ביאור:לקוטי מוהר"ן א
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
ביאור על לקוטי מוהר"ן א
(תהלים קיט א): "אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'"
דע, כי על ידי התורה דהיינו הפנייה מהבורא אל האדם נתקבלים כל התפילות וכל הבקשות דהיינו הפנייה מהאדם אל מהבורא שאנו מבקשים ומתפללים, והחן והחשיבות של ישראל נתעלה ונתרומם בפני כל מי שצריכין, הן ברוחני כגון מציאת חן בעיני הרב שיסביר לנו פנים ושילמד אותנו, הן בגשמי כגון מציאת חן בעיני הבריות ובעיני אומות העולם שיסיעו בידינו לדברים גשמיים.
כי עכשיו, בעוונותינו הרבים, חן וחשיבות האמיתי של ישראל נפל כל מדינה שעם ישראל היו שם בגלות הם היו בדרגה שניה לשאר האוכלוסיה. והיו תקופות שהם סבלו גם רדיפות. והסיבה היא כיון שירד החן של עם ישראל בעיני הקב"ה וזה גורם שגם בעולם הזה ירד חנם, כי עכשיו עיקר החשיבות והחן הוא אצלם; אבל על ידי התורה נתעלה החן והחשיבות של ישראל בעיני הקב"ה, כי התורה נקראת (משלי ה יח): "אילת אהבים ויעלת חן", (ערובין נד:): "שמעלה חן על לומדיה". ועל ידי זה נתקבלין כל התפילות והבקשות התפילות והבקשות הם שימלא את חסרונינו ברוחניות ובגשמיות, וכדי למלא את חסרונינו הקב"ה מעלה את החן והחשיבות שלנו בפני כל מי שצריכים.
כי איש הישראלי מי שמגלה את הקב"ה בלאומיות צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר בסיבה של כל מאורע שקורה לו, מה ה' רוצה שילמד מהדבר ויתקרב על ידו אליו, הסיבות האלו הם החכמה שבגללה קרה הדבר, ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, כדי שיאיר לו השכל שיש בכל דבר, להתקרב להשם יתברך על ידי אותו הדבר. כי השכל הוא אור גדול ומאיר לו בכל דרכיו החכמה היא לא אינטלקטואלית אלא מגלה את האישיות והרצון, כמו שכתוב (קהלת ח א): "חכמת אדם תאיר פניו".
וזה בחינת יעקב קשר אסוציאטיבי. כי יעקב זכה לבכורה, שהוא ראשית, שהוא בחינת חכמה בסדר הדברים: השלב הראשון הוא הבכורה, הסיבה, החכמה שבגללה קרה משהו. והשלב השני הוא המאורע עצמו שקרה, כמו שכתוב (תהלים קיא י): "ראשית חכמה". וזה בחינת (בראשית כז לו): "ויעקבני זה פעמים", ותרגום אונקלוס "וחכמני". וזה בחינת שמש, כי השכל הוא מאיר לו בכל דרכיו כמו השמש. וזה בחינת (משלי ד יח): "וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום". וזה בחינת חית האות השמינית, לשון חיות, כי החכמה והשכל הוא החיות של כל דבר, כמו שכתוב (קהלת ז יב): "החכמה תחיה" וכו'.
אך מחמת שאור השכל גדול מאד רוב בני אדם לא מסוגלים להבין מה הסיבה והראשית לכל דבר, ומה ה' בא ללמד אותם, אי אפשר לזכות אליו כי אם על ידי בחינת נון חית והנון מרכיבות חן, שהוא בחינת מלכות אמונה. אע"פ שאני לא מבין אני מאמין שיש סיבה ושכל לכל דבר. דהיינו ענווה. הסכמה להיות מקבל. אך ראו ביאור חלופי בדף השיחה., כמו שכתוב (תהלים עב יז): "לפני שמש ינון שמו", ופירש רש"י: "לשון מלכות". וזה בחינת לבנה, כי הלבנה אין לה אור מעצמה כי אם מה שמקבלת מהשמש כמו שהאור שיש בלבנה הוא בחלק הפונה כלפי השמש, כך כשמאמינים שיש סיבה לכל דבר ומתכוונים להתקשר אליו, הוא פניה כלפי השמש, והשמש מאירה בו ומכוונת אותו שיעשה מעצמו את המעשים הנכונים שה' בא ללמד אותו. וזהו בחינת מלכות, דלית לה מגרמה כלום, אלא מה שמקבלת מן החית, שהיא בחינת חכמה, בחינת שמש כנ"ל. ונעשה (ישעיהו ל כו): "אור הלבנה כאור החמה".
אבל מי שאינו מקשר עצמו אל השכל והחכמה והחיות שיש בכל דבר, זה בחינת עשיו שביזה את הבכורה עשיו מבזה את הבכורה, את הסיבה למה אברהם אבינו מת באותו יום שיצא לתרבות ראה. את הסיבה שיעקב בשל נזיד עדשים לומר שאדם הוא כמו גלגל מתקן משהו בעולם, מת, מתגלגל עוד הפעם לתקן עוד משהו, כמו שכתוב (בראשית כה לד): "ויבז עשו את הבכורה", דהיינו השכל ההבנה, הסיבה, לכל דבר כנ"ל, בחינת (משלי יח ב): "לא יחפץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו". בהתגלות לבו - החצוניות של הדברים. אברהם מת כיון שכל בן אדם מת בסוף. אדם חי כיון שככה זה נולדים חיים ומתים. עשיו לא רוצה להעמיק בסיבות של הדברים וזה בחינת מלכות הרשעה, בחינת לבנה דסטרא אחרא הלבנה דסטרא אחרא לא מעמיקה לחשוב איך אני מאירה, מניין לי אור, אלא זוהי עובדה שאני מאירה וטוב לי, שעליה נאמר (ישעיהו כד כג): "וחפרה הלבנה" וכו'.
וזה ההבדל בין הלבנה של הקדושה ללבנה של הסיטרא אחרא בחינת יצר טוב ויצר הרע. כי היצר טוב נקרא (קהלת ד יג): "מסכן וחכם", בחינת מלכות שהיא בחינת עניה ודלה, דלית לה מגרמה כלום כי אם מה שמקבלת מחכמה. ויצר הרע נקרא (קהלת ד יג): "מלך זקן וכסיל", בחינת מלכות דסטרא אחרא, שאינה חפצה בחכמה ושכל, בחינת "לא יחפץ כסיל בתבונה" וכו', כנ"ל.
וצריך כל אחד ליתן כוח לבחינת מלכות דקדושה להבנה, להרגשה, לאמונה שיש דברים מעבר למה שרואים בעיניים. יש סיבה וראשית לכל דבר להתגבר על מלכות דסטרא אחרא לדעה שאומרת יש רק מה שרואים ומרגישים. אין דברים מעבר לזה, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ה.): "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע". ועל ידי מה נותן כח למלכות דקדושה? על ידי התורה שהוא עוסק בכוח בעמילות, בקושי, בדחקות (כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שם: "לעולם ירגיז" וכו', "אי אזיל מוטב, ואם לאו יעסק בתורה"). וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (קידושין ל:): "אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש", כי על ידי התורה נותן כוח למלכות דקדושה התורה היא דבר רוחני, כח רוחני אדיר. שכשלומדים אותה בעמלות מתחילים להבין ולהרגיש שיש משהו מאחורי הדברים, יש משהו נסתר.
ואזי מקבלת המלכות, שהיא בחינת נ, חיות מן החכמה, שהיא בחינת ח, ונתחבר ונתקשר ה-ח וה-נ, ונעשה אור הלבנה כאור החמה. וכשזה קם, זה נופל כשמתחזק אצל האדם שיש ראשית וסיבה לכל דבר, ויש דברים שמעבר למה שרואים. נופל ממנו הדעות שלוחשים לו שאין דברים מעבר למה שרואים. ואזי נופל ונתבטל מלכות הרשעה, כמו שכתוב (הושע יד י): "כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם, ופשעים יכשלו בם". היינו על ידי דרכי ה', היינו התורה, על ידי זה הצדיקים – שדבקים במלכות דקדושה – הם נתחזקים ומקבלים כוח על ידי זה. "ופשעים יכשלו בם", בחינת מלכות הרשעה כשלא מאמינים שיש דברים שמעבר וסיבה לכל דבר, מגיעים בסוף לומר שאין מי שעומד מאחרי העולם, אין בורא לעולם, אין דין ואין דיין. וכשמדובר בעם שלם שמגיעים לדעה כזו, אין להם כללי מוסר והרשעות חוגגת אצלם, בחינת היצר הרע שנופל ונכנע על ידי התורה, כנ"ל.
