אבן עזרא על תהלים קכט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · אבן עזרא על תהלים · קכט · >>

פסוק א[עריכה]

שיר המעלות - דברי המשורר ידבר על לשון ישראל בגלות.

רבת - פירשתיו.

יאמר נא ישראל - בדרך נבואה, כי כן יאמר רבת פעם אחרי פעם. והטעם: אף על פי שצוררים לא יוכלו לאבד זכרם.


פסוק ג[עריכה]

על - אע"פ שעל גבי חרשו חורשים. והטעם: הבזיון והשפלות, על דרך: ותשימי כארץ גוך.

למעניתם - מגזרת כבחצי מענה.

טעם קצץ - כאשר יקצץ העבות לא יוכלו לחרוש על גבי. והטעם כי השם יסיר סבלם מעל שכם ישראל, בהכרת מלכותם.


פסוק ד[עריכה]

פסוק ה[עריכה]

יבשו - באחרונה.

וטעם ציון – כנסת ישראל.


פסוק ו[עריכה]

יהיו כחציר - הצומח בגג שלא יעמוד.

שקדמת - קודם שיצא לידי פועל, כמו שליפת החרב והנעל מיד יבש.


פסוק ז[עריכה]

שלא - וזה החציר אין תועלת לו וזה הפך בא יבא ברנה נושא אלומותיו.

וחצנו - כמו גם חצני נערתי והוא פועל.

מעמר - מאסף העמרים.


פסוק ח[עריכה]

ולא - מנהג העוברים לאמר לקוצרים השם יברך את אשר נתן לכם. והטעם: כי בני אדם לא ישבחו על תורתו ואמונתו בלבם שאין בם אמונה, על כן דימה ישראל שומרי תורה בזורעים וגויי הארצות השומרים הבליהם, דימה לחציר גגות.