ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/פרק שביעי

ירושלמי פאה, פרק ז, הלכה א

מתני’: ^ז_אכל זית שיש לו שם בשדה. אפי' כזית הנטופה בשעתו ושכחו, אינו שכחה. במה דברים אמורים? בשמו ובמעשיו ובמקומו. בשמו, שהיה שופכני או בישני. במעשיו, שהוא עושה הרבה. במקומו, שהוא עומד בצד הגת או בצד הפירצה. ושאר כל הזיתים

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף לא עמוד ב] ב' שכחה, שלשה אינן שכחה. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר. אין שכחה לזיתים:

גמ’: תמן תנינן, כל זית שיש לו שם בשדה. אפילו כזית הנטופה בשעתו _{אפילו שזה רק זמני} ושכחו, אינו שכחה. מאי טעמא? אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° . דכתיב, ושכחת עומר בשדה. עומר שאתה שוכחו לעולם. ^ז_ביצא זה, שאת זוכרו לאחר זמן. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי. ^ז_גהיה מסויים בדעתו. כמי שהוא מסויים? היה עומד בצד הדקל, הדקל מסיימו. היו שניהם נטופה _{שבכל שנה אחד משניהם נותן יותר מכל האחרים והשני נותן כמות רגילה כמו האחרים}, זה מסיים את זה. וזה מסיים את זה. היתה כל שדהו נטופה? נישמענא מן הדא. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, אין שכחה לזיתים. ואמר רבי שמעון בן יקים רבי שמעון בן יקים°. לא אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, ^ז_דאלא בראשונה שלא היו הזיתים מצויין. שבא אדריינוס הרשע והחריב את כל הארץ. ואפילו שלאחד היו הרבה זתים, כיון שבכל הארץ לא היו מצויים, אין להם שיכחה. אבל עכשיו שהזיתים מצויין, יש להם שכחה. משמע שהולכים גם אחר העולם: שופכני, נוטף שמן. והתנינן, נטופה זה הנוטף שמן? אלא שהוא עושה שמן הרבה. והתנן במעשיו שהוא עושה הרבה? אלא שופכני, שהוא עושה שמן הרבה. נטופה, נוטף שמן. במעשיו, שהוא עושה הרבה זיתים. בישני. אית דבעי מימר, בישני ממש שהוא מפורסם שעושה מעט. אית דבעי מימר, דהוא עושה הרבה ומבעית _מביש לחבריה. האם עד די עביד ד' כיפליסין  עד שיעשה פי ארבע מזית רגיל כי ההיא דתנינן, כל עומרי השדה של קב קב, ואחד של ארבעת קבין ושכחו אינו שיכחה. או מכיון שהוא עושה יותר מחבירו, כמי שהוא מסויים? עד די יעבד כל שנה ושנה או מכיון שהוא עושה רובן של שנים, כמי שהוא מסויים? במקומו. שהוא עומד בצד הגת או בצד הפירצה. מתניתין ד°בית שמאי בית שמאי היא. דתנן, העומר שהוא סמוך לגפה וכ"ו °בית שמאי בית שמאי אומרים אינו שכחה, ו°בית הלל בית הלל אומרים שכחה. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, דברי הכל היא. תמן, תלוש בצד דבר המחובר. ברם הכא, דבר מחובר בצד דבר מחובר. תנן, °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, אין שכחה לזיתים. אמר רבי שמעון בן יקים רבי שמעון בן יקים° . לא אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, אלא בראשונה שלא היו הזיתים מצויין. שבא אדריינוס הרשע והחריב את כל הארץ. אבל עכשיו שהזיתים מצויין, יש להם שכחה. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר. לא חייב אדם שכחה לזיתים, אלא °רבי עקיבא רבי עקיבא. דהוא דריש גזירה שווה אחריך אחריך. בזתים כתיב כי תחבוט זתיך לא תפאר אחריך. בענבים כתיב כי תבצור כרמך לא תעולל אחריך. מה ענבים יש להם שיכחה אף זתים יש להם שיכחה. אבל ל°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא דלא דריש אחריך אין שכחה לזיתים. התיבון, ל°רבי עקיבא רבי עקיבא שלמד שכחה לזיתים מגזירה שווה אחריך אחריך מענבים, ואם לא היה כתוב אחריך בזיתים לא היה שיכחה לזיתים. והרי לדעת כולם יש שכחה בעומרים. אף שלא כתיב בעומרים אחריך? מכיון שכתיב לא תשוב לקחתו, כמי שכתיב אחריך. תני, כל זית שיש לו שם בשדה. אפילו כזית הנטופה בשעתו ושכחו, אינו שכחה, במה דברים אמורים? בזמן שלא התחיל בו. אבל התחיל בו, אפילו זית הנטופה בשעתו ושכחו, יש לו שכחה. רבי יונה רבי יונה° בעי. ההן זית נטופה. האם כמו שלדעת חכמים אף שאין לזית נטופה שיכחה הואיל והוא מסויים, אף על פי כן אם התחיל בו יש לו שיכחה. גם ל°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אף שלזתים אין שיכחה, אם התחיל בו יש לו שיכחה? או שלדעת °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אפילו התחיל בו כמי שלא התחיל בו. דלעולם אין שיכחה לזתים?

