מלבי"ם על תהלים קכט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על תהלים · קכט · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שיר המעלות", מדבר מהשגחת ה' ושמירתו את ישראל מכל אויביהם.

"רבת", ר"ל זה דבר רב וגדול מה "שצררוני מנעורי יאמר נא ישראל", שישראל יאמרו ויספרו כי מנעוריהם היו במצור, ידמה במליצה שהיו כעיר נצורה שמיום הוסדה צר עליה אויב שנים אלפים, "רבת" ר"ל ולפ"ז זה חידוש יותר גדול שהגם "שצררוני מנעורי" בכ"ז לא יכלו לי. המליצה, שמעת היה ישראל לגוי עומדים עלהם לכלותם, וזה דבר גדול, כי מצד צורתם האלהית יחויב שהעמים יעיקו אותם ויגורו בם מלחמות, באשר הם עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב, אבל זה דבר יותר גדול, שהגם שכל העמים צוררים היו להם בנכליהם לא יכלו לעשות להם רעה, כי אלהיהם אתם להושיע להם:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"על גבי". באר שמה שלא יכלו לי אין זה מצד כחי וגבורתי, כי בהפך לא נדמתי כקריה נשגבה בצורה מפני אויב, רק כארץ מישור שהאויב הלך על גבה כרצונו, גם חרש בה בכלי המחרישה, וגם האריך מענית כחפצו, כי אין הר וגבעה מעכבים לפניו, ר"ל שמצד הטבע היו למרמס, רק.

ביאור המילות

"על גבי". על גופי וכן לגבי חומר גביכם (איוב י"ג). "למעניתם". הוא הקו שיחרוש החורש בשיעור ידוע, והם האריכו כחפצם:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ה' צדיק", הוא "קצץ עבות רשעים", עד שהשורים לא יכלו להנהיג את כלי המחרישה, באופן שהעכוב לא היה מצד האדמה הנחרשת רק מצד שה' הפיר עצת חורשים ונתק את עבותימו:

ביאור המילות

"עבות". מיתרי העול:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יבושו". לכן "כל שונאי ציון" (שהוא השונאים קדושת ישראל ואל מעוזם שזה נרמז בציון ששם היה מקום הקדושה והשכינה) הם "יבושו" בפ"ע כי אין להם חלק בה' "ויסוגו אחור" ע"י עונשי ה':

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יהיו כחציר גגות", החציר אינו מתקיים זמן רב ולכן עוקרים אותו לפני כל העשבים, וזה בנמשל שהרשע לא יאריך ימים, והחציר גגות ע"י שהשמש שרפו מלמעלה לא יספיקו לשלפו בעת ששולפים החציר מפני "שיבש קדמת שלף", וכן הם יהיו כחציר שאחריתם נכרתה, וע"כ יבושו, וכחציר גגות כן יסוגו אחור לפני הזמן ע"י עונש השגחיי ושמש הדין השורפים מלמעלה:

ביאור המילות

"שקדמת שלף". טרם ישלפוהו מן הקרקע, כמו שלף ויצא מגוה (איוב כ'):

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שלא". והחציר גגות גם אם ימהר לשלפו קודם שיתיבש אינו גדל הרבה, עד "שהקוצר לא יוכל למלא כפו" לקצור בפעם אחד מלא היד, כי הוא מפוזר אחת הנה ואחת הנה, וגם אחר שלקט מכל הגג לא נמצא מכולו שיעור שהמעמר יוכל למלא חצנו, כן גם בעוד יתקיימו בשלותם יתפרדו כל פועלי און ולא יהיו לאגודה אחת:

ביאור המילות

"חצנו". הכלי שבו נותנים הנקצר:

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ולא אמרו העוברים", דרך העוברים לברך את הקוצרים, ובעת שהתבואה מתברכת הם אומרים "ברכת ה' עליכם", ובעת בצורת הם אומרים "ברכנו אתכם בשם ה'" שתחול הברכה מעתה, והם לא יתברכו מן העוברים כי יהיו לקללה ולא לברכה: