ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת עבודה זרה/פרק רביעי

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרק רביעי – רבי ישמעאל אומר[עריכה]

ירושלמי עבודה זרה, פרק ד, הלכה א[עריכה]

מתני’: °רבי ישמעאל רבי ישמעאל אומר שלש אבנים זו בצד זו בצד מרקוליס אסורות, ושתים מותרות. וחכמים אומרים ד_אאת שהוא נראה עמו אסור, ואת שאינו נראה עמו מותר:


גמ’: אמר רבי אמי רבי אמי° טעמא ד°רבי ישמעאל רבי ישמעאל משום מרקוליס גדול אצל מרקוליס קטן. ורבנן אמרי משום רגלי מרקוליס חיישינן שנפל מהם שעל השלושה נהגו להוסיף עוד אבנים. כמה הן רגלי מרקוליס? אמר רבי אבא רבי אבא° בשם רבנן דתמן חמשים אמה. הילכת מרקוליס כך היא. שתי אבנים זו על גבי זו והשלישית מלמעלה. נתן את השנייה וכן אם נתן את הראשונה והתרו בו משום עושה פסל, לוקה משום לא תעשה לך פסל. התרו בו משום משום עבודה זרה אינו נסקל כיוון ששני אבנים עדיין אינם עבודה זרה. נתן את השלישית ויש כאן חיוב מלקות משום לא תעשה פסל וחיוב מיתה משום עבודה זרה, אם התרו בו משום עושה פסל פלוגתא דרבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. דאיתפלגון השוחט אותו ואת בנו לשם עבודה זרה. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, ד_באם התרו בו משום אותו ואת בנו לוקה. משום עבודה זרה נסקל. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כה עמוד ב] אפילו התרו בו משום אותו ואת בנו אינו לוקה. מאחר שאילו התרו בו לשם עבודה זרה היה נסקל. אי זו היא מרקוליס? כל שהוא סג את הים ואת הדרכים יש אומרים אפילו אם משמש גדר לים או לדרך ויש אומרים, שכך דרכם של הגוים לעשות מרקוליס בקצה הדרכים שהיוצאים לדרך יעבדו אותו לפני יציאתם לדרך, ובקצה הים שהמפליגים בים יעבדו אותו לפני ההפלגה. הילכת מרקוליס בזריקה שזורקים לה אבן. השתחוה לה מהו? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, כל עצמו אינו קרויה מרקוליס אלא בהשתחויה. דכתיב (ויקרא בהר כו א) ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה. יכול לא יתן שני אבנים זו על גב זו ויתן קופתו עליהם? תלמוד לומר להשתחות עליה. עליה אי אתה משתחוה, אבל נותן את את קופתך עליה. עליה אי אתה משתחוה אפילו לשם שמים, אבל משתחוה אתה ד_געל אבני בית המקדש. רב רב (אמורא)° מפקד לבית °רב אחא רב אחא, רבי אמי רבי אמי° מפקד לאינשי ביתה, כד תהוון נפקין לתעניתא לא תהוון רבעין כאורחכון  לא תשתחוו על הארץ כמו שאתם רגילים לפי ששם רצפת אבנים היא ויש בה משום אבן משכית. רבי יונה רבי יונה° רבע על סיטריה  השתחווה על צידו. °רבי אחא רבי אחא (תנא)י רבע על סיטריה. אמר שמואל שמואל (אמורא)° אנא חמית רבי אבהו רבי אבהו° רבע כאורחיה  השתחווה כדרכו. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° קשיתה קומי רבי אבהו רבי אבהו° והכתיב (ויקרא בהר כו א) ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה? אמר לי, תיפתר בקובע לו מקום אבל באופן אקראי מותר. והכתיב (שמואל ב טו לב) ויהי דוד בא עד הראש אבן אשר ישתחוה שם לאלהים ? בלבד השתחוייה שאינה על הארץ. וכי יש השתחוייה שאינה על הארץ? תנן התם. נטמא במקדש והשתחוה או ששהא כדי השתחויה חייב. עד כמה היא שיעור השתחויה ? אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° עד כדי קריאת הפסוק (דברי הימים ב ז', ג') ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחו. רבי אבהו רבי אבהו° מוסיף עד והודו לה' כי טוב. רבי מנא רבי מנא° מוסיף עד כי לעולם חסדו על ישראל. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר לרבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°. בבלייא, תרין מילין סלקין מן גביכון. שתי דברים שנהגו בני בבל התפשטו בארץ ישראל מפשוטיתא דתעניתא השתחוואה בפישוט ידיים בתענית. וערובתא דיומא שביעיא חיבוט ערבות בהושענה רבא. ורבנן דקיסרין אמרין, אוף הדא מקזתא ימים שאין מקיזים בהם דם ויש אומרים שקראים הלל בדילוג בראש חדש ואתיא כיי דאמר רבי אמי בבלייא רבי אמי בבלייא° בשם רבנן דתמן, לא התירו השתחוייה אלא בתענית ציבור ובלבד על הצד. אמר רבי ינאי זעירא רבי ינאי זעירא° בשם אבהתיה, כל מי שאינו כשר כיהושע שאם יפול על פניו יאמר לו הקדוש ברוך הוא (יהושע ז', י') קום לך, אל יפול. ובלבד יחיד שמתפלל על הציבור: תנן, וחכמים אומרים את שהוא נראה עמו אסור ואת שאינו נראה עמו מותר. את שהוא נראה עמו מסתמא גופו הוא ולכן אסור. ואת שאינו נראה עמו אינו גופו. את שהוא נראה עמו אסור לית הדא פליגא  האין זה חולק על ריש לקיש ריש לקיש° דריש לקיש ריש לקיש° אמר עבודה זרה שנשתברה מותרת? לא כן סברנן מימר אם בעתיד להחזירן לכליין דברי הכל אסור. את שאינו נראה עמו מותר. ולית היא פליגא  האין זה חולק על רבי יוחנן רבי יוחנן°? דרבי יוחנן רבי יוחנן° אמר עבודה זרה שנשתברה אסורה? ולא כן סברנן מימר אם בשאינו עתיד להחזירן לכליין דברי הכל מותר? והא אמר רבי יודן אבוי דרבי מתנייה רבי יודן אבוי דרבי מתנייה°, אם היו מונחין במקומן כמי שהוא עתיד להחזירן לכליין?

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 ד_א מיי' פ ז' מהל' עבודה זרה הלכה ט"ז, סמ"ג לאוין מה :

2 ד_ב מיי' פ י"ב מהל' שחיטה הלכה ז':


[ע"ב]

3 ד_ג מיי' פ ה' מהל' תפילה הלכה י"ד, מיי' פ ו' מהל' עבודה זרה הלכה ז':


-----------------------------------דף כו[עריכה]

ירושלמי מאיר עבודה זרה כו


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כו עמוד א] ואילו במקומן? הרי בתחילה נפלו קרוב למרקוליס ואחר כך הורחקו משם. אמר רבי אבא רבי אבא° בשם רב רב (אמורא)° זמנין דאת אמר שיברי עבודה זרה אין להן ביטול שאחר שנשברו מעצמם לא תועיל שבירה נוספת לבטלם אפילו על ידי גוי דאין שבירה אחר שבירה, וזמנין דאת אמר משמשי עבודה זרה אין להן ביטול. מאן דאמר משמשין שנשברו אין להם ביטול, כל שכן עבודה זרה. מאן דאמר עבודה זרה שנשברה אין לה ביטול, הא משמשין לא. שמואל שמואל (אמורא)° ורבי אבהו רבי אבהו° אמרו בשם רב רב (אמורא)°, אבני מרקוליס שנתפזרו אין להן ביטול לעולם משום שברי עבודה זרה. שמע רבי יוחנן רבי יוחנן° ואמר יפה לימדנו °רבי רבי יהודה הנשיא, שהמשתחוה לעבודה זרה של אוכלים אין להן ביטול לעולם שאינם מתבטלים מלהיות אוכל על ידי חיתוכם. כיצד הוא מבטלה לאבני מרקוליס שנפלו ממנה הרי שבירה לא מבטלת? רבי חייה בר אדא רבי חייה בר אדא° אמר ברוק. והתני רבי חייה רבי חייא רבה° אבני מרקוליס שנתפזרו אין להן ביטול משמע שאין שום ביטול ואיך הוא אומר כאן שמבטלה ברוק? אמר רבי פינחס רבי פינחס° כאן בנזרקות לה שהם תקרובת עבודה זרה ואין להם ביטול, וכאן בשאין נזרקות לה אלא נשברו ממנה. כהדא רבי שמעון ברבי רבי שמעון ברבי° הוה ליה מרקוליס גו חקלא  בשדה שלו אתא גביה בורגנרה שומר גוי, אמר ליה בגין דשמעית דארכונא בעי מיעבור  שהשר רוצה לעבור הכא למחר, אלא בחייך דאת מרים אילין כיפייא  אבנים אלו. מן דרימון, אזל בעו מיסבינון רצה הגוי לקחת אותם לעצמו. אמר ליה, דידי אינון  שלי הם. שמע רבי חייה בר ווא רבי חייא בר ווא° ואמר, אית לאימיה בר אימו של רבי שמעון ברבי רבי שמעון ברבי° זכתה בבן תלמיד חכם. ולא רבי חייה רבה רבי חייא רבה° תניתה? שלאבני מרקוליס אין ביטול אלא מן דשמעה מיניה שאפשר לבטל, חזר וקבעה:

ירושלמי עבודה זרה, פרק ד, הלכה ב[עריכה]

מתני’: מצא בראשו ד_דמעות כסות או כלים הרי אילו מותרין. פרכילי ענבים עטרות של שבלים ויינות שמנים וסלתות וכל ד_הדבר שכיוצא בו קרב על גבי המזבח אסור:


גמ’: אמר רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)° לא סוף דבר עטרות שיבולים, אלא אפי' עטרות של וורד שנעשה לנוי וכבוד העבודה זרה. תנן, מצא בראשו מעות כסות או כלים הרי אלו מותרין שאין זה אלא דרך בזיון שמשתמשים בעבודה זרה כמדף. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, לא סוף דבר מרקוליס ובראשו מעות, אלא אפילו עבודה זרה שאין לה קנקלין מחיצה, מצא בתוכה כסות או כלים הרי אילו מותרין שאף שאמרנו שאם אין מחיצה כל הבית מחיצתה, זה דווקא בדברים שרגילים להביא כתקרובת, אבל אלו אין דרך להביאם תקרובת:

ירושלמי עבודה זרה, פרק ד, הלכה ג[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כו עמוד ב] מתני’: עבודה זרה ד_ושיש בה גינה ומרחץ נהנין מהן שלא בטובה ואין נהנין מהן בטובה. היה שלה ושל אחרים נהנין מהן בטובה ושלא בטובה:


גמ’: כיני מתניתא  כך כוונת המשנה בטובת הכומרין ושלא בטובת הכומרין שהרי עבודה זרה אינה כלום. ד_זחלילין של עבודה זרה אסור לשוכרן. אם היו מעלין שכר למדינה, אף על פי שעושין בהן צורך לעבודה זרה מותר לשוכרן. חנות של עבודה זרה אסור לשוכרה, אם היתה מעלה שכר למדינה, אף על פי שעושין בה צורך לעבודה זרה מותר לשוכרה. הגובה לשם עבודה זרה אסור ליתן לו. אם היה מעלה שכר למדינה אף על פי שהוא גובה לשם עבודה זרה מותר ליתן לו. ומתניתא אמרה כן דתנן, היה שלה ושל אחרים נהנין מהן בטובה ושלא בטובה:

ירושלמי עבודה זרה, פרק ד, הלכה ד[עריכה]

מתני’: עבודה זרה של נכרי ד_חאסורה מיד ושל ישראל משתיעבד. ד_טנכרי מבטל עבודה זרה שלו ושל ישראל, ד_יוישראל אינו מבטל עבודה זרה של נכרי וכל שכן שאינו מבטל עבודה זרה של ישראל. ד_יאהמבטל עבודה זרה ביטל משמשיה, ביטל משמשיה משמשיה מבוטלין והיא אסורה:


גמ’: תנן, עבודה זרה של נכרי אסורה מיד. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר באומן שעושה למכור לשוק היא מתניתא. שכיון שגמרה, דבר ברי שהשתחוה לה. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בעי אם דבר ברי שהשתחוה לה, בדא תנינן עבודה זרה של נכרי אסורה מיד ושל ישראל עד שתיעבד? דמשמע שבאותו מקרה שעבודה זרה של גוי אסורה של ישראל מותרת. ואם האמן השתחוה לה, אף של ישראל תאסר מיד. אמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, החוצב צלם לעבודה זרה מסלע המחובר לקרקע, אף על גב דאת אמר אין קרקע נאסר, מתרין בו על כל סיתות וסיתות, ולכשיתלש לוקה. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, את שמע מינא העושה צלם לעבודה זרה על גבי בהמה כגון שמגלף בקרן אף על גב דאת אמר אין דבר שיש בו רוח חיים נאסר, מתרין בו על כל קורנס וקורנס לכשיגמר ויחתוך לוקה. תני, עבודה זרה של נכרי אסורה מיד לפיכך יש לה ביטול. ושל ישראל משתיעבד לפיכך אין לה ביטול. אמר רבי זעירא רבי זעירא° לית כאן לפיכך אלא אין לה ביטול ויש לה ביטול. עבודה זרה של נכרי אסורה מיד דכתיב (דברים ראה יב ב) אבד תאבדון. מיד. ושל ישראל עד שתיעבד דכתיב (דברים כי תבא כז טו) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ושם בסתר. לכשישים. ואית דמחלפין ליה עבודה זרה של ישראל אסור מיד דכתיב ארור האיש אשר יעשה. משיעשה. ושל נכרי עד שתיעבד דכתיב אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים. עד שיעבדו. רבי יצחק בר נחמן רבי יצחק בר נחמני° בשם שמואל שמואל (אמורא)° שמע לה מן הדא דכתיב (דברים י"ב, ב') אשר אתם יורשים אותם את אלהיהם. וכתיב ואשריהם תשרפון באש. אם ירשתו כשהוא אלוה שכבר נעבד באש תשרפו. ואם לאו (דברים ראה יב ב) אשר אתם יורשים אותם את אלהיהם.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

4 ד_ד מיי' פ ז' מהל' עבודה זרה הלכה ט"ז, טור ושו"ע יו"ד סי' קל"ט סעיף ז', סמ"ג לאוין מה :

5 ד_ה מיי' פ ז' מהל' עבודה זרה הלכה ט"ז, טור ושו"ע יו"ד סי' קל"ט סעיף ג':


[ע"ב]

6 ד_ו מיי' פ ז' מהל' עבודה זרה הלכה י"ז, טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"ג סעיף ג', סמ"ג לאוין מה :

7 ד_ז מיי' פ ט' מהל' עבודה זרה הלכה י"ד:

8 ד_ח מיי' פ ט' מהל' עבודה זרה הלכה י"ד, טור ושו"ע יו"ד סי' קל"ט סעיף א', סמ"ג לאוין מה :

9 ד_ט מיי' פ ח' מהל' עבודה זרה הלכה ט', טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"ו סעיף ה', סמ"ג לאוין מה :

10 ד_י מיי' פ ח' מהל' עבודה זרה הלכה ט', טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"ו סעיף א':

11 ד_יא מיי' פ ח' מהל' עבודה זרה הלכה ט', טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"ו סעיף ג':


-----------------------------------דף כז[עריכה]

ירושלמי מאיר עבודה זרה כז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כז עמוד א] מנין שגוי מבטל עבודה זרה של גוי ? רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם רבי ינאי רבי ינאי° שמע לה מן הדא דכתיב (דברים עקב ז כה) לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך. את אין את חומד ולוקח, אבל אחרים חומדים ואת לוקח. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר לבר דרוסיי משרת גוי חות ותבר כל אילין צלמייא דגו דימוסין. ונחת ותבר כולהון פרא חד.  רד ושבור את כל הצלמים שבמרחץ הלך ושבר את כולם חוץ מאחד ולמה לא שבר את אותו אחד ? אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° מפני שנחשד ישראל אחד להיות מקטיר עליו. אמר רבי חייה בר אשי רב חייא בר אשי° בשם רב רב (אמורא)° °רבי רבי יהודה הנשיא הוה יתיב מתני לרבי שמעון ברבי רבי שמעון ברבי° בריה, הנכרי מבטל עבודה זרה שלו ושל חבירו. אמר לו, עד דהוה חיילך עלך כשהייתה צעיר, כן את תניי תני כך למדתנו, הנכרי מבטל עבודה זרה שלו ושל ישראל. אמר לו לאו בני. עבודה זרה שעבדה ישראל ד_יבאין לה ביטול לעולם. ותני כן, °רבי שמעון בן מנסיא רבי שמעון בן מנסיא אומר עבודה זרה שעבדה ישראל אין לה ביטול לעולם. רב רב (אמורא)° מתני בשם חסר שם טעמא דאהן תנייא דכתיב (דברים כי תבא כז טו) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ושם בסתר. משמע שנאסר לעולם. בר קפרא בר קפרא° אשכח חד עיזקא צר  טבעת שמצויר עליה עבודה זרה. חמי חד טלי ארמאי,  ראה ילד גוי ביקש ממנו שיבטל את העבודה זרה והוא לא הסכים הוה פרי בתריה הוה מחי ליה הוה מיקל ליה הוה אמר לו רוק עלה והוא לא מקבל עלוי, אשתין עלה והוא לא מקבל עלוי   רץ אחריו והיה מכה את הנער ומבזה אותו שירוק עליו או שישתין עליו לבטלה ולא הסכים. הדא אמרה נכרי מבטל עבודה זרה שלו ושל חבירו ד_יגעל כרחו, והוא ד_ידשיודע טיב עבודה זרה שלו. הדא אמרה עבודה זרה של גוי שאבדה וזכה בה ישראל, אין לה ביטול לעולם. ותיעשה כעבודה זרה ד_טושהניחוה עובדיה ותהא בטילה? אמר רבי זעירא רבי זעירא° כל שאילו מאיליה היא בטילה, ישראל מבטלה. וכל שאילו מאיליה אינה בטילה, אין ישראל מבטלה. וכאן ברור שהבעלים לא זרק אותה מעצמו שהרי דמיה יקרים. רב רב (אמורא)° אמר, בימוס שנשבר לא בטיל. מחלפת שיטתיה דרב רב (אמורא)° האם רב חזר בו? תמן הוא אמר מזו שאמרה המשנה שאבן שחצבה מתחילה לבימוס הרי זו אסורה נלמד שהמתיך כוס לעבודה זרה נאסר מיד, משמע שבימוס דינו כמשמשי עבודה זרה כמו כוס. והרי משמשי עבודה זרה שנשברו בטלו. והכא את אמר הכין שבימוס שנשבר לא בטל? כאן בשקיטר לבימוס עצמו, וכאן בשלא קיטר. ואפילו תימר כאן וכאן בשקיטר, רב רב (אמורא)° כדעתיה, דרב רב (אמורא)° אמר מזו שאמרה המשנה שאבן שחצבה מתחילה לבימוס הרי זו אסורה, נלמד שהמתיך כוס לעבודה זרה נאסר מיד. משמע שבימוס דינו כמשמשי עבודה זרה כמו כוס. וכיוון שהוא רק משמש עבודה זרה, אף שהקטירו לכבודו אינו חשוב כל כך בעניהם, ואף כשנשבר ממשיכים לעבוד את השברים ולכן הוא לא בטל. רב רב (אמורא)° אמר בימוס לא בטל הא משמשין בטלו. מחלפת שיטתיה דרב רב (אמורא)° האם רב חזר בו

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כז עמוד ב] תמן אמר רב ששת רב ששת° בשם רב רב (אמורא)°, הא דתנן בימוסיות של מלכים הרי אילו מותרין, בשהילכו להם המהלכים בדרך אחרת. משמע שהבימוס בטל. והכא הוא אמר הכן שהבימוס אינו בטל ? כאן בשקיטר וכאן בשלא קיטר. ואפילו תימר כאן וכאן בשקיטר, רב רב (אמורא)° כדעתיה. דרב רב (אמורא)° אמר מזו שאמרה המשנה שאבן שחצבה מתחילה לבימוס הרי זו אסורה, נלמד שהמתיך כוס של עבודה זרה נאסר מיד. משמע שבימוס דינו כמשמשי עבודה זרה כמו כוס. וכיוון שהוא רק משמש עבודה זרה, אף שהקטירו לכבודו אינו חשוב כל כך בעניהם. וכשהלכו בדרך אחרת שוב אינם עובדים אותו והוא בטל. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, מצבה כל שהוא אבן יחידית. מזבח כל שאבניו מרובות. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° אמר, מצבה כיון שפגמה ביטלה. מזבח צריך לפגם כל אבן ואבן. מתניתא דחזקיה חזקיה בן רבי חייא° פליגא עלוי דתני, נתצת את המזבח הנח לו. שברת את המצבה הנח לה משמע שאין צורך לשבור את כל אבני המזבח כדי לבטלו. רבי זעירא רבי זעירא° רבי יצחק בר נחמן רבי יצחק בר נחמני° רבי חייה רבי חייא רבה° רבי אבא רבי אבא° ורבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמרו בשם רב הושעיה רב הושעיה°, גבי עבודה זרה של ישראל כתיב (ישעיהו כ"ז, ט') בשומו כל אבני מזבח כאבני גיר מנופצות. רדוף אחריהם עד שתקעקע ביצתם מן העולם, לפי שאין לעבודה זרה של ישראל ביטול. ברם הכא גבי עבודה זרה של גויים, נתצת את המזבח הנח לו. שברת את המצבה הנח לה. כתיב (ויקרא בהר כו א) לא תעשו לכם אלילים ופסל ומסכה לא תקימו לכם. לא היא עשייה היא קימה? אמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°. עשייה בתחילה, קימה כל שאילו תפול לא יקימינה. כתיב (דברים ראה יב ג) ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם ואשריהם תשרפון באש ופסילי אלהיהם תגדעון. ומניין ליתן את האמור בזה לזה ואת האמור בזה לזה? שנתיצה שייכת גם במצבה ושבירה שייכת גם במזבח אמר רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° לצדדין איתאמרת או שיבור או גידוע או נתיצה לכל אחת ואחת:

ירושלמי עבודה זרה, פרק ד, הלכה ה[עריכה]

מתני’: ד_טזכיצד מבטלה קטע ראש אוזנה ראש חוטמה ראש אצבעה פחסה אף על פי שלא חסירה ביטלה רקק בפניה השתין בפניה גררה זרק בה את הצואה הרי זו אינה בטילה מכרה או מישכנה °רבי רבי יהודה הנשיא אומר ביטל וחכמים אומרים ד_יזלא ביטל:


גמ’: אמר רבי זעירה רבי זעירא°, הדא דתימר בשמכרה מתוך שלום. אבל מכרה מתוך הקפדה דברי הכל אינה בטילה דכתיב (ישעיהו ח', כ"א) והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה. שכך דרכם ואחר כך הם חוזרים ועובדים אותם. אמר זעורה בר חיננה זעורה בר חיננה° בשם רבי חנניה רבי חנניה דציפורין°, כשמכרה לצורף נחלקו,

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

12 ד_יב מיי' פ ח' מהל' עבודה זרה הלכה ט', טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"ו סעיף א':

13 ד_יג מיי' פ ח' מהל' עבודה זרה הלכה ט', טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"ו סעיף ה', סמ"ג לאוין מה :

14 ד_יד מיי' פ ח' מהל' עבודה זרה הלכה ט', טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"ו סעיף ה', סמ"ג לאוין מה :

15 ד_טו מיי' פ ח' מהל' עבודה זרה הלכה י"א, טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"ו סעיף י':


[ע"ב]

16 ד_טז מיי' פ ח' מהל' עבודה זרה הלכה י', טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"ו סעיף ז':

17 ד_יז מיי' פ ח' מהל' עבודה זרה הלכה י', טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"ו סעיף ח':


-----------------------------------דף כח[עריכה]

ירושלמי מאיר עבודה זרה כח


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כח עמוד א] אבל אם מכרה לעובדיה דברי הכל אינה בטילה. רב ירמיה רב ירמיה° אמר בשם רב רב (אמורא)°, בשמכרה לעובדיה נחלקו. אבל אם מכרה לצורף דברי הכל בטילה היא. רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, דברי הכל. רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, במחלוקת. ולא פירש על מה הם חלקו והגמרא מסבירא ואתייא דרבי חנינה רבי חנינא בר חמא° כרבי יוחנן רבי יוחנן°, שבמכרה לעובדיה לדברי הכל אינה בטלה, ומכרה לצורף במחלוקת. ודרב ירמיה רב ירמיה° כריש לקיש ריש לקיש°, שמחלוקת במכרה לעובדיה, אבל מכרה לצורף לדעת כולם בטלה. מאי כדון מה ההלכה? בשמכרה לצורף נחלקו. אבל אם מכרה לעובדיה, דברי הכל אינה בטילה:

ירושלמי עבודה זרה, פרק ד, הלכה ו[עריכה]

מתני’: עבודה זרה ד_יחשהניחוה עובדיה בשעת שלום מותרת. בשעת מלחמה אסורה. בימוסיות של מלכים הרי אילו מותרין, מפני שמעמידין אותן בשעה שהמלכים עוברין:


גמ’: תני, פעמים במלחמת יהושע אסורה פעמים במלחמת יהושע מותרת. פעמים מלחמת דוד מותרת פעמים במלחמת דוד אסורה. פעמים שעבודה זרה שנעזבה במלחמת יהושע אסורה, דכתיב (דברים שופטים כ יז) כי החרם תחרימם. וגויים שנהרגו ולא הספיקו לבטל את העבודה זרה שלהם, אם יהודים לקחו אותה אינה בטלה. במלחמת יהושע מותרת שהיא לשעה, ואלו שלא נהרגו ויכלו לחזור ולקחת את העבודה זרה ולא חזרו, בזה הם גילו דעתם שהיא בטלה. מלחמת דוד מותרת מה שהיה איתי הגיתי מבטל. במלחמת דוד אסורה, במה שלא ביטל איתי. והם לא בטלו כיוון שהיא לעולם, שלא איפשרו לגויים לחזור למקומם:

ירושלמי עבודה זרה, פרק ד, הלכה ז[עריכה]

מתני’: שאלו את הזקנים ברומי אם אין רצונו בעבודה זרה מפני מה אינו מבטלה? אמרו להן אילו לדבר שאין צורך העולם בו היו עובדין היה מבטלו. הרי הן עובדין לחמה וללבנה לכוכבים ולמזלות להרים ולגבעות, יאבד עולמו מפני השוטין? אמרו להן אם כן יאבד דבר שאין צורך העולם בו ויקיים דבר שצריך העולם בו. אמרו להן אף אנו מחזקים ידי עובדיהן של אילו ויאמרו תדעו שהן אלוהות, שהרי אילו בטלו ואילו לא בטלו:


גמ’: מצד הדין היה צריך להיות שאם גזל זרעים וזרע אין סופו לצמח. הבא על אשת איש אין סופו להוליד ממזר. אלא הניחו לעולם שינהיג כמנהגו, ושוטים שקילקלו עתידין ליתן דין וחשבון. אמר רבי זעירא רבי זעירא° אילו הוה כתיב כמוהם יהיו עובדיהם, קשיא. וכי עובדי החמה יזהירו כחמה ועובדי הלבנה כלבנה? אלא כתיב (תהלים קט"ו, ח') כמוהם יהיו עושיהם אין הכוונה שיהיו כמו השמש עצמה, אלא כמו הפסלים של השמש והירח שהם עשו, שעינים להם ולא יראו וכ"ו. אמר רבי מנא רבי מנא° אף אילו כתיב כמוהם יהיו עובדיהם לא קשיא. דכתיב (ישעיהו כ"ד, כ"ג) וחפרה הלבנה ובושה החמה ואף הם יהיו כמותה. אמר רב נחמן רב נחמן° בשם רבי מנא רבי מנא°, עתידה עבודת אלילים להיות באה ורוקקת בפני עובדיה ומביישתן ובטילה מן העולם. ומה טעם? דכתיב

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כח עמוד ב] (תהלים צ"ז, ז') יבושו כל עובדי פסל. ואמר רב נחמן רב נחמן° בשם רבי מנא רבי מנא°, עתידה עבודה זרה להיות באה וכורעת לפני הקדוש ברוך הוא ובטילה מן העולם. ומה טעם? דכתיב (תהלים צ"ז, ז') ישתחוו לו כל אלהים:

ירושלמי עבודה זרה, פרק ד, הלכה ח[עריכה]

מתני’: לוקחין גת בעוטה מן הנכרי אף על פי שהוא נוטל בידו ונותן לתוך התפוח אינו נעשה יין נסך עד שירד לבור ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר:


גמ’: תני °רבי חנן רבי חנן, והוא שלא העלים ישראל את עיניו ממנו. אבל אם העלים עיניו ממנו לא בדא. עד כדון כשהיה נוטל יין וענבים כאחת ונותן על התפוח. היה נותן אילו בפני עצמן ואילו בפני עצמן מהו ? אפילו כן מותר גוממיות שתחת האשכולות מותרות, כיוון שנשארים שם כמה ענבים, שבצידיהן אסורות שבהם יש רק יין. רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, הן עצמן נעשות יין נסך. שפעמים ברגע שהוא מרים את הענבים לא ישארו שם ענבים והוא יכול לנסך, ואף אם יפלו אחר כך כמה ענבים היין כבר נאסר. גת שנסדקה ופקקה נכרי. מבפנים אסורה ומבחוץ מותרת. שאי איפשר שלא היה שם שיפה אחת טלולה גומה שהיה יין כנוס בה ונוגע בה ומנסך כל הבור. אמר רב הונא רב הונא° בשם רב רב (אמורא)°

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

18 ד_יח מיי' פ ח' מהל' עבודה זרה הלכה י"א, טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"ו סעיף י':


[ע"ב]


-----------------------------------דף כט[עריכה]

ירושלמי מאיר עבודה זרה כט


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כט עמוד א] הקילוח כבור. רבי זעירא רבי זעירא° בעי. בכל אתר לית את עבד  בכל מקום אין אתה עושה הנצוק חיבור, והכא את עבד ד_יטהנצוק חיבור? סבר רב הונא רב הונא° שהחמירו ביין נסך יותר מטומאה. אבל אפילו ביין נסך לא תמיד החמירו שניצוק כחיבור, אלא. נתנסך הבור שהוא העיקר נתנסך הקילוח, נתנסך הקילוח לא נתנסך הבור. רבי אבא רבי אבא° לא אמר כן אלא אף ביין נסך אין הניצוק חיבור כך שאם, נתנסך הבור לא נתנסך הקילוח, נתנסך הקילוח לא נתנסך הבור. ומאי האי דאמר רב הונא רב הונא° בשם רב רב (אמורא)° הקילוח כבור? סבר רב הונא רב הונא°, כשם שהבור מתנסך במגע הגוי, כך הקילוח מתנסך במגע הגוי. תמן אמרי בשם רב רב (אמורא)°, מגעו של נכרי עושה יין נסך ואסור אף בהנאה. רב נחמן בר יעקב רב נחמן בר יעקב° אמר ובלבד ד_כבשותת היין מידו, שודאי שיכשך. ארמייא נפל לגובא בור היין. אתא עובדא קומי רב הונא רב הונא° אמר כובשין עליו מחזיקים בידיו שלא יוכל לשכשך עד דתזחלון גובה  שתשאבו את היין מן הבור. אמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° הרי כשנפל, כבר ידא אושיט ואולי ניסך? אמר אייתון ניצרין וזלפין ד_כאמתותי ידיה יביאו סל נצרים ויוציאו את ידו עם היין שסביבה ויזרקו אותו ושאר היין מותר. שמעון בר חייה שמעון בר חייה° הוה מתני לחייה בר רב חייה בר רב° נכרי מאימתי עושה יין נסך? אמר לו משיודע בטיב עבודה זרה. אפיק הוציא רב יאשיה רב יאשיה° מכילתא מסכת אמר לו, הדא דאת אמר בלוקח ענבים מרוסקים מן הנכרי, שבזה הולכים לקולה שרק אם יודע בטיב עבודה זרה אסור. אבל אם נגע ביין, אפילו אם הנכרי עצמו היה בן יומו, ד_כבעושה יין נסך. נכרי מהו שיעשה בפיו יין נסך? אמר רב אדא רב אדא° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, אין נכרי עושה יין נסך בפיו. רבי ירמיה רבי ירמיה° אמר בשם רבי אבהו רבי אבהו°, הנכרי עושה יין נסך בפיו. ותני כן דתני, אגרוניסוס ד_כגשטעם מן הכוס או מן המיניקת והחזיר לחבית אסור. על דעתיה דרב אדא רב אדא° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° והוא שהחזיר הנכרי שהרי בטעימה לא נאסר היין. על דעתיה דרבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי אבהו רבי אבהו°, ואפילו החזיר ישראל שכבר בטעימה נאסר היין:

ירושלמי עבודה זרה, פרק ד, הלכה ט[עריכה]

מתני’: דורכין עם הנכרי בגת שהענבים כבר נטמאו אבל לא בוצרין עמו שאסור לגרום טמאה לחולין בארץ ישראל ד_כדוישראל שהוא עושה בטומאה לא דורכין ולא בוצרין עמו שאסור לסייע לעוברי עברה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כט עמוד ב] אבל מוליכין עמו חביות ריקות לגת ומביאין עמו מן הגת:


גמ’: תנן, דורכין עם הנכרי בגת. אמר רבי יונה רבי יונה°, הדא דאת אמר, והוא שהילכו עליהן דרוכית שתי וערב שכל הענבים ודאי נטמאו. אבל לא הילכו עליהן דרוכית שתי וערב, לא בדא. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בעי, אם כל ההיתר זה רק בשהילכו עליהן דרוכית שתי וערב, אפילו כמשנה אחרונה יהיה מותר? דתני, בראשונה היו אומרים, אין בוצרין עם הנכרי ואין דורכין עם ישראל העושה בטומאה, אבל דורכין עם הנכרי. ד_כהחזרו לומר, אין דורכין עם הנכרי ואין בוצרין עם ישראל העושה בטומאה, אבל בוצרין עם הנכרי ומוליכין עמו חביות חדשות אבל לא ישנות דברי °רבי מאיר רבי מאיר. וחכמים אומרים אחד חדשות ואחד ישנות. ומסייעין אותו עד שנעלם מעיניהם. נעלם מעיניהן נעשה יין נסך. מאי טעמא דרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° ולמה הוא רוצה להתיר אף בדריכה ראשונה? שכבר ניטמאו מהיכשר בצירה. מאי טעמא דרבי יונה רבי יונה° שאינו מתיר אלא אחר שהילכו בה שתי וערב? טהורים היו דבר תורה, את הוא שגזרתה עליהן טומאה. חייליה דרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° שמתיר אף בדריכה ראשונה מהדא דאיתמר (ירושלמי חלה ג ג) נפל ספק טומאה לעיסה. עד שלא גלגלה תעשה בטומאה. לפי שעדיין חולין היא ומותר לטמא לחולין שבארץ ישראל. משגלגלה והוטבלה לחלה תעשה בטהרה. דחולין הטבולין לחלה כחלה דמו ואסור לטמאה. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°. בדין היה שיטמא טבלו דבר תורה, דכתיב (במדבר קרח יח ח) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי. תרומה צריכה שימור, ואין הטבל צריכה שימור. ולמה אין מטמאים טבל בידים ? דאם כן מה אני מקיים (במדבר קרח יח כח) ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן. עשה שינתנו לו לאהרן הכהן בכהונתו. וכאן שנולד לו ספק טומאה, הואיל ואין את יכול ליתנו לאהרן הכהן בכהונתו, רשאי אתה לטמאותן: ואף כאן כיוון שכבר היתה בהם טמאה דרבנן ולא ניתן ליתנם לכהן בטהרה, מותר לטמא אותם בידים

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

19 ד_יט מיי' פ י"ב מהל' מאכלות אסורות הלכה ב', טור ושו"ע יו"ד סי' קכ"ו סעיף א', סמ"ג לאוין קמח :

20 ד_כ מיי' פ י"ב מהל' מאכלות אסורות הלכה א', טור ושו"ע יו"ד סי' קכ"ד סעיף י"ב, טור ושו"ע יו"ד סי' קכ"ד סעיף י"ג:

21 ד_כא מיי' פ י"ב מהל' מאכלות אסורות הלכה א', טור ושו"ע יו"ד סי' קכ"ד סעיף י"ב, טור ושו"ע יו"ד סי' קכ"ד סעיף י"ג:

22 ד_כב מיי' פ א' מהל' מאכלות אסורות הלכה ה', טור ושו"ע יו"ד סי' קכ"ד סעיף א', טור ושו"ע יו"ד סי' קכ"ד סעיף י':

23 ד_כג מיי' פ ב' מהל' מאכלות אסורות הלכה ט"ו, טור ושו"ע יו"ד סי' קכ"ד סעיף י"א:

24 ד_כד מיי' פ י"ב מהל' תרומות הלכה י':


[ע"ב]

25 ד_כה מיי' פ י"א מהל' מאכלות אסורות הלכה י"א, טור ושו"ע יו"ד סי' קכ"ג סעיף כ"א, סמ"ג לאוין קמח :


-----------------------------------דף ל[עריכה]

ירושלמי מאיר עבודה זרה ל


תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת עבודה זרה קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ל עמוד א]

ירושלמי עבודה זרה, פרק ד, הלכה י[עריכה]

מתני’: נחתום שהוא עושה בטומאה לא לשין ולא עורכין עמו אבל מוליכין עמו פת לפלטר:


גמ’: תנן התם (משנה שביעית ה ד) אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ נפה וכברה, ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה. אבל משתטיל את המים, לא תגע אצלה, שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה. ותנן הכא נחתום שהוא עושה בטומאה לא לשין ולא עורכין עמו. ותני עלה, לא בוררין ולא טוחנין ולא מרקדין עמו. הכא הוא אומר הכין שבנחתום אסור והכא הוא אמר הכין שבאשת עם הארץ מותר? אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°. כאן באשת עם הארץ שעושה בחולין. כאן בנחתום שעושה בתרומה. אית לך מימר נחתום בתרומה? חברייא אמרי, כאן בנחתום שלותת והחיטים הוכשרו. וכאן באשת עם הארץ שאינה לותתת. מתניתא מסייע לחברייא דתנן, אבל משתטיל למים לא תגע אצלה, שאין מחזקין ידי עוברי עבירה. תנן, ומחזיקין ידי עובדי כוכבים ומזלות בשביעית,. אבל לא ידי ישראל. ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום. כיצד מחזיקים ידי עובדי כוכבים ומזלות בשביעית ? רבי חייא רבי חייא רבה° ורבי אימי רבי אמי°. חד אמר שמותר לאמר לגוי חרש בה טבאות ואנא נסב לה מנך בתר שמיטתא  תחרוש טוב ואני אקח ממך אותה במוצאי שביעית. וחרנא אמר, שאומר לו אישר. מאן דאמר שאומר לו חרש בה טבאות ואנא נסב לה מנך בתר שמיטתא  תחרוש טוב ואני אקח ממך אותה במוצאי שביעית, מהו שואלין בשלומן? אישר. מאן דאמר מחזקין ידי עובדי כוכבים ומזלות בשביעית הכוונה שאומר לו אישר, מהו שואלין בשלומן? אין הכונה בשלום עובדי כוכבים ומזלות אלא בשלום ישראל. שאומר לישראל העובד בשביעית שלום עליכם. דלמא מעשה שהיה. רבי חיננא בר פפא רבי חנינא בר פפא° ורבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני° עברון על חד מחורשי שביעית. אמר ליה רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני°, אישר. אמר לו רבי חיננא בר פפא רבי חנינא בר פפא°. לא כן אולפן °רבי רבי יהודה הנשיא (תהלים קכ"ט, ח') ולא אמרו העוברים ברכת ה’ עליכם. מכאן שאסור לומר לחורשי שביעית אישר? אמר לו, לקרות אתה יודע, לדרוש אין אתה יודע. ולא אמרו העוברים, אלו עובדי כוכבים שהן עוברין מן העולם, שלא אמרו לישראל ברכת ה' עליכם. מה ישראל אומרים? ברכנו אתכם בשם ה'. לא דייכם כל הברכות הבאות לעולם בשבילנו, ואין אתם אומרים לנו בואו וטלו לכם מן הברכות הללו. ולא עוד, אלא שאתם מגלגלין עלינו פיסים וזימיות גולגליות וארנוניות. הורי רבי אמי רבי אמי° אופה החשוד שעושה בטמאה לרדות עמו את הפת מהתנור אסור, ודכוותה ישראל החשוד שעושה יין בטמאה לזלוף עמו יין לחביות אסור:

ירושלמי עבודה זרה, פרק ד, הלכה יא[עריכה]

מתני’: ד_כונכרי שנמצא עומד בצד הבור של יין, אם יש לו עליו מלוה אסור. אין עליו מלוה מותר. נפל לבור ועלו כשהוא מעולף, ד_כזמדדו בקנה, התיז את הצרעה בקנה, או שהיה מתפח על פי חבית מרותחת ונגע בקצף, כל אילו היה מעשה ואמרו ימכר, ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מתיר. ד_כחנטל את החבית וזרקה לבור, זה היה מעשה והכשירו


גמ’: תנן, נכרי שנמצא עומד בצד הבור של יין, אם יש לו עליו מלוה אסור. אמר רב ששת רב ששת° בשם רב רב (אמורא)°, והוא שיהיה לו עליו מלוה על אותו הבור. דכיוון שעשה את הבור אפותקאי להלוואה, אין הגוי חושש לנסך. אבל אין לו מלוה על אותו הבור, אין אומרים שאם הגוי בא לגת זה מראה שאינו חושש ויבא לנסך. אלא הוא בא לגת, שכן דרך בעלי החוב לעמוד בגיתות ובגרנות לראות האם יהיה לבעל חובו די ריווח ויוכל לשלם לו. הוון בעו מימר, מאן דאמר שמקל ואומר שהיין נאסר רק והוא ד_כטשיהא לו עליו מלוה על אותו הבור, כך הוא מקל ואומר שאינו אוסר אלא אם הגוי עומד בתוך פישוט ידיים מהבור

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ל עמוד ב] ומאן דאמר שהיין נאסר אף על פי שאין עליו מלוה על אותו הבור, חוששים אפילו הגוי חוץ לפישוט ידיים מהבור. ולא כן אמר רבי אבא רבי אבא° בשם רב ששת רב ששת°, שכשם שנתנו פישוט ידיים ד_לבטהרות כמו שנאמר במשנה שאם הניח עם הארץ בביתו, רק הכלים שנמצאים קרוב אליו שאם יפשוט ידיו יגע בהם, טמאים, כך נתנו פישוט ידיים ביין נסך? אלא כיני. מאן דאמר שמקל ואומר שהיין נאסר רק והוא שיהא לו עליו מלוה על אותו הבור, כך הוא מקל ואומר שאינו אוסר אלא אם הגוי עומד בתוך פישוט ידיים מהבור. ואף למאן דאמר שהיין נאסר אף על פי שאין עליו מלוה על אותו הבור, אינו אוסר אלא אם הגוי עומד בתוך פישוט ידיים מהבור. תנן, כל אילו היה מעשה ואמרו ימכר, ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מתיר. אמר רבי אבין רבי אבין° בשם שמואל שמואל (אמורא)° הלכה כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. אמר רבי אבין רבי אבין° בשם שמואל שמואל (אמורא)° אני כפרת °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שדבריו ברורים וכך צריך להיות. או מתיר אפילו בשתייה, או אוסר גם בהנייה. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי אבהו רבי אבהו°. מעשה היה והורה בשתייה כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. אמר שמואל שמואל (אמורא)° בשם רבי אבהו רבי אבהו°, אין הנכרי עושה יין נסך בזריקה. נכרי מהו שיעשה יין נסך בחמתו? נישמעינה מן הדא. ארמייא הוה ליה קופין גו מעצרתא  לגוי אחד היו חביות ריקות בבית הבד. אתא ישראל וזלף בהון חמר  ומלא בהם יין בלא אישור מהגוי. אתא ארמייא קולתה  הביא הגוי מקל של סבלים הרים את החביות ושפכין לגובה שפך אותם לבור {{{2}}}. אתא עובדא קומי רבנן אמרי, ד_לאאין הנכרי עושה יין נסך מחמתו. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°. גוי שמוזג יין של ישראל בחמין אסור, בצונן מותר. ויבוא עלי שלא עשיתי מימי אפילו בצונן. רבי יסא רבי אסי° אזל לצור חמתון שתן חמר וחמימין וארמייא מזג  ראה אותם שותים יין שנמזג במים חמים ע”י נכרי אמר לון מה שרא לכון