ועל ידי זה נתקבלים כל התפילות והבקשות, כי עיקר מה שאין נתקבלין הבקשות הוא מחמת שאין להדברים חן, ואין נכנסין בלב של זה שמבקשין ממנו, כאלו אין בליבו מקום שיכנסו הדברים בלבו, מחמת שאין להמבקש חן שיכנסו הדברים בליבו של זה שמבקשין ממנו. אבל על ידי התורה, שעל ידי זה נתחברין ונתקשרין ה-נ וה-ח כנ"ל ונעשה חן, ועל כן נקראת התורה (משלי ה יח): "יעלת חן", ואזי זוכה שדבריו הם דברי חן, ואזי נתקבלין דבריו ובקשותיו, כמו מי שמדבר דברי חן שנכנסין הדברים בלב המתבקש, דהיינו זה שמבקשין ממנו. [1]
וזה בחינת ת. היינו על ידי שנתחברו ונתקשרו החי"ת והנו"ן ונעשה בחינת ח"ן, על ידי זה נעשה בחינת ת"ו, שהוא לשון חקיקה ורשימה, כמו שכתוב (יחזקאל ט ד): "והתוית תו", כי על ידי החן נחקק ונרשם מקום בלב המתבקש לקבל הבקשה, כי על ידי החן נתקבלו דבריו. נמצא, שבחינת הח"ן חקק מקום בלב זה שמבקשין ממנו, כדי שיכנסו דבריו בליבו ויקבל בקשתו. והחקיקה ורשימה – זה בחינת ת"ו כנ"ל.
וזהו (קהלת ט יז): "דברי חכמים בנחת נשמעים", נחת דיקא, הינו בחינת חן הנ"ל וה-ת' הנ"ל, ועל ידי זה נעשה אותיות נח"ת, ואז נשמעים דבריו ונתקבל בקשתו כנ"ל.
ועל כן יעקב, שהוא בחינת השכל כנ"ל, על כן זכה לחן למדרגה של חן. שהיה לו מציאת חן בעיני כולם ע"י לימוד התורה. כמו שכתוב על יעקב "יושב אהלים" שישב ולמד תורה. וכמו שאומרים חז"ל שנטמן בבית שם ועבר ארבע עשרה שנה לפני שהלך ללבן, כמו שכתוב (בראשית לג יא): "כי חנני אלקים" וכו'. ועל כן ברך את השבטים בחן, כמו שכתוב (בראשית לג ה): "הילדים אשר חנן" וכו'. ובנימין לא היה אז, ועל כן ברכו יוסף בחן, כמו שכתוב (בראשית מג כט): "אלקים יחנך בני". ודוקא יוסף היה יכול לברכו בחן, כי יוסף היה כלול ביותר מבחינת יעקב, כמו שכתוב (בראשית לז ב): "אלה תלדות יעקב יוסף", כי הוא היה עיקר תולדותיו. כי יעקב ויוסף כחדא חשיבי. ועל כן נאמר ביוסף (דברים לג יז): "בכור שורו הדר לו", "בכור" הוא בחינת השכל, כנ"ל. וזהו "שורו", לשון הסתכלות, כי צריכין להסתכל בהשכל שיש בכל דבר כנ"ל. וזהו "הדר לו", תרגם אונקלוס "זיו ליה", לשון אור. כי השכל מאיר לו בכל דבר, אפילו במקום שהיה אפל וחשך מאיר לו השכל, כשזוכה להסתכל על השכל שיש שם בכל דבר ומקרב אותו להשם יתברך.
