ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שביעית/פרק חמישי

→ פרק רביעי | מסכת שביעית | פרק שישי ←

פרק חמישי- בנות שוח

תלמוד_ירושלמי_מאיר_מסכת_שביעית_דף_יג.ogg

ירושלמי שביעית, פרק ה, הלכה א

מתני': ^ה_א^§בנות שוח, שביעית שלהן שנייה, שהן עושות לשלוש שנים. °רבי יהודארבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא אומר: הפרסאות מן תאנה שעושה לשנתים, שביעית שלהן מוצאי שביעית, שהן עושות לשתי שנים. אמרו לו: לא אמרו אלא בנות שוח.
גמ': מהו בנות שוח? פיטיריה מן תאנה. מה פירוש שהן עושות לשלוש שנים? האם הכוונה שבכל שנה ושנה הן עושות אלא שההבשלה מסתימת עד אחר שלוש שנים, או אחת לשלוש שנים היא עושה פירות? אם בכל שנה ושנה הן עושות איןאלא שאין פירותיהן מגמריןנגמרין אלא עד לאחר שלוש שנים, כיצד הוא יודע איזה פרי חנט בשביעית? רבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא° אמר: משיקשר עליו חוט. תני שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא תוחב בהן קיסמין. תני °רבן שמעון בן גמליאלרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל אומר: ^ה_ב^§אילן שחנט קודם חמשה עשר בשבט, מתעשר לשעבר; לאחר חמשה עשר בשבט, מתעשר להבא. תני: אמר °רבי נחמיהרבי נחמיה תנא · דור ד׳רבי נחמיה: במה דברים אמורים באילן שהוא עושה שתי גורנות או יותר בשנה שכיוון שאין לו זמן לקיטה אחד הלכו רבנן בתר חניטה. אבל באילן שהוא עושה גורן אחד בשנה, כגון זיתים ותמרים וחרובין אף על פי שחנטו קודם לזמן הזה, הרי הן כלעתיד לבא שהולכים אחר לקיטה. אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: ^ה_ג^§נהגו בחרובין כ°רבי נחמיהרבי נחמיה תנא · דור ד׳רבי נחמיה. מותיב רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° קומי רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: והא תנינן בנות שוח שביעית שלהם שנייה שהן עושות לשלש שנים, והרי בנות שוח עושין גורן אחד ואך על פי כן הולכים אחר חנטה, וכיוון שחנטו בשביעית אסורים בשניה? על דעתך שאתה סובר שהלכה כ°רבי נחמיהרבי נחמיה תנא · דור ד׳רבי נחמיה שפירות שעושים גורן אחת הולכים אחר לקיטה, היה צריך להיות שרק מה שעשו ולקטו בשביעית יהיו שביעית, והוא מקבל מיניה הסכים שזו אכן קושיה. אמר רבי בון בר כהנארבי בון בר כהנא אמורארבי בון בר כהנא°: ותמיה אנא איך היה מותיב רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° קומי רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא והוא מקבל מיניה? ויתביניה אנא! אמר חרובין ואת אמר בנות שוח, אנא אמר מנהג ואת אמרת הלכה, אנא אמר °רבי נחמיהרבי נחמיה תנא · דור ד׳רבי נחמיה: ואת אמר משנתנו שהיא דעת רבנן. אלא ממה שלא ענה רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא כך, משמע שהוא סובר שהיא חרובין היא בנות שוח, היא מנהג היא הלכה, היא °רבי נחמיהרבי נחמיה תנא · דור ד׳רבי נחמיה היא רבנן שלא בא °רבי נחמיהרבי נחמיה תנא · דור ד׳רבי נחמיה אלא לפרש דברי חכמים. תמן בבבל אמרין: ד°רבי נחמיהרבי נחמיה תנא · דור ד׳רבי נחמיה מודה שהולכים אחר חניטה אף באילן שעושה גורן אחת, לא בא אלא לאמר שאילן שעושה גורן אחת — ראש השנה שלו זה ראש השנה של עולם, ולא ט"ו בשבט, ואילן כזה שחנט קודם ראש השנה של עולם מתעשר לשעבר, ולאחר ראש השנה של עולם מתעשר להבא. נמצא שאילן שחנט בין קודם ט"ו בשבט בין אחר ט"ו בשבט, מתעשר להבא. התיב רבי יודן בר פדיארבי יודן בר פדיא° קומי רבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא°: הרי °רבי נחמיהרבי נחמיה תנא · דור ד׳רבי נחמיה אמר שבאילן שהוא עושה גורן אחד בשנה כגון זיתים ותמרים וחרובין הולכים אחר חניטה, והרי חרובין הרי הן חונטין קודם ראש השנה של עולם ואך על פי כן לדעת °רבי נחמיהרבי נחמיה תנא · דור ד׳רבי נחמיה והן הן מתעשרין להבא, ולא שמיע דאמר רבי חיננארבי חיננא אמורא א״י · דור ג׳רבי חיננא° בר פפא

📖 באר משה — דף יג עמוד א

אנחנו נמצאים בתלמוד ירושלמי מסכת שביעית דף יג. נתחיל מהדף הקודם, ארבע שורות אחרונות. קריאת הגמרא: תני רבי חיינא בר פפא: חרובין שלשולן היא חנטן.

כן, אנחנו יודעים שבעניין מעשרות יש לנו מחזור שמיטה, כלומר כל שבע שנים זה מחזור אחד. בשנה השביעית אין מעשרות, הכל הפקר, ובשאר השנים נותנים תמיד תרומה גדולה ומעשר ראשון, והלוי מפריש מזה מעשר מן המעשר, נותן זה לכהן. בנוסף לזה מפרישים עוד מעשר אחד, והמעשר הזה בעצם תלוי בשנים בתוך מחזור השמיטה. בשנה הראשונה, השנייה, הרביעית והחמישית המעשר הזה יהיה מעשר שני, מעלים אותו לירושלים ואוכלים בטהרה, או שפודים אותו ואת הכסף מעלים לירושלים ושם קונים דברי מאכל. בשנה השלישית והשישית המעשר הזה יהיה מעשר עני, צריך לתת את זה לעניים.

עכשיו יכול להיות מצב שבעצם פרי יתחיל לגדול בשנה אחת של מעשר וימשיך לתוך השנה השנייה. לדוגמה, אם פרי התחיל לגדול בשנה השנייה ויסתיים בשלישית, זה בעצם לכאורה עובר בין שתי שנות מעשר. בשנה השנייה זה היה מעשר שני, בשנה השלישית מעשר עני. אז מה עושים? יש רגע שקובע, ובכל סוג של צמח יש רגע אחר.

הגמרא אומרת שבירקות הולכים אחר הלקיטה. כלומר, ליקטתי בשנה השנייה - זה שייך לשנייה, אתן מעשר שני. ליקטתי בשלישית - זה שייך לשנה השלישית, אני נותן מעשר עני. בתבואה ובזיתים הולכים אחר שליש. כלומר, אם זה הגיע לשליש גידולו בשנה השנייה, גם אם עוד שני שלישים גדלו בשנה השלישית, אני נותן מעשר שני כמו כאילו גדל הכל בשנה השנייה. ויש את מה שאמרנו על האורז ודוחן, ולפי דעת רבי שמעון בן... גם כן הקטניות הולכים אחר השרשה. כלומר אם הגיע לשליש בשנה השנייה, לא אכפת לי שכולו גדל בשנה השלישית, אני אתן מעשר שני. הולכים אחר השרשה. בפירות הולכים אחר החנטה. כלומר אם הפרי חנט בשנה השנייה, אז למרות שכל הפרי גדל בשנה השלישית, אני נותן מעשר שני.

אז בא רבי חיינא בר פפא ומחדש לנו שחרובים - החנטה שלהם זה לא כמו בכל הפירות, שהחנטה היא היציאה של הפרי הקטן מהפרח, אלא בחרובים החנטה זה בעצם השלשול, ברגע שמתחיל להיות כמו שרשראות. זה החנטה לעניין מעשר, ורק אם זה שלשל בשנה השנייה זה יהיה מעשר שני. אם יצא בשנה השלישית זה יהיה מעשר עני וכולי.

אומרת הגמרא: תנן: גפנים משיגרו. שאלנו במשנה מתי אסור לקצוץ את האילן? כי יש לנו הלכה שכתוב בתורה לגבי פירות שביעית "לאכלה" - לאכלה ולא להפסד. אז ברגע שיש איזה דין של פרי אסור להפסיד את זה. עכשיו, ממתי זה נקרא פרי ואסור להפסיד את זה? אומרת הגמרא גפנים משיגרו. שואלת הגמרא מה זה משיגרו? אמר רבי יונתן: משיזחילו מים. כמו שיהיה בהם לחלוחית. איזה פסוק רומז לזה? כתוב באיוב "כי יגרע נטפי מים יזוקו מטרו לעדו". רואים שהלשון "גירוע" שייכת במים.

למדנו במשנה שזיתים - מתי אסור לקצוץ אותם כי אסור לאבד את האוכלין - משינצו. מה זה שינצו? הרי ברור שלא נץ אחד. אתה לא יודע כמות. אז מה הכמות? אמר רבי יונתן: מישהכניסו רובע. שואלת הגמרא מה זה רובע? האם הכוונה רוב הנץ - כלומר אני אאסוף את כל הניצנים ואקבל כמות של רובע, או רוב הזיתים - כלומר אני צריך לחכות שיהיה רוב הזיתים? אמר רבי יונתן: לא זה ולא זה, אלא הכוונה נץ שכשהוא יגדל יהיה ממנו רוב הזיתים. אז אם יש מספיק ניצנים כאלה אני אומר שהעץ כבר הגיע לשלב שאסור לקצוץ אותו.

אמר רבי יונתן: כתיב "כי אשל זיתך בקללות" - מופיע שם "כי אשל". מה הכוונה כי אשל זיתך? שרק אחד משלוש מאות ארבעים ישאר מתוך העץ, כי "אשל" בגימטריה שלוש מאות ארבעים.

אמר רבי יונתן: כתיב "עץ נשא פריו", כתוב באיוב עץ נשא פריו. מזה אני מבין שעד עכשיו הוא לא עשה את זה. כלומר כל הפירות שאנחנו רואים עם כל האיכות שלהם, זה בעצם כלום למה שבעצם אמור להיות. "וגפן נתנו חילם" - גם פה אני מבין שבעולם הזה לא נתנו את חילם. כלומר העץ מסוגל לעשות הרבה יותר.

שמע רבי חמא בר חנינא: אמת - בשבע שנים מלחמת גוג, אין לו חלק לעתיד לבוא. סימנא: דאכיל פרוזמייה אכיל מישתיתא. כלומר, מי שימות במלחמת גוג ומגוג לא יזכה לראות את הסיום של המלחמה, אז הוא גם לא יזכה לעתיד לבוא. אנחנו יכולים לראות סימן לדבר הזה - כמו בחתונה, בדרך כלל היו מזמינים אנשים לאכול סעודה לפני החתונה, ומי שהיה מוזמן לסעודה הזאת הוא בעצם מוזמן לחתונה. אז ככה מי שיחיה במלחמת גוג ומגוג, הוא בעצם מוזמן לחיי עולם הבא, ומי שלא - כנראה שלא.

שמע רבי יוסי ואמר: ויות - מתוך הדבר הרע הזה לכאורה יש בו גם דבר טוב, כי זה מלמד אותנו שעד כדין אית תשובה. כלומר אפילו במלחמת גוג ומגוג יש תשובה - זה לא שלב שהגורל נקבע ויותר אדם לא יכול לתקן. כל מלחמת גוג ומגוג, עד הרגע האחרון אפשר לתקן. כשאתה אומר שמי שיחיה במלחמת גוג יחיה לעתיד לבוא ומי שלא לא - סימן שאנשים ימותו במלחמת גוג ומגוג, אז אם מתים מן השונא, אז ברור שגם יש תשובה.

אמר רבי אלעזר בשם רבי חייא בר אשי: עתידין חברים להתייגע ולנוד בין בתי כנסיות לבתי מדרשות. כלומר בעצם תלמידי חכמים לא יהיה להם מנוחה בעולם הבא, אלא ילכו מבית מדרש לבית כנסת ומבית כנסת לבית מדרש אחר וכו'. מה הטעם? דכתיב: "ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון".

רבנן דקיסרין אמרי: קטני עובדי כוכבים וחיילותיו של נבוכדנצר לא חיין ולא נידונין, ועליהן הוא אומר "וישנו שנת עולם ולא יקיצו". עכשיו ממתי קטני ישראל חיין - באיזה גיל הקטנים של ישראל יקומו לתחייה? רבי חייא רובה ורבי שמעון ברבי: חד אמר משיולדו, וחד אמר משידברו. כלומר תינוק שנולד - גם הוא יזכה לתחיית המתים, ואחד אמר משידברו, כלומר רק תינוק שהגיע לגיל כזה שהוא יכול לדבר, רק הוא יזכה לתחיית המתים.

מאן דאמר משיולדו: "יבאו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה" - ממש משעת לידה. מאן דאמר משידברו: "זרע יעבדנו יסופר לה' לדור" - כלומר זה שיכול לספר, הוא יזכה לתחיית המתים.

תני בשם רבי מאיר: משהוא יודע לענות אמן בבית הכנסת. מאי טעמא? "פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים" - אל תקרא שומר אמונים אלא שאומר אמנים. אז רק מי שיכול להגיד אמן הוא יזכה לחיים בעולם הבא.

תמן אמרי: משימולו, כלומר בבבל היו אומרים שמי שנימול הוא זוכה, "נשאתי אמך" "אפונה" - כלומר היה לי פחד שמא אינו יזכה לברית מילה. אה, זה בעצם המקור למנהג שתינוקות שנפטרים לפני ברית המילה נוהגים לעשות להם ברית מילה אחר הפטירה.

ורבנן דהכא אמרין: משיולדו, כלומר אלה שנולדו כבר זוכים לחיות לעולם הבא, שנאמר "ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון". רבי אלעזר אומר: אפילו נפלים, כלומר אפילו שהם עוד לא סיימו את היצירה שלהם, הם כבר יזכו לתחיית המתים. מה הטעם? דכתיב "ונצורי ישראל להשיב" - אל תקרא נצורי אלא "ונצירי ישראל" - ממש בתחילת היצירה.

הדרן עלך פרק בראשונה. פרק ה, הלכה א'.

מתני': בנות שוח, שביעית שלהן שנייה, שהן עושות לשלוש שנים. אנחנו יודעים שאמרנו שפירות הולכים אחר חנטה, אז בנות שוח - הזמן מהחנטה עד ההבשלה זה שלוש שנים. אז אם הפרי חנט בשביעית, הוא כבר פרי שביעית בקדושת שביעית, אבל הוא מבשיל רק בעוד שלוש שנים. לכן השנה שבה הפירות האלה אסורים זה דווקא השנה השנייה - שביעית ראשונה ושנייה.

רבי יהודה אומר: הפרסאות שביעית שלהן מוצאי שביעית, שהן עושות לשתי שנים. כלומר זה חונט בשביעית ולוקח שנתיים עד הבשלה, יוצא שהשנה של השביעית זה בעצם השנה הראשונה. אמרו לו: לא אמרו אלא בנות שוח. כלומר לא ראינו שחכמים חילקו לגבי בנות שוח בין השביעית לשנה אחרת, אלא רק בבנות שוח.

גמ': מהו בנות שוח? פיטיריה - סוג של תאנה. מה פירוש שהן עושות אחת לשלוש שנים? האם בכל שנה ושנה הם עושים, אלא שההבשלה מסתיימת אחרי שלוש שנים, כלומר בשנה הראשונה צומח פרי והוא יבשיל שלוש שנים אחר כך, ובשנה השנייה גם גדל פרי ויבשיל בשנה הרביעית וכו', תמיד לוקח שלוש שנים אבל כל שנה יש פירות - או שהכוונה שאין פירות שנתיים, ורק בשנה השלישית יש פירות?

אומרת הגמרא: שאין פירותיה אלא לאחר שלוש שנים. יוצא שכל הזמן יש לי פירות בעץ הזה, אז איך אני יודע שזה פרי חנט בשביעית? רבי יונה אמר: משיקשר עליו חוט, כמו שעושים בביכורים קושרים חוט, אז ככה בשביעית ירד ויקשור על כל העצים שחנטו חוט. תני שמואל: תוחב בהן קיסמין - דרך אחרת לזהות את הפירות שחנטו בשביעית.

תני רבן שמעון בן גמליאל אומר: אילן שחנט קודם חמשה עשר בשבט, מתעשר לשעבר; לאחר חמשה עשר בשבט, מתעשר לבא. גם אתה אומר נכון - הולכים אחר חנטה, אבל השנה, ראש השנה שלו זה לא ראש השנה האמיתי של השנים, אלא ט"ו בשבט זה ראש השנה לאילן. לכן פרי שחנט קודם ט"ו בשבט מתעשר על השנה הקודמת, פרי שחנט אחר ט"ו בשבט שייך לשנה הבאה.

תני: אמר רבי נחמיה: במה דברים אמורים באילן שהוא עושה שתי גורנות בשנה. כן, שכיוון שאין לו זמן חנטה אחד, אלא לוקטים לו פעמיים. אז בזה הלכו חכמים אחר חנטה. אבל באילן שהוא עושה גורן אחד בשנה, כגון זיתים ותמרים וחרובין, אף על פי שחנטו קודם לזמן הזה, הרי הן כלעתיד לבא - כי הולכים אחר הלקיטה.

כלומר, רבי נחמיה בא ומחדש שכל מה שאמרנו שהולכים אחר חנטה זה רק בעץ שעושה שתי גרנות. אם הפירות שחנטו לפני ט"ו בשבט - אני אומר שהם שייכים לשנה הקודמת; חנטו אחר ט"ו בשבט - התאסרו לבא. אבל עץ שכל הפירות שלו גדלים בבת אחת - שהוא רק גורן אחד - אז פה אני הולך אחר הלקיטה, ולא אכפת לי מתי הייתה החנטה. לקטתי את זה אחרי ט"ו בשבט, אז תמיד זה יהיה שנה הבאה, גם אם החנטה הייתה קודם ט"ו בשבט.

אומרת הגמרא מיד אחר כך: אמר רבי יוחנן: נהגו בחרובין כרבי נחמיה. כלומר, בא רבי יוחנן ואומר שבחרובים, כיוון שיש להם גורן אחת, נהגו שהולכים אחר הלקיטה כמו רבי נחמיה.

מותיב רבי שמעון בן לקיש קומי רבי יוחנן - ריש לקיש שאל את רבי יוחנן: איך אתה אומר שנהגו העם בחרובים כרבי נחמיה? והא תנינן: בנות שוח שביעית שלהם שנייה שהן עושות לשלש שנים - כיוון שהן עושות לשלוש שנים. עכשיו, אם אתה אומר שהולכים אחר הלקיטה בכל הפירות שיש להם גורן אחת, אז גם בנות שוח זה רק גורן אחד, אז למה שם הולכים אחר חנטה? וכיוון שהם חנטו בשביעית אתה אומר שהם אסורים בשנה השנייה. אם אתה אומר שהולכים אחר לקיטה, לדעת רבי נחמיה היה צריך להיות שרק אם לקטו את זה בשביעית זה יהיה שביעית. והוא מקבל מיניה - כלומר רבי יוחנן קיבל את השאלה, אמר שזו שאלה טובה.

אמר רבי בון בר כהנא: ותמיה אנא, איך היה מותיב רבי שמעון בן לקיש קומי רבי יוחנן והוא מקבל מיניה? לא מבין איך רבי יוחנן קיבל את השאלה הזו, הרי לכאורה זו שאלה שמאוד קל לפשוט אותה. ויתביניה אנא! אני יכול לענות לו. אמר: חרובין ואת אמר בנות שוח - מה אתה משווה? אני דיברתי על חרובים, אמרתי שנהגו גם בחרובים כרבי נחמיה, ואתה מביא לי הלכה בבנות שוח. אנא אמר מנהג ואת אמרת הלכה - אמרתי נהגו העם, ואתה אומר לי הלכה, יכול להיות שהמנהג לא לפי ההלכה. אנא אמר רבי נחמיה ואת אמר רבנן - ואתה אומר לי שהמשנה זו דעת רבנן, ורבנן באמת סוברים שהולכים אחר חנטה.

אז מה בכל זאת התירוצים האלה - למה רבי יוחנן מותיב על כל התירוצים האלה? אלא כנראה שרבי יוחנן לא ענה ככה, כנראה שהוא סובר: אלא רבי יוחנן היא חרובין היא בנות שוח, היא מנהג היא הלכה, היא רבי נחמיה היא רבנן. אין הבדל. אם העם היה נוהג שלא כהלכה, היינו שומעים שחכמים מתנגדים להם, אלא כנראה המנהג הוא לפי ההלכה, וכנראה רבי נחמיה לא חולק על חכמים, אלא הוא בא להסביר את דעת העם, לפרש את דעת העם.

תמן אמרין, כלומר בבבל היו אומרים, הם מסבירים את רבי נחמיה בצורה אחרת: הם אומרים שבעצם רבי נחמיה מודה שהולכים אחר חנטה אפילו באילן שעושה גורן אחת - אין הבדל בין עושה שתי גרנות לגורן אחת, הולכים אחר חנטה. אז מה בעצם הוא חידש? לא בא רבי נחמיה לומר שאילן שעושה גורן אחת ראש השנה שלו זה ט"ו בשבט - אלא הוא בא לחדש שאילן שעושה גורן אחת, ד'רבי נחמיה: אילן שחנט קודם ראש השנה של עולם מתעשר לשעבר, ולאחר ראש השנה של עולם מתעשר לבא. כלומר אילן שעושה שתי גרנות - ראש השנה שלו זה ט"ו בשבט. אילן שעושה גורן אחת - ראש השנה שלו זה לא ט"ו בשבט אלא ראש השנה. נמצא שאילן שחנט בין קודם ט"ו בשבט בין אחר ט"ו בשבט - לא אכפת לי, בכל מקרה זה אחרי ראש השנה של השנים, הוא מתעשר לבא.

התיב רבי יודן בר פדיא קומי רבי יונה: יש לי קושיה. הרי רבי נחמיה אמר שבאילן שעושה גורן אחת בשנה כגון זיתים, תמרים וחרובים, הולכים אחר חנטה. מה שאמרנו עכשיו - שההבדל הוא רק מה ראש השנה, אם ראש השנה לשנים או ט"ו בשבט. אז לכאורה קשה, הרי החרובים חונטים קודם ראש השנה של העולם, ורבי נחמיה הן מתעשרין לבא - איך זה יכול להיות? אם אתה אומר שהולכים אחר לקיטה זה מסתדר, אם הולכים אחר חנטה לא מסתדר.

ולא שמיע דאמר רבי חיננא בר פפא: חרובין שלשולן היא חנטן? הוא לא שמע - כי באמת מה שאנחנו בדרך כלל קוראים חנטה, היצירה של הפרי מהפרח, זה קורה לפני ראש השנה. אבל כבר אמרנו שלגבי חרובים זה דין מיוחד - מה שאנחנו קוראים חנטה זה לא היצירה של הפרי מהפרח, אלא השלב שבו הוא נהיה כמו שרשרת, וזה תמיד קורה אחרי ראש השנה. אז אין בעצם שום סתירה.

רבי יסא אמר: רבי נחמיה הביא שליש לפני ראש השנה של עולם מתעשר לשעבר, אחר ראש השנה של עולם מתעשר לבא. הוא אומר: לרבי נחמיה, אילן שעושה גורן אחד בשנה לא הולכים אחר חנטה אלא אחר הוות שליש, וראש השנה זה ראש השנה של עולם. כלומר יש שני הבדלים: עץ שעושה שני פירות בשנה או יותר - ראש השנה שלו זה ט"ו בשבט והולכים אחר חנטה; אילן שעושה גורן אחת - הולכים אחר הוות שליש וראש השנה שלו זה ראש השנה, לא ט"ו בשבט.

התיב רבי זעירא קומי רבי יוסא: פעמים שהשנים מאפילות ותמרים מטילות שאור אחר ראש השנה של עולם, הן מתעשרות לשעבר. כלומר, אם אתה אומר שבפירות האילן הולכים אחר הוות שליש, גם תמר זה עץ שיש לו גורן אחד ואצלו ההוות שליש זה מה שנקרא הטלת שיאור. הרבה פעמים השנה היא אפלה ואז הטלת השיאור היא אחרי ראש השנה, ואף על פי כן ראינו שתמרים מתעשרים בשנה שעברה. איך זה יכול להיות?

אמר רבי זעירא: לא מן דעתיה אמר רבי יסא הדא מילתא, אלא מן הדא מרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. כלומר בעצם את השאלה היפה הזו הוא שמע מרבי יוחנן וריש לקיש.

רבי יעקב בר אחא בשם שמואל בר אבא: לרבי נחמיה הביא שליש קודם ט"ו בשבט מתעשר לשעבר, אחר ט"ו בשבט מתעשר לבא. הסבר אחר - הוא אומר גם באילן שעושה גורן אחת ראש השנה נשאר ט"ו בשבט, ראש השנה לא מתחלף, תמיד לאילנות זה ט"ו בשבט. אז מה ההבדל? אלא באילן שיש לו רק גורן אחד לא הולכים אחר חנטה אלא אחר הוות שליש.

📜 הדינים העולים מדף זה

^[דף יג עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים הרב סירלאו •הרב פולדא •תולדות יצחק תבונות • קול הלשון🎧

ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יג עמוד ב25

^ה_ד^§חרובין שלשולן שהוא אחר ראש השנה היא חנטן? רבי יסארבי אסי אמורא א״י · דור ג׳רבי אסירבי יוחנןשמואל° אסי אמר: לשיטת °רבי נחמיהרבי נחמיה תנא · דור ד׳רבי נחמיה יסאאילן שעושה גורן אחת בשנה לא הולכים אחר חנטה אלא אחר הבאת שליש, וראש השנה שלו זה ראש השנה של עולם. לכן הביא שליש לפני ראש השנה של עולם מתעשר לשעבר, אחר ראש השנה של עולם מתעשר להבא. התיב רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° קומי רבי יוסארבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא°: הרי פעמים שהשנים מאפילות ותמרים מטילות שאור שזה מקביל להבאת שליש אחר ראש השנה של עולם ואך על פי כן והן הן ^ה_ה^§מתעשרות לשעבר והרי הביאו שליש רק אחר ראש השנה. אמר רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°: לא מן דעתיה אמר רבי יסארבי אסי אמורא א״י · דור ג׳רבי אסירבי יוחנןשמואל° אסי: הדא מילתא אלא מן הדא ממה שהוא שמע את הדיון שהובא קדם. מרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא ורבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°. רבי יעקב בר אחארבי יעקב בר אחא אמורא א״י · מסר בשם רבי יוחנן ותלמידיורבי יעקב בר אחא° אמר בשם שמואל בר אבאשמואל בר אבא אמורא א״י · דור ג׳שמואל בר אבא°: ל°רבי נחמיהרבי נחמיה תנא · דור ד׳רבי נחמיה גם באילן שעושה גורן אחת, ראש השנה זה ט"ו בשבט; אלא שבאילן כזה לא הולכים בתר חנטה אלא בתר הבאת שליש. לכן ^ה_ו^§הביא שליש קודם ט"ו בשבט מתעשר לשעבר, אחר ט"ו בשבט מתעשר להבא. אמר רבי זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא°: ויאות, הרי אתרוג שבמעשר הולכים אחר לקיטה, ^ה_ז^§עקרתה חנטו לגמרי שלא הולכים כלל על שלב בגידול אלא בתר לקיטה, ולא עקרתה שנתו שראש השנה שלו נשאר כשאר אילנות בט"ו בשבט וכאן עקרת שנתו ולאשלא עקרתה חנטו לגמרי אלא אמרתה שהולכים בתר שליש שהוא שלב בגידול, קל וחומר שלא תעקור שנתו. רבי בון בר חייארבי בון בר חייא אמורא א״י · דור ד׳רבי בון בר חייארבי זירא° בעי קומי רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°: מעתה למה לא נאמר ששליש הראשון מתעשר לשעבר ושני שליש השנים מתעשרים להבא? אמר לו: שליש הראשון קשה לבא, מכיון שהוא בא מיד הוא גדל כך ששליש זה עיקר הגידול. אמר רבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה°: באריסכאריס אומן יליף לה רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°. כד שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא דאמר: שמאל שיתין יומין ראשונים הוא מביא שיתא עלייעלים, שיתא יומין אחר כך הוא מביא שיתין עלייעלים. תני °רבן שמעון בן גמליאלרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל אומר: מן צאת עלין ועד הפגין נ' יום, מן הפגין ועד השיתין הנובלות נ' יום, מן שיתין הנובלות עד התאינים נ' יום. °רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5 אומר: כולהן ארבעים ארבעים ארבעים ולא חמישים חמישים חמישים. יום לקטליקט תאנה ואינו יודע אימתי חנטה, אמר רבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא°: מונה מאה יומין למפרע, אם חל לתוכן חמשה עשר בשבט והוא יודע אימתי חנטה. תנן °רבי יהודארבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא אומר: הפרסאות שביעית שלהן מוצאי שביעית שהן עושות לשתי שנים. אמרו לו: והרי עמך בטבריא והן עושות לשנה אחת? אמר להן: והרי עמכם בציפורין והן עושות לשתי שנים?

ירושלמי שביעית, פרק ה, הלכה ב

[הרב קנייבסקי ה ב]מתני': הטומן את הלוף בשביעית, °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא אומר: לא יפחות מסאתים עד גובה שלושה טפחים וטפח עפר על גביו. וחכמים אומרים: ^ה_ח^§לא יפחות מארבעה קבין עד גובה טפח וטפח עפר על גביו, וטומנו במקום דריסת בני אדם. לוף שעברה עליו שביעית, °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס אומר: אם לקטו העניים את עליו לקטו, ואם לאו יעשה חשבון עם העניים כ°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי שאחר הביעור מותר רק לעניים לאכול מפירות שביעית. °רבי יהושערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל בן חנניה אומר: אם לקטו עניים את עליו לקטו, ואם לאו אין לעניים עמו חשבון שאחר הביעור מותר אף לעשירים ובעל הבית זוכה בהם. לוף של ערב שביעית שנכנס לשביעית, וכן בצלים הקיצונים שנזרעים בקיץ. וכן פואה של קרקע עידית, °בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי אומרים: עוקרין אותן במארופות של עץ שיהיה שינוי. ו°בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל אומרים: ^ה_ט^§בקרדומות של מתכות. ומודים בפואה של צלעות הגדלה בשטח סלעי, שעוקרין אותן בקרדומות של מתכות. מאימתי מותר אדם ליקח לוף במוצאי שביעית? °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר: מיד. וחכמים אומרים: ^ה_י^§משירבה החדש.
גמ': תנן: הטומן את הלוף וכ"ו. עד כדון לוף, מה הדין בבצלים? אמר רבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא°: היא לוף היא בצלים. אמר רבי יוסהרבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° אסי: מסתברא בבצלים אפילו פחות מכאן מותר, דאינון שפין שהבצלים חלקים וכמות גדולה של בצלים תופסת מעט מקום ואפילו בפחות ניכר שאינו זורע: תנן: לוף שעברה עליו שביעית, °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס אומר: אם לקטו העניים את עליו לקטו ואם לאו יעשה חשבון עם העניים. °רבי יהושערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל בן חנניה כו אומר: אם לקטו עניים את עליו לקטו ואם לאו אין לעניים עמו חשבון. אמר רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה° בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: אתיא ד°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי כ°רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס וד °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא כ°רבי יהושערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל בן חנניה. דתנינן תמן: העניים אוכלין אחר הביעור אבל לא עשירים, דברי °רבי יהודארבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא. °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא אומר: ^ה_יא^§אחד.

📖 באר משה — דף יג עמוד ב

אמר רבי זירא: ויאות - זה יפה מאוד, זה סביר מאוד. למה? הוא אומר: הרי אתרוג עקרתה חנטו ולא עקרתה שנתו, וכאן עקרתה חנטו - כלומר אנחנו יודעים שאתרוג במעשר שינינו את הזמן שלו, הולכים אחר לקיטה. ניתקנו את ההתייחסות לשלב הגידול שלו - עקרנו את החנטה, לא מתייחסים יותר לשלב הגידול, ואף על פי כן לא עקרנו את השנה שלו, ראש השנה נשאר ט"ו בשבט כמו כל שאר האילנות. אז כאן, שלא עקרת את חנטתו - עדיין מתייחס לשלבי גידול, לא חנטה אבל הוות שליש - זה שוב שלב בגידול, לא עקרנו את זה לגמרי, אז קל וחומר שלא לעקור את ראש השנה שלו ויישאר ט"ו בשבט.

רבי בון בר חייא בעי קומי רבי זעירא: מעתה שליש הראשון לשעבר שליש השני לבא? כלומר אם אתה אומר שהולכים אחר הוות שליש, למה שלא נחלק את זה - נגיד שליש ראשון גדל לפני ט"ו בשבט ושני שליש אחר ט"ו בשבט, אז נעשה שליש לשעבר ושני שליש לבא. אמר לו: שליש הראשון קשה לבא, מכיון שהוא בא מיד הוא גדל. למה בחרו דווקא שליש? כיוון ששליש ראשון קשה לבוא, זה עיקר הגידול - מבחינת המאמץ בגידול, השליש הראשון זה הכי קשה לבוא, וכיוון שהוא בא מיד הוא גדל, כך ששליש זה עיקר הגידול.

אמר רבי אבא: אומן יליף לה רבי זעירא. רבי זעירא הצליח ממש כמו איזה חקלאי אומן בקי בגידול, באמת צודק. שמואל אמר: שיתין יומין שיתא, שיתא יומין שיתין. כלומר עץ מביא בתוך שישים יום שישה עלים, ועוד שישה ימים הוא מביא שישים עלים - רואים מכאן שהשלב הראשון הוא הקשה.

תני רבן שמעון בן גמליאל אומר: מן צאת עלין ועד הפגין נ' יום, מן הפגין ועד השיתין הנובלות נ' יום, מן שיתין הנובלות עד התאינים נ' יום. כלומר יש לנו מאה חמישים יום מתחילת העלים עד שהפרי מוכן. רבי אומר: כולהן ארבעים - כל סדרה זה ארבעים, ארבעים, מהעלים עד הפגים וכו', תמיד ארבעים ארבעים.

אומרת הגמרא: תאנה ואינו יודע אימתי חנטה, אמר רבי יונה: מונה מאה יומין למפרע, אם חל לתוכן חמשה עשר בשבט והוא יודע אימתי חנטה. כלומר, זה יכול להיות תירוץ לשאלה הקודמת - אם ליקטתי תאנה, איך אני יודע מתי חנטה? אתה יכול לקחת תאנה, ללכת אחורה מאה ימים ותדע שהיא חנטה אז. אם חנטה קודם ט"ו בשבט - מתעשר לשעבר, אחר ט"ו בשבט - מתעשר לבא. ולכאורה אנחנו יכולים להגיד גם את זה לגבי בנות שוח - לך אחורה שלוש שנים ותדע אם חנט לפני ט"ו בשבט או אחריו.

רבי יהודה. אמרו לו: והרי עמך בטבריא והן עושות לשנה אחת? מה אתה מדבר? אין דבר כזה שפרסאות עושות לשתי שנים - תראה בטבריה יש עצים כאלה, אתה רואה שהם עושים אחרי שנה אחת. אמר להן: והרי עמכם בציפורין והן עושות לשתי שנים? יש עצים לידכם בציפורי והם גדלים לשתי שנים. כנראה שחלק מהעצים האלה עשו לשתי שנים וחלק עשו לשנה אחת, והשאלה איך מתייחסים לעצים כאלה.

פרק ה, הלכה ב'.

אומרת המשנה: הטומן את הלוף בשביעית. נהגו בעצם, הדרך לשמור את הפירות, לא היה מקרר - הדרך לשמור את זה זה באדמה. מדובר על כאלה שיש להם בצל או תפוחי אדמה, דברים שיש להם פקעות, אז הדרך לשמור אותם זה באדמה. ברגע שהוא טומן אותם באדמה זה לכאורה נראה כמו זורע. אז צריך למנוע מראית עין.

רבי מאיר אומר: לא יפחות מסאתים - קודם כל לשים כמות של סאתיים, שיהיה ברור שלא זורעים ככה. עד גובה שלושה טפחים - שלא יפרוש את זה לגמרי אלא יהיה לפחות גובה שלוש טפחים. וטפח עפר על גביו - שיכסה בעפר במקסימום טפח אחד, שלא ייראה לגמרי כמו זריעה.

וחכמים אומרים: לא יפחות מארבעה קבין - כל השיעורים כאן יותר קטנים, לא צריך סאתיים אלא ארבעה קבין במקום. עד גובה טפח - לא צריך שלוש טפחים, טפח אחד. וטפח עפר על גביו - גם מסכימים שיכסה בעפר במקסימום טפח. וטומנו במקום דריסת בני אדם - מקום שלא זורעים בו. אם יטמון את זה בתוך השדה שלו זה כבר נראה כמו זורע, אבל אם ישים את זה במקום שדורסים בו בני אדם, מקום שבדרך כלל לא זורעים שם, זה יוריד את העניין של מראית עין.

אומרת הגמרא: לוף שעברה עליו שביעית - הפרשנים מסבירים שהכוונה שהוא גדל בשביעית, עקרו אותו ונטעו אותו שוב מיד בשמינית. עכשיו יש חלק מהגידול שביעית וחלק שמינית, כי הרי העלים של הלוף זה ירק, וירק הולך אחר לקיטה, אז לכאורה אם אני לוקט אותו בשמינית אז הכל שמינית. אבל כדי להגיע לדין שנגיד תכף, אני חייב מציאות שחלק שייך לשנה השביעית, לכן הפרשנים מסבירים שהלוף הזה גדל בשביעית, ליקט אותו, שתל אותו מיד אחר כך והמשיך לגדול בשמינית.

רבי אליעזר אומר: אם לקטו העניים את עליו לקטו - את החלק שמגיע להם, כי מדובר שהגיע זמן הביעור. אם עניים לקטו את העלים שמגיע להם בגלל השביעית - לקטו. ואם לאו, יעשה חשבון עם העניים - זה בגלל שרבי יהודה (רבי אליעזר) סובר שאחר הביעור מותר רק לעניים לאכול מפירות שביעית. אז יש לי פירות שביעית - העלים עצמם יש להם ביעור. לבצל של הלוף אין ביעור כי הוא לא מתכלה, אבל לעלים יש ביעור, אז העלים האלה, ברגע שעובר זמן הביעור, שייכים לעניים. לכן בעל הבית יעשה חשבון כמה חלק גדל בשביעית שייך לעניים, ואיזה חלק גדל בשמינית ושייך לבעל הבית.

רבי יהושע אומר: אם לקטו עניים את עליו לקטו, ואם לאו אין לעניים עמו חשבון - אם הם לקחו בשביעית, לקחו, אבל אם לא לקחו וכבר הגיע זמן ביעור, אז זה כבר מותר גם לבעל הבית, כי אחר הביעור מותר לכולם, גם לעשירים ולבעל הבית לזכות בפירות.

אומרת הגמרא: לוף של ערב שביעית שנכנס לשביעית, וכן בצלים הקיצונים וכן פואה של עידית - צמח פואה שגדל בקרקע רכה וטובה. בית שמאי אומרים: עוקרין אותן במארופות של עץ - שמוציאים אותם, אני צריך שינוי, איך תוציאו את זה? על ידי מרשות של עץ, לא של ברזל. ובית הלל אומרים: בקרדומות של מתכות - לא צריך שינוי מיוחד. ומודים בפואה של צלעות שעוקרין אותן בקרדומות של מתכות - פואה שגדלה בהרים בין הסלעים, שם אתה לא יכול לחתוך עם טוריות של עץ, שם כולם מסכימים שמותר לעקור בקרדומות של מתכת.

מאימתי מותר אדם ליקח לוף במוצאי שביעית? רבי יהודה אומר: מיד. וחכמים אומרים: משירבה החדש. כי הלוף שגדל בשביעית יש בו איסור ספיחין, אני צריך שירבה החדש, רק אז זה יהיה מותר.

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

1 ה_א מיי' פ"ד מהל' שמיטה ויובל הלכה ט"ז:

2 ה_ב מיי' פ"א מהל' מעשר שני הלכה ב', טור ושו"ע יו"ד סי' של"א סעיף קכ"ה:

3 ה_ג מיי' פ"א מהל' מעשר שני הלכה ג':


 [ע"ב]

4 ה_ד מיי' פ"ה מהל' שמיטה ויובל הלכה י"ח:

5 ה_ה מיי' פ"ב מהל' מעשר הלכה ה', מיי' פ"א מהל' מעשר שני הלכה ב':

6 ה_ו מיי' פ"ב מהל' מעשר הלכה ה', מיי' פ"א מהל' מעשר שני הלכה ב':

7 ה_ז מיי' פ"א מהל' מעשר שני הלכה ה', מיי' פ"ד מהל' שמיטה ויובל הלכה י"ב, טור ושו"ע יו"ד סי' של"א סעיף קכ"ו:

8 ה_ח מיי' פ"א מהל' שמיטה ויובל הלכה ט"ו:

9 ה_ט מיי' פ"ד מהל' שמיטה ויובל הלכה י"ט:

10 ה_י מיי' פ"ד מהל' שמיטה ויובל הלכה ח':

11 ה_יא מיי' פ"ז מהל' שמיטה ויובל הלכה ג':

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שביעית דף יד

^[דף יד עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים הרב סירלאו •הרב פולדא •תולדות יצחק תבונות • קול הלשון🎧

ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יד עמוד א26

עניים ואחד עשירים אוכלין אחר הביעור. רבי אימירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא° אמי בן נתן בעי קומי רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: מתניתין עד שלא גזרו על הספיחים שאם לא כן מאי נפקא מינא הרי הכל אסור משום ספיחים? אמר לו: וכי בעליה הייתה כשגזרו על ספיחים מכאן? סבר רבי אימירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא° אמי בן נתן דרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא כ°רבי עקיבארבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא בן יוסף שאיסור ספיחים אינו מגזרת חכמים אלא מהתורה. אמר רבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה°: בעלי לוף שוטה היא מתניתא שמתקיים כמה שנים בארץ, ודבר שהתחיל לגדול בשנה השישית ומתקיים בארץ כמה שנים, לא נאסר משום ספיחים. אייתי רב הושעיארב אושעיא אמורארב אושעיא° מתניתין דבר קפרא ° מן דרומא ותנידתני עליה שאותו דין קיים גם בעלי לוף ועלי בצלים. אית לך מימר עלי בצלים השוטין הרי אין בצלים שוטים שמתקיימים כמה שנים. מילתיה דרבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה° אמרה: דבר שיש לו ביעור שנמצא בתוך דבר שאין לו ביעור, יש לו ביעור ואינו בטל. שהרי לעיקרו של לוף שוטה אין ביעור ולעליו יש ביעור ואינם בטלים. מה עבד לה רבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה°? פתר לה העמיד את המשנה בששיקף בעלין שניתק את העלים מהחיבור לבצל קדם שהגיעה זמן הביעור ולא היו מחוברין לעיקר בזמן הביעור אבל אם היו העלים מחוברים לעיקר בזמן הביעור אולי כן היו בטלים. רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא פתר לה מתניתא העמיד את המחלוקת בין °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס ו °רבי יהושוערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל במשנה בנטעו לפני ראש השנה השביעית וכך היה המעשה: נטעו לפני ראש השנה השביעית ועשה ביצים פקעת לפני שביעית כך שאין איסור ספיחים ודיכנו שריסק את החיבור של העלים לפקעת בשביעית ועקרו במוצאי שביעית. אין תימר דיכון כעיקור, כולו לעניים שהרי הולכים אחר לקיטה, וזה נלקט בשביעית. אין תימר אין דיכן כעיקור, אין כולו לעניים אלא לבעלים שהלקיטה היתה בשמינית. רבי יהושוע סובר שאין דיכון כעיקור והכל לבעל הבית. °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס מסתפק אי דיכון כעיקור או לא ומספק יעשה חשבון עם העניים. חזקיהחזקיה בן רבי חייא אמורא א״י · דור א׳חזקיה בן רבי חייארבי חייא רבהרבי יוחנן° פתר מתניתין העמיד את המשנה ערב ראש השנה שביעית וכך היה המעשה: נטעו לפני ערב ראש השנה שביעית כך שאין איסור ספיחים ועשה ביצה פקעת בתחילת שביעיתשישית ודיכנו בשביעיתבשישית שריסק את מקום חיבור העלים לפקעת אבל נשארו מחוברים קצת ועקרו בסוף שביעית. אין תימר דיכון כעקור, כולו לבעל הבית שהרי נעקר בשישית. אין תימר אין דיכון כעקור, אין כולו לעניים. °רבי יהושוערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל סבר: דיכון כעיקור והכל לבעל הבית ו°רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס לפיכךמסתפק אין אי דיכון כעיקור או לא ומספק יעשה לעניים עמו חשבון עם העניים. תנן °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס אומר: אם לקטו העניים את עליו לקטו ואם לאו יעשה חשבון עם העניים כיצד: עשה בארץ שלש שנים חוץ מהשמיטה נותן לעניים רובע, שתי שנים חוץ משמיטה נותן לעניים שליש, שנה אחת חוץ משמיטה נותן לעניים מחצה. רבי יוסהרבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° אסי פתר מתניתין העמיד את המשנה שזרע לפני ראש השנה שביעית ודכן בשבעית ושלוש שנים או שנתים או שנה רביאחר כך עקר. חזקיהחזקיה בן רבי חייא אמורא א״י · דור א׳חזקיה בן רבי חייארבי חייא רבהרבי יוחנן° פתר מתניתין העמיד את המשנה ערב ראש השנה שביעית לוףשנטע שלוש שנים או שנתים או שנה של קדם שמיטה ודכן קדם שמיטה ובשמיטה עקרן ב שביעית כו. רבי בון בר חייארבי בון בר חייא אמורא א״י · דור ד׳רבי בון בר חייארבי זירא° בעא קומי רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא°: אף בשאר.

📖 באר משה — דף יד עמוד א

אנחנו בתלמוד ירושלמי מסכת שביעית, דף י"ד. נתחיל מדף י"ג בסוף של השורות האחרונות מהגמרא. אומרת הגמרא תנן, למדנו במשנה הטומנת הלוף. ראינו מחלוקת בין רבי מאיר לחכמים. רבי מאיר אומר צריך שעתיים, חכמים אומרים ארבע קבין. ולפי רבי מאיר צריך גובה שלושה טפחים, ולפי חכמים מספיק טפח.

מה הדין לגבי בצלים? אמר רבי יונה היא לוף ובצלים, כלומר אין הבדל. רבי יוסי, לא, מסתבר בבצלים צריך פחות, כן? למה? דינם שפין. אנחנו יודעים שהלוף זה צמח מאוד גדול יחסית, אז לכן כדי לזרוע שטח מסוים אני צריך הרבה יותר לופים, הרבה יותר נפח של לוף, אותו מספר זרעים אבל הנפח הרבה יותר גדול, כך שאם לדוגמה אני צריך ארבעה קבין כדי לזרוע שטח מסוים, אז בבצלים מספיק, אה, כמות קטנה. אז כיוון שכך, מספיק גם אם אני אשים הרבה פחות בצלים, אנשים לא יחשבו שאני בא לזרוע את השטח, כי זה יותר ממה שאפשר לזרוע בשטח עצמו.

למדנו במשנה לוף שעבר עליו שביעית. יש לנו מחלוקת בין רבי אלעזר לרבי יהושע. רבי אלעזר אומר אם נקטעו עניים את עליו נקטו, ואם לאו יעשה חשבון עם עניים. ורבי יהושע אומר אם ביקשו עניים את עליו נקטו, ואם לאו אין לעניים עמו חשבון. כלומר הכל של בעל הבית. אז מה עומד מאחורי המחלוקת שלהם? אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: המחלוקת של רבי אלעזר ורבי יהושע בעצם מתבססת על מחלוקת של רבי יהודה ורבי יוסי. אתי דרבי יהודה כרבי אליעזר ודרבי יוסי כרבי יהושע. דתנינא: עניים אוכלין אחר הביעור, אבל העשירים אחר הביעור - כלומר, לפי רבי יהודה הפירות שביעית שמגיע זמן הביעור, אחרי זמן הביעור זה מותר רק לעניים, לעשירים זה כבר אסור. רבי יוסי אומר לא, גם אחרי הביעור אחד עניים ואחד עשירים אוכלין אחר הביעור.

אז בעצם רבי אלעזר שאומר אם נקטעו עניים נקטו, ואם לאו עושה איתם חשבון - הוא מדבר בעצם אחר הביעור, ואומר שבעצם אחר הביעור מותר רק לעניים. יוצא בעצם שהחלק הזה שגדל בשביעית אחר הביעור שייך רק לעניים. אז לכן עושים אתם חשבון - כמה גדל בשביעית וכמה גדל לאחר השביעית, ואת זה הוא ייתן לעניים. רבי יהושע אומר לא, הוא פוסק שבעצם אחר הביעור מותר גם לעניים וגם לעשירים, מי שזוכה בעצם מקבל. אז לכן אם עניים לא לקחו את זה בזמן, הם הפסידו, כי אחר הביעור מיד זה מעין הפסד כזה ובעל הבית זכה בזה. אז גמרנו, אין לעניים עמו חשבון. זה ההסבר של רבי אבהו בשם רבי יוחנן.

רבי אימי בעי קומי רבי יוחנן: הוא אומר האם המשנה שלנו מדברת עד שלא גזרו על הספיחים? כלומר, הרי אם גזרו על ספיחים, אז בעצם הלוף הזה שגדל בשביעית לכאורה אסור באכילה לכולם, בין לעניים בין לעשירים. אז מה כל הוויכוח הזה? אז חייבים להגיד שהמשנה שלנו בכלל מדברת לפני גזירת ספיחים. אמר לו וכי בעליה היית כשגזרו על ספיחים, מי אמר לך שגזרו על זה בכלל? ספיחים זה דאורייתא, זה לא גזירת חכמים. כלומר, אתה יוצא מתוך הנחה שזה גזירת חכמים שבאה בשלב מסוים, לכן אתה אומר אולי המשנה הייתה קודם. אומר לא, ספיחים זה דאורייתא, כמו רבי עקיבא.

אומרת הגמרא: סבר רבי אימי דרבי יוחנן כרבי עקיבא, איסור ספיחים תורה. כלומר מכאן הוא הסיק את המסקנה - אנחנו יודעים שיש אמירה כזאת, אבל זה המקור, בזה שראינו שהוא אמר לו האם היית בעלייה כשגזרו ספיחים, שאתה מדבר על גזירה בכלל שלא הייתה. משמע מכאן שהוא סובר כמו רבי עקיבא שספיחים זה איסור תורה.

אמר רבי ירמיה: בעלי לוף שוטה היא מתניתא. כלומר, גם אם תגיד שהייתה גזירת ספיחים או שספיחים זה דאורייתא, בכל מקרה אין שום בעיה. למה? כי מדובר בעלי לוף שוטה שמתקיים כמה שנים. הרי כל העניין של ספיחים זה רק דבר שהתחיל לגדול בשביעית, אבל דבר שהתחיל לגדול בשישית אין בעיה. אז מדובר בלוף שוטה שהוא גדל כמה שנים, הוא התחיל בשישית ולכן איסור ספיחים בעצם לא קיים.

אומרת הגמרא שזה לא מסתדר. למה? אייתי רב הושעיא מתניתין דבר קפרא מן דרומא - הוא ראה ברייתא שהייתה אצל בר קפרא מהדרום, ששם כתוב שאותו דין שקיים בלוף קיים גם בעלי בצלים. מילא בלוף אנחנו מכירים סוגים שמתקיימים כמה שנים, שאתה יכול לזרוע אותם בשישית והעלים שלהם מתקיימים כמה שנים. אבל בצלים אין דבר כזה - עלי בצלים לא מחזיקים מעמד כמה שנים, אז לכן זה בלתי אפשרי להסביר את זה ככה.

אומרת הגמרא מילתיה דרבי ירמיה אמרה - ומתוך הדברים שלו שאנחנו רואים שהוא העמיד את זה בלוף שנזרע בשישית, כלומר הבצל שלו היה בשישית ולאחר מכן הוסיף עלים בשביעית ולאחר מכן קטפו את זה, ואנחנו רואים שבעצם בביעור שמגיע העלים האלה צריכים להיות לעניים. רואים מכאן שהעלים, התוספת האלה של דבר שיש לו ביעור, הם לא בטלים אגב הבצל שאין לו ביעור.

מילתיה דרבי ירמיה אמרה: דבר שיש לו ביעור שנמצא בתוך דבר שאין לו ביעור - או אפילו יוצא ממנו - יש לו ביעור. כי העלים האלה, הבצל עצמו אין לו ביעור כי הוא מחזיק כמה שנים, והעלים שיצאו ממנו שעברו את השביעית, כשיגיע ביעור למרות שבעצם הבצל קיים וגם הם קיימים, בכל זאת הם לא בטלים ויש להם ביעור.

אומרת הגמרא: מה עבד לה רבי ירמיה? רבי ירמיה אומר: אין לי פה הוכחה. למה? פתר לה בששיקף בעלין קודם שהגיע זמן ביעור. כלומר, בעצם מתי אני אומר ששייך עניין שדבר שאין לו ביעור מבטל דבר שיש לו ביעור? כשהם מחוברים. אבל פה מדובר שהוא כבר תלש את העלים רגע לפני זמן הביעור. אז אם הוא תלש את העלים לפני זמן הביעור, הם עומדים בפני עצמם, לא שייך ביטול בכלל.

אוקיי, ראינו את הדעה הראשונה שבעצם המחלוקת בין רבי אלעזר לרבי יהושע היא בעצם המחלוקת של רבי יוסי ורבי יהודה לגבי האם אחר ביעור פירות שביעית מותר רק לעניים או גם לעניים וגם לעשירים. זה מדעת רבי אבהו בשם רבי יוחנן. עכשיו הגמרא מביאה עמדה אחרת.

רבי יוסי פתר מתניתא - ראינו את המחלוקת בין רבי אלעזר לרבי יהושע בענין נטעו לפני ראש השנה השביעית, וכך הוא מסביר את המעשה. נטע אותו לפני ראש השנה השביעית, ואז עשה ביצים - כלומר, הפקעת התחילה לגדול כבר בשנה השישית לפני השביעית, ככה שבעצם איסור ספיחים לא קיים. ועכשיו דיכנו בשביעית - כלומר, הוא ריסק את החיבור בין העלים לפקעת בשביעית, ולאחר מכן עקרו במוצאי שביעית.

עכשיו, אם תאמר דיכון כעיקור - הרי אנחנו רואים שבירק הולכים אחר הלקיטה, אז אם דיכון נחשב כמו עיקור, יוצא שבעצם זה נעקר בשביעית, אז בעצם כולו שייך לעניים. וגם מה שגדל, זה בעצם גדל כמו מעצמו, לא מהאדמה, זה גדל מעצמו כאילו. ולכן בעצם הכול שייך לעניים. אין תימר דיכון כעיקור, כולו לעניים. עכשיו, אין תימר אין דיכן כעיקור, אין כולו לעניים - כלומר, אם אני אומר שהדיכון עצמו לא נקרא עיקור, אז בעצם התלישה הייתה בשמינית, ובירק הולכים אחר העקירה, אחר הקטיפה, יוצא שבעצם כולו לבעל הבית. אז אין פה ספק, לכן רבי יהושע אומר שאין דיכון כעיקור והכול לבעל הבית, כי הוא קטף את זה בשמינית. רבי אליעזר מספק - האם דיכון כעיקור או לא, ולכן בספק הוא אומר יעשה חשבון עם העניים.

נחזור עוד הפעם. אמרנו, רבי יוסי אומר שבעצם הוא זרע את הלוף הזה, את הפקעת, בשישית וגדלה הפקעת. לאחר מכן, בשביעית עצמה, לקראת סוף השביעית בערך, הוא דיכן את זה - כלומר, הוא ריסק את החיבור שלה עם הפקעת, וזה המשיך לגדול. זה נשאר מחובר לאדמה, ואז בשמינית, במוצאי שביעית, הוא תלש את זה. ועכשיו, השאלה ככה: אם אני אומר שדיכון נחשב כעיקור, יוצא שבעצם העקירה, הלקיטה הייתה בשביעית, אז כולו לעניים. אם אני אומר שדיכון לא כעיקור, אלא זה כלום, זה ממילא מחובר, אז התלישה הייתה בשמינית וירק הולכים אחר לקיטה, אז כולו לבעל הבית. זה בדיוק המחלוקת. רבי יהושע סובר אין דיכון כעיקור, יוצא שבעצם הלקיטה הייתה בשמינית, אז הכול לבעל הבית. רבי אלעזר הסתפק האם דיכון כעיקור או לא, אז בספק הוא אומר צריך לחשב עם העניים.

חזקיה פתר מתניתין עמדה אחרת - ערב ראש השנה שביעית. אבל ככה היה מעשה: נטעו ערב ראש השנה שביעית, כלומר לפני ערב ראש השנה השביעית, לכן בעצם הורדנו את הסיפור של איסור ספיחים, כי זה כבר צמח בשישית, ועשה ביצה בתחילת שישית - זה כבר גדל. ועכשיו ודיכנו - כלומר, זה גדל בשישית, והוא דיכן אותו בשישית, לקראת ערב שביעית, ולאחר מכן ועקרו - בשביעית הוא עקר אותו, לקראת סוף השביעית.

עכשיו זה בדיוק הפוך. זאת אומרת, אם תימר דיכון כעקור, כולו לבעל הבית - יוצא שבעצם הוא דיכן את זה בשישית, אז זה כבר נעקר, זה נעקר בשישית, אז זה הכול לבעל הבית, כי זה נתלש בזמן שמותר לבעל הבית, ומה שגדל אחר כך אני תולה בגידול עצמי, לא מהאדמה, אלא העלים עצמם הוסיפו מעצמם, אז הכל לבעל הבית. אין תימר אין דיכון כעקור, כולו - במקרה כזה אז בעצם יוצא שהתלישה שהייתה בשביעית זה העיקר, זה בעצם הלקיטה, אז כולה לעניים. אז בעצם רבי יהושע סבר דיכון כעיקור והכל לבעל הבית כי זה נדיכן בשישית, ורבי אלעזר הסתפק האם דיכון כעיקור או לא, ומספק הוא אומר עשה חשבון עם העניים.

טוב, תנן: רבי אליעזר: עשה בארץ שלש שנים נותן לעניים רובע, שתי שנים נותן לעניים שליש, שנה אחת נותן לעניים מחצה. מה זה יעשה חשבון על זה? איך עושים חשבון? אז אומרת הגמרא כגון: אם הוא עשה בארץ שלוש שנים חוץ משמיטה, כלומר ביחד היה ארבע שנים, אז נותן לעניים רבע, כי שנה אחת מתוך ארבע זה שמיטה. אם הוא עשה שתי שנים חוץ משמיטה, נותן לעניים שליש, כי זה שלוש שנים בתוכם שנה שמיטה. אם זה היה שנה אחת חוץ משמיטה, אז נותן לעניים מחצה, כי זה היה שנתיים, חצי זה השמיטה.

עכשיו כל אחד מהם יעמיד את הברייתא הזאת לפי השיטה שלו. רבי יוסה פתר מתניתין לפני ראש השנה שביעית - כמו שראינו בהתחלה, שרבי יוסי הסביר שהדיכון היה בשביעית ולאחר מכן זה המשיך לגדול בשמינית. אז הוא יפתור בתניתין שזרע את זה לפני ראש השנה ודיכן בשביעית, ושלוש שנים אחר כך עקר את זה. ממש כמו הרעיון שאמר קודם, שבעצם זרע את זה בשישית כדי להימנע מבעיית ספיחין, אבל דיכן את זה בשביעית ולאחר מכן זה המשיך לגדול והוא תלש את זה בשמינית. אז הוא אומר שמה שכתוב תעשה בשמינית, הכוונה היא שנתיים שלוש אחר כך, ואז אני מתחיל לדון, כי יש לי פה שלוש שנים של היתר או שנתיים או שנה פלוס שנה אחת של שביעית.

אבל חזקיה פתר מתניתין ערב ראש השנה שביעית - שההתחלה, הגידול הראשוני, ההיתר היה קודם לפני השביעית, ובשביעית עקר את זה. כלומר דיכן בשישית, בשביעית עקר. אז זה אומר שמדובר שנטע את זה שלוש שנים או שנתיים או שנה קודם שמיטה, ודיכן את זה בערב קודם שמיטה, כלומר סוף השישית, ערב השמיטה הוא דיכן, ובשמיטה הוא עקר - כי בעצם זה אותו סיפור שכל אחד מהם מעמיד, רק מרחיבים את הזמן במקום שזה יהיה באותה שנה, זה יהיה כמה שנים.

רבי בון בר חייא בעא קומי רבי זעירא: אף בשאר שני שבוע כן - כלומר, האם אותה מחלוקת קיימת גם לגבי בשאר שני שבוע לעניין מעשר? אם הייתה שנה שנייה נכנסת לשלישית, ואז אם דיכן אותו בשנייה, והחל עקר אותו בשלישית, יהיה אותו דיון האם זה שנה שנייה או שלישית?

📜 הדינים העולים מדף זה

^[דף יד עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים הרב סירלאו •הרב פולדא •תולדות יצחק תבונות • קול הלשון🎧

ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף יד עמוד ב27

שני שבוע כן ש°רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס ו°רבי יהושוערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל חולקים האם דיכון כעיקור לענין קביעת שנת המעשר? והא תני: היתה שנייה נכנסת לשלישית אינו מדכנו ואינו מונע ממנו מים שהמונע מים שלוש עונות מתעשר לשעבר, בשביל שיהא מעשר עני והענים ירויחו. היתה שלישית נכנסת לרביעית, מדכנו ומונע ממנו מים בשביל שיהא מעשר עני. הדא אמרה שדיכון כעיקור. אמר רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא בשם רבי אילארבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן° אילעא: תפתר שעקרן עד שלא צימחו כגון שדכן ערב ראש השנה, ולקטן במוצאי ראש השנה, שלא הספיק להוסיף כלום דהוי גמר פרי בשעת דיכה ונחשב כאילו נלקט אז: וכןתנן: בצלים הקיצונים. מאי בצלים הקיצונים קטינאי קיטנאי שנזרעים בקיץ. תנן: מודים בפיאה של צלעית צלעות. מאי פיאה של צלעות? פיטרה שגדלים בין הסלעים. ותני עלה: ^ה_יב^§מקום שנהגו לחרושלעקור הפואה על ידי שיחרוש יחרוש, לנכש ינכש. תנן: מאימתי מותר אדם ליקח לוף במוצאי שביעית? °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי כו אומר: מיד וחכמים אומרים: משירבה החדש מאי טעמא? ד°רבי יודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא? כיוון שגזרו על הלוף ולאשלא יקטפו אלא במארופות של עץ; כיוון שיש טירחה רבה, לא חששו שיעקור לוף בשביעית כדי למכור במוצאי שביעית, ומסתמא מביא ממה שהטמין מהשישית, אבל בשאר ירקות לפי שלא גזרו על הירק ואף בשביעית עוקר כדרכו חששו שמא יעקור בשביעית כדי למכור במוצאי שביעית. מעתה שלא חששו שיעקור לוף בשביעית ותולים שהביא ממה שהטמין בשישית אז אפילו בשביעית יהא מותר בטמוןונאמר שמביא מהטמון בביתו? אנן קיימינן בשמינית לא חששו שיעקור בשביעית ויטמין לצורך מוצאי שביעית אבל בשביעית שהמחיר של הירקות יקר ודאי חששו שלא ילך ויביא מן האיסור ויאמר מן הטמון הבאתי. תני: אמר °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי: מעשה שהיינו בעין כושין ואכלנו לוף על פי °רבי טרפוןרבי טרפון תנא · דור ב׳רבי טרפון במוצאי החג סוכות של מוצאי שביעית. אמר לו °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא: עמך הייתי ולא היה אלא מוצאי הפסח.

ירושלמי שביעית, פרק ה, הלכה ג

[הרב קנייבסקי ה ג]מתני': ^ה_יג^§אלו כלים שאין האומן רשאי למכרן בשביעית: מחרישה וכל כליה, העול והמזרה והדקר. ^ה_יד^§אבל מוכר הוא מגל יד ומגל קציר ועגלה וכל כליה. ^ה_טו^§זה הכלל: כל שמלאכתו מיוחדת לעבודתו אסור, לאיסור ולהיתר מותר. ^ה_טז^§היוצר מוכר חמש כדי שמן וחמש עשרה כדי יין, שכן דרכו להביא מן ההפקר. אם הביא יותר מכאן מותר ומוכר לעובד כוכבים ומזלות בארץ ולישראל בחוץ לארץ. °בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי אומרים: לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית. ו°בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל ^ה_יז^§מתירין מפני שיכול לשוחטה. ומוכר לו פירות אפילו בשעת הזרע, ומשאיל לו סאתו אף על פי שהוא יודע שיש לו גורן. ופורט לו מעות אף על פי שהוא יודע שיש לו פועלין. וכולן בפירוש אסורה.
גמ': תנן: אילו אלו כלים כו שאין האומן רשאי למכרן בשביעית. אמר רבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא°: כיני מתניתא כך כוונת המשנה אילו כלים שאין האומן רשאי למוכרן בשביעית לחשוד על השביעית אבל למי שאינו חשוד מותר. סתמן מהו? וממה ממה דתני לאיסור ולהיתר מותר, הדא אמרה ^ה_יח^§סתמן מותר. תנן: היוצר מוכר חמש כדי שמן וחמש עשרה כדי יין שכן דרכו להביא מן ההפקר

📖 באר משה — דף יד עמוד ב

אומרת הגמרא: והא תני: היתה שנייה נכנסת לשלישית אינו מדכנו ואינו מונע ממנו מים בשביל שיהא מעשר - כלומר אומרים לו שלא ידכן את זה ולא ימנע ממנו מים, כי אנחנו יודעים שאם מנע מים שלוש עונות, זה נחשב כאילו הוא כבר ליקט אותו, ואז מתעשר לפי שנה שבאה, זה נחשב כמו זרע. אז אומרים לו אל תמנע מים שלוש עונות ואל תדכן את זה, כדי שזה ייחשב לשנה הבאה, כי עכשיו שנה שנייה זה שנת מעשר שני, שנה הבאה זה שנת מעשר עני, ורוצים שנרוויח.

אותו דבר הפוך: היתה שלישית נכנסת לרביעית, מדכנו ומונע ממנו מים בשביל שיהא מעשר עני. שוב פעם, כדי שיתעשר לשנה הקודמת. הדא אמרה שדיכון כעיקור - כי אם דיכון לא כעיקור, מה זה יעזור? מה אני אומר לו דכן את זה, כנס - דיכון נחשב כעיקור.

רבי יוסי בשם רבי אילא - זה לא ראיה שדיכון כעיקור. מזה שאם דיכן אותם בשנה הקודמת, אתה אומר שהוא מתעשר לשנה הקודמת, זה לא ראיה, כי אני יכול להגיד לך שדיכון לא כעיקור, אבל תפתר שעקרן עד שלא צימחו - כלומר, נניח בערב ראש השנה השלישית הוא דיכן אותם, כלומר סוף השנה השנייה, ערב ראש השנה השלישית, וקטף אותם במוצאי ראש השנה. אז בעצם מהדיכון לא נשמע שינוי, בעצם הלקיטה הייתה - מה שקובע את המעשרות זה גמר הפרי. עכשיו ברגע שאני דוחה אותו, לוקח לו זמן עד שהוא מתאושש, אז כשקטפתי אותו, בעצם קטפתי אותו כמו המצב הקודם, כמו בזמן שהוא היה אחרי דחייה. יוצא לי שאני בעצם מפריש על פי השנה הקודמת, אבל באמת סתם דחייה היא לא כמו עיקור.

תנן, למדנו במשנה: בצלים הקיצונים. שואלת הגמרא, מה זה בצלים הקיצונים? עונה הגמרא, לשון קיץ - קיטנאי, כמו לשון קיץ, ביצים שזורעים אותם בקיץ, ואז הם גדלים בשנה אחר כך.

תנן, אמרנו במשנה: מודים בפיאה של צלעות. אמרנו שיש מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל איך מוציאים את הפואה מהקרקע. בית שמאי אומרים במרפקות של עץ, כלומר שינוי גדול, בית הלל אומרים שינוי קטן בקרדומות של מתכת. אבל בפואה של צלעות, בית שמאי מודים שמוציאים בקרדומות של מתכת. מה זה צלעות? אומרת הגמרא פיטרה - כלומר סלעים. הכוונה אם הפואה גדלה באזור סלעי, אז כמובן שאי אפשר לעקור את זה עם מרפקות של עץ, כי זה ישבר. ותני עלה: מקום שנהגו יחרוש, לנכש ינכש - כלומר, אז לא, למרות שבעצם פעולות מאוד כבדות שנראות כמו עבודת הקרקע, פה לא חושבים, כי כולם מבינים מה הוא עושה.

תנן: מאימתי מותר אדם ליקח לוף במוצאי שביעית? רבי יהודה אומר: מיד וחכמים אומרים: משירבה החדש. שואלת הגמרא מאי טעמא דרבי יודה? כלומר למה רבי יהודה מתיר לקחת מיד? אומרת הגמרא, כיוון שגזרו על הלוף שלא יקטפו אותו אלא בשינוי גדול - לפי בית שמאי מרפקות של עץ, לפי בית הלל קרדומות, אבל עדיין זה שינוי שיש בו טירחה רבה, הדרך הרגילה זה במגל. אז כיוון שיש טירחה רבה לקטוף אותו כך, לא חששו שיעקור לוף בשביעית כדי למכור במוצאי שביעית, ומסתמא אם הוא מוכר כנראה שהוא הביא מה שהוא הטמין מהשישית או שהוא קטף בשמינית. גזרו על הירק - לפי שלא גזרו על הירק, גם בשביעית עוקר כדרכו, ובמקרה כזה חששו שיעקור בשביעית כדי למכור במוצאי שביעית.

אומרת הגמרא, מעתה אפילו בשביעית יהא מותר? אם אתה לא חושש שיעקור לוף בשביעית, ואתה תולה שהוא יביא מה שהטמין בשישית, אז גם בשביעית יהיה מותר, ולומר שהוא הביא מהטמון. עונה הגמרא: אנן קיימינן שלא ילך ויביא מן האיסור ויאמר מן הטמון הבאתי - כלומר, לא חששו בשמינית שהוא יעקור בשביעית ויטמין לצורך מוצאי שביעית, כי זה טירחה מאוד קשה - הוא יכול או שיביא מהשישית או שיקטוף בשמינית, אבל בשביעית, כיוון שהמחיר של העקירה של הלוף הוא מאוד יקר, ודאי חששו שלא ילך ויביא מן האיסור ויאמר מן הטמון הבאתי.

תני: אמר רבי יהודה: מעשה שהיינו בעין כושין ואכלנו לוף על פי רבי טרפון במוצאי החג של מוצאי שביעית. כלומר מוצאי סוכות כבר הוא התיר, לא מיד אמנם, אבל מוצאי סוכות. אמר לו רבי יוסי: עמך הייתי ולא היה אלא מוצאי הפסח. כלומר, זה לא היה סוכות, זה היה פסח, הרבה יותר זמן אחר כך.

טוב, פרק ה' הלכה ג'. אומרת המשנה: אלו כלים שאין האומן רשאי למכרן בשביעית: מחרישה וכל כליה, העול והמזרה והדקר. כלומר, כלים שהמלאכה שלהם היא מהותית לאיסור בשביעית, אסור למכור אותם למי שחשוד - מחרשה כמובן, וכל כליה, העול והמזרה והדקר, שבעצם עושים חורים בקרקע כדי לזרוע. אז זה דברים שהעיקר במלאכתם לאיסור, לכן אסור למכור את זה לחשוד. אבל מוכר הוא מגל יד ומגל קציר ועגלה וכל כליה - זה הוא יכול להשתמש בהם גם כן לקצור מההפקר, דברים שמותרים.

אומרת המשנה: זה הכלל: כל שמלאכתו מיוחדת לעבודתו אסור, לאיסור ולהיתר מותר. היוצר מוכר חמש כדי שמן וחמש עשרה כדי יין - כלומר, שעושים את הכדים, מותר לו למכור חמש כדי שמן למי שחשוד וחמש עשרה כדי יין. למה? שכן דרכו להביא מן ההפקר - כזו כמות הוא יכול להביא מההפקר. עכשיו, אם הביא יותר מכאן מותר - אם אנחנו יודעים שהבן אדם הזה מצא בהפקר עוד יותר מחמישה כדי שמן וחמש עשרה כדי יין, מותר למכור לו אפילו יותר. גם אם אדם הביא חמישים כדים מההפקר, מותר למכור לו חמישים כדים. ומוכר לעובד כוכבים בארץ ולישראל בחוץ לארץ - כי שמה אין בעיה של שביעית, ולא חוששים שהוא ימכור את זה לישראל בארץ.