ירושלמי עבודה זרה, פרק ד, הלכה יב[עריכה]

מתני’: ד_לבהמטהר יינו של נכרי ונותנו ברשותו בבית שהוא פתוח לרשות הרבים בעיר שיש בה נכרים וישראל מותר. בעיר שכולה נכרים אסור עד שיושיב שומר. ד_לגאין השומר, צריך להיות יושב ומשמר, אף על פי שהוא יוצא ונכנס מותר. °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר כל רשות נכרים כאחת. ד_לדהמטהר יינו של נכרי ונותנו ברשותו

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

26 ד_כו מיי' פ י"ב מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"ה, טור ושו"ע יו"ד סי' קכ"ח סעיף ב', סמ"ג לאוין קמח :

27 ד_כז מיי' פ י"ב מהל' מאכלות אסורות הלכה ט', טור ושו"ע יו"ד סי' קכ"ד סעיף י"ט, סמ"ג לאוין קמח :

28 ד_כח מיי' פ י"ב מהל' מאכלות אסורות הלכה ט', טור ושו"ע יו"ד סי' קכ"ד סעיף י"ט, טור ושו"ע יו"ד סי' קכ"ה סעיף ה', סמ"ג לאוין קמח :

29 ד_כט מיי' פ י"ב מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"ה, טור ושו"ע יו"ד סי' קכ"ח סעיף ב', סמ"ג לאוין קמח :


[ע"ב]

30 ד_ל מיי' פ י"ב מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה ט':

31 ד_לא מיי' פ י"ב מהל' מאכלות אסורות הלכה ט':

32 ד_לב מיי' פ י' מהל' מאכלות אסורות הלכה ג', מיי' פ י' מהל' מאכלות אסורות הלכה ד', מיי' פ י' מהל' מאכלות אסורות הלכה ה', טור ושו"ע יו"ד סי' קל"א סעיף א', סמ"ג לאוין קמח :

33 ד_לג מיי' פ י' מהל' מאכלות אסורות הלכה ג', מיי' פ י' מהל' מאכלות אסורות הלכה ד', מיי' פ י' מהל' מאכלות אסורות הלכה ה', טור ושו"ע יו"ד סי' קל"א סעיף א', סמ"ג לאוין קמח :

34 ד_לד מיי' פ י' מהל' מאכלות אסורות הלכה ג', מיי' פ י' מהל' מאכלות אסורות הלכה ד', מיי' פ י' מהל' מאכלות אסורות הלכה ה', טור ושו"ע יו"ד סי' קל"א סעיף א', סמ"ג לאוין קמח :


-----------------------------------דף לא[עריכה]

ירושלמי מאיר עבודה זרה לא


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף לא עמוד א] והלה כותב לו שנתקבלתי ממך מעות מותר. אבל אם ירצה ישראל להוציאו ואינו מניחו עד שיתן לו את מעותיו, זה היה מעשה בבית שאן ואסרו חכמים:


גמ’: תנן, המטהר יינו של נכרי ונותנו ברשותו בבית שהוא פתוח לרשות הרבים. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוסי ברבי חנינה רבי יוסי בר חנינא°, לא סוף דבר פתח אלא אפילו ד_להחלון ויש בה ארבעה על ארבעה על רום עשרה, ובלבד שלא יהיה מקורה או מגופף שאז אי אפשר לראות דרכו. היה לו רבי עץ גבוה, נימר אם היה נראה עולה ויורד בו אסור שהגוי יכול לראות אם הוא מטפס על העץ ואז הוא יזהר ולא ינסך. ואם לאו מותר. תנן, בעיר שכולה נכרים אסור עד שיושיב שומר. אמר רבי אבא רבי אבא° בשם רב יהודה רב יהודה°. בעיר ד_לושיש בה דלתים ובריח היא מתניתא. בדא תני שומר אף על פי שאינו בא אחת לקיצים מותר? תני ישראל ונכרי שכנסו את יינן בפרכייא שטח מסחר של עיר אפילו שומרים נכרים אפי' חביות פתוחות מותרות שאין מנסכין כן. אמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי ינאי רבי ינאי°, הלוקח כשוכר. ותני כן, אחד הלוקח ואחד השוכר ברשות הנכרי להכניס יינו לתוכו. בזמן שהיין של ישראל וישראל דר שם מותר, והוא שיהא עליו מפתח וחותם. ובזמן שהיין של נכרי וישראל דר שם מותר, והוא שיהא לו עליו מפתח וחותם. ואם אין ישראל דר שם, אסור אף על פי שיש עליו מפתח וחותם. תנן, °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר כל רשות נכרים כאחת. אמר רבי יילי רבי יילי° בשם רבי ינאי רבי ינאי°, חכמים חלוקים על °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר משמע שלשיטתם אם הניחו את היין בביתו של נכרי אחר, שהוא לא הבעלים של היין יהיה מותר אפילו בעיר שכולה נכרים. לא על הדא איתאמרת אלא על הדא דבתרה דתנן, המטהר יינו של נכרי ונותנו ברשותו והלה כותב לו שנתקבלתי ממך מעות מותר. אבל אם ירצה ישראל להוציאו ואינו מניחו עד שיתן לו את מעותיו, זה היה מעשה בבית שאן ואסרו חכמים: על זה אמרו חכמים שאם הניחו את היין אצל גוי אחר, משום דזה הנכרי אין לו מלוה עליו, אפילו בעיר שכולה נכרים מותר. ו°רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר פליג דאפילו הכי כיון שאינו מניחו עד שיתן המעות להנכרי בעל היין חיישינן דשביק ליה ליגע בו והוא בעל היין ולא מרתת דיש לו מלוה על היין:

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

35 ד_לה מיי' פ י"ג מהל' מאכלות אסורות הלכה ו', טור ושו"ע יו"ד סי' קל"א סעיף א', סמ"ג לאוין קמח :

36 ד_לו טור ושו"ע יו"ד סי' קל"א סעיף א', סמ"ג לאוין קמח :


[ע"ב]

הדרן עלך פרק רבי ישמעאל