וזה פירוש מה שאמר רבה בר בר חנה (בבא בתרא עג א): "האי גלא דמטבע לספינתא הגל הזה שמטביע את הספינה (כשיש רוח סערה בים) מתחזי נראה כי צוציתא דנורא חיוורתא כמו זוהר אש לבנה ברישא בראשו, לפני הגל". פירש רשב"ם: אש לבנה, ומלאך מזיק הוא. "ומחינן ליה באלותא במקלות דחקיק עליה שחקוק עליהם הפסוק "אהיה אשר אהיה".
"גלא" הוא היצר הרע. "דמטבע לספינתא", הוא החן והחשיבות, לשון ספון וחשוב, כי היצר הרע רוצה להטביע ולהשפיל, חס ושלום, בחינת החן והחשיבות של ישראל, בחינת מלכות דקדושה. "ומתחזי כי צוציתא דנורא חיוורתא ברישא", כי מתחילה היצר הרע מתלבש עצמו במצוות בחובות ומטלות. כולנו עסוקים בתורה בגמ"ח בעבודה לצורך פרנסה. מי הוא זה שקורא את המפה, מי הוא זה שרואה את התמונה הגדולה של חייו, את היעד האמיתי שלו. האם אין הרגשה לפעמים שאנו עסוקים כל הזמן ומפספסים את החיים ומטעה את האדם כאילו מסיתו לעשות מצווה, וזהו בחינת צוציתא דנורא חיוורתא, אש לבנה; אף על פי כן מלאך מזיק הוא. ומחינן ליה באלותא דחקיק עלה אהיה וכו', הינו שעקר הכנעתו של היצר הרע הוא על ידי התורה, שהיא כלה שמותיו של הקדוש ברוך הוא. והתורה היא בחינת ואו (ז). כי הלוחות, ארכן וי"ו ורחבן וי"ו (בבא בתרא יד.). וזהו בחינת אלותא, דהינו מקלות דחקיק עלה אהיה וכו', הינו שמות, בחינת התורה, שהיא בחינת וי"ו, והוי"ו הוא צורת מקל, והיא כלה שמותיו של השם יתברך, הינו שהתורה הקדושה היא מכניע את היצר הרע שרוצה לעשות את האדם משוגע ממש, חס ושלום. כי בעל עברה הוא משוגע, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה ג.): 'אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח-שטות'. וכמו שהמשוגעים צריכים להכותם ולששום עליהם שמות, כמו כן ממש התורה שעוסקין הוא בחינת מקלות ושמות, שבזה מכין ומכניעין את היצר הרע ומגרשין מן האדם את השגעון והרוח שטות שנכנס בו, בחינת 'ומחינן ליה באלותא, דחקיק עליה שמות' וכו', כנ"ל: (ח):
וזהו: (תהלים קיט א): "אשרי תמימי דרך". אשרי - לשון הסתכלות. תמימי דרך - בחינת (בראשית כה כז): "יעקב איש תם"; שהוא בחינת השכל כנ"ל. הינו לזכות להסתכל על השכל שיש בכל דבר, שהוא בחינת "יעקב איש תם", זה זוכין על-ידי התורה: וזהו: "ההולכים בתורת ה'". כי על-ידי שלומד תורה בכח, על-ידי-זה נותן כח למלכות דקדשה בחינת נו"ן, לקבל מן השכל, שהוא בחינת חי"ת, ואזי נעשה חן ונתקבלים דבריו כנ"ל, ואזי נתעלה החן והחשיבות של ישראל, וכל התפלות והבקשות נתקבלים:
הערות שוליים
[עריכה]- ^ מהליקוטי מוהר"ן רואים שסדר הדברים הוא שע"י לימוד התורה יש לאדם חן בעיני ה' ותפילותיו ובקשותיו מתקבלים, ואז ה' נותן לו חן בעיני כל רואיו. וצ"ע אם על ידי לימוד התורה זוכה שדבריו הם דברי חן מדוע צריך תפילה? מדוע אין לו מציאת חן בלי התפילה בעיני כולם? תשובה: כי על ידי התפילה זוכה לתורה כמובא במספר מקומות