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 ז_א מיי' פ ה' מהל' מתנות עניים הלכה כ"ג:
[ע"ב]

2 ז_ב מיי' פ ה' מהל' מתנות עניים הלכה כ"ג:

3 ז_ג מיי' פ ה' מהל' מתנות עניים הלכה כ"ד:

4 ז_ד מיי' פ ה' מהל' מתנות עניים הלכה כ"ה:

-----------------------------------דף לב

ירושלמי מאיר מסכת פאה דף לב

ירושלמי פאה, פרק ז, הלכה ב

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף לב עמוד א] מתני’: ^ז_הזית שנמצא עומד בין שלש שורות של שני מלבנים ושכחו, אינו שכחה. ^ז_וזית שיש בו סאתים ושכחו, אינו שכחה. ^ז_זבמה דברים אמורים? בזמן שלא התחיל בו. אבל התחיל בו, אפילו זית הנטופה בשעתו ושכחו, יש לו שכחה. ^ז_חכל זמן שיש לו תחתיו, יש לו בראשו. °רבי מאיר רבי מאיר אומר, משתלך המחבא _{מקל שאיתו נוקפים זיתים}:

גמ’: תנן, זית שנמצא עומד בין שלש שורות של שני מלבנים. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° כיני מתניתין  כך כוונת המשנה של שני מלבנים. ושכחו. _{אבל אם היה באמצע בין ארבע מלבנות אפילו בלא עצים אינו שיכחה דהוי דבר מסוים} מה אנן קיימין? אם משום דבר מסויים אין כאן זיתים אלא אפילו אם היה בין עצים אחרים אין לו שיכחה אם משום שורה שצריך להיות שלושה עצי זית, הוא עצמו נידון בשורה ודי בשורה אחת ולמה צריך שלושה שורות? אלא על ידי שורה ועל ידי שורות. _{דכיוון שמדובר בעצים שכבר נמסקו ולא שייך שורה אלא בשלושה עצים שלא נמסקו, אבל כאן כיוון שהעץ האמצעי נמנה בכמה שורות מצפון דרום ממזרח מערב ושני האלכסונים אף שאין בהם זיתים נידון כשורה.} אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בזית נודיין _{יש אומרים שהוא זית שאצלו הוא נודע מסיבה פרטית ויש אומרים שנתלש ממקומו כגון בעציץ} היא מתניתא אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° לא סוף דבר נודיין אלא אפילו שאר כל הזיתים. דמכיון שדרכו ליבחן בגלל מקומו, אפילו שאר כל הזיתים אין להן שכחה. אית תנאי תני תני, זית שנמצא בין שלש שורות. אית תנאי תני, זית שנמצא עומד בין שלש שורות. מאן דאמר שנמצא, מסייע לרבי יוחנן רבי יוחנן° דמשמע שמדובר בזית שיכול לזוז ממקומו _{או לדעה השניה כיוון שהוא נודע לאותו אדם אין חשיבות למקום בו הוא היה}. מאן דאמר שנמצא עומד מסייע לרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, דמשמע שהחשיבות בגלל המקום. מתני' מסייע לרבי יוחנן רבי יוחנן° דתני, במה דברים אמורים כשלא היה מכירו _{לכן צריך שיהיה בתוך שלוש שורות שמעידות שהוא מהם וזה מקומו ואם לאו אמרינן שמא אדם אחר הביאו לכאן ושכחו} , אבל אם היה מכירו, מרדף אחריו אפילו עד מאה _{משמע שמדובר בעץ תלוש שיכול לזוז ממקומו. או שמדובר בזית שנודע לבעלים בגלל סיבה אישית ולכן אפילו אם עבר מאה אמה ממנו כיוון שסופו לזוכרו אין בו שיכחה}. בשעת הלימוד אמרו בישיבה הא אם יש בו סאתים ושכחו אינו שכחה. והרי המשנה אמרה שכל זית שנמצא עומד בין שלש שורות אינו שיכחה. ומה שייך לאמר הא אם יש בו סאתים אינו שיכחה. משמע שדיברנו על דבר שיש בו שיכחה ורק אם יש בו סאתים אינו שיכחה? לא על הדא איתאמרת אלא על הקדמייתא לא על זה זה נאמר אלא על המשנה הקדמת דתנן, כל זית שיש לו שם בשדה כזית הנטופה בשעתו ושכחו אינו שכחה ואם התחיל בו יש בו שיכחה. עליה איתאמרת. שאפילו התחיל בו ושכחו, אם נשאר בו סאתים שלא קטף ושכחו, אינו שכחה: תנן, ^ז_טכל זמן שיש לו תחתיו יש לו בראשו. פתר לה תרין פיתרין.  ניתן להעמיד את המשנה בשני אופנים כל זמן שיש לו תחתיו, יש לו בראשו. הא אין לו תחתיו, אין לו בראשו. ו°רבי מאיר רבי מאיר בא להקל ואומר אפילו אין לו תחתיו יש לו בראשו עד שתלך המחבא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף לב עמוד ב] פתר חורן  העמדה אחרת. כל זמן שיש לו תחתיו, יש לו בראשו. °רבי מאיר רבי מאיר אומר אם הלכה המחבא, אף על פי שיש לו תחתיו אין לו בראשו. תני משום °בית שמאי בית שמאי. משיניח את הכרכר הוא מחבא וגמרו, אין לו בראשו _{כשיטת °רבי מאיר רבי מאיר} : אמר רבי אבהו רבי אבהו°, רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° , קורא לו בר כרה. אמרו בשם רבי אבהו רבי אבהו°, למה נקרא שמו מחבא? שהוא משיר את החבויין. דכתיב (שמואל א כג כג) ודעו וראו מכל המחבויין אשר יתחבא שם:

ירושלמי פאה, פרק ז, הלכה ג

מתני’: ^ז_יאיזו פרט? הנושר בשעת הבצירה. ^ז_יאהיה בוצר עקץ את האשכול הוסבך בעלים ונפל לארץ ונפרט, הרי זה של בעל הבית. המניח כלכלה תחת הגפן בשעה שהוא בוצר, הרי זה גוזל את העניים. על זה נאמר (משלי כב כח) אל תסיג גבול עולים. ^ז_יבאיזהו עוללות? כל שאין לו לא כתף ולא נטף. אם יש לה כתף או נטף, הרי זה של בעל הבית. אם ספק, לעניים. עוללות שבארכובה _{בחיבור האשכול לזמורה}. ^ז_יגאם נקרצת _נתלשת היא עם האשכול, הרי זה של בעל הבית. ואם לאו, הרי הוא של עניים. גרגר יחידי. °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי אומר, אשכול. וחכמים אומרים, ^ז_ידעוללות:

גמ’: תנן, המניח כלכלה תחת הגפן בשעה שהוא בוצר, הרי זה גוזל את העניים. הדא אמרה, ^ז_טופרט בנשירתו קדש. לית הדא פשיטא שאלתיה דאילפא  האין זה פושט את השאלה של אילפא? דאילפא שאל. לקט בנשירתו, מהו שיקדש? אמר רבי שמואל בר אבדומא רבי שמואל בר אבדומא°. שנייא היא, שהוא גרם לו שלא ירד לארץ. ואף שמצד הדין זכה בהם, הרי הוא מפקיעה אותם מהעניים: תנן, איזו היא עוללות? כל שאין לו לא כתף ולא נטף. ^ז_טזאיזו היא כתף? פסיגים זו על גבי זו. איזו היא נטף? התלויות בשדרה ויורדות. אמר רבי אבא רבי אבא° בשם רב יהודא רב יהודה° . ^ז_יזוהן שיהיו כולן נוגעות בפס ידו. קא סלקא דעתן שרק אם כל הענבים באשכול אינם יכולים למלא כף יד יש להם דין עוללות, אבל יותר מזה לא. לא כן אמר רבי חייא רבי חייא רבה° , מעשה ששקלו _{אשכול אחד של} עוללות שבע ליטריות _{שני קילו לערך וזה הרבה יותר מפס יד} בציפורין? אמר רבי חיננה רבי חיננה° , הכוונה שבענבים יהיו רווחים עד שאם יתן את האשכול על גבי טבלה או פס ידו, יהו כולן נוגעות בטבלה ולא יגעו זה בזה. ^ז_יחבן לוי שנתמנה לו מעשר טבל ומצא בתוכו עוללות. הרי זה עושה אותן תרומת

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

5 ז_ה מיי' פ ה' מהל' מתנות עניים הלכה כ"ה:

6 ז_ו מיי' פ ה' מהל' מתנות עניים הלכה כ"ד:

7 ז_ז מיי' פ ה' מהל' מתנות עניים הלכה כ"ד:

8 ז_ח מיי' פ א' מהל' מתנות עניים הלכה י"ב:

9 ז_ט מיי' פ א' מהל' מתנות עניים הלכה י"ב:
[ע"ב]

10 ז_י מיי' פ ד' מהל' מתנות עניים הלכה ט"ו, מיי' פ ד' מהל' מתנות עניים הלכה ט"ז:

11 ז_יא מיי' פ ד' מהל' מתנות עניים הלכה ט"ו, מיי' פ ד' מהל' מתנות עניים הלכה ט"ז:

12 ז_יב מיי' פ ד' מהל' מתנות עניים הלכה י"ז:

13 ז_יג מיי' פ ד' מהל' מתנות עניים הלכה כ':

14 ז_יד מיי' פ ד' מהל' מתנות עניים הלכה י"ט:

15 ז_טו מיי' פ ד' מהל' מתנות עניים הלכה י"ד:

16 ז_טז מיי' פ ד' מהל' מתנות עניים הלכה י"ח:

17 ז_יז מיי' פ ד' מהל' מתנות עניים הלכה י"ח:

18 ז_יח מיי' פ ד' מהל' מתנות עניים הלכה כ"ו:

-----------------------------------דף לג

ירושלמי מאיר מסכת פאה דף לג

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף לג עמוד א] מעשר על מקום אחר. ועוללות לאו של עני הם? אמר רבי אבין רבי אבין° בשם רבנן דתמן. בנקרצות _נתלשות עם האשכולות ותנן, אם נקרצת היא עם האשכול, הרי זה של בעל הבית. תנן, גרגר יחידי. °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי אומר אשכול. וחכמים אומרים עוללות. אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° . טעמא ד°רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי דכתיב (ישעיהו י"ז, ו') ונשאר בו עוללות כנוקף זית שנים שלשה גרגרים. יותר מכאן או פחות מכאן, אשכול: דלמא  את זה מספרים. רבי אבהו רבי אבהו° ורבי יוסי בן חנינא רבי יוסי בר חנינא° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° עברו על כרם דורון. אפיק לון אריסא חדא אפרסק. אכלון אינון וחמריהון ואייתרון. ושערונא כהדין לפיסא דכפר חנניא  ושיערו שגודלו כגודל אילפס של כפר חנניה, מחזיק סאה של עדשים. בתר יומין עברון תמן, אפיק לון תרי תלת לגו ידא  הוציא להם שנים שלוש ביד אחת. אמרו ליה מן ההוא אילנא אנן בעיין  מאותו עץ אנו רוצים. אמר לון מיניה אינון. וקרון עלוי (תהילים קז לד) ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה. אמר רבי חנינא רבי חנינא בר חמא°. כד סלקת להכא  כשהגעתי לארץ ישראל. נסיבית איזורי ואיזוריה דברי ואיזוריה דחמרי מקפא בירתא דחרובתיה דארעא דישראל, ולא מטין  לקחתי את החגורה שלי ושל בני ושל החמור כדי להקיף עץ חרוב אחד ולא הגיעה. קצת חד חרוב, ונגד מלא ידוי דובשה  חתכתי חרוב אחד וכל ידי מלאה דבש. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. יפה סיפסוף _{פרי לא בשל} שאכלנו בילדותינו, מפרסקיה שאכלנו בזקנותינו. דביומוי אישתני עלמא  בימיו השתנה העולם. אמר רבי חייא בר אבא רבי חייא בר אבא° . סאה ארבלית היתה מוציאה. סאה סולת, סאה קמח, סאה קיבר, סאה מורסן, סאה גניינין _{פסולת קשין}. וכדון, אפילו חדא בחדא לא קיימא. אמר רבי חונא רב הונא° בשם רבי אבון רבי אבין°. קינמון שהוא דבר יקר, ומרוב השפע היו ישראל מגדלין אותו, מאכל לעזים. אמר רבי חונא רב הונא° בשם רבי אבון רבי אבין°. שני תמידין שהיו מקריבין בכל יום. היו מרכיבין אותן על גבי גמל, ורגליהן נוגעות בארץ. אמר רבי חונא רב הונא° בשם רבי אידי רבי אידי°. מעשה באחד שקשר עז לתאינה, ובא ומצא דבש וחלב מעורבין. °רבי רבי יהודה הנשיא אמר לרבי פרידא רבי פרידא°. לית את חמי לי ההיא סגולה בגו כרמך?  אינך מראה לי את האשכול המפורסם בכרם שלך אמר לו אין נפיק בעי מחמייא לי' עד דהוא רחוק צפה ביה כמין תור  יצא להראות לו ומרחוק היה נראה לו כמין שור. אמר לו, לית הדין תורא מחבל כרמך  האין השור הזה הורס את הכרם שלך? אמר לו הדין תורא דאת סבר הוא סגולה  מה שאתה חושב שזה שור זה הגפן המפורסמת. וקרא עליו (שיר השירים א יב) עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו. בית מקדשא חריב, ואת קאים בקשיותך? מיד איתבעין ולא אשכח. אייתון קומיה °רבי רבי יהודה הנשיא תרין פוגלין בין ריש שתא לצומה רבא הביאו לפני רבי שני צנונות בין ראש השנה ליום כיפור והוה אפוקי שמיטתא ומוצאי שביעית היה. והוו בהון טעיניה דגמלא והיה בהם כדי משא שסוחב גמל. אמר לון, ולית אסור? ולית ספיחין אינון? אמר לו, באיפוקי ריש שתא איזדרעין במוצאי ראש השנה הם נזרעו. באותה שעה, התיר °רבי רבי יהודה הנשיא ליקח ירק במוצאי שביעית מיד. בעון קומי. מהו הדין דכתיב (יואל א', י"ז) עבשו פרודות תחת מגרופותיהם. אמר לו, תחת שהיינו גורפים דבש, הרי אנו גורפין רקבובית. מעשה באחד שהיה לו שורה של תאינין, ובא ומצא גדר של דבש מקיף אותן. חד בר נש זרע חקלא לפת. והוה מקטע ומזבין חותך ומוכר שלא יכול להרים לפת שלם. מעשה בשועל שבא וקינן בראשה של לפת. מעשה בשיחין בקלח א' של חרדל שהיו בו שלשה בדין. ונפשח אחד מהם וסיככו בו סוכת יוצרים, ומצאו בו שלשת קבין של חרדלי. אמר °רבי שמעון בן חלפתא רבי שמעון בן חלפתא . קלח אחד של חרדל היה לי בתוך שלי. והייתי עולה בו, כעולה בראש התאינה. מעשה באחד שזרע סאה של אפונים, ועשת שלש מאות סאין. אמרו לו, התחיל הקגוש ברוך הוא לברכך. אמר לון, אזלון לכון, די אנחת טלא בישא עליה דאי לא כן, בכפלא הוות מעבד ירד עליה טל רע ואם לא כן הייתה עושה כפליים. אמר °רבי שמעון בן חלפתא רבי שמעון בן חלפתא. היה מעשה שאמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי לבנו בסיכנין, עלה והביא לנו גרוגרות מן החביות. עלה והושיט ידו ומצאה של דבש. אמר לו, אבא. של דבש הוא. אמר לו, השקע ידך ואת מעלה גרוגרות. מעשה שאמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא לבנו בציפורן, עלה והביא לנו גרוגרות מן העלייה. עלה ומצא את העלייה צף עליה דבש. רבי חנניא רבי חנניא° מזבין דבש דדבוריין, והוה ליה דבש דצליי  היה מוכר דבש דבורים והיה לו דבש תאנים, ויש אומרים דבש צרעות חד זמן אתו גבי חמרין, ובטעות זבן לון דבש דצליין  מכר להם דבש תאנים, ויש אומרים דבש צרעות. בתר יומין עברין תמן. אמר לו בגין לא מטייעא לכון הוון ידעין ההוא דובשא דיהבית לכון, דצליין אינון  כדי לא להטעות אתכם תדעו שהדבש שמכרתי לכם של תאנים הוא, ויש אומרים של צרעות. אמר לו, מיניה אנן בעון דהוא טב לעבידתיה  ממנו אנו רוצים שהוא טוב למלאכה. ואפריש טמיתיה  הפריש את שווים ובנא בי מדרשא דציפורן. °רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון אזל לחד אתר, ואייתון קומיה כרוב מצמק. אמר לו, סגין דבש יהבתון ביה. אמרין ליה, לא יהבינון ביה. מיניה וביה הוא:

ירושלמי פאה, פרק ז, הלכה ד

מתני’: המדל בגפנים. כשם שהוא מידל בתוך שלו, כך הוא מידל בשל עניים, דברי °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי. °רבי מאיר רבי מאיר אומר. בשלו הוא רשאי, ואינו רשאי בשל עניים:

גמ’: הכל מודים במוכר לחבירו עשרה אשכולות, שיהא אסור ליגע בהן

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף לג עמוד ב] הכל מודים בשותף, כשם שהוא מידל בתוך שלו, כך הוא מידל בתוך של חבירו. °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי עביד ליה לעני כשותף. °רבי מאיר רבי מאיר עביד ליה כמוכר. אמר ליה רבי אימי רבי אמי°. הגע עצמך שאכלתן חיה. אין תעבדינא כשותף, יהא חייב לשלם לו חצי: אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. נראה דמוחלפת שיטתו של °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי דתמן תנינן, המרבץ שדהו _{ומונע מהעניים לרדת וללקוט שהכל נרקב אחר ההשקיה}, אם הזיקו מרובה על הזיקו של העני, מותר. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר בין כך ובין כך נוטלן ומניחן על הגדר, והעני בא ונוטל את שלו. והכא הוא אומר הכין שיכול לדלל גם את של העניים? מתוך שהוא מעכן, הוא עושה יותר לשנה הבאה. ואמור אוף הכא מתוך שהוא מרבצה היא עושת יותר לשנה הבאה? אמר לו. מצוי _רגילות הוא לזורעה ירק אחר שנה שזרעה תבואה, ולהבריחה מן העניים שהרי בירק אין לקט שיכחה ופאה ונמצא שאין העניים מרוויחים כלום בשנה שאחר כך ממה שמרבץ מים השנה

ירושלמי פאה, פרק ז, הלכה ה

מתני’: כרם רבעי. °בית שמאי בית שמאי אומרים, אין לו חומש ואין לו ביעור. ו°בית הלל בית הלל אומרים, ^ז_יטיש לו. °בית שמאי בית שמאי אומרים, יש לו פרט ויש לו עוללות, ועניים פודים לעצמן. ו°בית הלל בית הלל אומרים, ^ז_ככולו לגת:

גמ’: תני, °רבי רבי יהודה הנשיא אומר. לא אמרו °בית שמאי בית שמאי _{שכרם רבעי אין לו חומש ואין לו ביעור}, אלא בשביעית. אבל בשאר שני שבוע, אף לדעת °בית שמאי בית שמאי יש לו חומש ויש לו ביעור. על דעתיה ד°רבי רבי יהודה הנשיא, לא למדו °בית שמאי בית שמאי נטע רבעי, אלא ממעשר שני. כמה דתימר אין מעשר שני בשביעית, דכוותיה אין נטע רבעי בשביעית. מעתה אל יהא לו קדושה? קדושתו מאיליו למדו _{מפורשת בתורה} ולא ממעשר שני דכתיב (ויקרא קדושים יט כד) ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הילולים. הרי הוא כביכורים שקורין עליו את ההלל. אי כביכורים, ויהא מותר לאונן? תני קודש. מגיד ^ז_כאשהוא אסור לאונן, ויהא חייב בביעור כמו ביכורים? בגין _בשיטת ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי פוטר ביכורים מביעור. אם כביכורים, שתחול עליהם קדושה במחובר כביכורים שקדושתם במחובר, ויפדה במחובר לקרקע _{אבל לביכורים אין פדיון}? _{נשאר בשאלה} תני °רבן שמעון בן גמליאל  רבן שמעון בן גמליאל . אחד שביעית ואחד

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

19 ז_יט מיי' פ"ט מהל' מעשר שני ונטע רבעי הלכה ב':

20 ז_כ מיי' פ"ט מהל' מעשר שני הלכה ד', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ד סעיף ו':

21 ז_כא מיי' פ"ט מהל' מעשר שני ונטע רבעי הלכה א':

-----------------------------------דף לד

ירושלמי מאיר מסכת פאה דף לד

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף לד עמוד א] שאר שני שבוע. °בית שמאי בית שמאי אומרים אין לו חומש ואין לו ביעור. על דעתיה ד°רבן שמעון בן גמליאל  רבן שמעון בן גמליאל , לא למדו נטע רבעי ממעשר שני כל עיקר. מעתה אל יהא לו קדושה? קדושתו מאיליו למדו. דכתיב קודש הילולים, הרי הוא כביכורים שקורין עליו את ההלל. אי כביכורים, ויהא מותר לאונן? תני קודש הילולים, מגיד שהוא אסור לאונן. ויהא חייב בביעור? בגין _בשיטת ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי פוטר בביעור. אם כביכורים, שתחול עליהם קדושה במחובר כביכורים שקדושתם במחובר, ויפדה במחובר לקרקע _{אבל לביכורים אין פדיון}? _{נשאר בשאלה}: אמר רבי זירא רבי זירא° בעי קומי  שאל אתרבי אבהו רבי אבהו°. מניין שהוא טעון חילול? אמר לו, דכתיב קודש הילולים. קודש חילולים. דלא מתמנעין רבנן להחליף בדרשותיהם בין ה"י לחי"ת. תני רבי אייבו בר נגרי רבי אייבו בר נגרי° קמיה רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° ברייתא ד°רבי ישמעאל  רבי ישמעאל כ°בית שמאי בית שמאי. כתיב (ויקרא בחקותי כז לא) ואם גאל יגאל איש ממעשרו, חמישיתו יוסף עליו. פרט לנטע רבעי, שאין מוסיף עליו חומש. חזר ותני קומיה ברייתא כ°בית הלל בית הלל. כתיב (ויקרא בחקותי כז לא) ואם גאל יגאל איש ממעשרו, חמישיתו יוסף עליו. שתי גאולות הן. אחת למעשר שני ^ז_כבואחת לנטע רבעי: תמן תנינן. °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי אומר, אין לנכרי כרם רבעי. וחכמים אומרים, ^ז_כגיש לו. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° . כיני מתניתין  כך כוונת המשנה. °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי אומר, אין לנכרי כרם רבעי בסוריא. אמר רב ביבי רב ביבי° . בעון קומי אמר רבי זירא רבי זירא° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. הרי °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי אתיא כ°בית שמאי בית שמאי על דעתיה ד°רבי רבי יהודה הנשיא  רבי יהודה כמו בית שמאי על פי העמדה של רבי. כמו שעל דעתי ד°רבי רבי יהודה הנשיא °בית שמאי בית שמאי לא למדו לנטע רבעי, אלא ממעשר שני ולכן הם אמרו שכמה דתימר אין מעשר שני בשביעית ודכוותיה אין נטע רבעי בשביעית. כמו כן °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי אומר לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני. ולכן כמה דתימר ^ז_כדאין מעשר שני בסוריא דכוותיה אין נטע רבעי בסוריא. האם אף ל°בית שמאי בית שמאי יהיה הדין כן שלא יהיה נטע רבעי בסוריא? אמר לו חמי  ראה מה אמר °רבי רבי יהודה הנשיא לא אמר, אלא של°בית שמאי בית שמאי אין לו חומש ואין לו ביעור. הא שאר דברים יש לו אפילו בסוריה. ואילו °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי אומר, אין לנכרי כרם רבעי בסוריא. שמואל בר אבא שמואל בר אבא° בעי. על דעתי ד°רבי רבי יהודה הנשיא, הא °בית שמאי בית שמאי לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני. ולכן כמה דתימר אין מעשר שני בשביעית, ודכוותיה אין נטע רבעי בשביעית. האם כוותיה בשנה השלישית והששית, הואיל ואין בהן מעשר שני, לא יהא בהן נטע רבעי? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. שלישית וששית, אף על פי שאין בהן מעשר שני, ^ז_כהיש בהן מעשר עני. ^ז_כושביעית, אין בהן מעשר כל עיקר. חיפה שאל, אמרינן דל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני. ולכן כמה דתימר ^ז_כזאין מעשר שני בסוריא, ודכוותיה אין נטע רבעי בסוריא. דכוותיה הרי לא למדו שצריך לתת אחד מעשר לחלות תרומת תודה, אלא מתרומת מעשר. כמה דתימר אין תרומת מעשר במדבר, ודכוותיה לא תהא תרומת חלות תודה במדבר? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° . לא למדו ממנו אלא רק לשיעורן. תני °רבי יוסי ברבי יהודא רבי יוסי בר יהודה. °רבי אליעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון אומר. לא נתחייבו ישראל בנטע רבעי אלא לאחר ארבע עשרה שנה. שבע שכיבשו ושבע שחילקו. אמר רב חסדא רב חסדא° . אתיא ד°רבי יוסי ברבי יהודא רבי יוסי בר יהודה, בשיטת °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי אבוי. כמה ד°רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי אמר, לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני. ולכן כמו דמעשר שני אינו נוהג בסוריא, אף נטע רבעי אינו נוהג בסוריא. ואף כאן כמה דתימר אין מעשר שני אלא לאחר ארבע עשרה שנה כוותיה, אין נטע רבעי אלא לאחר ארבע עשרה שנה. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בשיטת בנו. אבל לא בהכרח שבנו בשיטת אביו. דמצאנו שסוריה חמורה מי"ד, שהרי בסוריה חייב במעשרות ובי"ד היו פטורים ממעשרות. לכן סוריא שהיא חמורה למדה מי"ד הקל להחמיר, שדבר שנהג בארבע עשרה ודאי ינהג בסוריה. ואם היה חייב ברבעי בארבע עשרה שכבשו וחילקו את הארץ, ודאי היה חייב גם בסוריה. ואם אומר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי שאין רבעי בסוריה כיוון שהוא למד ממעשר שני, ודאי שלשיטתו לא היה רבעי בארבע עשרה כפי שיטת בנו. אבל אין י"ד שנה הקל למדה מסוריא החמורה. כך שאף ש°רבי יוסי ברבי יהודה רבי יוסי בר יהודה סובר שבארבע עשר שנים שכבשו וחילקו את הארץ לא היה רבעי, לא בהכרח שיודה לאביו שגם בסוריה אין רבעי. תני, כתיב (ויקרא קדושים יט כה) ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הילולים לה’ , ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו. מאי להוסיף? ל’, הוסיף. מכאן לשלושים יום בשנה כשנה. °רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי אומר. הרי את כמוסיף פירות חמישית על פירות רביעית. מה פירות חמישית, לבעלים. אף פירות רביעית, לבעלים. מכאן שפירות רבעי כממון בעלים. רבי זירא רבי זירא° ורבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. אתיא ד°רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי כ°רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי. כמו ד°רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי אומר נטע רבעי ממון בעלים. דלא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני. וכמה דתימר מעשר שני ממון בעלים, אף כרם רבעי ממון בעלים. כן °רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי עושה אותו כנכסיו. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי קומי  שאל את

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף לד עמוד ב] רבי זירא רבי זירא° . כדברי מי שהוא עושה אותו כנכסיו, מהו שיהא רבעי חייב במעשרות? אמר לו, כיי דאמר רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי° . דאמר רבי אבון רבי אבין° בשם רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי° . לא סוף דבר הלכה זו, אלא כל הלכה שהיא רופפת בבית דין, ואין את יודע מה טיבה. צא וראה מה הציבור נוהג, ונהוג כמותם. ואנן חמיין  ואנו רואים ציבורא דלא מפרישין. אמר רבי מנא רבי מנא°. הרי רבי ירמיה רבי ירמיה° שאל לדעת הסוברים שכרם רבעי זה ממון בעלים וזה שיטת °בית שמאי בית שמאי, דתנן °בית שמאי בית שמאי אומרים כרם רבעי יש לו פרט ועוללות. ומה שייך לראות איך נהגו העולם, וכי יש ציבור עושין כ°בית שמאי בית שמאי? אמר רבי אבון רבי אבין° . ל°בית שמאי בית שמאי כלום למדו נטע רבעי, אלא ממעשר שני. כמה דתימר גבי הקדימו בשיבולים, אין מעשר שני חייב במעשרות. דכוותיה ^ז_כחאין נטע רבעי חייב במעשרות. ולמה °בית שמאי בית שמאי מחייבים? רבי אבא רבי אבא° ורבי חייא רבי חייא רבה° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. עיסת מעשר שני בירושלים. ל°רבי מאיר רבי מאיר שאמר ממון גבוה הוא ומשלחן גבוה כזכו, פטורה מן החלה. ל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי דאמר ממון בעלים הוא ^ז_כטחייבת בחלה. אמר רבי יונה רבי יונה°. לא אמרו אלא בירושלים. אבל בגבולין, לא. דכל זמן שלא עלה לירושלים, דין ממון גבוה עליה, אסור לאכלה ופטורה מן המעשרות. רבי אבא בר כהן רבי אבא בר כהן° בעי קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. כדברי מי שהוא מחייב כרם רבעי בפרט ועוללות. מהו שתהא חייבת בחלה _{אם חילל אותה על חיטים}? אמר לו, ולא °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי היא? וסברינן מימר, כל הדא הלכתא °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי כ°בית שמאי בית שמאי  בכל ההלכות הללו רבי יהודה כ°בית שמאי בית שמאי, דסברי דרבעי ממון בעלים הוא וחייב בפרט ועוללות. והוא הדין שחייבת בחלה.

ירושלמי פאה, פרק ז, הלכה ו

מתני’: כרם שכולו עוללות. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, לבעל הבית. ו°רבי עקיבא רבי עקיבא אומר, ^ז_ללעניים. אמר °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס כתיב (דברים כי תצא כד כא) כי תבצור לא תעולל. אם אין בציר, עוללות מניין? אמר לו °רבי עקיבא רבי עקיבא כתיב (ויקרא קדושים יט י) וכרמך לא תעולל. אפי' כולו עוללות. אם כן למה נאמר כי תבצור לא תעולל? אין לעניים בעוללות קודם לבציר:

גמ’: ל°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס דאמר אם אין בציר אין עוללות. ודכוותיה אם אין בציר אין פרט, וכרם שכולו פרט הכל לבעל הבית? ועוד ל°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס האם אין לעניים בעוללות, עד שיהא בציר קים בצד העוללות? בצר ואכלתן חיה האם יש לעניים עוללות שהרי בצר. או כיוון שכרגע אין בציר אין גם עוללות? כמה הוא בציר? דבית שילא אמרו, ^ז_לאשלשה אשכלות שהן עושים רביע. תנן, אמר לו °רבי עקיבא רבי עקיבא כתיב (ויקרא קדושים יט י) וכרמך לא תעולל. אפי' כולו עוללות. אם כן למה נאמר כי תבצור לא תעולל? אין לעניים בעוללות קודם לבציר. והא °רבי עקיבא רבי עקיבא מקיים תרי קראי  מסביר את שני הפסוקים לשיטתו. ומה מקיים °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס וכרמך לא תעולל? שלא תאמר, הואיל ואין לעניים עוללות קודם לבציר, יזכה בהן בעל הבית ויקטפם קדם הבציר. לפום כן צריך מימר  לכן צריך לאמר וכרמך לא תעולל:

ירושלמי פאה, פרק ז, הלכה ז

מתני’: ^ז_לבהמקדיש את כרמו עד שלא נודעו העוללות, אין העוללות לעניים. משנודעו העוללות, העוללות לעניים. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר. יתנו שכר גידולן להקדש. ^ז_לגואיזו שכחה בעריס? כל שאינו יכול לפשוט את ידיו וליטלן. וברגליות, משיעבור ממנה:

גמ’: תמן תנינן, ששה דברים עשו אנשי יריחו. על שלשה מיחו בידם וכ”ו מתירין בגמזיות _{ענפים חדשים שגדלו בעץ} של הקדש. אמרו להם חכמים. אין אתם מודים לנו בגידולי הקדש ^ז_לדשהן אסורים? ואמרו הן. אבותינו כשהקדישו, לא הקדישו אלא קורות מפני בעלי אגרוף שהיו באין ונוטלין אותן בזרוע. מה רבנן סברין שמחו בהן? מימר פירות וקורות הקדישו? ולא היא דאפילו אם קורות הקדישו פירות לא הקדישו, אפילו הכי צריכה לרבנן שסוף סוף גידולי הקדש הם. דאבעיה ליהו. המקדיש שדה אילן, מהו שישייר לו בגדוליהן? נשמעינא מן הדא דתנן, משנודעו העוללות, העוללות לעניים. משמע שאף שהעוללות הן גידולי הקדש הרי הם לעניים. אלמא יש שיור לגידולי הקדש. שנייא היא, ^ז_להשאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. מעתה, אפילו לא נודעו העוללות יהיו העוללות לעניים? שניא היא שהוא כרם הקדש. כהדא דתנא, הנוטע כרם להקדש. ^ז_לופטור מן הערלה ^ז_לזמן הרבעי ומן העוללות, וחייב בשביעית. ולמה חייב בשביעית? אמר אמר רבי זירא רבי זירא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° שנאמר (ויקרא בהר כה ב) ושבתה הארץ שבת לה'. אפילו דבר שהוא לה', כגון הקדש, שביעית חלה עליו. רבי חייא בר אבא רבי חייא בר אבא° בעי קומי רבי מנא רבי מנא°. כרם של הקדש בשביעית, כיצד ינהג למעשה? לאוכלו בלא פדיון אי אפשר. שאי אפשר להקדש לצאת בלא פדיון. לפדותו ולאכלו אי אפשר שהרי נתפסו הדמים בקדושת שביעית. ואם יקח בהם הגזבר צרכי הקדש, גם זה אי אפשר, דנמצא כלוקח לו קורדם מדמי שביעית, ואין לוקחים בדמי שביעית אלא אוכל בלבד. אמר לו

