזו, (ירמיהו ז ט): "הֲגָנֹב רָצֹחַ וְנָאֹף וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר וְקַטֵּר לַבָּעַל וְהָלֹךְ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם".

אבל מיכה לא מתייאש, הוא מצפה שה' שוב ירעה את בני ישראל בנחלותיהם:

מיכה ז יד: "רְעֵה עַמְּךָ בְשִׁבְטֶךָ, צֹאן נַחֲלָתֶךָ; שֹׁכְנִי לְבָדָד, יַעַר בְּתוֹךְ כַּרְמֶל, יִרְעוּ בָשָׁן וְגִלְעָד כִּימֵי עוֹלָם."

ויחזקאל מנבא, כי בעתיד: 

(יחזקאל מו יח): "וְלֹא יִקַּח הַנָּשִׂיא מִנַּחֲלַת הָעָם לְהוֹנֹתָם מֵאֲחֻזָּתָם, מֵאֲחֻזָּתוֹ יַנְחִל אֶת בָּנָיו; לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יָפֻצוּ עַמִּי אִישׁ מֵאֲחֻזָּתוֹ"

חוקת הנחלות בימי בית שני[עריכה]

כשהיהודים חזרו לארץ יהודה בימי כורש, רק שבעים שנה עברו מאז הגלות, והם עדיין זכרו מאיפה וחזרו לעריהם הישנות, (עזרא ב ע): "וַיֵּשְׁבוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וּמִן הָעָם וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַשּׁוֹעֲרִים וְהַנְּתִינִים בְּעָרֵיהֶם, וְכָל יִשְׂרָאֵל בְּעָרֵיהֶם".

היו להם גם אחוזות, כמו בימי בית ראשון, (נחמיה יא ג): "וְאֵלֶּה רָאשֵׁי הַמְּדִינָה אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בִּירוּשָׁלָים וּבְעָרֵי יְהוּדָה יָשְׁבוּ אִישׁ בַּאֲחֻזָּתוֹ בְּעָרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהַנְּתִינִים וּבְנֵי עַבְדֵי שְׁלֹמֹה".

גם לעניים היו שדות כרמים ובתים, שאותם יכלו למשכן בשנות רעב כדי לקבל דגן, נחמיה ה ג: " "וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֹמְרִים: שְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ וּבָתֵּינוּ אֲנַחְנוּ עֹרְבִים, וְנִקְחָה דָגָן בָּרָעָב." "וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֹמְרִים לָוִינוּ כֶסֶף לְמִדַּת הַמֶּלֶךְ שְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ" "וְעַתָּה כִּבְשַׂר אַחֵינוּ בְּשָׂרֵנוּ כִּבְנֵיהֶם בָּנֵינוּ וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ כֹבְשִׁים אֶת בָּנֵינוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ לַעֲבָדִים וְיֵשׁ מִבְּנֹתֵינוּ נִכְבָּשׁוֹת וְאֵין לְאֵל יָדֵנוּ וּשְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ לַאֲחֵרִים" ".

כתוצאה מכך, כמו במצרים העתיקה, העניים הפכו לעבדיהם של העשירים.

נחמיה, מנהיג יהודה, לא חיכה לשנת היובל. הוא קיים את דין "גאולת קרקע" וחייב את הנושים להחזיר לעניים את אחוזתם, (נחמיה ה יא): "הָשִׁיבוּ נָא לָהֶם כְּהַיּוֹם שְׂדֹתֵיהֶם כַּרְמֵיהֶם זֵיתֵיהֶם וּבָתֵּיהֶם וּמְאַת הַכֶּסֶף וְהַדָּגָן הַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר אֲשֶׁר אַתֶּם נֹשִׁים בָּהֶם!".

בהמשך מסופר על חג סוכות הסטורי שהתקיים בימי עזרא ונחמיה, (נחמיה ח יז): "וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת, כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא, וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד"( פירוט ). ושואלים חכמי התלמוד: "אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא עזרא?!   אלא, מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע:   מה ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה,    אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה.   ואומר (דברים ל, ה) "והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה" - מקיש ירושתך לירושת אבותיך: מה ירושת אבותיך בחידוש כל דברים הללו, אף ירושתך בחידוש כל דברים הללו" (בבלי ערכין לב:) . גם בימי בית שני ספרו יובלות! אמנם חכמי ישראל נחלקו בשאלה, האם מצוות היובל עצמה התקיימה בימי בית שני: לדעת הרמב"ם, המצווה לא התקיימה, וספירת היובלות נועדה רק לצורך ספירת השמיטות. לדעת רבנו תם, המצווה התקיימה במלואה (ראו: שמירת היובל וקיומו בימי הבית הראשון והשני / ד"ר מאיר גרוזמן, דף שבועי פרשת בוא ה'תשס"א ) . ומסתבר שגם בימי בית שני, כמו במגילת רות, העדיפו לגאול קרקעות עוד לפני היובל, כפי שעשה נחמיה, ולהשאיר את היובל כ"מוצא אחרון" בלבד.

דף מקורות לשיעור נמצא כאן: http://tora.us.fm/tnk1/messages/landreform.doc


תגובות[עריכה]

הרבנים לא דאגו לקדש את שנת החמשים ועד היום מחללים את שנת היובל

וגם בקושי שומרים את שנת השמיטה בשנה השבעית כי הרבנים בדו מלבבם הערל את "היתר המכירה" שהוא חלול שנת השמיטה

-- daian moshe, 2012-01-11 20:45:04

גיליתי קשר נוסף בין גזל קרקעות לבין עבודה זרה.

בשופטים י ו-ח: "וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה', וַיַּעַבְדוּ ***אֶת הַבְּעָלִים*** וְאֶת הָעַשְׁתָּרוֹת וְאֶת אֱלֹהֵי אֲרָם וְאֶת אֱלֹהֵי צִידוֹן וְאֵת אֱלֹהֵי מוֹאָב וְאֵת אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן וְאֵת אֱלֹהֵי פְלִשְׁתִּים, וַיַּעַזְבוּ אֶת ה' וְלֹא עֲבָדוּהוּ. וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד פְּלִשְׁתִּים ***וּבְיַד בְּנֵי עַמּוֹן***. וַיִּרְעֲצוּ וַיְרֹצְצוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁנָה הַהִיא שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה, אֶת כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר ***בַּגִּלְעָד***".

ובשופטים יא א-ב: "וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי הָיָה גִּבּוֹר חַיִל, וְהוּא בֶּן אִשָּׁה זוֹנָה, וַיּוֹלֶד גִּלְעָד אֶת יִפְתָּח. וַתֵּלֶד אֵשֶׁת גִּלְעָד לוֹ בָּנִים, וַיִּגְדְּלוּ בְנֵי הָאִשָּׁה וַיְגָרְשׁוּ אֶת יִפְתָּח, וַיֹּאמְרוּ לוֹ ***לֹא תִנְחַל בְּבֵית אָבִינוּ*** כִּי בֶּן אִשָּׁה אַחֶרֶת אָתָּה. וַיִּבְרַח יִפְתָּח מִפְּנֵי אֶחָיו וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב, וַיִּתְלַקְּטוּ אֶל יִפְתָּח אֲנָשִׁים רֵיקִים וַיֵּצְאוּ עִמּוֹ".

בני ישראל בגלעד עבדו את הבעלים, ויחד עם זה גם הפרו את חוקת הבעלות המקראית ונישלו את יפתח מנחלתו החוקית.

לכן ה' הסגיר אותם ביד בני עמון.

וההצלה הגיעה רק לאחר שבנ"י תיקנו את שני חלקי העוון:

בשופטים י טו-טז: "וַיֹּאמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה': חָטָאנוּ, עֲשֵׂה אַתָּה לָנוּ כְּכָל הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ, אַךְ הַצִּילֵנוּ נָא הַיּוֹם הַזֶּה. וַיָּסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר מִקִּרְבָּם וַיַּעַבְדוּ, אֶת ה', וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ בַּעֲמַל יִשְׂרָאֵל".

ובשופטים יא ד-י: "וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי גִלְעָד לָקַחַת אֶת יִפְתָּח מֵאֶרֶץ טוֹב... וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל יִפְתָּח לָכֵן עַתָּה שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ וְהָלַכְתָּ עִמָּנוּ וְנִלְחַמְתָּ בִּבְנֵי עַמּוֹן וְהָיִיתָ לָּנוּ לְרֹאשׁ לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד... ה' יִהְיֶה שֹׁמֵעַ בֵּינוֹתֵינוּ אִם לֹא כִדְבָרְךָ כֵּן נַעֲשֶׂה".

-- Erel Segal Halevi, 2014-07-09 01:11:05

האויב השני שבא על ישראל באותו פרק הוא הפלשתים, שהציקו במיוחד לשבט יהודה, שופטים טו יא: "וַיֵּרְדוּ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ מִיהוּדָה אֶל סְעִיף סֶלַע עֵיטָם, וַיֹּאמְרוּ לְשִׁמְשׁוֹן 'הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי מֹשְׁלִים בָּנוּ פְּלִשְׁתִּים וּמַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ?'".

מסתבר שגם שבט יהודה חטא בחוקת הנחלות, שהרי, שופטים יח א: "וּבַיָּמִים הָהֵם שֵׁבֶט הַדָּנִי מְבַקֶּשׁ לּוֹ נַחֲלָה לָשֶׁבֶת, כִּי לֹא נָפְלָה לוֹ עַד הַיּוֹם הַהוּא בְּתוֹךְ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה". הנחלה של שבט דן היתה אמורה להיות סמוכה לשבט יהודה, אולם ייתכן ששבט יהודה השתלט על שטחים ולכן חלק מבני דן נאלצו להגר לצפון.

ושוב, מי שהושיע את ישראל היה דווקא שמשון - משבט דן המקופח.

-- Erel Segal Halevi, 2014-07-09 08:13:55

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2012-01-13.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim2/landreform