וְלֹא אָמְרוּ הָעֹבְרִים העוברים והשבים שבדרך כלל מברכים את החקלאים ואומרים: "בִּרְכַּת יְהוָה אֲלֵיכֶם", "בֵּרַכְנוּ ובדרך כלל עונים להם החקלאים בברכה (אך בקציר של חציר גגות לא יברכו כי אין מלאכה זאת נראית חשובה מספיק) אֶתְכֶם בְּשֵׁם יְהוָה".
עם טעמים:
וְלֹ֤א אָמְר֨וּ ׀ הָעֹבְרִ֗ים בִּרְכַּֽת־יְהֹוָ֥ה אֲלֵיכֶ֑ם בֵּרַ֥כְנוּ אֶ֝תְכֶ֗ם בְּשֵׁ֣ם יְהֹוָֽה׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
ולא - מנהג העוברים לאמר לקוצרים השם יברך את אשר נתן לכם.
והטעם: כי בני אדם לא ישבחו על תורתו ואמונתו בלבם שאין בם אמונה, על כן דימה ישראל שומרי תורה בזורעים וגויי הארצות השומרים הבליהם, דימה לחציר גגות.
"ולא אמרו" - דרך העוברים בצד הקוצרים לומר להם ברכת ה' אליכם וברכנו אתכם וגו' אבל על חציר הגגות לא אמרו העוברים כזאת כי לא בא לכלל קצירה וכחציר הזה יהיו שונאי ציון כי יכלו מן העולם עד לא יבואו ימי הזקנה
"ולא אמרו העוברים", דרך העוברים לברך את הקוצרים, ובעת שהתבואה מתברכת הם אומרים "ברכת ה' עליכם", ובעת בצורת הם אומרים "ברכנו אתכם בשם ה'" שתחול הברכה מעתה, והם לא יתברכו מן העוברים כי יהיו לקללה ולא לברכה:
