לדלג לתוכן

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שנים עשר

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק שנים עשר - הבונה

[עריכה]


כולל שיעורי שמע
תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_סח.ogg

מתני':

יב_אמשנה הבונה כמה יבנה ויהא חייב, הבונה כל שהוא, יב_בהמסתת יב_גוהמכה בפטיש ובמעצד, יב_דהקודח כל שהוא חייב. יב_הזה הכלל כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת חייב. °רבן שמעון בן גמליאלרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל אומר אף המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה חייב מפני שהוא מתקן מלאכה.
גמ': מה בנין היה במשכן שהיו נותנים קרשים על גבי אדנים. ולא לשעה היתה. אמר רבי יוסהרבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° אסי: מכיון שהיו נוסעים וחונים על פי הדיבור כמי שהוא לעולם. אמר רבי יוסי בי רבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא°: מכיון שהבטיחן הקדוש ברוך הוא שהוא מכניסן לארץ כמי שהוא לעולם. הדא אמרה: אפילו בנין לשעה בנין. הדא אמרה: אפילו מן הצד. כתלים. הדא אמרה: אפילו נתון על גבי דבר אחר. הדא אמרה: בנין על גבי כלים יב_ובנין ולא היא דאדנים כקרקע הן שהיו חלולות. תני יב_זאחד מביא את האבן ואחד מביא את הטיט המביא את הטיט חייב. °רבי יוסהרבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא אומר שניהן חייבין סבר °רבי יוסהרבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא אבן אפילו בלא טיט נקרא בנין. הכל מודים שאם נתן את הטיט תחילה ואחר כך נתן את האבן שהוא חייב. הבנאי שיישב את האבן בראש הדימוס יב_חחייב למי נצרכה לרבנן שאף שאמרו שהנותן את האבן פטור כאן יהיה חייב שזה דרך הבניה ועומדת כך וההן דעבד דפין מניח קורה על המזוזות דעבד ספיין מניח קורה בתחתית הכניסה חייב משום בונה וההן דנקר כיפין סלעים או כפין כלי או עמודין או רחיין מקטע חותך אבנים ל פספס מקטע חותך אבנים לגודל מתאים כולהן חייב משום מסתת. אמר רב ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה° בשם רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו: המרכיב מוטהמיטה של גילה פרקים חייב משום בונה. אמר רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°: אינו אלא כנוטל מלבן ונותנו על גבי לבינים בשבת בלא טיט שפטור. רב המנונארב המנונא אמורא בבל · דור ב׳רב המנונא° הורי לריש גלותא להתיר שולחן של פרקים בשבת. אמר רב הונא בר חייהרב הונא בר חיא אמורא בבל · דור ג׳רב הונא בר חיא°: הוה עמיה והסכים להתיר. שמע רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1° נשיאה ואמר מאן דהורי ליה להיתר לא יליף ולא שימש. אמר רבי שמירבי שמאי אמורא א״י · בירושלמי: רבי שמירבי שמאי°: מאן דהורי ליה כ°רבן שמעון בן גמליאלרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל הורי ליה דתני לווחים קרשים שבספינה ושבעריסה, ונקליטי המיטה, ורגל השלחן, ויד הסכין שבראשו — הרי זה לא יחזיר. אם החזיר — הרי זה יב_טפטור ואם תקע הרי זה חייב. °רבן שמעון בן גמליאלרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל אומר אם היו

📖 באר משה — דף סח עמוד א

המתעסק בשבת פטור. פירוש דבר זה: הרי אני קוצר חצי גרוגרות וקצר כגרוגרת פטור, כלומר, גם כשהצטרפו בסוף שני חצאי השיעורים לכדי שיעור מלא, מכל מקום כיוון שלא נתכוון לכך הוא פטור. אבל בחלבים ובעריות חייב, כלומר, הרי אני אוכל חצי זית ואכל כזית חייב, וכן הרי אני מתחמם בה והערה בה חייב, כי בעבירות אלו אין צריך כוונה, וממשיכים לפרק הבא.

אנחנו לומדים דף גמרא ממסכת שבת, דף ס"ח. אנחנו מתחילים פרק י"ב הלכה א'. אומרת המשנה: הבונה כמה יבנה ויהא חייב, הבונה כל שהוא. המסתת והמכה בפטיש ובמעצד, הקודח כל שהוא חייב. זה הכלל, כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת חייב. כלומר, כל מי שעושה מלאכה בשבת שהיא מתקיימת אז הוא חייב. רבן שמעון בן גמליאל אומר אף המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה חייב מפני שהוא מתקן מלאכה. כלומר, למרות שהוא בעצם לא עושה שום דבר, הוא רק מכה על הסדן. אבל הגמרא תסביר מה בדיוק הוא עושה, למה זה נחשב מתקן מלאכה.

אומרת הגמרא: מה בנין היה במשכן שהיו נותנים קרשים על גבי אדנים. ולא לשעה היתה? הרי בעצם זה היה זמני, כי הרי המשכן היו מטלטלים אותו, כל פעם מפרקים ובונים. אמר רבי יוסה: מכיון שהיו נוסעים וחונים על פי הדיבור כמי שהוא לעולם. רבי יוסי בי רבי בון אמר בדיוק הפוך: מכיון שהבטיחן הקדוש ברוך הוא שהוא מכניסן לארץ כמי שהוא לעולם. הרי ברור שהם יצטרכו לעקור את זה, כי הרי הקדוש ברוך הוא הבטיח שיכנסו לארץ.

אומרת הגמרא: הדא אמרה אפילו מן הצד. כן, עובדה, כמו שהמשכן היה לשעה ואף על פי כן נחשב בניין, וממנו אנחנו לומדים - רואים מכאן שבניין אפילו לשעה נחשב בניין. עוד דבר לומדים מכאן, הדא אמרה אפילו נתון על גבי דבר אחר, כלומר, למרות שהוא בנה רק קטלים - אנחנו מדברים על העמודים של המשכן, כן? יש מחלוקת האם בניין חייב רק אם עשה את הגג, או שגם על הקירות. פה רואים בפירוש שגם על הקירות. עוד דבר, הדא אמרה בנין על גבי כלים בנין, כי האדנים זה כלים, ואם הוא בונה עליהם זה נחשב בניין. ואומר לו זה לא ראיה, כיוון שאדנים כקרקע הן, כיוון שהאדנים היו חלולים, אז זה כמו שנמצא על הקרקע ממש. אז לכן בעצם שני הלימודים האחרונים - שאם הוא בנה על גבי דבר אחר, שהוא בנה על גבי כלים - את זה לא נוכל ללמוד מכאן.

אומרת הגמרא: תני אחד מביא את האבן ואחד מביא את הטיט, המביא את הטיט חייב. רבי יוסה אומר שניהן חייבין. אומרת הגמרא: סבר רבי יוסה אבן בלא טיט בנין. אומרת הגמרא: הכל מודים שאם נתן את הטיט תחילה ואחר כך נתן את האבן שהוא חייב, כי משהניח את האבן חייב ודאי כי הוא סיים את המלאכה. הבנאי שיישב את האבן בראש הדימוס חייב - בראש הדימוס היו שמים אבנים בלי טיט. אז הבנאי שיישב את האבן בראש הדימוס חייב. למי נצרכה? לרבנן. למרות שרבנן אמרו שנותן אבן בלי טיט פטור, כאן יהיה חייב כי זה דרך הבנייה, וגם עומדת בכך.

אומרת הגמרא: ההן דעבד דפין, כלומר זה שמניח את הקורה מעל המזוזות, מעל שתי העמודים של הדלת - אז זה בלי טיט, אבל מניח את זה, אז הוא חייב. דעבד ספיין, כלומר מי שמניח את האבן למטה בסף הדלת, אז גם כן חייב משום בונה. וההן דנקר כיפין כפין עמודין רחיין, כלומר מי שמסתת סלע או כלי - כיפין, כמו שעושה כיפות, או עמודים, או רחיים, או מקטע פספס, כלומר מי שחותך את האבנים, חותך אבנים קטנות לפסיפס, או מקטע כולהן, כלומר שחותך את כולם, לא משנה מה - כן, חייב משום מסתת. כל סוגי האבנים שהוא חותך אותם - חייב משום מסתת.

אמר רב ירמיה בשם רב: המרכיב של גילה חייב משום בונה, כלומר מיטה של פרקים, של חלקים, חייב משום בונה. אמר רבי זעירא: אינו אלא כנוטל מלבן ונותנו על גבי לבינים בשבת, כלומר בעצם זה צריך להיות פטור, כי הוא לא עושה פה שום דבר של בניין. כמו שהוא מניח איזה מלבן על אבנים בלי טיט - שהוא פטור.

רב המנונא הורי לריש גלותא להתיר שולחן של פרקים בשבת, כלומר בשולחן פרקים יהיה מותר להרכיב אותו בשבת. אמר רב הונא בר חייה: הוה עמיה - כלומר גם רב הונא בר חייה היה שם. שמע רב יהודה ואמר: מאן דהורי ליה לא יליף ולא שימש, כלומר מי שהתיר דבר כזה, אז הוא לא יודע לאורות, והוא כנראה לא שימש תלמידי חכמים, והוא טועה בהלכה.

אמר רבי שמי: מאן דהורי ליה כרבן שמעון בן גמליאל הורי ליה, כלומר מי שהתיר, התיר כמו רבן שמעון בן גמליאל, כמו שאמרנו. דתני לווחים שבספינה ושבעריסה, ונקליטי המיטה, ורגל השלחן, ויד הסכין שבראשו — הרי זה לא יחזיר. אם החזיר — הרי זה פטור, ואם תקע הרי זה חייב. רבן שמעון בן גמליאל אומר אם היו רפים נוטל ומחזיר. אז לכן גם פה במיטה של פרקים או שולחן של פרקים, כיוון שזה לא בחוזקה אלא זה רפוי, מותר ליטול ולהחזיר.



^[דף סח עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סח עמוד ב130

רפים נוטל ומחזיר. תני גבי יתדות המחרשה שאר כלים שלה אם היו תקועים בחוזק ללא מסמרים חיבור לטומאה אבל לא להזייה. קבועים במסמרים חיבור לטומאה ולהזאה. הניטלין והניתנין אינן חיבור לא לטומאה ולא להזייה מכאן שללא מסמרים אף עם תקוע בחזקה אינו חיבור והכא את אמר הכין שאף ללא מסמרים חייב תמן דרכן לקבע במסמרים לא קבע אינן חיבור ברם הכא תקיעתן היא גמר מלאכתן. תני רבי סימיירבי סימאי תנא · דור ה׳רבי סימאי° אומר המרכיב קרן כלי נגינה עגולה חייב שתוקעים את החלילים בחזקה קרן פשוטה פטור. °רבי אלעזר בי רבי שמעוןרבי אלעזר ברבי שמעון תנא · דור ה׳רבי אלעזר ברבי שמעון אומר קני מנורה חייב. קנה של ציידין פטור. קני מנורה למה הוא חייב רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה° אמר בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא ורב חונהרב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3° תריהון אמרין משום בונה. קנה של ציידין למה הוא פטור מפני שכשמחבר קנה לקנה הוא מחבר את העליון ואחר כך התחתון שהוא מלמעלן למטן ואין זה דרך בנין. התיבון הרי החופר בחולות וכל פעם שמעמיק מניח לוחות לשמור שהדפנות לא יפלו הרי מלמעלן למטן הוא ואת אמר חייב. אמר רבי שמואל בר יודןרבי שמואל בר יודן°: כאן בקנה של סידים לשעה כאן בחופר בחול לשהות. שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא אומר המלחים סוגר את התריסין של חנות חייב משום בונה. וקשיא דבר שאילו עשאה בשבת חייב חטאת °בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל מתירין יב_יאף להחזיר ביום טוב אמר רבי חנניהרבי חנניה דציפורין אמורא א״י · דור ה׳רבי חנניה דציפורין° בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: התירו סופו מפני תחילתו, שאם אמר את שלא יחזיר — אף הוא אינו פותח ולא יפתח ומה אכפת לנו אף הוא ממעט בשמחת יום טוב. אמר רבי אחארב אחא אמורא א״י · דור ד׳רב אחא°: מחזיר בלבד שלא יחזיר כל צרכו בחוזק עד הסוף. אמר רבי יוסי בר בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא° מה שהתירו לסלק את התריסים כשאין שם פתח אבל אם יש שם פתח משתמש כנגד הפתח. מה שאמר רב אחארב אחא אמורא א״י · דור ד׳רב אחא° מתניתין לדברי °בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל מחזיר ובלבד שלא יחזיר כל צרכו זה לשיטת °רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי דתני הגורד הקודח הקוצץ כל שהוא בשבת חייב. °רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי אומר הגורד מחליק את העץ עד שיגור כל צורכו. הקודח — עד שיקדח כל צורכו. הקוצץ — עד שיקצץ כל צורכו. העובד את העור — עד שיעבד כל צורכו.

📖 באר משה — דף סח עמוד ב

תני תקועים חיבור לטומאה. כלומר, שאר כלים שלה אם היו תקועים בחלול לא במסמרים - אז זה חיבור לטומאה אבל לא להזיה. כלומר אם זה נטמא אז צריכים לעשות טהרה גם על הקרשים שלה וגם על הברזל. אבל אם הם קבועים במסמרות אז חיבור לטומאה להזאה גם כן, ואפשר לעשות על אחד מהם. אינן חיבור לא לטומאה ולא להזייה - כלומר אם זה דברים שכל פעם מפרקים אותם, מרכיבים אותם, אז הם לא חיבור לא לטומאה ולא להזיה. רואים מכאן שכל דבר לא מסמרים, גם אם הוא תקוע בחוזקה, הוא לא חיבור לגמרי - כמו שראינו שלהזיה זה לא נקרא חיבור.

עכשיו זה שאמרנו שגם לא מסמרים יהא חייב - זה מאוד קשה, אתה יכול להגיד שאסור, אבל להגיד שחייב זה קשה. אומרת הגמרא: והכא את אמר הכין תמן דרכן לקבע, כלומר שם במכחשה הדברים האלה דרכם במסמרים. אז אם לא עשה מסמרים אז זה לא חיבור. ברם הכא תקיעתן היא גמר מלאכתן, כן, וכל השולחן והסכין וכולי, אם תוקע אותם זה גמר מלאכתם, כי לא נוהגים לתקוע שם מסמר גם כן.

תני רבי סימיי אומר המרכיב קרן עגולה חייב - קרן זה כלי נגינה, כשתוקעים את החלילים הקטנים האלה שהם בעצם מוציאים את המוזיקה, את הצליל, תוקעים אותם בחוזקה וצריך ממש מקצוענות. אבל קרן פשוטה פטור, כלומר קרן פשוטה שכל אחד יכול להרכיב ולא תוקעים שמה את זה בחוזקה, אז זה פטור.

רבי אלעזר בי רבי שמעון אומר קני מנורה חייב. כלומר אם הוא מרכיב קנה מנורה יהיה חייב. קנה של ציידין פטור. קני מנורה למה הוא חייב? רבי אבהו בשם רבי יוחנן ורב חונה, תריהון אמרין, משום בונה. כלומר יש לנו אמצע מציאות שיש בניין בכלים, אז לכן כשהוא מרכיב את הקנה של המנורה הוא חייב משום בונה. אבל קנה של ציידין למה הוא פטור, מפני שהוא מלמעלן למטן, שהוא מחבר קנה לקנה הפוך, מתחיל מהעליון ואחרי זה תחתון, שהוא למטה ממנו, וככה הוא הולך ויורד, וזו לא דרך בניין, כי בניין תמיד מתחילים למטה למעלה.

התיבון הרי החופר בחולות - כל פעם, כשהוא מעמיק אז הוא מניח לוחות כדי לשמור על הצדדים שלא יפלו. אז בעצם יוצא שהוא בונה מלמעלן למטן, ואף על פי כן גם הוא חייב. אמר רבי שמואל בר יודן: כאן לשעה כאן לשהות - כאן בקנה של ציידים זה רק לשעה, הם מרכיבים את זה ואחרי זה מפרקים, אבל כאן בחופר בחולות זה לשהות, זה להשאיר את זה ככה. אז לכן יהיה חייב גם אם הוא עושה מלמעלה למטה.

שמואל אומר המלחים את חייב משום בונה - הוא סוגר את התריסים של החנות, חייב משום בונה. וקשיא, דבר שאילו עשאה בשבת חייב חטאת, בית הלל מתירין אף להחזיר. אנחנו יודעים שיש מחלוקת במסכת ביצה שבעצם בית שמאי אוסרים לפתוח, ובית הלל מתירים אף להחזיר. אז לא הגיוני שאם דבר כזה חייב חטאת בשבת, איך בית הלל מתירים לכתחילה ביום טוב.

רבי חנניה בשם רבי יוחנן: התירו סופו מפני תחילתו, שאם אמר את שלא יחזיר — אף הוא אינו פותח. כלומר, מה אכפת לנו אם הוא לא יפתח? ולא יפתח אף הוא ממעט בשמחת יום טוב, כי אנשים לא יהיה להם תבלינים ובעצם לא ילכו לבשל מעדנים, ויימנעו משמחת יום טוב.

אמר רבי אחא: מחזיר בלבד שלא יחזיר כל צרכו, כלומר שלא יתקע את התריסים בחוזקה. אמר רבי יוסי בר בון: מה שהתירו לסגור את התריסים זה כשאין שם פתח, זו הדרך היחידה, אבל אם יש שם פתח משתמש כנגד הפתח, לא התירו לו לפתוח את התריס.

רב אחא: מה שאמר שהמשנה לבית הלל מחזיר בלבד שלא יחזיר כל צרכו, זה דעת רבי שמעון, דתני הגורד הקודח הקוצץ כל שהוא בשבת חייב, רבי שמעון אומר הגורד — עד שיגור כל צורכו. הקודח — עד שיקדח כל צורכו. הקוצץ — עד שיקצץ כל צורכו. העובד את העור — עד שיעבד כל צורכו. כלומר, בעצם לפי רבי שמעון אם אדם לא סיים את המלאכה אז הוא פטור על זה.

אז בעצם גם אצלנו במשנה, בית הלל מה שהם אמרו שבלבד שלא יסגור כל צרכו - הכוונה לא שלא יתקע בחוזקה, אלא הכוונה שלא יסגור לגמרי, שישאיר טיפה. אבל אז בעצם לפי רבי שמעון הוא לא סיים את המלאכה, ולכן פטור עליה. אז ביום טוב הקלו כדי שלא יימנעו משמחת יום טוב, הקלו עליהם והתירו לגמרי.

אז נהינה - רבן שמעון בן גמליאל אומר אף המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה חייב. וקשיא על רבן שמעון בן גמליאל - אילו נטל לקצור ולא קצר, מי הוא כלום? הרי פה הוא לא עשה מלאכה, הוא הכה כדי שהוא יוכל אחרי זה לתת מכה על החרס, אבל הוא לא נתן על החרס, הוא נתן רק על הסדן. אז בעצם זה כמו אדם שרוצה לקצור ולא קצר - שם הוא לא יהיה חייב, וכאן נראה הוא לא רידד אלא רק התכוון לרדד, אז למה חייב?

אמר עבידא אתי דרבן שמעון בן גמליאל כרבי יהודה, דתני השובט - מי שמכה על חוטי השתי, או המקטקט - מי שמכה על חוטי הערב כדי שהם יסתדרו ישר ואחרי זה יוכל את החוט הבא לשים במקום על האריג - הרי זה חייב מפני שהוא כביכול מיישב את ידו, מיישר את האריג ומכין אותו לאריגה הבאה. אז גם כאן הוא יהיה חייב מפני שהוא כביכול מיישב את ידו, הוא מרגיל את היד שלו למכות נכונות במידה נכונה, ואז בפעם הבאה שהוא ירדד אז זה יהיה יותר טוב, וזה גם ייקרא חלק מהמלאכה.

תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_סט.ogg



^[דף סט עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סט עמוד א131

ואמר רבי יעקב בר אחארבי יעקב בר אחא אמורא א״י · מסר בשם רבי יוחנן ותלמידיורבי יעקב בר אחא° לא אתיא אלא כ°רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי ד°רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי לא עבד מקצת מלאכה ככולה ורבנן עבדין מקצת מלאכה ככולה. תנן °רבן שמעון בן גמליאלרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל אומר אף המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה וקשיא על ד°רבן שמעון בן גמליאלרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל אילו נטל לקצור ולא קצר שמא כלום הוא וכאן הרי לא רידד אלא רק התכונן לרדד ולמה חייב. אמר רבי אדאיוחאי תנא · דור ג׳יוחאי°: אתיא ד°רבן שמעון בן גמליאלרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל כ°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי דתני יב_יאהשובט מכה על חוטי השתי והמקטקט מכה על חוטי הערב על האריג הרי זה חייב מפני שהוא כמיישב בידו שמישר את האריג ומכין אותו לאריגה הבאה אף הכא חייב מפני שהוא כמיישב בידו.

מתני': יב_יבהחורש כל שהוא, המנכש והמקרסם והמזרד כל שהוא חייב, המלקט עצים לתקן כל שהן, אם להסיק כדי לבשל ביצה קלה. המלקט עשבים לתקן כל שהן, אם לבהמה כמלוא פי גדי.
גמ': מה חרישה היתה במשכן שהיו חורשין ליטע סממנין. וכמה יחרוש ויהא חייב רבי מתניהרבי מתניה אמורא א״י · דור ה׳רבי מתניה° אמר כדי ליטע כרישה. רבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה° אמר בשם רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו: כדי ליטע זכרותה גרגיר של חיטה. תמן תנינן: זרע קישואין שנים זרע דילועין שנים. תני חיטים מדיות שתים. והא תנן: כל הנאכלין כגרוגרת אמר שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא בשם רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°: חיטין על ידי שהן חביבות עשו אותן כשאר זירעוני גינה שאינן נאכלין. תנן: המלקט עשבים אם לתקן כל שהוא אם לבהמה כמלוא פי גדי למה לי לתקן כל שהוא למה לי כמלוא פי גדי הרי כבר למדנו את ההלכות הללו ולמה היה צריך לחזור ולשנותם.

מתני':

יב_יגהכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו יב_ידבין משם אחד אותה אות בין משני שמות, בין משני סימניות בכל לשון חייב. אמר °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא לא נתחייבו שתי אותיות אלא יב_טומשום רושם שכך היו רושמין על קרשי המשכן לידע אי זהו בן זוגו. אמר °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי: מצינו שם קטן משם גדול שם משמעון ומשמואל נח מנחור דן מדניאל גד מגדיאל.
גמ': תנן: בין משני שמות בין משני סימניות צורות, גמראבכל לשון חייב אמר °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא לא נתחייבו שתי אותיות אלא משום רושם מאן תנא סימייניתסימניות °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא. מהו בכל לשון אפילו אלף ואלפא יוונית. תנן: אמר °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא לא נתחייבו שתי אותיות אלא משום רושם, שכך היו רושמין על קרשי המשכן לידע אי זהו בן זוגו. ולכאורה, מה עוזר רישום של קו וחש לומר שמא יתן שלמטן למעלן שלמעלן למטן כמין קולמוסין יתדות היו עשויין בתחתית הקרש שניכנסים לאדנים.

📖 באר משה — דף סט עמוד א

אנחנו לומדים ירושלמי מסכת שבת דף ס"ט, ומתחילים במשנה פרק י"ב הלכה ב'. אומרת המשנה: "החורש כל שהוא, המנכש והמקרסם והמזרד כל שהוא חייב", המלקט עצים לתקן כל שהן", כלומר אם בעצם רוצים לתקן את הקרקע - כל שהן חייב. "אם להסיק כדי לבשל ביצה קלה". המלקט עשבים לתקן כל שהן", כלומר אם רוצה לתקן את הקרקע - כל שהן, "אם לבהמה כמלוא פי גדי".

אומרת הגמרא: מה חרישה הייתה במשכן? שהיו חורשין ליטע סממנין. וכמה יחרוש ויהא חייב? רבי מתניה אמר: כדי ליטע כרישה. ורבי אבא אמר בשם רב: כדי ליטע זכרותה של חיטה, כלומר גרגיר אחד של חיטה. אומרת הגמרא: תמן תנינן, "זרע קישואין שנים, זרע דילועין שנים", ותני: "חיטים מדיות שתים". שואלת הגמרא: והרי חיטים זה דבר נאכל, וכבר למדנו שבדבר הנאכל אינו חייב עד שיוציא כגרוגרת! אמר שמואל בשם רבי זעירא: חיטין על ידי שהן חביבות עשו אותן כשאר זירעוני גינה שאינן נאכלין, וחייב כבר שמוציא שתיים. אומרת הגמרא: למדנו במשנה מלקט עשבים אם לתקן כל שהן, אם לבהמה כמלוא פי גדי. שואלת הגמרא: למה לי לתקן כל שהוא, למה לי כמלוא פי גדי? זאת אומרת, בעצם את כל ההלכות האלה כבר למדנו במשנה הקודמת, למה צריך לחזור עליהם? בכל אופן, יש במקומות שלא גורסים את כל הקטע הזה.

פרק י"ב הלכה ג'. אומרת המשנה: "הכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו בין משם אחד", כלומר אותה אות, "בין משני שמות, בין משני סימניות, בכל לשון חייב". כלומר בין אם כתב בשפה אחרת גם כן חייב. אמר רבי יוסי: "לא נתחייבו שתי אותיות אלא משום רושם". כלומר הסיבה שחייבים על שתי אותיות זה משום רושם, "שכך היו רושמין על קרשי המשכן לידע אי זהו בן זוגו". אמר רבי יהודה: "מצינו שם קטן משם גדול, שם משמעון ומשמואל, נח מנחור, דן מדניאל, גד מגדיאל".

אומרת הגמרא: למדנו במשנה בין משני שמות בין משני סימניות בכל לשון חייב. אמר רבי יוסי: "לא נתחייבו שתי אותיות אלא משום רושם". שואלת הגמרא: מאן תנא רבי יוסי? עכשיו, מה זה בכל לשון? הכוונה שבעצם מסמן את עצמו, אפילו לא רק אותיות, אפילו צורה - כיוון שהוא אומר שבעצם הסיבה שהתחייבו על שתי אותיות זה כי היו מסמנים על הקרשים, ועל הקרשים הרי לא רשמו דווקא אותיות אלא עשו סימן, אז לכן גם על שתי סימניות יהיה חייב.

אומרת הגמרא: מהו בכל לשון אפילו אלף אלפא. כלומר אם כתב אל"ף בעברית או אלפא ביוונית. תנן: אמר רבי יוסי "לא נתחייבו שתי אותיות אלא משום רושם, שכך היו רושמין על קרשי המשכן לידע אי זהו בן זוגו". כלומר, לכאורה מה יעזור אם עושים איזה רישום? וחש לומר שמא יתן שלמטן למעלן ושלמעלן למטן? הרי יכול להיות שהוא יהפוך את הקרש. אומרת הגמרא: כמין קולמוסין היו עשויין. הרי האדנים היה בהם חריצים, ובקרשים היה כמו שני יתדות - כלומר חתכו את הקרש, הוא לא היה חלק כמו למעלה, היה בו כמו שני יתדות, כאילו שני רגליים. עכשיו, כל השיטה הזאת תלך רק לפי מי שאומר שהקרשים לא היו ישרים, שלמעלה היה כמו למטה. אבל למי שאומר שלמטה היו דקים ולמעלה היו דקים, אז ודאי שאין בעיה בכלל, אין חשש שיחליפו.



^[דף סט עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף סט עמוד ב132

וחש לומר שמא יתן שבפנים בחוץ ושבחוץ בפנים? הטבעות היו מוכיחות. וחש לומר שמא יחליף בין זוגות קרשים. אמר רבי אחארב אחא אמורא א״י · דור ד׳רב אחא° לוכסן היו כתוב עליהן ובכל שני קרשים היה לוכסן במקום אחר ויחליף ומה בכך. אמר רבי אימירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא° אמי בן נתן דכתיב (שמות תרומה כו ל) והקמות את המשכן כמשפטו — וכי יש משפט לעצים? אלא אי זהו קרש זכה להינתן בצפון — ינתן בצפון, בדרום — ינתן בדרום. אילין דרבי הושעיה° ודבר פזי הוון שאלין בשלמיה דנשיא בכל יום והוון אילין דרבי הושעיה° עלין קדמאי ונפקין קדמאי. אזלין אילין דבר פזי ואיתחתנות בנשיאותא, אתון בעיין מיעול קדמאי. אישתאלת לרבי אימירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא° אמי בן נתן. אמר לון רבי אימירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא° אמי בן נתן כתיב והקמות את המשכן כמשפטו — וכי יש משפט לעצים? אלא אי זהו קרש זכה להינתן בצפון — ינתן בצפון, בדרום — ינתן בדרום אף כאן מי שהיה רגיל להיכנס ראשון יכנס ראשון. תרין זרעיין משפחות הוון בציפרין בולווטיא עשירים ופגניא פשוטים. הוון שאלין בשלמיה דנשייא בכל יום, והוון בולווטיה עלין קדמיי ונפקין קדמיי. אזלין פגניא וזכון באוריתא נעשו תלמידי חכמים. אתון בעי מיעול קדמיי אישתאלת לררבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°. שאלה ררבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° לרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא עאל רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא ודרשה בבי מדרשא דרבי בנייהרבי בנייה תנא · תנא דבי רבי בנייה — דור המעבררבי בנייה° יב_טזאפילו ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ — ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ. סברין מימר הני מילי לפדות ולכסות ולהחיות הא לישיבה לא. אמר °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5: אף לישיבה. מה טעמא כדכתיב (משלי ג', ט"ו) יקרה היא מפנינים אפילו מכהן גדול שהוא נכנס לפני ולפנים. תנן אמר °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי מצינו שם קטן משם גדול שם משמעון ומשמואל ודן מדניאל. מתיבין ל°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי והלא אלו פשוטים ואלו כפופים. תני בשם °רבי יודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא יב_יזכתב שני אותות זהות והן שם חייב כגון שש תת גג רר חח העיקר שיהיה משמעות למילה. ורבנן אמרי דווקא ב' אותיות שונות בכל מקום אף ללא משמעות. אשכחת אמר קלת וחמרת על ד°רבי יודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא קלת וחמרת על דרבנן. קלת על דרבנן — כתב שתי אותיות שוין והן שם, על דעתיה ד°רבי יודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא חייב על דעתהון דרבנן פטור. קלת על ד°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי כתב שתי אותיות מכל מקום, אף על פי שאין שם — על דעתהון דרבנן חייב, על דעתיה ד°רבי יודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא פטור.

📖 באר משה — דף סט עמוד ב

אומרת הגמרא: עדיין, וחש לומר שמא יתן שבפנים בחוץ ושבחוץ בפנים? הרי יכול להיות שהוא יהפוך את הקרש - קרש שהיה בחוץ ייתן את הצד שבחוץ כלפי פנים. עכשיו לכאורה איך זה יכול להיות? מאוד פשוט: נניח אם הוא היה בקיר המזרחי, אז הוא ייתן אותו בקיר המערבי, ואז בעצם הוא יכול גם להפוך אותו. כלומר, למרות שאתה יכול להגיד הרי הוא סימן - הסימון תמיד מבפנים אז הוא ידע - לא, יכול להיות שהקרש היה בקיר המזרחי ואז זה היה בצד הפנימי, אבל הוא ייתן את זה בקיר המערבי וזה יהיה בצד החיצון.

אז אומרת הגמרא: הוא לא יכול לטעות כיוון שטבעות היו מוכיחות. בכל הקרשים היו טבעות, זה מעין קרש שהלך מקצה לקצה - הבריח היה נכנס בתוך טבעות, וזה היה בחלק הפנימי, והם מוכיחות.

אומרת הגמרא: וחש לומר שמא יחליף בין זוגות קרשים - איך הוא ידע איזה קרש נמצא בכל מקום? אמר רבי אחא: לוכסן היו כתוב עליהן. כלומר בכל שני קרשים היה לוכסן במקום אחר, ובעצם כל קרש היה המשך של הלוכסן הקודם, אז היה יכול לדעת מה היה הקרש שמשמאלו מאשר מימינו.

שואלת הגמרא: מה כל כך חשוב שלא יחליף? מה בכך? אמר רבי אימי: כתיב "והקמות את המשכן כמשפטו" - וכי יש משפט לעצים? אלא אי זהו קרש זכה להינתן בצפון - ינתן בצפון, בדרום - ינתן בדרום. כלומר אסור להחליף, קרש שזכה להיות במקום מסוים תמיד יהיה באותו מקום.

הגמרא מספרת: אילין דרבי הושעיה ודבר פזי הוון שאלין בשלמיה דנשיא בכל יום, והוו אילין דרבי הושעיה עלין קדמאי ונפקין קדמאי - הם היו הראשונים. אזלין אילין דבר פזי ואיתחתנות בנשיאותא - התחתנו עם הנשיא - אתון בעיין מיעול קדמאי, חשבו שעכשיו מגיע להם להיות ראשונים. אישתאלת לרבי אימי, אמר לון רבי אימי: והקמות את המשכן כמשפטו - וכי יש משפט לעצים? אלא אי זהו קרש זכה להינתן בצפון - ינתן בצפון, בדרום - ינתן בדרום. כלומר אסור לשנות מההרגל - מי שהיה רגיל להיכנס ראשון ייכנס ראשון.

סיפור נוסף: תרין זרעיין הוון בציפרין, בולווטיא ופגניא - שרים ואנשים פשוטים - הוו שאלין בשלמיה דנשייא בכל יום, והוו בולווטיה עלין קדמיי ונפקין קדמיי - תמיד המשפחה החשובה הזו היו נכנסים ויוצאים ראשונים. אזלין פגניא וזכון באוריתא - האנשים הפשוטים נעשו תלמידי חכמים - אתון בעי מיעול קדמיי. אישתאלת לרבי שמעון בן לקיש, שאלה רבי שמעון בן לקיש לרבי יוחנן, עאל רבי יוחנן ודרשה בבי מדרשא דרבי בנייה: אפילו ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ - ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ.

סברין מימר - החכמים ששמעו את זה חשבו לומר - שזה נאמר רק לפדות ולכסות ולהחיות, כלומר אם הכהן גדול עם הארץ נשבה ותלמיד חכם ממזר נשבה, אז פודים ומכסים ומחיים את התלמיד חכם הממזר קודם, הא לישיבה לא. אמר רבי: אף לישיבה. מה טעמא? יקרה היא מפנינים - אפילו שהוא נכנס לפני ולפנים.

תנן: אמר רבי יהודה מוציאים שם קטן משם גדול - שם משמעון ומשמואל, דן מדניאל. מתיבין לרבי יהודה: והלא אלו פשוטים ואלו כפופים. הרי שם מסתיים באות מם סופית, ואילו שמואל זה מם פתוחה - אז איך אתה יכול להגיד שזה כתב שתי אותיות של איזו מילה נקראת? בבבלי מביאים ראיה הפוכה - שאם כתב סתומה בתור פתוחה זה בסדר.

תני בשם רבי יודה: כתב שני אותות והן שם חייב, כגון שש תת גג חח, העיקר שיהיה משמעות למילה. ורבנן אמרי: ב' אותיות בכל מקום, אפילו מבלי משמעות. אשכחת אמר: קלת וחמרת על דרבי יודה, קלת וחמרת על דרבנן.

תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_ע.ogg



^[דף ע עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ע עמוד א133

מחלפה שיטתיה ד°רבי יודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא דתני יב_יחיכול עד שיכתוב את כל השם, עד שיארג את כל הבגד, עד שיעשה את כל הנפה? תלמוד לומר (ויקרא ויקרא ד ב) מאחת — אי מאחת, יכול אפילו כתב אות אחת, אפילו ארג חוט אחד, אפילו עשה בית אחד בנפה ובכברה? תלמוד לומר ועשה אחת. הא כיצד עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת במקום אחר והכא הוא אמר השובט והמקטקט על האריג הרי זה חייב מפני שהוא מיישב בידו אף שאינה מתקימת במקום אחר.

מתני':

הכותב שתי אותיות בהעלם אחד חייב. יב_יטכתב בדיו, בסם, בסיקרא, בקומוס וקנקנתום, ובכל דבר שהוא רושם, על שני כותלי הבית ועל שני דפי פינקס והן נהגין זה עם זה יב_כחייב. הכותב על בשרו חייב והמסרט על בשרו °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס מחייב חטאת ו°רבי יהושערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל בן חנניה יב_כאפוטר.
גמ': כתב בדיו על עלי ירקות במשקין ובמי פירות על הלוח פטור יב_כבעד שיכתוב דבר של קיימא על דבר של קיימא. רבי יעקב בר אחארבי יעקב בר אחא אמורא א״י · מסר בשם רבי יוחנן ותלמידיורבי יעקב בר אחא° ורבי יסארבי אסי אמורא א״י · דור ג׳רבי אסירבי יוחנןשמואל° אסי אמרו בשם רבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת יב_כגכתב אות אחת בטיבריא ואות אחת בציפרין חייב. והא תנינן אם אינן נהגין זה עם זה פטור. אמר רבי אבא בר ממלרבי אבא בר ממל אמורא א״י · דור ב׳רבי אבא בר ממל° בצררה שכתב אות אחת על גבי אבן בציפורי, והלך לטבריה וכתב אות שניה על אבן אחרת, שאפשר לקרבן והן נקראות יחד. יב_כדעדים שאינן יודעים לחתום רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° אמר רושם לפניהן בדיו והן חותמין בסיקרא בסיקרא והן חותמין בדיו. אמר לו רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא מפני שאנו עסוקין בהלכות שבת אנו מתירין אשת איש? אלא מביא נייר חלק ומקרע לפניהן והן חותמין. ולא כתב ידו של ראשון הוא? מרחיב לפניהן את הקרע. רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה בעי ולמה לינן אמרין רושם לפניהן במים אם בא וערער עררו בטל ואם ירשמו לו על מים — יוכל לטעון שאף זה כתב על גבי כתב שאינו כתב. הקורע על העור כתבנית כתב חייב יב_כההרושם שורט על העור כתבנית כתב פטור. אמר להן °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס והלא בן סטדא

📖 באר משה — דף ע עמוד א

מחלפה שיטתיה דרבי יודה. דתני: יכול עד שיכתוב את כל השם, עד שיארג את כל הבגד, עד שיעשה את כל הנפה? תלמוד לומר מאחת. אי מאחת, יכול אפילו כתב אות אחת, אפילו ארג חוט אחד, אפילו עשה בית אחד בנפה ובכברה? תלמוד לומר ועשה אחת. הא כיצד? עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת.

אנחנו תלמידי ירושלמי מסכת שבת, דף ע'. נתחיל עם המשנה פרק י"ב הלכה ד'. אומרת המשנה: הכותב שתי אותיות בהעלם אחד חייב. כתב בדיו, בסם, בסיקרא, בקנקנתום, בכל דבר שהוא רושם, על שני כותלי הבית, על שני דפי פנקס ונהגין זה עם זה חייב. הכותב על בשרו חייב. המסרט על בשרו, רבי אליעזר אומר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר.

אומרת הגמרא: כתב בדיו על עלי ירקות במשקין ובמי פירות על הלוח פטור. כלומר אם הוא כתב על דבר לא מתקיים או כתב בדבר לא מתקיים, אז בכל מקרה פטור עד שיכתוב דבר של קיימא על דבר של קיימא.

רבי יעקב בר אחא ורבי יסא אמרו בשם רבי אלעזר: כתב אות אחת בטיבריא ואות אחת בציפרין חייב. שואלת הגמרא: והא תנינן אם אינן נהגין זה עם זה פטור? אמר רבי אבא בר ממל, בצערע. כלומר, דבר שהוא כתב על אבן נניח, ואת האבן הזאתי לקחו לציפורי ושם הוא כתב עוד אות. כלומר הוא כתב אות אחת בציפורי, העבירו את האבן לטבריא ושם הוא כתב עוד שנייה - אז זה יהיה חייב.

הקורע על העור כתבנית כתב חייב. כלומר אם הוא קרע בצורה של אותיות אז הוא חייב. הרושם על העור כתבנית כתב פטור. אמר להן רבי אליעזר: והלא בן סטדא לא הביא כשפים ממצרים אלא בכך? כלומר בן סטדא, הכוונה לאותו האיש, ימח שמו, שהביא כשפים ממצרים, שחרט אותם בעצם על הגוף שלו. אז רואים מכאן שזה כתיבה ממש. אמרו לו: מפני שוטה אחד אנו מאבדין כמה פיקחין.



^[דף ע עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף ע עמוד ב134

לא הביא כשפים ממצרים אלא בכך. אמרו לו: מפני שוטה אחד אנו מאבדין כמה פיקחין. גבי גיטין כתיב וכתב לה ספר כריתות יב_כו וכתב ולא חוקק וכתב ולא המטיף וכתב ולא השופך וכתב לא חוקק. אית תניי תני אפילו חוקק. אמר רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°: מאן דאמר לא חוקק בבולט מקום הכתב דחק ירכות מסביב והאות בולט כגון הדין דינרא מאן דאמר אפילו חוקק שחק תוכות כגון ההן פינקסה שבו חורט על לוח שעווה. וכתב ולא המטיף מטפטף. רבי יודן בי רבי שלוםרבי יודן בי רבי שלום° ורבי מתניהרבי מתניה אמורא א״י · דור ה׳רבי מתניה° חד אמר בשלא עירב נקודות וחורנה אמר אפילו עירב נקודות. וכתב לא השופך אמר רבי חייא בר אבארבי חייא בר אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי חייא בר אבארבי יוחנן°: אילין בני מדינחא ערומין סגין כד חד מינהון בעי משלחה מילה מסטריקין סתר לחבריה הוא כתב במי מילין, וההן דמקבל כתבייא הוא שופך דיו שאין בה עפץ והוא קולט מקום הכתב. עשה כן בשבת מהו. תנן: כתב על גבי כתב פטור רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא וררבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° תרווייהון אמרין והוא שכתב יב_כזדיו על גבי דיו, וסיקרא על גבי סיקרא. אבל אם כתב דיו על גבי סיקרא, וסיקרא על גבי דיו — חייב והוא הדין כאן שחייב. רבי יצחק בר משרשייארבי יצחק בר משרשייא° אמר בשם רבנן דתמן חייב שתים אחת משום מוחק ואחת משום כותב. עדים שאינן יודעים לחתום רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° אמר רושם לפניהן בדיו והן חותמין בסיקרא בסיקרא והן חותמין בדיו אמר לו רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא מפני שאנו עסוקין בהלכות שבת אנו מתירין אשת איש? אלא מביא נייר חלק ומקרע לפניהן והן חותמין. ולא כתב ידו של ראשון הוא? מרחיב לפניהן את הקרע רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה בעי: ולמה לית אנן אמרין רושם לפניהן במים, כדי שאם יבא ויערער — עררו בטל? ואם היה כותב במים, עדין הבעל יכול לערער ולטעון שאף זה כתב על גבי כתב שפסול.

מתני':

יב_כחכתב במי משקין במי פירות באבק דרכים באבק סופרים ובכל דבר שאינו מתקיים פטור. יב_כטלאחר ידו ברגלו בפיו ובמרפקו יב_לכתב אות אחת סמוך לכתב כתב על גבי כתב נתכוון לכתוב ח' וכתב ב' זיינין, אחת בארץ ואחת בקורה, על בשני כותלי הבית, על בשני דפי פנקס, ואין נהגין זה עם זה — פטור. כתב אות אחת נוטריקון °רבי יהודה בן בתירהרבי יהודה בן בתירא תנא · דור א׳רבי יהודה בן בתירא מחייב וחכמים יב_לאפוטרין.
גמ': היה צריך לכתוב את השם ובטעות ונתכויןנתכוין לכתוב יהודה ושכח ולא כתב דלת הרי נמצא השם כתוב במקומו הוא אלא שאינו מקודש מוחקו ומקיימו הוא בקדושה. °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר מעביר את הקולמוס עליו ומקיימו אמרו לו אף הוא אינו מן המובחר. מחלפה שיטתיה ד°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי תמן הוא אומר: אינו מן המובחר, הא כתב הוא. והכא הוא אמר: כתב על גבי כתב אינו כתב ופטור שלא ראינו ש°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי חולק על תנא קמא. מהו כתב על גבי כתב שאמרה המשנה שפטור. אין הכוונה שכתב על כתב קיים שזה ל°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי נחשב כתב אלא שכתב חד לעיל מן חד אות בשורה מעל אות. רבי יעקב בר זבדירבי יעקב בר זבדי אמורא א״י · דור ד׳רבי יעקב בר זבדי° בשם רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה° לא אמר כן אלא מחלפה שיטתיה דרבנן: תמן הוא אומר אינו מן המובחר, הא כתב הוא. והכא הוא אמר: כתב על גבי כתב פטור שאינו כתב.

📖 באר משה — דף ע עמוד ב

אומרת הגמרא: כתיב לא חוקק וכתב לא המטיף כתב לא השופך וכתב לא חוקק. אית תניי תני אפילו חוקק, כלומר גם אם הוא חוקק זה נחשב כתיבה. אמר רב חסדא: מאן דאמר לא חוקק בבולט מקום הכתב, כלומר הוא חק יריעות - הוא לוחץ מסביב לאות והאות בולטת, כגון הדין דינרא, כמו שעושים עם דינר, שלוחצים מהצדדים ובעצם באמצע זה בולט. מאן דאמר אפילו חוקק כגון ההן פינקסה, מדובר בחק תוכות - שהוא חורט בתוך הפנקס. הפנקס זה מעין לוח שעווה שפשוט עם משהו חד חורטים עליו, ואז זה מה שכתיבה.

וכתב לא המטיף, כלומר לא מטפטף טיפות טיפות של אותיות. רבי יודן בי רבי שלום ורבי מתניה, חד אמר בשלא עירב נקודות - כלומר זה לא נקרא כתיבה דווקא אם זה נקודות נקודות אבל הוא לא חיבר אותן, וחורנה אמר אפילו עירב נקודות - זו לא דרך כתיבה.

וכתב לא השופך. אמר רבי חייא בר אבא: אילין בני מדינחא ערומין סגין, ערמומיים, כד חד מינהון בעי משלחה מילה מסטריקין לחבריה, כלומר הוא רוצה לשלוח מכתב סתר. אז מה שהוא עושה - הוא כתב במי מילין, וההן דמקבל כתבייא הוא שופך דיו שאין בה עפץ והוא קולט מקום הכתב. ואז בעצם רואים את האותיות. שואלת הגמרא: עשה כן בשבת מהו? נשאלת שאלה.

רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש תרווייהון אמרין: והוא שכתב דיו על גבי דיו, וסיקרא על גבי סיקרא. כלומר דווקא אם הוא כתב באותו חומר, צבע על צבע. אבל אם כתב דיו על גבי סיקרא, וסיקרא על גבי דיו — חייב. והוא הדין כאן שיהיה חייב.

רבי יצחק בר משרשייא בשם רבנן דתמן, כלומר בעצם הוא רוצה לפתור את מה ששאלנו לגבי אם הוא כתב במי מלין ואחרי זה שם את הדיו בעפצים. אז הוא אומר לכאורה מי שאומר שכתב על גבי כתב כזה, כי אם זה משתי מינים יהיה חייב, אז גם פה יהיה חייב. אמר: חייב שתים משום מוחק כותב. כלומר אם היה כתב בסקרא והוא כתב על זה בדיו, אז יש פה גם מחיקה כי הוא מוחק את הסקרא וגם כתיבה כי הוא כותב בדיו.

אומרת הגמרא: עדים שאינן יודעים לחתום. רבי שמעון בן לקיש אמר: רושם לפניהן בדיו והן חותמין בסיקרא, בסיקרא והן חותמין בדיו. כלומר הוא כותב להם את זה בצבע אחד והם חותמים בצבע שני, וחוזרים על זה בהיפוך.

אמר לו רבי יוחנן: מפני שאנו עסוקין בהלכות שבת אנו מתירין אשת איש? - כתב על גבי כתב, אולי מספק אנחנו רק אוסרים את זה, אבל לבוא להגיד שזה יחשב כתב לגמרי עד כדי להתיר אשת איש לעלמה, אנחנו לא הולכים עם זה ככה. אלא מביא נייר חלק ומקרע לפניהן והן חותמין. כלומר הוא חותך את צורת האותיות בנייר ומניח את זה על הקלף והם עוברים באמצע וחותמים.