בית שמאי אומרים: לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית. ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה. כלומר בית הלל אומרים כיוון שיש אפשרות אפילו קלה שהוא ישחט אותה, ואז בעצם הוא ישתמש בה בהיתר, לכן מתירים, כמו שאמרנו שכל דבר שיש בו שימוש גם לאיסור וגם להיתר אני מתיר. אבל בית שמאי אומרים לא, לא מצוי שבן אדם ייקח פרה חורשת, שהיא מאוד יקרה, וישחט אותה.

ומוכר לו פירות אפילו בשעת הזרע - כלומר מותר למכור לו חיטה, למרות שזה עונת הזריעה, ולא חוששים שמא הוא יזרע, תולים בזה שהוא יאכל את זה. ומשאיל לו סאתו אף על פי שהוא יודע שיש לו גורן - כלומר מותר להשאיל לו את הכלי שבו מודדים את המידות, למרות שיודע שיש לו גורן ויש סיכוי שימדוד בזה את כמות התבואה שיש לו. ופורט לו מעות אף על פי שהוא יודע שיש לו פועלין - שיש לו פועלים שעובדים עכשיו בשדה והוא צריך לשלם להם משכורת. וכולן בפירוש אסורה - כלומר, אם אמר אני צריך את זה לצורך חרישה בשביעית, לשלם לפועלים שעובדים בשדה וכולי, זה ודאי אסור.

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]


 [ע"ב]

12 ה_יב מיי' פ"ד מהל' שמיטה ויובל הלכה ה':

13 ה_יג מיי' פ"ח מהל' שמיטה ויובל הלכה ב':

14 ה_יד מיי' פ"ח מהל' שמיטה ויובל הלכה ג':

15 ה_טו מיי' פ"ח מהל' שמיטה ויובל הלכה ב':

16 ה_טז מיי' פ"ח מהל' שמיטה ויובל הלכה ה', מיי' פ"ד מהל' שמיטה ויובל הלכה כ"ד:

17 ה_יז מיי' פ"ח מהל' שמיטה ויובל הלכה ו':

18 ה_יח מיי' פ"ח מהל' שמיטה ויובל הלכה ד':

📜 הדינים העולים מדף זה

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שביעית דף טו

^[דף טו עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים הרב סירלאו •הרב פולדא •תולדות יצחק תבונות • קול הלשון🎧

ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד א28

וחש לומר שמא החליף והשתמש בכדים של היין לשמן ונמצא מוכר יותר מחמש? אמר רבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא°: ניכרית ניכרות הן אלו של יין ואלו של שמן. אמר רבי עולאעולא אמורא א״י · דור ג׳עולארבי יוחנן° אילעא בן ישמעאל: אדרא הצורה דאילן חכימא ניכרת ואדרא הצורה דאילין דאילן חכימא ניכרת. תנן: ומוכר כדים לעובד כוכבים ומזלות בארץ ולישראל בחוץ לארץ ^ה_יט^§מוכר לעובד כוכבים ומזלות בארץ ואפילו יותר מכאן, ולישראל בחוץ לארץ אפילו אם ידוע שיש לו שמן ויין מן הקנוי בארץ. תנן °בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי אומרים: לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית ו°בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל כו מתירין מפני שיכול לשוחטה. תני: המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו אמר: מקח טעות הוא. ושמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא אמר: יכול הוא מימיר לשחיטה מכרתיו לך. מה אנן קיימין? אם בשמכרו לאריס דברי הכל לחרישה מכר, אם בשמכרו לטבח דברי הכל לשחיטה מכר. אלא כי אנן קיימין בשמכרו לסירסור מתווך סוחר בהמות. רב אמר: מקח טעות הוא שהרוב קונים לחרישה. שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא אמר: ^ה_כ^§יכול הוא מימר לשחיטה מכרתיו לך. מחלפא שיטתיה דרברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7°, מחלפא שיטתיה דשמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא. דאיתפלגון: מכרה מכר לו שדה ביובל עצמו, רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו אמר: קנה ויוצא מידו ביובל. שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא אמר: ^ה_כא^§לא קנה. מחלפא שיטתיה דרברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° תמן בקרקע הוא אמר קנה והכא בנמצא נגחן הוא אמר לא קנה. תמן ביובל מפורסם הוא דהכל יודעים שהשדה תצא ביובל, וכשקנה ידע שיצטרך להחזיר את הקרקע למוכר, ואולי רצה לתת לו את הכסף במתנה. ברם הכא מקח טעות הוא. מחלפא שיטתיה דשמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא תמן גבי הקונה שדה ביובל הוא אמר לא קנה והכא גבי הקונה שור ונמצא נגחן הוא אמר קנה. קרקע לאיזה דבר מכרה לו? לא לזריעה וודאי מקח טעות היה. ברם הכא יכול הוא מימר ליה לשחיטה מכרתיו לך. רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו שאומר אם נמצא נגחן הרי זה מקח טעות כ°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי שאמרו שלא ימכור לו פרה חורשת בשביעית. ושמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא שאמר שהמקח קיים שיכול לאמר לו לשחיטה מכרתי כ°בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל דאמרי שמותר למכור פרה בשביעית מפני שיכול לשוחטה. רב כ°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי ואפילו אם ושמואל כבה רב כבש יסבור כ°בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל שמותר למכור פרה בשביעית כשמכר לסרסור שור נגחן גם °בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל יודו שזה מקח טעות שהרי אפילו אם מכר לו לשחיטה וכי לית אורחא משאתלשהות תלתין יומין ויתיןלפני שיבא לוקח ויקנה את השור לשחיטה בהני תלתלתי יומין לא מקח טעות שהרי עכשיו שיתברר שהשור נגחן הוא חייב לשוחטו מיד? ושמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא כ°בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הלל ואפילו יסבור כ°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי דמה שאסרו °בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי למכור שור שעומד לחרישה זה מכיוון דלית אורחא דבר נשא מיכוס תורא רדייא אין דרך אדם לשחוט שוט חורש אבל בבריתא שמוכר שור לסרסור מודים °בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי שפעמים שהסרסור קונה פרה לשחיטה תנן: ומשאיל לו סאתו אף על פי שהוא יודע שיש לו גורן. רבי אחארב אחא אמורא א״י · דור ד׳רב אחא° ורבי תנחום בר חייארבי תנחום בריה דרבי חייא אמורא א״י · דור ג׳רבי תנחום בריה דרבי חייא° אמרו בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: השאיל לו סאתו ובא ומצאו מודד בה, אינו זקוק לו כל שכן במשכירה לו.

ירושלמי שביעית, פרק ה, הלכה ד

[הרב קנייבסקי ה ד]מתני': ^ה_כב^§משאלת אשה לחבירתה החשודה על השביעית נפה וכברה וריחיים ותנור, אבל לא תבור ולא תטחון עמה. ^ה_כג^§אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ נפה וכברה ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה, אבל משתטיל את המים לא תגע אצלה, שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה. וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום. ^ה_כד^§ומחזיקין ידי עובד כוכבים ומזלות בשביעית, אבל לא ידי ישראל. ^ה_כה^§ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום.
גמ': תנן: משאלת אשה לחבירתה החשודה על השביעית נפה וכברה וריחיים ותנור. רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° בעי קומי רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה: מתניתא בסתם אבל במפרש לא? אמר לו: וסתמו לאו כפירושו הוא שהרי איזה שימוש אחר יש לנפה כברה רחים ותנור? אני אומר: נפה לספור בו מעות, כברה לכבור בה חול, ריחיים לטחון בו סממנין, תנור לטמון בו אונין של פשתן. תנן: אבל לא תבור ולא תטחון עמה. רבי פנחסרבי פינחס אמורא א״י · דור ה׳רבי פינחס° בעי: במה קנסו האם רק במקום שזורעיןשגם ואוכליןאוכלים וגם זורעים אבל לא גזרו במקום שלא נחשדו להיות זורעים, אפילו אם נחשדו להיות אוכלין או אפילו במקום שרק שזורעין ולא אוכליןאוכלים אפילו שלא זורעים?

📖 באר משה — דף טו עמוד א

אנחנו בתלמוד ירושלמי, מסכת שביעית דף ט"ו. נתחיל מהדף הקודם בשורה האחרונה, תחילת הגמרא. למדנו במשנה אילו כלים שאין להן רשות למוכרן בשביעית. לכאורה זה לא הגיוני, כלומר לא הגיוני שאדם לא יוכל בשביעית להתכונן לצורך השנים הבאות, לקנות כלים וכדומה. אומרת הגמרא: מר בי יונה כלים אתתיה - ככה צריך להבין את המשנה. אילו כלים שאין להן רשות למוכרן בשביעית - לחשוד בשביעית, אבל מי שלא חשוד מותר. כלומר סתם אדם ודאי יכול לקנות, כל האיסור למכור את זה למי שחשוד.

שואלת הגמרא: סתמא מהו? כלומר אני לא מכיר את האדם הזה, מה הדין האם מותר למכור לו או לא? אומרת הגמרא: ממה דתני לאיסור היתר מותר, אדם רע סתם מותר. כלומר, כמו שכלי שיש לו שני שימושים גם להיתר וגם לאיסור מותר למכור את זה אפילו לחשוד השביעית, כי אני אומר שאולי הוא ישתמש בזה להיתר. אז אותו דבר שמותר למכור לסתם אדם שאני לא יודע אם הוא חשוד או לא.

למדנו במשנה: היוצר מוכר חמש כדי שמן וחמש עשרה כדי יין, כיוון שכן דרכו להביא מן ההפקר. כלומר מותר למכור אפילו לחשוד השביעית כמות כזו של כדים של שמן וכמות כזו של כדים של יין, כי בעצם הוא יכול פחות להביא מההפקר לא באיסור.

אומרת הגמרא: וחש לומר שמא החליף - והשתמש בכדים של יין לשמן, אם מוכר יותר מחמש. תאמר שמותר למכור רק חמש כדי שמן, אבל הוא יקנה כדי שמן וכדי יין - מותר לקנות חמש עשרה - וישתמש בהם לשמן. אומרת הגמרא: אמר רבי יונה ניכרות הן אלו של יין ואלו של שמן - כדי שמן נראים בצורה אחרת מכדי יין. אמר עולא מרחיב את הרעיון ואומר: אדרא דאילן חכימא ואדרא דאילן חכימא - כלומר בעצם החומר שממנו עשוי כד השמן זה חומר אחר, בצורה אחרת, ממה שעשוי כד היין. כך שבעצם הכוונה של שניהם היא לומר שכדי שמן לא מתאים ליין ויין לא מתאים לשמן.

למדנו: מוכר לעובד כוכבים בארץ ולישראל בחוץ לארץ. כלומר, אפשר לשאול מה החידוש שמותר למכור גם לגוי, והחידוש שמותר למכור גם לישראל בחוץ לארץ. הרי לכאורה גוי לא מצווה על שביעית, וישראל בחוץ לארץ גם בחוץ לארץ אין פירות שביעית. אומרת הגמרא: החידוש הוא מוכר לעובד כוכבים בארץ ואפילו יותר מכאן - מותר למכור לגוי כמה כלים שהוא רוצה ולא חושדים שמא הגוי עצמו ילך ויחזור וימכור את זה לישראל החשוד. ולישראל בחוץ לארץ אפילו מן הקנוי בארץ - למרות שבחוץ לארץ אין פירות שביעית, אפילו מדובר שם שאפילו אם אני יודע בוודאות שהוא לקח פירות מהארץ, לקח יין ושמן מהארץ, אף על פי כן מותר למכור לו כמה כלים שאני רוצה.

תאמר, לגבי מכור לו פרה חורשת בשביעית - בית שמאי אומרים לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית, ובית הלל מתירין מפני שיכול לשוחטה.

אומרת הגמרא: למדנו ברייתא בבבא קמא, פרק עשירי בבבא קמא: המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן - רב אמר מקח טעות הוא, כלומר אדם קונה שור לחרישה ונמצא נגחן, זה נקרא מקח טעות. ושמואל אמר יכול הוא מימר לשחיטה מכרתיו לך - אז המקח קיים. שואלת הגמרא: מה אנן קיימין? אם מוכר את זה לאריס - סתם אדם לא קונה פרה לשחיטה, כי פרה זה הרבה בשר, ובוודאי מדובר באריס, שקונה פרה לצורך חרישה, אז וודאי זה מקח טעות, לא הגיוני ששמואל יגיד שזה לא מקח טעות. ואם מוכר לטבח - הרי הכל שחיטה מכר, למה טבח קונה פרות לחרישה? אז לא הגיוני שרב יגיד שהמקח מקח טעות.

אלא כי נן קיימין בשמכרו לסירסור - מכר אותו לסוחר, שהוא מוכר למי שמבקש לקנות לשוחטים או גם לאריסים. רב אמר מקח טעות הוא כי הוא אומר שרוב הקונים קונים לחרישה, ושמואל אמר יכול הוא מימר לשחיטה מכרתיו לך.

אומרת הגמרא: מחלפא שיטתיה דרב, מחלפא שיטתיה דשמואל - לכאורה רב ושמואל חזרו בהם, כי מצאנו מחלוקת אחרת במסכת בבא בתרא לגבי המוכר שדה ביובל עצמו. אנחנו יודעים שהשדות חוזרים ביובל, עכשיו מה יקרה אם אדם מכר שדה ביובל? רב אמר קנה ויוצא מידו ביובל, ושמואל אמר לא קנה - כי זה מקח טעות. אז לכאורה מוכחפת שיטת רב, הרי בקרקע הוא אומר קנה, ולא אומר מקח טעות, ובמכר שור למסתפק כאן הוא אומר לא קנה כי זה מקח טעות.

אומרת הגמרא: תמן ביובל מפורסם הוא - כלומר דין היובל מפורסם, כולם יודעים ששדה יוצאת ביובל, אז כשהוא קנה את השדה הוא ידע שהוא צריך להחזיר את זה למוכר ביובל. אז למה הוא בכלל עשה את זה? כנראה הוא רצה לתת לו כסף מתנה, לכן המקח קיים. ברם הכא מקח טעות הוא - לגבי אם הוא קנה שור ונמצא נגחן, זה וודאי מקח טעות.

עכשיו עושים לשמואל. אומרת הגמרא: מחלפא שיטתיה דשמואל - תאמר לגבי קונה שדה ביובל הוא אומר לא קנה, הוא אומר זה מקח טעות, ואילו גבי הקונה שור ונמצא נגחן הוא אומר שהמקח קיים, קנה. למה? אומרת הגמרא: יש הבדל. לאיזה דבר מכרה לו? לא לזריעה - כיוון שהוא לא יכול לזרוע, חייב להחזיר את זה מיד. אבל לא כך ברם הכא, לגבי הקונה שור ואחרי כן מתברר שהוא נגחן, יכול הוא מימר ליה לשחיטה מכרתיו לך - יש שימוש בשור הזה, לכן המקח קיים.

עכשיו הגמרא מקבילה את המחלוקת הזאת בין רב ושמואל למחלוקת שיש לנו במשנה בין בית שמאי לבית הלל. לכאורה רב שאומר שאם אדם קנה שור ונמצא נגחן זה מקח טעות, כי אדם לא קונה שור לשחיטה - הוא כמו בית שמאי שאומרים שאסור למכור לחשוד בשביעית פרה, כי הוא לא ישתמש בזה לשחיטה, כי לא קונים פרה לשחיטה, קונים פרה רק לחרישה. ושמואל שאמר שהמקח קיים, כלומר המוכר יכול לומר לו לשחיטה מכרתיו לך, כי מן הפה אדם קונה גם לשחיטה - זה כבית הלל שאומרים שמותר למכור פרה בשביעית גם למי שחשוד בשביעית, כי אני יכול להגיד שמכרתי לו את זה לשחיטה.

אומרת הגמרא: רב כבית שמאי - האם חייב להיות כמו בית שמאי? ואפילו אם יסבור כבית הלל - אפשר להגיד שאפילו אם יסבור כבית הלל, רב יכול להגיד שגם בית הלל יודו לו. כי בית הלל שאומרים שמותר למכור פרה בשביעית יכול להגיד לו לשחיטה מכרתיו לך - זה הגיוני כשמוכרים פרה. אבל כשמוכרים שור לסרסור, שור נגחן, בזה גם בית הלל יודו שמקח טעות, כי אפילו אם נגיד שהוא קנה את זה לשחיטה בית הלל לית אורחא תלתין יומין - כלומר עד שמגיע לוקח ויקנה את השור לשחיטה לוקח זמן, בערך שלושים ימים. תלתלתי יומי לא מקח טעות? כי עכשיו שהתברר שהשור נגחן, הוא חייב לשחוט אותו מיד. הרי בדרך כלל שהסוחר הזה קונה בהמות למכירה, מניח אותם בחצר, אנשים באים רואים, לוקח זמן עד שמישהו מגיע לקנות. אבל פה שהוא קנה ומתברר שהשור נגחן, הוא חייב למכור את זה מיד, אז הוא בעצם מפסיד, אז זה מקח טעות.

אומרת הגמרא: ושמואל כבית הלל - האם חייבים להגיד שהוא רק כבית הלל? עונה הגמרא לא, ואפילו יסבור כבית שמאי - שמואל יכול להגיד גם כן שגם כבית שמאי מסתדר, אפילו בית שמאי יודו לו, כי כל מה שאסרו בית שמאי למכור שור בשביעית, זה כי בית שמאי לית אורחא דבר נשא מיכוס תורא רדייא - אדם רגיל לא לוקח שור לשחוט, שור שמתאים לחרישה אדם לא קונה אותו לשחיטה. אבל הברייתא שמדברת על מוכר לסרסור - סרסור קונה גם בהמות לשחיטה.

למדנו במשנה: הוא משאיל לו סאתו, אף על פי שיודע שיש לו גורן - כלומר כלי מדידה מוכר לו, הוא משאיל לו, למרות שבעצם הוא יודע שיש סיכוי טוב מאוד שימדוד בזה חיטים באיסור. רבי אחא ורבי תנחום בר חייא בשם רבי יוחנן: השאיל לו סאתו ובא ומצאו מודד בה, אינו זקוק לו - זאת אומרת אחרי שהוא השאיל, כיוון שהתירו לו להשאיל, אם הוא השאיל הוא לא צריך עכשיו להתחיל לבדוק האם הוא מודד בזה חיטים, אפילו אם הוא רואה אותו לא צריך להגיד לו כלום. וכל שכן במשכירה לו.

פרק ה', הלכה ד'. מתני': משאלת אשה לחבירתה החשודה על השביעית נפה וכברה וריחיים ותנור, אבל לא תבור ולא תטחון עמה - מותר להשאיל את הכלים, אבל אסור לעזור לה. אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ נפה וכברה ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה - מותר לעזור לה, אבל משתטיל את המים לא תגע אצלה - כלומר אחרי שכבר היא שפכה שם מים, החיטים כבר הוכשרו לקבל טומאה, ועכשיו כשאשת עם הארץ תיגע בדבר הזה, זה יקבל טומאה, ויש איסור לטמא חולין בארץ ישראל, לכן בעצם אשת חבר לא תעזור לה יותר, שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה. וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום. ומחזיקין ידי עובד כוכבים בשביעית, אבל לא ידי ישראל. ושואלין בשלומן מפני דרכי שלום.

גמ': רבי זעירא בעי קומי רבי מנא: מתניתא בסתם אבל במפרש לא? כלומר אם כל המשנה שמענו שמשאילים, זה כשלא יודע בוודאות שהיא תשתמש בזה לאיסור, אבל אם אני יודע, יהיה אסור? אמר לו: וסתמו לאו כפירושו הוא - איזה שימוש אחר יש בכלים האלה? הרי כל השימוש שלהם זה רק בשימוש איסור, אז זה כמו מפרש, אז מסתמא גם מפרש מותר. אומרת הגמרא: לא, אני אומר: נפה לספור בו מעות, כברה לכבור בה חול, ריחיים לטחון בו סממנין, תנור לטמון בו אונין של פשתן - כלומר יש שימוש מינורי, זה מספיק, אבל אם אני יודע בוודאות שהיא תשתמש לאיסור, אולי יהיה אסור.

📜 הדינים העולים מדף זה

^[דף טו עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים הרב סירלאו •הרב פולדא •תולדות יצחק תבונות • קול הלשון🎧

ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף טו עמוד ב29

מה נפק מביניהון? ראו אותו לוקח מן הסירקי סוחר. אין תימר שגזרו גם במקום שזורעין וגם במקום שלא זורעים אלא רק ואוכלין אוכלין, ראו אותו לוקח מן הסירקי אסור שהסוחר חשוד. אין תימר שגזרו רק במקום שגם שזורעין זורעין אבל ולא לא במקום שרק אוכלין, ראו אותו לוקח מן הסרקי מותר שהרי פה הוא לא זרע. תנן: וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום. רבי יוסי בר חנינארבי יוסי בר חנינא אמורא א״י · דור ב׳רבי יוסי בר חנינארבי יוחנןרבי חמא בר עוקבא° בעי: על כל פרקא איתאמרת גם על ההלכות הקודמות, או רק על הדה הלכתא איתאמרת שההלכות הקודמות מותרות מפני שיש במה לתלות. אבל כאן אין במה לתלות, שכלים אלו מהותם למלאכת איסור, ולא התירו אלא מפני דרכי שלום. רבנן דקיסרין אמרי בשם רבי יודא בר סוטסרבי יודא בר סוטס°ם: מן מה דלאדבגיטין מנה את כל מה שהתירו משום דרכי שלום ולא תנינן בגיטין אלא הדא הלכתא, הדא אמרה: על הדא הלכתא אתאמרת. תמן תנינן: ^ה_כו^§נחתום שהוא עושה בטומאה לא לשין ולא עורכין עמו. ותני עלה: לא בוררין ולא טוחנין ולא מרקדין עמו. והכא הוא אמר הכין שבאשת עם הארץ מותר? אמר רבי אילארבי אלעאי אמורא א״י · דור ג׳רבי אלעאירבי יוחנן° אילעא: כאן לחוליןבאשת עם הארץ שעושה בחולין, כאן לתרומהבנחתום שעושה בתרומה. אית לך מימר נחתום בתרומה הרי תרומה יש מעט וכל כהן אופה בביתו? חברייא אמרי: כאן בתותתבנחתום שלותת והחיטים הוכשרו וכאן באשת עם הארץ בשאינושאינה לותתת. מתניתא מסייע לחברייא דתנן: אבל משתטיל מים לא תגע אצלה שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה. וכולןתנן: ומחזיקין ידי עובד כוכבים ומזלות בשביעית אבל לא ידי ישראל ושואלין בשלומן אמרו אלא מפני דרכי שלום. כיצד מחזיקין ידי עובד כוכבים ומזלות? רבי חייא ° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי ורבי אימירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא° אמי בן נתן חד אמר: שיכול לאמר לו חרוש חרש לה בה טבאות ואנא נסב לה מנך בתר שמיטתא תחרוש טוב ואני אקח ממך אותה במוצאי שביעית. וחרנא אמר: ^ה_כז^§ שיכול לאמר לו: איישר. מאן דאמר חרש בה טבאות ואנא נסב לה מנך בתר שמיטתא תחרוש טוב ואני אקח ממך אותה במוצאי שביעית מהו שואלין בשלומן? איישר. מאן דאמר שאומר לעובד כוכבים ומזלות איישר, מהו שואלין בשלומן זה לא נאמר על גוי אלא על ישראל שאומרים לישראל שלום עליכם? דלמא את זה מספרים רבי חיננא בר פפארבי חנינא בר פפא אמורא א״י · דור ג׳רבי חנינא בר פפא° ורבי שמואל בר נחמנירבי שמואל בר נחמני אמורא א״י · דור ג׳רבי שמואל בר נחמנירבי יונתן°: עברון על חד מחורשי שביעית אמר לו רבי שמואל בר נחמןרבי שמואל בר נחמני אמורא א״י · דור ג׳רבי שמואל בר נחמנירבי יונתן°: איישר! אמר לו רבי חיננא בר פפארבי חנינא בר פפא אמורא א״י · דור ג׳רבי חנינא בר פפא°: ולא כן אולפן רבי (תהלים קכ"ט, ח') ולא אמרו העוברים ברכת ה' עליכם, שאסור לומר לחורשי שביעית איישר? אמר לו: לקרות אתה יודע, לדרוש אין אתה יודע! ולא אמרו העוברים אלו עובדי כוכבים שעוברין מן העולם, ולא אמרו לישראל ברכת ה' עליכם. מה ישראל אומרתאומרים להן? ברכנו אתכם בשם ה'! לא דייכם שכל הברכות הבאות לעולם בזכותינו, ואין אתם אומרים: לנו: באו וטלו לכם מן הברכות האילו? ולא עוד אלא שאתם מגלגלין עלינו פיסים וזימות וגלגוליות וארנוניות!