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

22 ז_כב מיי' פ"ט מהל' מעשר שני ונטע רבעי הלכה ב':

23 ז_כג מיי' פ"י מהל' מעשר שני ונטע רבעי הלכה י':

24 ז_כד מיי' פ ט' מהל' מעשר שני ונטע רבעי הלכה א':

25 ז_כה מיי' פ ו' מהל' מתנות עניים הלכה ד', מיי' פ"א מהל' מעשר שני הלכה א':

26 ז_כו מיי' פ ו' מהל' מתנות עניים הלכה ה':

27 ז_כז מיי' פ"ט מהל' מעשר שני ונטע רבעי הלכה א':

28 ז_כח מיי' פ"ט מהל' מעשר שני ונטע רבעי הלכה א':
[ע"ב]

29 ז_כט מיי' פ"ו מהל' ביכורים הלכה ד':

30 ז_ל מיי' פ ד' מהל' מתנות עניים הלכה כ"א:

31 ז_לא מיי' פ ד' מהל' מתנות עניים הלכה כ"ב:

32 ז_לב מיי' פ ד' מהל' מתנות עניים הלכה כ"ג:

33 ז_לג מיי' פ ה' מהל' מתנות עניים הלכה כ"ו:

34 ז_לד מיי' פ"ה מהל' מעילה הלכה ו':

35 ז_לה מיי' פ ו' מהל' ערכין הלכה כ"א, סמ"ג עשין קכח:

36 ז_לו מיי' פ"י מהל' מעשר שני הלכה א', מיי' פ"י מהל' מעשר שני הלכה ז':

37 ז_לז מיי' פ"י מהל' מעשר שני הלכה א', מיי' פ"י מהל' מעשר שני הלכה ז':

-----------------------------------דף לה

ירושלמי מאיר מסכת פאה דף לה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף לה עמוד א] הגיזבר מחליפו ביד אחר, ויקח זה מאכל באותם דמים. תנן התם, המודר הנאה מחבירו והיו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל. נותן לאחרים לשום מתנה, והלה נוטל ואוכל. ואם אין עמהן אחר, מניח על הסלע או על גבי הגדר ואומר הרי הן מופקרין לכל מי שיחפוץ, והלה נוטל ואוכל, ו°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אוסר. מאי טעמא ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, מפני שקדם נדרו להבקרו. דכיוון שחל עליהם שם איסור, אפילו הפקירן אחר כך אסורין לו. אבל אם היה הבקירו קודם לנדרו, מודה °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא דלא חל הנדר על מה שהפקיר. תנן, אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא יתנו שכר גידולן להקדש. אמר רבי מתניא רבי מתניה° . ולמה לית אנן אמרין כיי דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, דברי °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא מפני שקדם נדרו להבקרו, אבל אם היה הבקירו קודם לנדרו, מודה °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא דלא חל הנדר על מה שהפקיר. אף כאן, מפני שקדם הבקרו להקדשו לא ישלמו העניים להקדש, שהרי העוללות היו שייכות לעניים לפני שהקדיש את הכרם ולא התקדשו כלל, ולכן אף שגדלו בקרקע שהוקדשה, שלהם הם יונקים. ומדוע אומר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא שיתן שכר להקדש? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. מעשה היה ^ז_לחוהורו כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. אמר רבי הושעיא רבי אושעיא רבה° רומס הייתי זיתים עם רבי חייא הגדול רבי חייא רבה° ואמר לי, כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו אינו שכחה. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, מכיון שעבר עליו ושכחו הרי הוא שכחה. תנן, ואיזו שכחה בעריס? כל שאינו יכול לפשוט את ידיו וליטלה. לית הדא פליגי  האין זה חולק על רבי יוחנן רבי יוחנן°? דרבי יוחנן רבי יוחנן° אמר. מכיון שעבר ממנו הרי זו שכחה. שניא היא בעריס, שכיוון שהענבים מוסתרים, דרכו לבחן מכל הכיוונים. ואפילו על רבי הושעיא רבי אושעיא רבה°. לית הדא פליגי האין זה חולק? דרבי הושעיא רבי אושעיא רבה° אמר, רומס הייתי זיתים עם רבי חייא הגדול רבי חייא רבה° ואמר לי. כל זית שאת יכול לפשוט ידך וליטלו, אינו שכחה. והתנן, וברוגליות משיעבור ממנה הוי שכחה? שניא היא, שכל רוגליות ורוגליות אומן בפני עצמו. ולא אמר רבי הושעיה רבי אושעיא רבה° אלא באותה שורה. אבל אם עבר שורה, אפילו יכול לפשוט את ידו הרי שכחה.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

38 ז_לח מיי' פ ד' מהל' מתנות עניים הלכה כ"ג:

[ע"ב]

הדרן עלך פרק כל זית

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פאה