שואלת הגמרא: ולא כתב ידו של ראשון הוא? הרי לכאורה אם הוא כתב על הנייר ובעצם גזרו את זה, אז זה הכתב שלו. אומרת הגמרא: מרחיב לפניהן את הקרע. האותיות שהוא כותב הם אותיות גדולות - כשהוא חורט הוא חורט מרווח והם כותבים באמצע בתוך המרווח, אז זה כתב שלהם, לא הכתב שלו.

רבי מנא בעי: ולמה לינן אמרין רושם לפניהן במים? הרי לכאורה יכולים להגיד שרושם לפניהם במים והם כותבים, כי לפי דעת כולם זה לא יהיה כתב. אומרת הגמרא: אם בא וערער עררו בטל. אם היה כותב במים עדיין הבעל יכול לטעון שגם זה כתב על גבי כתב שפסול. כלומר אין לנו ידיעה ברורה שכתיבה במים לא נחשבת כתב, הבעל יכול לערער ולהגיד שגם זה נקרא כתב על גבי כתב והגט פסול. אז לכן לא עושים את זה.

בפרק י"ב הלכה ה' אומרת המשנה: כתב במי משקין במי פירות באבק דרכים באבק סופרים ובכל דבר שאינו מתקיים פטור. לאחר ידו ברגלו בפיו ובמרפקו כתב אות אחת סמוך לכתב כתב על גבי כתב. נתכוון לכתוב ח' וכתב ב' זיינין - כלומר ח' היו כותבים כשתי אותיות ז' ואז למעלה מחברים איזה גג, אז אם הוא כתב רק את שני האותיות האלו, לא חיבר אותם עדיין. אחת בארץ ואחת בקורה, על כותלי הבית, על דפי פנקס, ואין נהגין זה עם זה — פטור. כלומר אם לא רציתי לקרוא את שניהם יחד, אז זה עדיין פטור.

כתב אות אחת נוטריקון, כלומר ראשי תיבות, רבי יהודה בן בתירה מחייב וחכמים פוטרין.

אומרת הגמרא: היה צריך לכתוב את השם, שם השם. בטעות התכוון לכתוב יהודה ושכח ולא כתב דלת, אז בעצם הוא כתב את שם השם אלא שלא מקודש, כי הוא בעצם התכוון למשהו אחר. אז מה הוא עושה? הרי השם במקומו הוא מוחקו ומקיימו הוא בקדושה. כלומר הוא מוחק את זה וכותב מחדש בקדושה. רבי יהודה אומר: מעביר את הקולמוס עליו ומקיימו. די להעביר עליו קולמוס ולקדש אותו. אמרו לו אף הוא אינו מן המובחר. כלומר אם הוא חוזר על זה.

מחלפה שיטתיה דרבי יהודה, תמן הוא אומר: אינו כתב. כלומר פה הוא מסכים עם חכמים שזה רק לא מן המובחר, אבל בכל זאת זה כתב. ואילו הכא הוא אמר כתב על גבי כתב אינו כתב ופטור. הוא בעצם ברישא שנאמר כתב על גבי כתב אינו כתב, אז רבי יהודה לא חלק, סימן שהוא מסכים לזה.

שלא ראינו שרבי יהודה חולק על תנא קמא - לא, מה זה כתב על גבי כתב? לא כמו שהבנו, אין הכוונה שהוא כתב על גבי כתב אחר, אלא מדובר שהוא כתב לאל מחד. כלומר בעצם הוא כתב אות אחת למעלה ואות אחת מלמטה, ששתי האותיות הן אחת על גבי השנייה. בזה רבי יהודה מודה שפטור כי זה בכלל לא כתב.

רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו: הוא אומר כתב הוא. לא אמר כן, אלא שזה לרבי יהודה נחשב כתב - מחווץ לשיטת רבנן. תמן הם אומרים אינו מן המובחר - הרי פה הם שאלו את רבי יהודה שזה לא מן המובחר, כלומר שמו של זה כתב. והכא הוא אמר כתב על גבי כתב פטור כי זה בכלל לא כתב. כלומר אפילו ברישא רבנן, תנא קמא, סוברים שכתב על גבי כתב פטור כי זה לא כתב - אז זה לכאורה סתירה. ואומרת הגמרא שבשיטתו של רבי יהודה יישבו: בשיטתך שאתה אומר שזה כתב, בכל אופן הרי זה לא מן המובחר, כי אינו מכובד ששם השם יהיה דבר כזה שכתב על גבי כתב.

כתב אות אחת נוטריקון, כלומר ראשי תיבות, רבי יהודה בן בתירה מחייב וחכמים פוטרין. שואלת הגמרא מאי טעמא דרבי יודה בן בתירה? אומר כיוון שמאות אחת אתה למד כמה אותיות. מאות אחת אמנם כתובה, אבל בעצם אתה מבין שיש פה כביכול כתיבה של הרבה אותיות, לכן חייב.

תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_עא.ogg



^[דף עא עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף עא עמוד א135

בשיטתו של °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי השיבוהו בשיטתך שאת אומר כתב הוא אינו מן המובחר תנן כתב אות א' נוטריקון °רבי יהודה בן בתירהרבי יהודה בן בתירא תנא · דור א׳רבי יהודה בן בתירא מחייב וחכמים פוטרין מאי טעמא? ד°רבי יהודה בן בתירהרבי יהודה בן בתירא תנא · דור א׳רבי יהודה בן בתירא מאות אחת את למד כמה אותיות.

מתני': הכותב שתי אותיות בשני העלמות א' בשחרית וא' בין הערבים °רבן גמליאלרבן גמליאל דיבנה תנא · דור א׳רבן גמליאל דיבנההלל דיבנה מחייב וחכמים יב_לבפוטרין.
גמ': וקשיא על ד°רבן גמליאלרבן גמליאל דיבנה תנא · דור א׳רבן גמליאל דיבנההלל דיבנה אילו קצר כגרוגרת בשחרית וכגרוגרת בין הערבים בשני העלמות שמא אינו חייב שנים כיוון שהעלמות חולקות לא יצרפו שני אותיות בשני העלמות ולמה °רבן גמליאלרבן גמליאל דיבנה תנא · דור א׳רבן גמליאל דיבנההלל דיבנה מחייב. רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה אמר לה: סתם רבי אבוןרבי אבין אמורא א״י · דור ג׳רבי אביןרבי יוחנן° אמרה בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: טעמא ד°רבן גמליאלרבן גמליאל דיבנה תנא · דור א׳רבן גמליאל דיבנההלל דיבנה תמן כשכתב אות אחת עשה רק חצי מלאכה אין ידיעה לחצי מלאכה, ודכוותה אין זדון לחצי זית. אכל חצי זית בזדון וחצי זית בשגגה, מהו שיצטרפו ויהיה חייב חטאת.

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

32 יב_לב מיי' פ ו' מהל' שגגות הלכה ח':


[ע"ב]

הדרן עלך פרק הבונה